אדוארד ליר

אדוארד ליר
Edward Lear

אדוארד ליר, דיוקן עצמי קריקטוריסטי
לידה	12 במאי 1812 הייגייט, הממלכה המאוחדת
פטירה	29 בינואר 1888 (בגיל 75) סן רמו, איטליה
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	ציור נוף, אורניתולוגיה
יצירות בולטות	ספר האי-גיון
תקופת הפעילות	1830–1888 (כ־58 שנים)
חתימה

אדוארד ליר (באנגלית: Edward Lear; ‏12 במאי 1812 – 29 בינואר 1888) היה אמן, מאייר וסופר. ליר ידוע במיוחד בשירת האיגיון שלו ובחמשירים שכתב וקידם אותם לסוגה פופולרית.

ביוגרפיה

ליר נולד בהייגייט, פרבר של לונדון. הוא היה הבן ה-20 של הוריו (רוב האחרים מתו בינקותם) וגודל על ידי אחותו אן שהייתה מבוגרת ממנו ב-21 שנים. כשהיה בן 15 נאלצו הוא ואחותו לעזוב את שאר המשפחה וגרו יחדיו. בריאותו הייתה רופפת: מגיל 7 ועד מותו סבל מהתקפי אפילפסיה תכופים, מאסתמה, מברונכיטיס ובערוב ימיו מעיוורון חלקי.

ליר החל לעבוד כמאייר וב-1830, בהיותו בן 19, פורסמה עבודתו הראשונה, "איורים של משפחת תוכים". האיורים זכו לביקורות טובות: הוא הושווה לג'ון ג'יימס אודובון - אורניתולוג אמריקאי-צרפתי מפורסם שצייר את ציפורי אמריקה הצפונית. ליר המשיך לצייר כל חייו. שאיפתו הייתה לאייר את כל הפואמות של טניסון. לפני מותו ראה אור ספר ובו מספר איורים פרי עטו, אך חזונו לאייר את כולן לא יצא אל הפועל. ב-1837 עבר ליר לרומא והתגורר בה במשך 10 שנים שבמהלכן טייל באיטליה וגם הפליג לארצות אחרות.

ב-1846 פרסם ליר את "ספר איגיון" - אוסף חמשירים. הספר הודפס בשלוש מהדורות ועזר להפוך את סוגת האיגיון לפופולרית. ב-1865 ראה אור "ההיסטוריה של שבע המשפחות מאגם פיפל-פופל" וב-1867 התפרסמה יצירת האיגיון המפורסמת ביותר של ליר - "הינשוף והחתלתולה" (The Owl and the Pussycat), שכתב עבור ילדיו של פטרונו, אדוארד סטנלי, הרוזן ה-13 של דרבי. אחריה פרסם עוד יצירות רבות אחרות.

אדוארד ליר הרבה במסעות, בהם הגיע ב-1849 גם למצרים ולסיני ובשנים 1873–1874 אף הרחיק עד להודו ולציילון. לארץ ישראל הגיע לראשונה ב-1858 וערך רישומי עיפרון ושרטוטי דיו של אתרים ונופים. הרישומים שימשו לו מקור לציורי צבעי המים ולכמה מציורי השמן שלו, שחלקם יצר רק לאחר שנים. בשנת 1869 סייר ליר שנית בארץ בחברת ידידו ויליאם הולמן האנט וגם בביקור זה יצר רישומים שעיבד אחרי כן לציורים בצבע. ציורי "ירושלים" ו״מצדה" היו בעיניו הנחשבים ביותר, ובהקשר זה הגדיר את עצמו כ"צייר של טופוגרפיה פואטית".

כתיבתו

כתיבתו של ליר מצטיינת ביצירתיות מילולית ובמשחק בצלילי המילים - קיימות ומומצאות. הקטע המפורסם ביותר שכתב ליר הוא שורות הסיום של "הינשוף והחתלתולה", בתרגום חופשי:

הם אכלו בשר כבוש ופלחים של חבוש שאותם אכלו בכף מרסינה; ובצעדי מחול, בקצה החול, הם רקדו לאור הלבנה, הלבנה, הלבנה, הם רקדו לאור הלבנה.

They dined on mince, and slices of quince Which they ate with a runcible spoon; And hand in hand, on the edge of the sand, They danced by the light of the moon, The moon, The moon, They danced by the light of the moon.

"Runcible spoon" (כף מרסינה) היא נאולוגיזם - מילה שטבע ליר ונכללה מאז ברוב המילונים באנגלית.

