שיר הכבוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מילות הפיוט

חזן: אַנְעִים זְמִירוֹת וְשִׁירִים אֶאֱרֹג, כִּי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי תַעֲרֹג
קהל: נַפְשִׁי חָמְדָה בְּצֵל יָדֶךָ, לָדַעַת כָּל רָז סוֹדֶךָ
חזן: מִדֵּי דַבְּרִי בִּכְבוֹדֶךָ, הוֹמֶה לִבִּי אֶל דּוֹדֶיךָ
קהל: עַל כֵּן אֲדַבֵּר בְּךָ נִכְבָּדוֹת, וְשִׁמְךָ אֲכַבֵּד בְּשִׁירֵי יְדִידוֹת
חזן: אֲסַפְּרָה כְבוֹדְךָ וְלֹא רְאִיתִיךָ, אֲדַמְּךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתִּיךָ
קהל: בְּיַד נְבִיאֶיךָ בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ, דִּמִּיתָ הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ
חזן: גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרָתֶךָ, כִּנּוּ לְתֹקֶף פְּעֻלָּתֶךָ
קהל: דִּמּוּ אוֹתְךָ וְלֹא כְּפִי יֶשְׁךָ, וַיְשַׁוּוּךָ לְפִי מַעֲשֶׂיךָ
חזן: הִמְשִׁילוּךָ בְּרֹב חֶזְיוֹנוֹת, הִנְּךָ אֶחָד בְּכָל דִּמְיוֹנוֹת
קהל: וַיֶּחֱזוּ בְךָ זִקְנָה וּבַחֲרוּת, וּשְׂעַר רֹאשְׁךָ בְּשֵׂיבָה וְשַׁחֲרוּת
חזן: זִקְנָה בְּיוֹם דִּין וּבַחֲרוּת בְּיוֹם קְרָב, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָדָיו לוֹ רָב
קהל: חָבַשׁ כּוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ, הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ
חזן: טַלְלֵי אוֹרוֹת רֹאשׁוֹ נִמְלָא, קְוֻצּוֹתָיו רְסִיסֵי לָיְלָה
קהל: יִתְפָּאֵר בִּי כִּי חָפֵץ בִּי, וְהוּא יִהְיֶה לִּי לַעֲטֶרֶת צְבִי
חזן: כֶּתֶם טָהוֹר פָּז דְּמוּת רֹאשׁוֹ, וְחַק עַל מֵצַח כְּבוֹד שֵׁם קָדְשׁוֹ
קהל: לְחֵן וּלְכָבוֹד צְבִי תִפְאָרָה, אֻמָּתוֹ לוֹ עִטְּרָה עֲטָרָה
חזן: מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ כְּבִימֵי בְחוּרוֹת, קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת
קהל: נְוֵה הַצֶּדֶק צְבִי תִפְאַרְתּוֹ, יַעֲלֶה נָּא עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ
חזן: סְגֻלָּתוֹ תְּהִי (נָא) בְיָדוֹ עֲטֶרֶת, וּצְנִיף מְלוּכָה צְבִי תִפְאֶרֶת
קהל: עֲמוּסִים נְשָׂאָם, עֲטֶרֶת עִנְּדָם, מֵאֲשֶׁר יָקְרוּ בְעֵינָיו כִּבְּדָם
חזן: פְּאֵרוֹ עָלַי וּפְאֵרִי עָלָיו, וְקָרוֹב אֵלַי בְּקָרְאִי אֵלָיו
קהל: צַח וְאָדֹם לִלְבוּשׁוֹ אָדֹם, פּוּרָה בְּדָרְכוֹ בְּבוֹאוֹ מֵאֱדוֹם
חזן: קֶשֶׁר תְּפִלִּין הֶרְאָה לֶעָנָו, תְּמוּנַת ה' לְנֶגֶד עֵינָיו
קהל: רוֹצֶה בְעַמּוֹ, עֲנָוִים יְפָאֵר, יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת בָּם לְהִתְפָּאֵר
חזן: רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת קוֹרֵא מֵרֹאשׁ, דּוֹר וָדוֹר עַם דּוֹרֶשְׁךָ דְּרֹשׁ
קהל: שִׁית הֲמוֹן שִׁירַי נָא עָלֶיךָ, וְרִנָּתִי תִקְרַב אֵלֶיךָ
חזן: תְּהִלָּתִי תְּהִי (נָא) לְרֹאשְׁךָ עֲטֶרֶת, וּתְפִלָּתִי תִּכּוֹן קְטֹרֶת
קהל: תִּיקַר שִׁירַת רָשׁ בְּעֵינֶיךָ, כַּשִּׁיר יוּשַׁר עַל קָרְבָּנֶיךָ
חזן: בִּרְכָתִי תַּעֲלֶה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר, מְחוֹלֵל וּמוֹלִיד צַדִּיק כַּבִּיר
קהל: וּבְבִרְכָתִי תְּנַעֲנַע לִי רֹאשׁ, וְאוֹתָהּ קַח לְךָ כִּבְשָׂמִים רֹאשׁ
חזן: יֶעֱרַב נָא שִׂיחִי עָלֶיךָ, כִּי נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ

