אורי שרקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב אורי עמוס שרקי
הרב אורי שרקי.jpg
הרב אורי עמוס שרקי
תאריך לידה ה'תשי"ט-1959
השתייכות ציונות דתית
תפקידים נוספים רב קהילת "בית יהודה" בקרית משה, ראש המחלקה הישראלית במכון מאיר
רבותיו הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב מאיר יהודה גץ, הרב שלמה בנימין אשלג, הרב יהודה ליאון אשכנזי
חיבוריו "זית רענן", "על שמונה פרקים" ופרסומים נוספים

הרב אוּרי עמוס שֶׁרְקִי[1] (נולד בתשי"ט, 1959) הוא רבהּ של קהילת "בית יהודה" בקרית משה בירושלים, ראש המחלקה הישראלית (של דוברי עברית) במכון מאיר, ומראשי הארגון ראש יהודי בת"א.

נולד באלג'יריה בשנת 1959. עבר עם משפחתו למספר שנים לצרפת, ועלה לישראל בשנת 1972. למד בישיבה התיכונית "נתיב מאיר" ולאחר מכן המשיך ללמוד במרכז הרב אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק בשנותיו האחרונות. בין רבותיו נמנים הרב יהודה ליאון אשכנזי, הרב מאיר יהודה גץ והרב שלמה בנימין אשלג. שרקי לימד מספר שנים בטכניון בחיפה. כיום (2008) הוא ממובילי ארגון ראש יהודי, מעביר קורסים למפיצי יהדות על מנת שתהיה להם יכולת בסיסית להידברות עם חילונים וכן מעביר שיעורים במקומות שונים. הרב שרקי הוא ממקימי ברית עולם - המרכז העולמי לבני נח[2], המבקש לעורר את המודעות לשבע מצוות בני נח ולקיומן על ידי אומות העולם. במוקד פעילות הארגון עומד מערך הסברה בקרב קהילות בני נח וקבוצות ב-72 מדינות שונות בעולם. הרב שרקי תומך ב"חטיבת מנהיגות יהודית" בליכוד.

עיקרי משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנתו של הרב שרקי מושפעת במידה רבה מתורתם של הראי"ה קוק והרב יהודה ליאון אשכנזי, עם הוספות משלו. משנתו, הנלמדת ברובה בשיעורים בעל-פה, מתאפיינת בהיקף נרחב של נושאים ומקורות (תורה, פילוסופיה, מדע ועוד) ובניסוחים חדים ובהירים. הנושאים המודגשים במשנתו הם:

ציונות וגאולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהותה של הגאולה המתוארת במקורות היהדות אינה גאולה רוחנית או מיסטית, אלא שחרור של עם ישראל משעבוד פיזי[3] ראשית הציונות מהווה את האתחלתא דגאולה ששיאה בהצהרת בלפור, בעוד שהקמת מדינת ישראל מהווה את סיום תהליך הגאולה, ומבחינה הלכתית טהורה אנו נמצאים כעת ב"ימות המשיח"[4], ומכאן שכעת על עם ישראל להתחיל לממש את ייעודו האוניברסלי (ראו להלן). עם זאת, אנו עדיין מתפללים ל"גאולה שלימה"[5], כלומר, להשלמת התהליך כולו, הן בדברים התלויים בידי אדם (העמדת מלך, הקמת מקדש, ייסוד סנהדרין) והן בדברים התלויים בידי שמים (חזרת הנבואה לעם ישראל). כביטוי לתפיסה זו, פסק הרב שרקי (במאמר "ואמונתך בלילות"), כמו הרב גורן, כי ביום העצמאות יש לומר הלל שלם בברכה גם בלילה, למרות שלא נהגו כך ברוב הקהילות בארץ‏[6].

היהודים - לאום ולא דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודי הוא תמיד חלק מעם ישראל הנמצא בארץ ישראל. תורת ישראל אינה "דת", אלא המשך הברית שכרת ה' עם האבות על העם ועל הארץ. כל המצוות כולן הן לאומיות ומטרתן המוצהרת היא קיום עם ישראל בארצו[7], ולמעשה אין משמעות לקיומן על ידי יהודים בחו"ל, מעבר לשמירת המסורת[8]. תפיסת היהדות כ"דת" בלבד הינה חידוש של התנועה הרפורמית שהחל במאה ה-18, בעקבות האמניצפציה ותהליכי החילון בעולם המערבי דאז[9].

