אדה קאבוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אדה קבוש)
אדה קאבוש
Kabos Ede
לידה 2 בדצמבר 1864
קאריי, האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באוגוסט 1923 (בגיל 58)
אופטיה, קרואטיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Rosenberg Albert Ede עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק ניוגט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אדה קאבוש (במקור אלברט אדה רוזנברג; בהונגרית: Kabos Ede; נאג'קארוי, 2 בדצמבר 1864אופטיה, 8 באוגוסט 1923) היה סופר, עיתונאי, עורך יהודי-הונגרי. בתו אילונה קאבוש (1898-1973) הייתה פסנתרנית.

לוח זיכרון לאדה קאבוש במעונו דאז.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברט רוזנברג נולד במשפחה יהודית בורגנית. בסיום לימודיו בכיתות הנמוכות, המשיך את לימודיו בבודפשט. הוא התכונן לקריירת הוראה, אבל קטע את לימודיו במדעי הרוח והפך לעיתונאי. בשנת 1902 הפך לחבר באגודת פטפי.

תחילה עבד בעיתונו קצר החיים של קלמן מיקסאט ואחר כך ב-1899 הוא הצטרף ל"יומן בודפשט" (Budapesti Napló). מסוף 1905 היה העורך הראשי של העיתון במשך שנתיים, בסוף 1907 עזב את העיתון.[1] בשנת 1913 היה העורך של "העיתון המעניין" (Érdekes Újság) וגם כתב עבור הפסטר לויד.

עבודתו העיקרית הייתה "הדקאמרון של העיתון המעניין", שבו הציג מאה סופרים בעשרה כרכים שפורסמו. העיתונים אהבו לפרסם את כתביו ומאמריו. ב-1918 קיבל בהתלהבות את מהפכת החרציות הבורגנית של מיהאי קארואי. אמנם לא השתתף ברפובליקה הסובייטית ההונגרית, בכל זאת היגר לווינה מחשש מהטרור הלבן, בווינה עבד מאוחר יותר בעיתונים אוסטריים מתקדמים. בין 1888 לבין 1895 כתב גם מחזות תחת השם הבדוי שאנדור מולנר. ב-1923 נשא לאופטיה לצרכים רפואיים לטיפול במערכות גופו שעיבדו את חיוניותם. שם הוא מת בשנה ה-59 לחייו.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא עבד עבור כמה עיתוני בודפשט ורכש השכלה ספרותית נרחבת. הוא שלט בגרמנית ברמת שפת אם ושלט גם בצרפתית. הוא הכיר סופרים ריאליסטים רוסיים, והתלהב מהסופרים זולה, טורגנייב ומאוחר יותר מדוסטויבסקי. הוא הכיר את המשורר יאנוש ויידה וזיהה את גדולתו כמשורר. הוא ישב שם ליד שולחן הקפיטריה של המשורר הזקן ערב ערב בתור כחסידו. מאוחר יותר התיידד גם עם אנדרה אדי שהיה צעיר ממנו ב-13 שנים והפך לחברו הטוב ביותר. מאוחר יותר הוא עורר את העניין ואת הכבוד של אדי ושל כתב העת ניוגט כלפי יאנוש ויידה, שכבר הלך אז לעולמו. דיווחיו העיתונאיים הציגו נאמנה תמונה טיפוסית של סוף המאה ה-19 בהונגריה. בסיפוריו הקצרים עסק בעיקר בבעיותיהם של העניים הנאבקים בדאגות היומיום.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלפיארי (מחזה, 1883)
  • המושחתים ; רוואי, בודפשט, 1885
  • יריד. רוֹמן ; בודפשט, 1887
  • בקוּפֶּא (מחזה, הוצג על ידי התיאטרון הלאומי ב-1888)
  • אווה (מחזה, 1889)
  • חרקירי וסקיצות הקטנות יותר, בודפשט, 1891
  • טנטלוס (מחזה, 1892)
  • במעבורת (מחזה, 1893)
  • לילות לבנים (רומן, 1893) באינטרנט
  • קבצנים (סיפורים קצרים, 1893) באינטרנט
  • אבקה. מאמרים, צורות דרמטיות ; בודפשט, 1895
  • העורב (מחזה, 1895)
  • המלכה מאב (מחזה, הוצג בתיאטרון הלאומי ב-1895)
  • משוטטים. סיפורים ; אתנאום, בודפשט, 1897
  • כובעי צ'נגרי וסיפורים אחרים ; בודפשט, 1898
  • הדרורים (רומן, 1900)
  • סיפורי פרברים ; בודפשט, 1901
  • רומן של שני מתים. מספר אחד מהם ; בודפשט, 1902 באינטרנט
  • פרח השיטה (סיפורים קצרים, 1903) באינטרנט
  • המפתח הפעיל. יומן של שטן יפה ; בודפשט, 1905
  • אלמנת הפֶּסֶל ; בודפשט, 1905
  • אבקה / במעבורת. לשחק ; כתב המסחר ההונגרי, בודפשט, 1907
  • הקן של העתיד. בודפשט, 1908. באינטרנט
  • ענייני הפשע שלי ; בודפשט, 1910
  • המבקרים של מריה ; בודפשט, 1910
  • בחווה המורעבת. רוֹמָן ; בודפשט, בסביבות 1910.
  • דמג'נטי. סיפורים קצרים ; בודפשט, 1911
  • שני סוגי אהבה. רוֹמָן ; בודפשט, 1914
  • קשת בענן. סיפורים ; 1915 (ספריית Tevan)
  • המלכה ; בודפשט, 1917
  • נשותיו של פטר הרביעי. רוֹמָן ; בודפשט, 1918
  • תכשיטים ; בודפשט, 1918
  • מפעל אבן האודם. רוֹמָן ;אתנאום, בודפשט, 1920
  • "הבנייה החופשית" מאחורי הקלעים ; בודפשט, 1920
  • סיפורה של שעה ; וינה, 1921

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גזה לנדייל : אדי בסדנה (1957)
  • יוז'ף נאדש : מלאי כבד (ניתוחים, 1963)
  • מי זה מי בספרות ההונגרית? ספרי מאגר מסת"ב 963-8607-10-6
  • מי זה מי בספרות ההונגרית? Könyvkuckó Kiadó, בודפשט, 1999 ISBN 9-638157-91-7

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדה קאבוש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lengyel Géza (1963). Magyar újságmágnások. Budapest: Akadémiai Könyvkiadó. p. 163., 186. Irodalomtörténeti füzetek 41. szám.