שיר הכבוד, המכונה גם אנעים זמירות, לפי פתיחתו, הוא פיוט מבית מדרשם של חסידי אשכנז, שנכתב במאה ה-11 או ה-12 על ידי פייטן אנונימי. שתי סיבות יש לשם השיר. הראשונה שבעבר נהגו לומר לפניו את הפסוק "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם...וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" (תהילים כ"ד, ט), והשנייה משום שהוא עוסק בכבוד הבורא.

הדעות בעניין מחברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט מיוחס לעתים לרבי יהודה החסיד בעל ספר חסידים, בשל כתב יד עתיק שבו נכתב "את השיר יסד רבינו יהודה החסיד מריגנשבורק", אך על פי דבריו שמהם ניכר שהוא הכיר את הפיוט בעצמו, נראה שנכתב לפני תקופתו. סידור בית יעקב של רבי יעקב עמדן מפרש את המילים "תִּיקַר שִׁירַת רָשׁ בְּעֵינֶיךָ", המופיעות לקראת סוף הפיוט, כרמז למחבר – ר"ש הוא רבי שמואל החסיד, אביו של רבי יהודה החסיד. הרב צבי יהודה קוק הביא שיש שייחסו שיר זה לרבי שלמה אבן גבירול[1].

מנהגים באמירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב הקהילות האשכנזיות והחסידיות נהוג לומר אותו בכל שבת וחג, אולם יש האומרים אותו רק בליל יום כיפור כחתימה לשיר היחוד. בשאר קהילות ישראל הפיוט אינו מוכר ולא נהוג לאומרו. נהוג לומר זמר זה במניין כשארון הקודש פתוח. בעניין זמן אמירת השיר קיימים שני מנהגים: בסיום תפילת מוסף בשבת בבוקר או לפני הוצאת ספר תורה. בספר "שני לוחות הברית"[2] של ר' ישעיה הלוי הורוביץ (השל"ה) נכתב שיש לומר זמר זה בנחת ולא בחיפזון, ולכן היו שנהגו לאמרו לאחר קידוש וטעימת דבר מה. כשאין עושים קידוש בבית הכנסת, אומרים אותו לפני הקידוש ובלבד שיאמר בבית הכנסת.

קיימים שני מנהגים לקריאת השיר. לפי מנהג אחד אומרים לפי הסדר הבא: החזן קורא שורה והקהל קורא אחריו את השורה הבאה בפיוט וכך הלאה עד סופו. לפי מנהג אחר כל הקהל קורא ביחד את כל הטקסט. בבתי כנסת הנוהגים שהחזן קורא שורה והקהל קוראים שורה, נהוג לתת את החזנות לילד קטן (מתחת לגיל בר מצווה). יש הטוענים כי הסיבה לכך היא שרק ילד קטן ותמים יכול לדבר אל הקב"ה בצורה כה ישירה. אדם ברוך סיפר על חוויה זו: "בן שבע שרתי אותו כחזן קטן בבית הכנסת אוהל שרה שבשכונת מאה שערים. פחד ותענוג כאלה לא אראה עוד. כל אותו לילה שרתי אותו במיטה".[3]