ייעודו של עם ישראל - אוניברסליות ולא קוסמופוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייעוד של עם ישראל נקבע בדברי ה' לאברהם: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ג), מיד לאחר שאברהם מתברך בכך שיקום לאום מזרעו (שם ב). מכאן שמימוש הייעוד מותנה בקיומו של לאום המביא ברכה לאנושות כולה (=אוניברסליות), ולא בקיומה של אחווה או של דת כלל-אנושית המתעלמת מהיסוד הלאומי (=קוסמופוליטיות). מראשית התהוות העם ועד לימינו ישנו מאבק רעיוני בין שתי ההשקפות האלו בתוך עם ישראל עצמו[10]. לאחר הקמת מדינת ישראל, ובייחוד לאחר מלחמת ששת הימים, נראה כי העולם כולו מתייחס אלינו כישות לאומית-פוליטית ולא כאוסף של מאמיני הדת היהודית ("ישראלים" ולא "יהודים"). אחת הראיות לכך הוא העיסוק הבלתי-פרופורציונלי של האומות בעם ישראל, ובפרט דרישות מוסריות-צדקניות מצדן בנושא יחסה של מדינת ישראל כלפי הפלסטינים. למעשה זהו ביטוי של התביעה התת-מודעת הכלל-עולמית מעם ישראל לממש את ייעודו להיות "אור לגויים".

השבת הנבואה לעם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלך הרוח המודרני מניח כי הפילוסופיה הרציונלית היא הדבר הטבעי לאדם, ומכאן נובע יחס של ביטול לאמונות העמים הקדמונים, ובכללם לנבואה בעם ישראל.

ההיסטוריה מראה כי הלך רוח זה התחיל במאה ה- 5-6 לפני הספירה. בתקופה זו קמו לפתע בכל העולם תנועות שייסדו פילוסופיות או דתות (=הפיכת חווייה רוחנית לדוגמה פילוסופית)[11]. קודם לכן, האמין העולם כולו במה שמכונה "מיתולוגיה" (ובעם ישראל "נבואה"), ומושגים פילוסופיים כמו אתאיזם או דת לא היו קיימים כלל. בדיוק בתקופה זו חרב בית המקדש הראשון, ולפי המקרא וחז"ל "הסתלקה השכינה", כלומר נעלמה האימננטיות האלוהית בעולם. דבר זה יכול להסביר את הופעת הפילוסופיה כמחליפת המיתולוגיה וכן את הופעת החכמים במקום הנביאים בעם ישראל.

העמים הקדמונים הגיעו לרמות מתקדמות בכל תחומי החיים, כגון אסטרונומיה, אדריכלות, ממשל וסחר בינלאומי. לכן אין זה סביר שדווקא בתחום הרוחני, שהיה המרכזי ביותר בחייהם, הם האמינו בהבלים. למעשה איננו יכולים להבין את מה שהם חוו, כיוון שהאימננטיות האלוהית חסרה בעולמנו. אלא שבניגוד לעמים אחרים, שחכמיהם זנחו את מורשת אבותם (ובצדק מבחינתם), השכילו חכמי ישראל לשמר את חשיבותה של הנבואה גם לאחר שהסתלקה. לכן, על עם ישראל מוטלת החובה לשמר את השאיפה לנבואה, כלומר את השבת ההתגלות האלוהית לעולם[12].

אמונה שכלית ולא מיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמונה משמעה הבנה ודאית של האדם כי דבר מסוים הינו אמת[13]. לא תיתכן אמונה בדבר שלא הוכח או הוברר לאדם, ואף בני ישראל לא האמינו למשה עד שה' "נאלץ" כביכול להתגלות אליהם בהר סיני[14]. מכאן שהאמונה במציאות ה', למשל, מבוססת על התגלות ה' לישראל (שהיא עצמה אירוע היסטורי שנמסר מדור לדור וקבע את זהותו הלאומית של העם) ולא על ספקולציה פילוסופית.

חול, קודש וקודש הקודשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החול הוא עולם הטבע, והוא נועד להיות "זירת ההתמודדות" של הקודש - הקודש יכול להתגלות דווקא בו. בניגוד לתפיסה הרווחת לפיה החול מזוהה עם הטומאה, ומהווה את ההיפך מן הקודש, המזוהה עם הטהרה: ישנו חול טהור (למשל פיזיקה) ומנגד ישנו קודש טמא (עבודה זרה, למשל). באופן דומה, גם הזהות הרווחת בין חול לגשמיות ובין קודש לרוחניות אינה במקומה - ישנו חול רוחני (למשל מוזיקה) וישנו קודש גשמי (בשר קרבן, למשל). כאשר החול והקודש מתאחדים זהו מצב הנקרא "קודש קודשים" - כך בקודש הקודשים במקדש נמצא ארון הברית, שחיבר בין התורה (=קודש) שבתוכו ובין אהבת האיש והאישה, שהתבטאה בחיבור שני הכרובים (=חול) שמעליו[15]. לכן הגדיר גם רבי עקיבא את מגילת שיר השירים "קודש קודשים" (מסכת ידיים ג ה), שהרי כל תוכנה הוא אהבת האיש והאישה, שהיא עצמה אהבת ה'. אחת ההשלכות המעשיות של תפיסה זו היא החיוב שהעיסוק בפוליטיקה יוטל על אנשי קודש, כדי שערכי הקודש יתממשו בעולם החול.

