טרור לבן (הונגריה)
הטרור הלבן בהונגריה (בהונגרית: Fehér Terror; באנגלית: White Terror in Hungary) הייתה תקופה של שנתיים (1919 – 1921) של אלימות דיכוי של "מהפכת נגד" שביצעו חיילים, כנופיות ואספסוף (גם על רקע אנטישמי) כדי לרסק כל התנגדות תומכת ברפובליקה הסובייטית ההונגרית קצרת המועד וכמשקל נגד לטרור האדום שלה. רבים מקורבנות הטרור הלבן היו יהודים.[1][2] במהלך הטרור הלבן, עשרות אלפים נכלאו ללא משפט וכ-1,000 איש נרצחו.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתום מלחמת העולם הראשונה נאלצה התצורה הפוליטית של המדינה ההונגרית להשתנות במהירות וברדיקליות. האימפריה האוסטרו-הונגרית, שהונגריה הייתה בה חברה בעלת כוח, קרסה. מדינות ההסכמה המנצחות נקטו צעדים לגרוע את אזורי הגבול המעורבים מבחינה אתנית של הונגריה ולהעניק אותן לממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, שהפכו לאחר מכן לממלכת יוגוסלביה, לצ'כוסלובקיה שנולדה מאיחוד צ'כיה וסלובקיה ולרומניה שגם היא גדלה משמעותית בשטחה. גריעות אלה הביאו לאיבוד שני שלישים משטחה של הונגריה, ושליש מאזרחיה דוברי ההונגרית. הפסדי השטחים ואוכלוסייה הללו יחד עם המהפך הסוציו-אקונומי שלאחר המלחמה גרמו לתחושות השפלה וטינה עמוקות בקרב הונגרים רבים.[1]
באווירה הפכפכה זו, נכשלו מאמציה המתקדמים של המדינה להקים ממשלה יציבה. במרץ 1919 הוקמה ממשלה קומוניסטים, שהשתלטה מתוך קואליציה סוציאל-דמוקרטית-קומוניסטית. הוקמה הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. למפלגת הקומוניסטים של הונגריה בראשות בלה קון, הייתה ההשפעה הרבה ביותר ברפובליקה, אם כי לכאורה נשלטה הממשלה על ידי הקואליציה הסוציאל-דמוקרטית-קומוניסטית.[3] ממשלתו של קון נמשכה פחות מארבעה חודשים, ובסופו של דבר הסתיימה בפלישה צבא רומני. במהלך תקופה זו של הרפובליקה, מתח פוליטי מוגבר ודיכוי הובילו למעצרים והוצאות להורג במה שנקרא הטרור אדום. הדבר הוביל לירידה בתמיכה העם בממשלה. הונגריה ניסתה לשמור על סלובקיה וטרנסילבניה, אך כוחות רומנים פלשו להונגריה כאמור והפלישה התפתחה למלחמה ההונגרית-הרומנית. בסופו של דבר כוחות אלה הגיעו לבודפשט באוגוסט 1919. עם כיבוש זה, רוב הקומוניסטים ההונגרים, כולל קון, יצאו לגלות.
שלב ראשון (1919)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדרום המדינה הוקמה ממשלה חלופית שתחליף את הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. בראש הזרוע החמושה של הממשלה החדשה הזו, "הצבא הלאומי המלכותי", עמד מיקלוש הורטי, אדמירל לשעבר של הצי האוסטרו-הונגרי.[4] בין הקצינים שנענו לקריאתו של הורטי היו גם חיילים אולטרה-לאומנים שערכו מערכה של זוועות כנקמה לטרור האדום כדי לחסל את התומכים הקומוניסטים ולהפחיד את האוכלוסייה כדי שתציית לסדר החדש.[5] הפוגרומים ורציחות ההמונים בוצעו על ידי יחידות של "הצבא הלאומי" בפיקודו של מיהאי הורטי; ארגונים צבאיים ביצעו גם הרג, במיוחד ה"התעוררות הונגרית".[6]
יחידות אלה, כונו בדרך כלל "המשמר הלבן", ביצעו מסע של רצח, עינויים והשפלות. הוצאה להורג של אנשים שנחשדו בנאמנות קומוניסטית. קורבנות אלה נתלו לעיתים קרובות במקומות ציבוריים כדי לשמש אזהרה לאחרים, אך הגדרת המשמר הלבן מיהו אויב המדינה הייתה רחבה. הם גם תקפו איכרים, ליברלים פוליטיים ולעיתים קרובות מאוד יהודים, הם בזזו את בתיהם, חנויותיהם של היהודים בכפרים ובעיירות השדה ולעיתים גם רצחו אותם. היהודים הואשמו במהפכה באופן נרחב כי הרבה מההנהגה הקומוניסטית הייתה יהודית.[5] מפקדי היחידות הידועים לשמצה ביותר היו פאל פרואני (Pál Prónay), שגדודו עסק באלימות סדיסטית נגד אויביו.[7] אחרים כללו את דיולה אוסטנברג, אנטאל להר (Lehár Antal) אחיו הצעיר של המלחין פרנץ להר ואיבאן הייאש (Hejjas Iván), שהתמקד במאמציו במישור ההונגרי ברחבי העיר קצ'קמט. יחידותיהם היו חלק מהצבא הלאומי, אך נטו לתפקד כגדודים אישיים בעקבות נאמנות פנאטית למפקדיהם.[5] זוועותיהם כללו עינויים, אונס, הוצאה להורג, חילול הגופות והצגתן בציבור.[8]
הפגיעות הקשות ביותר היו באזורים של בטרנסדנוביה, באזור הרחב יותר של מטה הורטי בשיופוק, וכן באלפלד בין הדנובה לבין נהר הטיסה, שבהם רצח ההמונים עורר אף תשומת לב בינלאומית (רציחות שבוצעו בקצ'קמט ובאורגובאן).