תוכני השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט עוסק בתיאורים של הבורא על ידי דימויים וכינויים שונים שהופיעו בתנ"ך ובספרות חז"ל, ומדגיש כי דימויים אלו אף שיש בהם תיאור כביכול של הבורא, הם רק תיאור של האופן בו הוא מתגלה בעולם, אבל אינם תיאור של אלוהים עצמו, דבר שאינו בר השגה לבן אנוש. הדרך היחידה לאדם להכיר את האלוהים הוא באמצעות פעולותיו בעולם: "דִּמּוּ אוֹתְךָ וְלֹא כְּפִי יֶשְׁךָ וַיְשַׁוּוּךָ לְפִי מַעֲשֶׂיךָ". המחבר פונה לאלוהים כביכול, ומציין שהוא נגלה לנביאים בחזיונות שונים ואף סותרים לעתים: " וַיֶּחֱזוּ בְךָ זִקְנָה וּבַחֲרוּת, וּשְׂעַר רֹאשְׁךָ בְּשֵׂיבָה וְשַׁחֲרוּת" - לעתים הנביאים תיארו אותו כזקן בעל שיער שיבה, ולעתים כבחור בעל שיער שחרות. את הסתירה לכאורה המחבר פותר בשורה הבאה: הדימויים השונים, הם צורות התגלות שונות של אלוהים לפי העניין הנידון, למשל: "זִקְנָה בְּיוֹם דִּין וּבַחֲרוּת בְּיוֹם קְרָב", כלומר: כשהוא נראה לנביאים בהקשר של משפט, הוא נראה כזקן, שאין ראוי ממנו לשבת ולדון, וכשהוא נראה "ביום קרב" הוא נראה כבחור, שאין ראוי ממנו להיות איש מלחמה.

האל מתגלה לנביאים בדמויות שונות, כדי לתאר הנהגות שונות (בדומה לדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, פרק א הלכה ט).

אף על פי שהדימויים נראים שונים (ואף סותרים לעתים), מדגיש המחבר ש "הִנְּךָ אֶחָד בְּכָל דִּמְיוֹנוֹת ", הבורא הוא אחד, ומתגלה בצורות שונות לפי העניין.

בשיר קיים מתח מובנה סביב הניסיון לגעת באל, למרות אינסופיותו. למשל, המשפט: "ויְשַווך לפי מעשיך", הוא משפט המתאר את הקושי לגעת באל ועל הדבר שהאדם נאלץ להסתפק במקומו: להכיר את האל על פי מעשיו ודימוייו הנגלים לו בלבד.

מבנה השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט בנוי שורות שורות, ללא בתים או פזמון. בכל שורה חריזה פנימית, אך אין חריזה משורה לשורה. בגוף הפיוט יש אקרוסטיכון אלפביתי. ארבע השורות הראשונות הן התנצלות על התעוזה לשיר שיר שכזה, ושש השורות האחרונות (מהשורה "שִׁית הֲמוֹן שִׁירַי נָא עָלֶיךָ, וְרִנָּתִי תִקְרַב אֵלֶיךָ" ואילך) תוכנן הוא בקשה שתתקבל שירתו ברצון.

שיאו של השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב צבי יהודה קוק ראה בשורה "שִׁית הֲמוֹן שִׁירַי נָא עָלֶיךָ, וְרִנָּתִי תִקְרַב אֵלֶיךָ" את שיאו של השיר.

"המשורר חותם כאן בתפלה לקב"ה שיסדר את ענייניו של עם ישראל, את סדרי גאולת ישראל. עם דורשך דרוש!"[4].

זווית ראיה אחרת לשיר כפי שנשמעה בהרצאת הרב אנסבכר בקורס הכנה לנשואין.

את שיר הכבוד קוראים לאחר שיר היחוד . וזה לא בכדי.

אפשר לראות כשיר יחוד בין האדם לאלוהיו.

 אַנְעִים זְמִירוֹת וְשִׁירִים אֶאֱרוֹג. כִּי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי תַעֲרוֹג:

והרי לערוג על מישהו, זה בפרוש להשתוקק למישהו במובן הפיסי והנפשי כאחד.

 נַפְשִׁי חָמְדָה בְּצֵל יָדֶךָ. לָדַעַת כָּל רָז סוֹדֶךָ:

 מהות המילה חמדה, היא במובן האישי קנאה של אוהבים."לא תחמוד אשת רעך", לא תתפתה לקיים עמה יחסים. צל ידך, זו הלטיפה בגב היד שבעת משחק האהבה מעתירים האוהבים זה על זו. ומה הוא לדעת : "וידע אדם את חווה אשתו". לדעת כל רז סודך, היא החבירה הגופנית המוחלטת, הנפשית והפיזית לכל רזי ונימי נפשו וגופו של האהוב.