תורה ומדע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא תיתכן סתירה בין תורה למדע, כיוון שבורא העולם הוא נותן התורה. תורת משה שבידינו אינה מכילה ידע מדעי, ובוודאי שלא רמוזות בה כל הידיעות המדעיות וכדומה[16]. מאמרי חז"ל המדברים על "התורה" שבה הסתכל ה' וברא את העולם, מתייחסים לתורה העליונה הכתובה "אש שחורה על גבי אש לבנה" (ירושלמי שקלים ו ה), וזו אינה התורה שבידינו, ואף חכם מחכמי ישראל מעולם לא למד מדעים דרך התורה, אלא דרך ספרות מדעית. עם זאת, לעתים ישנה הקבלה בין רעיונות מדעיים לבין דברי התורה[17], שהרי שניהם באים ממקור אחד, וידיעה אנושית שלימה יותר של העולם תוביל לידיעה שלימה יותר של בורא העולם.

הבריאה והאבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור הבריאה בספר בראשית אינו תיאור פיזיקלי[18], אלא תיאור מטפיזי בעל משמעויות מוסריות. ששת ה"ימים" המתוארים שם הינם רבדים רוחניים הנוגעים לקדימות מוסרית (אור לפני חושך וכדומה), ולא תקופות זמן כרונולוגיות. גם מעשה עץ הדעת והנחש לא התרחש כפשוטו אלא מתאר את הפיצול הקיים בנפש האדם בין הטבע (=הנחש) לבין המוסר, וכן הלאה. ההתייחסות של התורה לעולם הפיזי המוכר לנו מתחילה רק ברגע שהישות המוסרית הראשונה (האדם) קיבלה גוף פיזי, כמתואר בפסוק: "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג כא). מכאן שאין כל מניעה להסביר שהגוף הפיזי בו נפח ה' רוח חיים היה "קוף/אדם קדמון" כלשהו, לאחר מיליוני או מיליארדי שנים של קיום פיזי של העולם.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו של הרב שרקי- "על שמונה פרקים לרמב"ם"

בהתאם לשיטתו המבכרת לימוד מפי רב על לימוד מתוך ספרים, עיקר מאמציו של הרב מוקדשים להעברת שיעורים בעל פה. הוא מעביר כ־20 שיעורים בשבוע‏[19] (גם בצרפתית) במסגרות שונות. רוב השיעורים מתווסף למאגרים שלו בארכיון של מכון מאיר ובאתר של הרב שרקי. במאגרים אלה ישנם למעלה מ-6000 שיעורים מוקלטים.

תלמידי הרב הוציאו מספר חוברות המבוססות על שיעוריו. זוהי אחת ממטרותיו של "מכון אורים" שהקימו תלמידיו. בנוסף, הוציא המכון כמה מספריו.

חוברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חירות ואור - על חנוכה (תשנ"ח)
  • טוב הארץ - על ט'"ו בשבט (תשנ"ח)
  • שירת האידיאות - על שיר השירים (תשנ"ח)
  • שואה ושאלה - לעשרה בטבת יום הקדיש הכללי (תשנ"ט)
  • ואמונתך בלילות - ברורים בעניין אמירת הלל בליל יום העצמאות (תשס"ב)
  • גאל ישראל - על גאולה ראשונה וגאולה אחרונה (לזכרו של הרב יהודה ליאון אשכנזי) (תשס"ו)
  • עיון תפילה - על ברכות ק"ש ותפילת עמידה (תשס"ו)
  • בהמצאו - על ענייני תשובה (אלול תשס"ז)
  • התורה והמצוה - על מהות תורה שבעל פה (סיון תשנ"ח)

סדרת אופקים:

  • שורשי החיים - על יסודי אמונת ישראל, תורה משמים, ביקורת המקרא ועוד (מנחם-אב תשס"ט)
  • ניצני החיים - על סוגיית הבחירה החופשית, היצר הרע, החוויה הדתית ועוד (תשרי התשע"א)
  • אימהות - על האימהות: שרה, רבקה, רחל, לאה, דינה, בלהה, זלפה. (ניסן התשע"א)

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סידור בית מלוכה, ליום העצמאות ויום ירושלים - בשלשה נוסחים, נוסח עדות המזרח, נוסח ספרד ונוסח אשכנז ארז הוצאה לאור, תשס"א
  • זית רענן - אוסף מאמרים על מועדי ותקופות השנה (שפורסמו בחוברות) של הרב, ארז הוצאה לאור, סיון תשס"ח
  • על שמונה פרקים לרמב"ם, (עורך: עוז בלומן) בהוצאת מכון אורים, אלול תשס"ח
  • שיעורים בספר כוזרי, חלק א, (עורך: צוריאל גביזון) בהוצאת מכון אורים, אלול תשע"א
  • שיעורים בספר כוזרי, חלק ב, (עורך: צוריאל גביזון) בהוצאת מכון אורים, סיוון תשע"ג
  • קדושה וטבע, (עורכים: עוז בלומן, שדמה קדר ומיאל מסורי) בהוצאת מכון אורים, שבט תשע"ד

