אברהם לבני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספרו של אברהם לבני "שיבת ציון נס לעמים"

אברהם לבני (19251986;ה' בטבת ה'תרפ"ה - ד' בתשרי ה'תשמ"ז), היה נוצרי ממוצא צרפתי שהתגייר בעקבות השואה. עניין מיוחד מצא במשנת הרב קוק וראה בה את התחדשות רוח הנבואה היהודית. לבני היה הוגה דעות מקורי בנושא הפולמוס היהודי-נוצרי. את עיקרי השקפתו העלה על הכתב בספרו שיבת ציון נס לעמים (בצרפתית: "Le Retour d'Israël et l'espérance du monde").

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבני נולד בשנת 1925 למשפחה נוצרית פרוטסטנטית במרסיי שעל חוף דרום צרפת. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה היה בן ארבע-עשרה. במהלך המלחמה היו הוריו שותפים להסתרת 3000 נערים ונערות יהודיים בכפר לה שמבון-סור-ליניון (Le Chambon-sur-Lignon) במרכז צרפת.

לאחר המלחמה, בעקבות פרסום זוועות השואה והיקף ההשמדה, החליט לבני להפסיק את לימודיו בתחומי המתמטיקה והפיזיקה ולנסוע לסורבון בפריס כדי ללמוד תאולוגיה, על מנת לרדת לשורשי התרבות הנוצרית-אירופית ויחסה ליהדות. כעבור שנתיים, בשל חילוקי דעות עם מוריו, בהם טען כי דבריהם על היהודים סותרים את הכתוב בתנ"ך, עזב את לימודי התאולוגיה ועבר ללמוד פילוסופיה.

כעבור מספר שנות הוראה בפריס, קיבל לבני הצעה ללמד פילוסופיה בקזבלנקה שבמרוקו, שם פגש לראשונה בקהילה יהודית מסורתית. מפגש זה עורר בו רושם עז והוא החליט להתגייר. לשאלת הרב שלום משאש, מדוע ברצונו להתגייר, ענה במסמך מפורט בן חמישה עשר עמודים העוסק במהות עם ישראל וייחודו. הרב משאש שהתרשם מאוד מהמסמך, הפיץ אותו בין כל בתי הדין לגיור במרוקו.

לבני נשא לאשה את נלי, ובשנת 1963 עלו לישראל והתיישבו בירושלים, שם הוא גילה את משנת הרב קוק ואת תלמידיו. על תחושותיו בקשר להגעתו לירושלים כתב: "[דרך זו מפריס לירושלים] מורגשת... כעין שיבה אל מקור נעלם שאבד ושוב נמצא". במשך השנים הוא הוציא הסמכה לרבנות וסיים את עבודת הדוקטורט. נפטר בשנת תשמ"ו (1986).

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את השקפתו הוא שוטח בספרו "שיבת ציון נס לעמים", בו הוא מבטא את שורשי המשבר של תרבות המערב מנקודת מבטו של גר. הספר נכתב בצרפתית ותורגם לעברית על ידי הרב אורי שרקי. רעיונותיו מבוססים על הגותם של הרב קוק, הרמח"ל, הגאון מווילנא ועוד.

לבני יצא כנגד הנצרות והתרבות המערבית וטען כי אלו פשטו את הרגל והגיעו לשיא ניוולם בשואה. לדבריו, גאולת העולם כולו תלויה בגאולתו הפרטית של עם ישראל, כיון ש"תוכנית הבריאה קשורה במהותה בישראל". ביחס לתקומת מדינת ישראל אמר כי היא הסתירה הניצחת אל מול הטענה הנוצרית כי עם ישראל בתהליך הכחדה מן העולם.

לבני טען כי השואה מעבר לפגיעתה בעם היהודי, היא עלבון ואשמה למין האנושי כולו:

"השואה שמה קץ לנעורי. הייתי בן עשרים... כשנודעה לנו זוועת מחנות ההשמדה... הבושה והגועל שחשו אלה שלא נרדפו כי לא היו יהודים לא היו פחות קשים מאשר עקת-לבם של אלה שהיו קרבנות ישירים... השאלה המוסרית של השואה נוגעת לכלל האדם, גם לצעיר נוצרי, שחש עצמו מותקף ישירות למחרת המלחמה על ידי "המטא-היסטוריה" שנתגלתה באושויץ. התגלות פתע זאת העמידה סימן שאלה על ערכה של התרבות האנושית כולה כולל יסודותיה המטפיזיים. זה הנושא הנידון בשואה, ואין כאן הבדל בין יהודי לבין נוצרי... אושויץ היא התוצר המדהים, אם כי ההגיוני, של ציוויליזציה שלמה בת אלפיים שנה. כל מושגיה וכל תבניות החשיבה של תרבות זו הם העומדים לדין..."

שיבת ציון נס לעמים, ע' 34

על התרבות המערבית כתב:

"הדמוקרטיה המערבית הינה עדיין, מבחינות רבות, "בית עבדים" במובן המקראי של המלה. ידוע לכל, עד כמה מרובים השעבודים שבהם נאבק העולם המודרני: שעבודים פוליטיים, כלכליים, מוסריים, תרבותיים ופסיכולוגיים... השם "מצרים" מקורו בשורש "צר", ולא רק השלטון הפוליטי, התרבותי או הדתי יכול להיות מקום למחנק ומיצר, אלא גם העולם כולו יכול, בסופו של דבר, להיתפס כבית כלא. עולם ללא אלהים הוא עולם מחוסר נשימה... יש להבהיר אחת ולתמיד שהמערב הינו עבור ישראל מצרים חדשה. מצרים של התנ"ך נושאת משמעות רחבה יותר מהמציאות ההיסטורית והגאוגרפית של מצרים העתיקה. היא הייתה בזמנה התרבות העיקרית ובתור שכזאת גילמה לשעה את המושג המטה-היסטורי של מצרים, המתגלם בימינו בתרבות המערבית המנהלת את העולם כולו..."

שיבת ציון נס לעמים, ע' 241

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם לבני, שיבת ציון נס לעמים, אל ארצי, ירושלים תשנ"ה (בתוספת הקדמה מאת הרב אברהם יהושע צוקרמן, תרגם והוסיף הערות, מקורות ומראי מקומות הרב אורי שרקי‬)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]