 מִדֵּי דַבְּרִי בִּכְבוֹדֶךָ. הוֹמֶה לִבִּי אֶל דּוֹדֶיךָ:

גם משה בדברו אל השם אמר " הראני נא כבודך ואדעך". משה בשיר הכבוד האישי שלו, רצה להתחבר גופנית לכבוד השם . ומה הם "הדודים"- אלו האוהבים בקרבה ותשוקה. ע"פ מילון אבן ספיר : " דודים"-ידידות, פירושו, אהבה המתפרצת לפרקים שעוברת על כל מדה, והיא נוהגת באוהבים הפוגשים זה את זה לעתים רחוקות. והפוכו היא ריעות, שהיא אהבה ממושכת ומתמדת בלי הפסק, שאין מחוקה להתפרץ ביותר, אמנם היא שקטה ושאננה בתכלית מילואה, שאין עוד למעלה ממנה. ועל כן או"א עלאין, מכונים בשם ריעים, להיותם ריעים אהובים, דמתחבקין תדיר ולא מתפרשין לעלמין, בסוד זווג דלא פסיק. וזווג זו"ן נקרא דודים, משום דלזמנין מתפרשין ולזמנים מתחברין, ואין זווגם תדיר, ולכן עניין זווגם הוא בחינת ידידות, שהיא אהבה מתפרצת העוברת על כל מדה. ולכן זווגם בסו"ה שתו ושכרו דודים, שה"ס יין המשמח, בסוד דינים ממותקים, שפירושו, שעד כאן היו בבחינות דינים שהיו מפרידים ביניהם ועתה נמתקו, וחשובים יותר מחסדים. באופן, שאותם הדינים שמהם נמשך עד הנה כל שנאה וכל פרוד, נתהפכו עתה, ונעשו לגורמים לאהבה ונועם וחדוה גדולה. וזווג או"א הוא בסו"ה אכלו ריעים וכו', שפירושו כמו תענוג תמידי, כדמיון אכילה שאינה נפסקת בכל ימי חיי האדם, שהוא, משום דזווגם לא פסיק לעלמא כנ"ל, ולא כמו שתיית יין שאינו נוהג אלא לפרקים. ועי' בתע"ס דף תרנ"א ד"ה ושורש הדברים, שהארכנו שם בביאור זווגים אלו: דבחינת אכילה, ובחינת שתייה, ע"ש. וז"ש שדודים בגימ' דין, להורות על הנ"ל, שסוד זווגם הוא המתקת הדין, כנ"ל. (תע"ס חלק י').

 עַל כֵּן אֲדַבֵּר בְּךָ נִכְבָּדוֹת. וְשִׁמְךָ אֲכַבֵּד בְּשִׁירֵי יְדִידוֹת:

המילה כבוד שוב מתחברת לבקשת משה רבנו, וכאשר מסתיים הקשר הגופני הרי בני זוג אוהבים מרבים לדבר ולהלל דברי תשבחות, אלו אותם מילות התודה וההודיה .

 אֲסַפְּרָה כְבוֹדְךָ וְלֹא רְאִיתִיךָ. אֲדַמְּךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתִּיךָ:

 בְּיַד נְבִיאֶיךָ בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ. דִּמִּיתָ הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ:

את בורא לא ראינו. נדמיין אותו ונשתוקק ליו, על פי מה שהנביאים שכן ראו וחוו מתארים .

 גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרָתֶךָ. כִּנּוּ לְתוֹקֶף פְּעֻלָּתֶךָ:

ה' מלך על כל הארץ. גדולתו הם מתוך הבריאה. "אל אדון על כל המעשים, ברוך ומבורך בפי כל נשמה . גודלו וטובו מלא עולם" .בשקיקה לעוצמת האל, וקבלתה לחייק האהוב מתממש הבנת כח האל.

 דִּמּוּ אוֹתְךָ וְלֹא כְּפִי יֶשְׁךָ. וַיַּשְׁווּךָ לְפִי מַעֲשֶׂיךָ:

 הִמְשִׁילוּךָ בְּרוֹב חֶזְיוֹנוֹת. הִנְּךָ אֶחָד בְּכָל דִּמְיוֹנוֹת:

הדמיון מצית את השאיפה ליחוד .