שלב שני (אחרי 1919)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבא הלאומי פלש לבודפשט בנובמבר 1919, וארבעה חודשים לאחר מכן הפך הורטי לעוצר של ממלכת הונגריה (1920–1946) שהוקמה. אבל, המיליציות השונות היו רחוקות מלהפסיק את מסעות ההרג שלהם, היחידות הריאקציונריות התרחבו והמשיכו להפחיד את מטרותיהן במשך כמעט שנתיים נוספות. אלימות ממניעים פוליטיים, רצח מתוך טינה וחטיפות למטרות רווח. קציני המשמר הלבן החלו להיאבק על השלטון בינם לבין עצמם, ותכננו לרצח זה את זה.[5] הביוגרף של הורטי, תומאס ל. סקמיסטר (Thomas L. Sakmyster) הגיע למסקנה כי הורטי הסתכל לכיוון השני בשנת 1919 בעוד קציני המשמר הלבן השתוללו בכפרים.[9]
סוף הטרור הלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף 1920 הטרור נסוג באופן ניכר. בשנת 1921 הועמד פאל פרונאי לדין בגין פשעים הקשורים לטרור הלבן. לאחר שהצטרף פרונאי לניסיון כושל להשיב את מלך בית הבסבורג, קרל הראשון, קיסר אוסטריה לכס המלוכה של הונגריה. גם גדודו פורק.[10] למרות פירוק גדוד פרונאי, בשנים שלאחר מכן התרחשו התקפות ספורדיות מצד אנשיו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Gerwarth, Robert. "מהפכת הנגד המרכזית באירופה: אלימות פרמיליטרית בגרמניה, אוסטריה והונגריה לאחר המלחמה הגדולה". בעבר והווה 200.1 (2008): 175–209. באינטרנט
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Randolph L. Braham (2002). The Nazis' Last Victims: The Holocaust in Hungary. Wayne State University Press. pp. 30–31. ISBN 978-0-8143-3095-1.
- ^ Spencer Tucker; Laura Matysek Wood (1996). The European powers in the First World War: an encyclopedia. Taylor & Francis. pp. 349–350. ISBN 978-0-8153-0399-2.
- ^ Balogh, Eva, Istvan Friedrich and the Hungarian Coup d'Etat of 1919: A Reevaluation, Slavic Review, Vol. 35, No. 2 (Jun., 1976), pp. 269-286
- ^ Bodo, Bela, Paramilitary Violence in Hungary After the First World War, East European Quarterly, June 22, 2004
- ^ 1 2 3 4 Bodo, Paramilitary Violence
- ^ Strauss, Herbert A. (1993-01-01). Austria - Hungary - Poland - Russia (באנגלית). Walter de Gruyter. p. 887. ISBN 9783110883299.
- ^ Bodo, Bela (2011). "The White Terror in Hungary, 1919-1921: The Social Worlds of Paramilitary Groups". Austrian History Yearbook. 42: 156. doi:10.1017/S0067237811000099.
- ^ Bodo, "The White Terror in Hungary," 156.
- ^ Sakmyster, Thomas L. (2000). Miklos Horthy: Hungary's Admiral on Horseback. Columbia University Press.
- ^ Bodo, Political Violence