בימיו של ליר טרם התגבש הנוהג של סדרי הדפוס להציג את החמשירים בצורה האחידה של היום - חמש שורות נפרדות. חמשירים הודפסו אז במגוון פורמטים, ונראה כי ליר כתב אותם כך שמילאו את כל המקום שנותר לכתיבה מתחת לאיוריו. בשלוש המהדורות הראשונות סודרו החמשירים בשלוש, חמש ושלוש שורות (בהתאמה), ועל כריכת אחד מספריו סודר אחד החמשירים בשתי שורות בלבד.

ברוב החמשירים של ליר מסתיימות השורה הראשונה והשורה האחרונה במילה זהה, ולא בחרוז בלבד. רובם הם יצירות איגיון אמיתיות, חסרות משמעות ופואנטה. אין בהן הומור שנפוץ היום בחריזה ואין דרך "להבין" אותן. מאפיין חוזר בחמשירים הוא התייחסות ל"הם" - אנשים חסרי שם, קשים וביקורתיים:

היֹה היה זקן אחד מאאוסטה, שהייתה לו פרה גדולה, אך הוא איבד'תה. אך הם אמרו, "אתה לא תופס, שהיא רצה על עץ? זקן מרגיז שכמותך, מאאוסטה!"

There was an Old Man of Aôsta, Who possessed a large Cow, but he lost her; But they said, 'Don't you see, she has rushed up a tree? You invidious Old Man of Aôsta!'

בהשוואה לבן זמנו, לואיס קרול, אף הוא מיוצרי האיגיון המפורסמים ביותר, האיגיון של ליר הוא יותר "חוסר היגיון" מאשר "אנטי-היגיון" שביצירתו של קרול. ליר משתמש בצלילן של המילים וסגנונו הוא שירה, בעוד שקרול משתמש במשמעות המילים, בפרוזה.

ספרים שכתב או אייר

• (Illustrations of the Family of the Psittacidæ (1832
• Tortises, Terrapins, and Turtles מאת ג'ון אדוארד גריי
• (Views in Rome and its Environs (1841
• (Gleanings from the Menagerie at Knowsley Hall (1846
• (Illustrated Excursions in Italy (1846
• (Book of Nonsense (1846
• (Journal of a Landscape Painter in Greece and Albania (1851
• (Journal of a Landscape Painter in Souther Albania (1852
• (Book of Nonsense and More Nonsense (1862
• (Views in the Seven Ionian Isles (1863
• (Journal of a Landscape Painter in Corsica (1870
• (Nonsense Songs and Stories (1871
• (More Nonsense Songs, Pictures, etc. (1872
• (Laughable Lyrics (1877
• Nonsense Alphabets
• (Nonsense Botany (1888
• (Tennyson's Poems, illustrated by Lear (1889
• (Facsimile of a Nonsense Alphabet (1849, but not published until 1926

לקריאה נוספת

איור של ליר ב"הינשוף והחתלתולה"

• יהודה אטלס, "אדוארד ליר: לבדי על חוף אפל", בספר ילדים גדולים (כרך 1, עמ' 74-59), הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
• סוזן צ'יטי, "That Singular Person Called Lear",לונדון, 1988
• ויויאן נוקס, עורכת, "The Complete Verse and Other Nonsense", לונדון, 2001
• אדוארד ליר, חמישה חמשירים, דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ב'. מאנגלית: יהודה ויזן
• אדוארד ליר, ספר הילדים: דברי ימי שבע המשפחות מאגם פִּיפְּל־פַּפְּל (עברית: יותם בנשלום), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ו', 2016.
• אדוארד ליר, ספר הילדים: סיפורם של ארבעת הילדים הקטנים שהקיפו את העולם (עברית: יותם בנשלום), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ז', 2016.
• אדוארד ליר, שלוש מעשיות (עברית: יותם בנשלום), דחק, 2017.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדוארד ליר בוויקישיתוף

• כתבי אדוארד ליר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ספרי האיגיון של ליר - טקסט מלא וניתוח (באנגלית)
• אוסף קישורים למאמרים וניתוחים של עבודותיו
• דף על אדוארד ליר
• שיר של ליר, כולל קובץ שמע
• א. ב. יפה, שחרם של חרוזים חסרי-שחר (על "ספר השטויות" לאדוארד ליר, במלאות מאה שנה להופעתו), משמר, 14 בנובמבר 1947
• אוריאל אופק, יצירות אי-גיון, דבר, 25 באוקטובר 1974 (על שלושה ספרי איגיון לילדים ונוער)
• שני שירי איגיון, תירגמה מאנגלית רנה ליטוין, באתר הארץ, 14 במאי 2010
• אדוארד ליר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אדוארד ליר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אדוארד ליר (1812-1888), דף שער בספרייה הלאומית

אדוארד ליר; ירושלים בעת הזריחה במבט מהר הזיתים, 1859