הרב שרקי תרגם את הספר, שיבת ציון-נס לעמים של הרב ד"ר אברהם לבני (תשנ"ה) וערך את סדור בית מלוכה ליום העצמאות ויום ירושלים (תשנ"ט) וכן הגדה של פסח עם תרגום לצרפתית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תשובת הרב על שם משפחתו המדויק, אתר הרב.
  2. ^ האתר של המרכז העולמי לבני נח.
  3. ^ "גאולה" בלשון המקרא משמעה השבת דבר לבעלותו המקורית. גם בלשון חז"ל "גאולה" משמעה שחרור פיזי, ולדוגמה, יציאת מצרים מהווה אבטיפוס ל"גאולה" לכל הדעות בחז"ל, למרות מצבו הרוחני הירוד של עם ישראל באותה עת (כמפורש ביחזקאל טז ובמדרשי חז"ל) ולמרות שבאותה עת בני ישראל לא קיבלו עדיין את התורה.
  4. ^ שהרי "ימות המשיח" מוגדרים כתקופה בה יתקבצו הגלויות (דעת בן זומא במסכת ברכות דף יב. על-פי ירמיהו כג), או כתקופה בה יוסר שעבוד המלכויות מעל עם ישראל (דעת חכמים בברכות שם, ודעת שמואל במסכת ברכות דף לד:, שנפסקו להלכה ברמב"ם) - ושני קריטריונים אלו כבר התממשו
  5. ^ כנוסח הברכה השביעית בתפילת שמונה עשרה: "וגאלנו גאולה שלמה מהרה למען שמך" (בנוסח ספרד)
  6. ^ שיעור לצפייה: תקופתנו מהי
  7. ^ "שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים...לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ" (דברים ד), "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם... לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה" (דברים יא) ועוד.
  8. ^ רמב"ן לויקרא יח, כה על פי הספרי לפרשת עקב פסקה מ"ג
  9. ^ כדוגמת הביטוי שנטבע באותה תקופה: "גרמנים בני דת משה"
  10. ^ כבר בראשית התהוות העם ייצג אברהם את האוניברסליות, בעוד נחור ייצג את הקוסמופוליטיות, ולכן נטמע באימפריה הארמית, וגרם לתרח - המייצג את הציוני המעשי, להיעצר בחרן, עיר נחור ולא להמשיך לארץ ישראל (=כנען). בזמננו ניתן היה לראות ויכוח דומה בין הראי"ה קוק לבין הרש"ר הירש, שדגל בפעולה של ישראל בין העמים במטרה להשפיע עליהם מתרבותו
  11. ^ סוקרטס ביוון, גאוטמה בודהה בהודו, קונג-פו-דזה ולאו-דזה בסין וזרתוסטרה בפרס.
  12. ^ כפי שניבא יואל: "וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם..." (יואל ג א)
  13. ^ שורש המילה "אמונה" הינו א.מ.ת. ואף צורת הרבים של המילה "אמת" היא "אמונות" (ולא "אמיתות" כטעות הנפוצה)
  14. ^ "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שמות יט, ט), וכן מסבירים ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי א מט והרמב"ם בהלכות יסודי התורה ח א
  15. ^ עפ"י מדרש חז"ל (יומא נד.-נד:) הכרובים היו בצורת נער ונערה "מעורים זה בזה"
  16. ^ כטעות הרווחת המסתמכת על ציטוט מסולף של דברי ר' יוחנן: "מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא" (תענית ט.), כאילו נאמר ללא המילים המודגשות. גם המאמר "הפוך בה והפוך בה דכולא בה" (אבות ה כב) הוצא מהקשרו לצורך זה, שהרי הוא מדבר על הדרכות מוסריות (כמוכח מהקשר המסכת ומהמשך הדברים עצמם: "...שאין לך מידה טובה הימנה") ולא על ידיעות מדעיות כלשהן.
  17. ^ כדוגמת תאוריית האבולוציה, המתאימה מאוד לגישה הקבלית של השתלשלות העולמות
  18. ^ שהרי חז"ל הגדירו את מעשה בראשית כסוד שאסור בלימוד בחברותא (מסכת חגיגה ב א), וכפי שאין לפרש פסוקים המגשימים את הבורא כפשוטם, כך אין לפרש פסוקים אלו כפשטם.
  19. ^ שיעורים קבועים של הרב אורי שרקי