הנבואה במסורת ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נבואה

הנבואה, לפי המסורת הדתית, היא אחת הדרכים שבהן יוצר האל קשר עם בני האדם. הנבואה, הכתובה בתנ"ך עיצבה את דמותה של היהדות.

דרגות של נבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי היהדות, ישנם דרגות שונות של נבואה. המקרא מבחין בין דרגת נבואתו של משה לבין נבואותיו של הבאים אחריו, כאמור אחרי מותו של משה "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים"[1]. במסורת חז"ל נתנו כמה הסברים להבחנה בין דרגות הנבואה בין השאר - "כל הנביאים נסתכלו באספקלריה (מסך) שאינה מאירה; משה רבנו נסתכל באספקלריה המאירה"[2]. משום כך מקובל להבחין: התורה היא ברמה של נבואה עליונה של משה רבנו, הנביאים הם ברמה של נבואה רגילה ואילו הכתובים נכתבו תחת השראה של רוח הקודש, שזוהי סוג של השראה יותר נמוכה.

הכנה לקבלת נבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאורים במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר בתנ"ך נראה כי אין מצב קבוע וברור לנבואה. לעתים היא באה במפתיע על האדם, כמו אצל משה בסנה, שמואל במשכן שילה או ירמיהו, בלא שעשו הכנות להתנבאותם. לעומת זאת בספר שמואל ובספר מלכים מסופר על חבורות בני נביאים, שהתלמדו להתנבא, והגיעו למצב של התעלות ונבואה.[3] לעתים הנביאים הוקדשו מילדותם כמו אצל שמואל, ולעתים הם במפתיע נלקחו מעבודתם כמו עמוס, שאומר על עצמו שהוא בוקר ובולס שקמים ואיננו לא נביא ולא בן נביא.[4]

ספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתפיסת חז"ל לא כל אדם יכול להגיע לנבואה ולא כל תקופה מתאימה לנבואה. גם כאשר ישנו אדם מושלם שראוי לנבואה, אם הדור אינו ראוי לנבואה, הרי זו לא תשרה. כך הם הסבירו מצב שבו היו אנשים גדולים כהלל הזקן בבית שני, שהיו ראויים לנבואה, אך היא בוששה מלשרות עליהם.

חז"ל אומרים שאין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור, עשיר ועניו.

ספרות הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשיטת הרמב"ם[5] טהרת המידות היא המפתח לנבואה; את המילה "גיבור" בתיאור של חז"ל הוא מפרש כמתגבר על יצרו, ואת עשיר כמי ששמח בחלקו ומסתפק במועט, לפי המשנה באבות. כדי שהאדם יתנבא עליו להיות חכם בחוכמת המדע והתורה, בעל מידות וכשרון דמיוני מפותח. הרמב"ם מסביר בפרק שביעי משמונה פרקים - הקדמתו לפירושו למסכת אבות, שכל המעלות השכליות (בלי להסביר מהן) נדרשות כדי שאדם יתנבא ואילו לעומת זאת ניתן להסתפק רק בחלק ממעלות המידות אם כי ככל שתיקון המידות מושלם יותר הנביא יגיע לרמת נבואה גבוהה יותר.
על האדם להתכונן לנבואה, לא ייתכן שאדם לא יתכונן ויתנבא, אולם האדם הראוי בכישורים הנדרשים אם יתכונן סביר שיתנבא - אם לא יתנבא זהו נס, כלומר הנבואה היא תופעה טבעית ולא ניסית. דרגות שונות יש בנבואה כשם שיש דרגות בחוכמה. איכות הדרגה קובעת את איכות הנבואה, ולכן נביא בדרגה גבוהה יותר יבין יותר טוב ונכון יותר את התגלות ה' אליו. ריה"ל, בספר הכוזרי, הוסיף הגבלה נוספת על הנבואה וקבע ש"כל מי שנתנבא לא התנבא אלא בארץ ישראל או בעבורה". לתפיסתו יש קשר הדוק בין הנבואה למעמד הלאומי של ישראל. את המצב של העדר הנבואה הוא מסביר במצב של גלות ישראל. דבריו מסתמכים על אמרת חז"ל הקובעת, כי מאז שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מחכמים ונמסרה לשוטים.

במכניקה של הנבואה על פי תפיסות הוגי דעות יהודיים, הנבואות נקלטות בדמיונו של האדם. "ביד הנביאים אדמה". ישנו קשר אמיץ בין חלום לבין נבואה. דמיון עשיר ומפותח, הוא בסיס טוב לנבואה.

ספרות האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, כדי שתתחדש הנבואה יש צורך לפתח את הדמיון, ולכן לתפיסתו במאה ה-20 התפתחה תרבות אנושית שמבוססת הרבה על דמיון האדם, כהכנה לחידוש הנבואה. הרב דוד כהן פיתח שיטה זו בספרו קול הנבואה, בו הוא מסביר על "ההגיון העברי השמעי" - דרך חשיבה עברית התלוי בשמיעה - כדרך לחידוש הנבואה.

אימות נבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ע"פ היהדות נבואה חייבת להיות מדויקת. נבואה שפרט בה אינו מתקיים במדויק אינה נבואה (אם כי יש מקרים בהם לא מסיקים מאי קיום הנבואה שמדובר בנביא שקר). לאחר שהאדם הוכר על ידי העם כנביא על ידי אימות נבואתו, יש להסתפק בנבואתו ואסור לבקש ממנו מופת. ובכל זאת מצאנו הרבה נביאים, שכשבאו לומר נבואות חשובות וחששו שלא יאמין להם העם נתנו מופת על קיום הנבואה.

