אגדלך אלהי כל נשמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"אֲגַדֶּלְךָ אֱלהֵי כָל נְשָׁמָה" (או בקיצור "אֲגַדֶּלְךָ") הוא פיוט שנכתב על ידי הרב אברהם אבן עזרא.

מחבר הפיוט מתאר יהודי העומד למול אלוהיו בפחד ואימה, ומתקשה להסביר את גודלו של האל, מכיוון שאין אפשרות לתאר את גודלו האינסופי, והלא ניתן להשגה או תיאור במילים, הוא מסביר את הגיחוך בסברה האנושית שאדם בן תמותה יוכל לתאר את מי שברא אותו; אך הוא בכל זאת פונה לשבח את הבורא ומתאר את החלק אותו הוא יכול להשיג וכפי שאר בני האדם, שאצלם האל מרומם ומשובח הוא בפי כל פה על חכמתו הנפלאה שניכרת במעשיו ובברואיו.

הפיוט מסיים בתפילה המיוסדת על תפילת קדיש, שיתגדל ויתקדש שמו של הבורא בעמו - עם ישראל, ולעיני כל העולם כולו. הפיוט, שמסיים בתפילה המבוססת על הקדיש, משמש גם כפתיח לקדיש בקהילות מסוימות לפני תפילת שחרית.

פיוטו זה של אבן עזרא נפוץ בקרב קהילות עדות המזרח, בין השאר אצל יהודי חלב, שחותמים את השיר בשירת הבקשות, לפי מנגינות מתחלפות בהתאם לאותה שבת; יהודי בבל שנוהגים לשירו לאחר תפילת שיר הכבוד של יום ראשון.

הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אֲגַדֶּלְךָ אֱלהֵי כָל נְשָׁמָה
וְאֹודְךָ בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה[1]:

בְּעָמְדִי תּוֹךְ קְהָלְךָ צוּר לְרוֹמֵם
לְךָ אֶכְרַע וְאֶכּוֹף רֹאשׁ וְקוֹמָה:

רְקִיעֵי רוּם הֲלֹא נָטָה בְּמִבְטָא
וְהַָאָרֶץ יְסָדָהּ עַל בְּלִימָה[2]:

הֲיוּכַל אִישׁ חֲקוֹר אֶת סוֹד יְצָרוֹ
וּמִי הוּא זֶה בְּכָל קֵדְמָה וְיָמָּה:

מְרוֹמָם הוּא עֲלֵי כָל פֶּה וְלָשׁוֹן
אֲשֶׁר הִפְלִיא וְעָשָׂה כֹּל בְּחָכְמָה:

וְיִתְגַּדַּל בְּגוֹי קָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן
וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְמָא:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צירוף זה "ברב פחד ואימה" נמצא כבר בשירו של רבי שלמה אבן גבירול שפל רוח.
  2. ^ על פי ספר איוב, פרק כ"ו, פסוק ז': "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי-מָה". ומפרש הראב"ע (שם): "תולה ארץ על בלימה - שתי מלות כעניין כי הארץ תלויה באמצע הגלגלים".