 וַיֶּחֱזוּ בְךָ זִקְנָה וּבַחֲרוּת. וּשְׂעַר רֹאשְׁךָ בְּשֵׂיבָה וְשַׁחֲרוּת:

 זִקְנָה בְּיוֹם דִּין וּבַחֲרוּת בְּיוֹם קְרָב. כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָדָיו לוֹ רָב:

 חָבַשׁ כּוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ. הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ:

לא תמיד כוחו במותניו של האוהב בזקנתו כמו בבחורותו. בטח לא יכולת לספק את היחוד האולטימטיבית לבורא. וכאן נדרש מאבק, מלחמה לממש ולשמר את אש התשוקה ..

טַלְלֵי אוֹרוֹת רֹאשׁוֹ נִמְלָא. קְוֻצּוֹתָיו רְסִיסֵי לָיְלָה:

ביום ובלילה הרצון להתחבר לאלוהים..

 יִתְפָּאֵר בִּי כִּי חָפֵץ בִּי. וְהוּא יִהְיֶה לִּי לַעֲטֶרֶת צְבִי:

וכמור ששני בני הזוג חפצים זה בזו. כך השם עם ת יריאיו.

 כֶּתֶם טָהוֹר פָּז דְּמוּת רֹאשׁוֹ. וְחַק עַל מֵצַח כְּבוֹד שֵׁם קָדְשׁוֹ:

 לְחֵן וּלְכָבוֹד צְבִי תִפְאָרָה. אֻמָּתוֹ לוֹ עִטְּרָה עֲטָרָה:

 מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ כְּבִימֵי בְחֻרוֹת. קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת:

 נְוֵה הַצֶּדֶק צְבִי תִפְאַרְתּוֹ. יַעֲלֶה נָּא עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ:

השורות הנ"ל מתארות גבר חסון עם תלתלים כסמל לחוסן האל..

 סְגֻלָּתוֹ תְּהִי נָא בְיָדוֹ עֲטֶרֶת. וּצְנִיף מְלוּכָה צְבִי תִפְאֶרֶת:

 עֲמוּסִים נְשָׂאָם עֲטֶרֶת עִנְּדָם. מֵאֲשֶׁר יָקְרוּ בְעֵינָיו כִּבְּדָם:

 פְּאֵרוֹ עָלַי וּפְאֵרִי עָלָיו. וְקָרוֹב אֵלַי בְּקָרְאִי אֵלָיו:

פאר האל.הגבר הוא עם ישראל אשר משתוקק לקרבה.

 צַח וְאָדוֹם לִלְבוּשׁוֹ אָדוֹם. פּוּרָה בְּדָרְכוֹ בְּבוֹאוֹ מֵאֱדוֹם:

והאדום הוא צבע האהבה והתשוקה.הרצון לחבור לאלוהים הוא רצון להתחבר נפשית וגופנית.

 קֶשֶׁר תְּפִלִּין הֶרְאָה לֶעָנָיו. תְּמוּנַת ה' לְנֶגֶד עֵינָיו:

 בִּרְכָתִי תַעֲלֶה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר. מְחוֹלֵל וּמוֹלִיד צַדִּיק כַּבִּיר:

וכמובן ישנה לידה לאחר מעשה האהבה .

 יֶעֱרַב נָא שִׂיחִי עָלֶיךָ. כִּי נַפְשִׁי תַעֲרוֹג אֵלֶיךָ:

ומסיים בשוב דברי ערגה. לא אהבה יצרית חד פעמית, אלא אהבה מתמשכת רציפה מלאה ערגה ותשוקה עם בורא הכל . אין טהור מאהבה זו שאין לה ראשית ואין לה אחרית.

פירושים לשיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על השיר נכתב פירוש בשם "אוצר נחמד" מאת בנימין מילר.

הרב צבי יהודה קוק נתן סדרת שיעורים על השיר, וראה בו שיר נעלה מכל השירים ממינו[5]. סדרת השיעורים נערכה על ידי הרב חיים אביהוא שוורץ בספר מתוך התורה הגואלת חלק ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך התורה הגואלת חלק ד עמוד קנו
  2. ^ שני לוחות הברית, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
  3. ^ מורן שוב, נקי מהפרזה, מחכמנות, ממליצה ומעוויות חן, הארץ, 15 במאי 2009.
  4. ^ מתוך התורה הגואלת חלק ד עמוד קסו.
  5. ^ מתוך התורה הגואלת חלק ד עמוד קנה