ישנם מצבים שבהם הנביא מאבד את מעמדו:

אם ניבא על דבר טוב שיבוא ולא בא (אם ניבא על דבר רע ולא התקיים, הוא אינו מאבד את חזקתו, מפני שאולי עשו הציבור תשובה וריחם עליהם אלוהים[6]).

אם מנבא לבטל אחת מהמצוות לעולם (אם מנבא לבטל את המצווה לזמן מסוים, חובה לשמוע לו).

אם מנבא לעבוד עבודה זרה אפילו לזמן מסוים.

וכך כותב הרמב"ם:

"כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של עולם אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו שנאמר וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר וגו' לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואח"כ נאמין בך אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן."

משנה תורה לרמב"ם, ספר יסודי התורה, הלכות י, פרק א'

הפסקת הנבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסורת היהודית פסקה נבואה מעם ישראל עם פטירת אחרוני הנביאים חגי זכריה ומלאכי[7], ועתידה לחזור בעתיד.

התאריך המדויק להפסקת הנבואה אינו מפורש בחז"ל. ריה"ל בספר הכוזרי כתב שהנבואה פסקה ב-40 שנה לבית המקדש השני, אך לא ברור מדבריו האם הוא מונה 40 שנה מהצהרת כורש, או מבניין המקדש בתקופת דריווש השני. [לשיטה המונה מהצהרת כורש הנבואה פסקה בשנת ג'תמ"ח (312 לפנה"ס) - בדיוק אלף שנה אחרי יציאת מצרים][8].

לדברי הרמב"ם 'כלי הנבואה' שֻתַּק עקב העצלות והעצבות הכרוכה בשעבוד "לבורים העבריינים המצרפים הֶעְדֵּר שׂכל אמיתי עם שלמות התאוות הבהמיות".[9] הרמב"ם מסתמך על הכתוב במגילת איכה: "מלכה ושֹריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה'", ומבאר שבימות המשיח ממילא תחזור הנבואה.

הרב קוק אומר שהפסקת הנבואה קשורה להתרחשות נוספת שהייתה באותו הדור לפי חז"ל -ביטול יצר עבודה זרה, לדברי הרב קוק הפחתת הכוחות הרוחניים בצד השלילי, כרוכה בהפחתה של הכוח הרוחני בצד החיובי.

נביאי שקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נביא שקר

על פי הרמב"ם, נביא מוגדר כנביא שקר אם הוא מכחיש את נבואת משה[10], מוסיף או גורע ממצוות התורה[11], וכמובן נביא שנבואתו לא התקיימה במלואה[12].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד כהן, קול הנבואה - ההיגיון העברי השמעי. על דרך המחשבה העברית, ששיאה הוא הנבואה. וכיצד זוהי אלטרנטיבה לדרך המחשבה המערבית הפילוסופית.
  • בנימין אופנהיימר, הנבואה הקלאסית - התודעה הנבואית, הוצאת מאגנס, 2001
  • גרשון ברין, מחקרים בספרות הנבואה הקלאסית, מוסד ביאליק
  • אברהם יצחק קליין, נביאי אמת: יסודות כתבי הקודש, תשכ"ט
  • יצחק סנדר, מחזה עליון: חקרי הלכות ובירורים בענייני נביא ונבואה קבלתם, אמירתם וכתיבתם, 1987
  • יובל שרלו, יראה ללבב - על ייעוד הנבואה ותוכנה הפנימי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2007
  • אודיה צוריאלי ואסף פני-אל (עורכים), הנבא בן אדם - על הנבואה כאפשרות ממשית, הוצאת ראובן מס, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק י'
  2. ^ תלמוד בבלי, יבמות, מ"ט עמוד ב'
  3. ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק ה'. גם אצל הנביא אלישע, מסופר כי ביקש שינגנו לפניו כדי שתשרה עליו נבואה. (מלכים ב', ג', ט"ו)
  4. ^ ספר עמוס, פרק ז', פסוק י"ד
  5. ^ ידוע שהרמב"ם רצה לחבר ספר על הנבואה, אך לבסוף כלל נושאים אלו בספר מורה נבוכים.
  6. ^ כמו למשל בסיפור יונה הנביא ונבואתו לנינוה
  7. ^ בבלי סנהדרין יא ע"א
  8. ^ רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי מאמר ג', ל"ג וס"ט. ורב סעדיה גאון כתב "ונחתום חזון בשנת הארבעים לבנות הבירה שנית". ובסדר עולם רבה פרק ל' "הוא אלכסנדר מוקדון שמלך י"ב שנה. עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוה"ק מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים", ואין משמעות מדויקת בלשונו מתי פסקה נבואה. יש להעיר שלפי השיטה המונה מבניין המקדש בזמן דרוויש עולה שהכוזרי חולק על הסדר עולם במניין מלכי פרס, שהרי לפי סדר עולם יש רק 34 שנה מבניין המקדש עד אלכסנדר מוקדון.
  9. ^ מורה הנבוכים חלק ב' פרק לו'
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ח', הלכה ג'
  11. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ט', הלכה א'
  12. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק י', הלכה א'