אה"מ טריומף (1903)

אה"מ טריומף

אה"מ טריומף
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי
סדרה	סוויפטשור
ציוני דרך עיקריים
מספנה	ויקרס
הוזמנה	1901
תחילת הבנייה	26 בפברואר 1902
הושקה	15 בינואר 1903
תקופת הפעילות	21 ביוני 1904 – 25 במאי 1915 (11 שנים)
אחריתה	הוטבעה על ידי הצוללת U-21
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
נתונים כלליים
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 12,370 טון, מקסימלי: 14,060 טון
אורך	144.9 מטר
רוחב	21.7 מטר
שוקע	8.2 מטר
מהירות	19 קשרים
גודל הצוות	729 איש
טווח שיוט	11,500 ק"מ במהירות 10 קשר
הנעה	12 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 12,500 כוחות סוס
צורת הנעה	2 מדחפים
שריון	שריון עיקרי – 76–178 מ"מ, שריון סיפון – 25–76 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 203–254 מ"מ, קזמטים – 178 מ"מ, ברבטות – 51–254 מ"מ, מחיצות הגנה – 51–152 מ"מ, מגדל הניווט – 279 מ"מ
חימוש	4 תותחים 10 אינץ' (254 מ"מ), 14 תותחים 7.5 אינץ' (191 מ"מ), 14 תותחים 14 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 4 תותחים 6 פאונד (2.244 אינץ' (57 מ"מ)), 2 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ)

אה"מ טריומף, שנקראה במקור בשם ליברטאד, הייתה האונייה השנייה מבין אוניות המערכה פרה-דרדנוט מסדרת סוויפטשור. האונייה הוזמנה על ידי הצי הצ'יליאני, אך היא נרכשה על ידי בריטניה כחלק מסיום מרוץ החימוש הימי של ארגנטינה-צ'ילה. טריומף שובצה בתחילה בצי הבית ובצי התעלה לפני שהועברה לצי הים התיכון ב-1909. האונייה הצטרפה לזמן קצר לצי הבית ב-1912 לפני שהועברה לתחנת סין ב-1913. טריומף השתתף במצוד אחר שייטת מזרח אסיה הגרמנית של מקסימיליאן פון שפה ובמערכה נגד המושבה הגרמנית בצ'ינגדאו, סין בתחילת מלחמת העולם הראשונה. האונייה הועברה לים התיכון בתחילת 1915 כדי להשתתף במערכת הדרדנלים נגד האימפריה העות'מאנית. היא טורפדה והוטבעה מחוץ לגאבה טפה על ידי הצוללת הגרמנית U-21 ב-25 במאי 1915.

תכנון ותיאור

אה"מ טריומף קרוב לסיום בינואר 1904.

טריומף הוזמנה על ידי צ'ילה, תחת השם ליברטאד, בתגובה לרכישת ארגנטינה שתי סיירות משוריינות מאיטליה בתקופה של מתיחות מוגברת עם ארגנטינה. לאחר פתרון המשבר, בעיות כלכליות אילצו את צ'ילה להעמיד את האונייה למכירה בתחילת 1903; מחשש שרוסיה עלולה לקנות אותם, התערבה בריטניה ועם מימון דרך בנק המסחר אנטוני גיבס ובניו את האונייה שעדיין לא הושלמה מצ'ילה ב-3 בדצמבר 1903 תמורת 2,432,000 ליש"ט. האונייה תוכננה לפי המפרט הצ'יליאני, במיוחד הדרישה להשתלב במבדוק ב-Talcahuano, ונחשבה על ידי הבריטים כאוניית מערכה דרג ב'.

מאפיינים כלליים

לטריומף היה אורך כולל של 475 רגל 3 אינץ' (144.9 מטרים), רוחב של 71 רגל 1 אינץ (21.7 מטרים), ושוקע של 28 רגל 6 אינץ' (8.7 מטרים) במעמס מלא. הדחק האונייה היה 12,175 טונות ארוכות (12,370 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-13,840 טונות ארוכות (14,060 טונות) במעמס מלא. במעמס מלא היה לה גובה מטאצנטרי של 4.01 רגל (1.22 מטרים). בשנת 1906 מנה הצוות 729 קצינים ומלחים.

הנעה

האונייה הונעה על ידי שני מנועי קיטור, תלת דרגתיים בעלי ארבעה צילינדרים הפוכים אנכיים שכל אחד מהם הניע מדחף אחד. תריסר דוודי צינור מים של Yarrow סיפקו קיטור למנועים שהפיקו סך של 12,500 כוחות סוס (9,300 קילוואט) שנועד לאפשר להם להגיע למהירות של 19.5 קשרים (36.1 קמ"ש). המנועים התגלו כחזקים מהצפוי וטריומף עלתה על 20 קשר (37 קמ"ש) במהלך ניסויים ימיים. היא נשאה מקסימום 2,048 טונות ארוכות (2,081 טונות) של פחם, שהעניקו לה טווח של 6,210 מיילים ימיים (11,500 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש). במהלך השירות היא ואחותה הוכיחו שהם חסכוניות יותר ממה שחשבו תחילה עם טווח משוער של 12,000 מיילים ימיים (22,000 ק"מ) במהירות של 10 קשרים.

חימוש

האונייה הייתה חמושה בארבעה תותחי BL‏ 10 אינץ'/ 45 קליבר Mk VI בשני צריחי תותחים תאומים, לפני ומאחורי המבנה העילי. התותחים ירו פגזים במשקל 500 ליברות (227 קילוגרם) במהירות לוע של 2,656 רגל לשנייה (810 מטר לשנייה); זה העניק טווח מקסימלי של 14,800 יארד (13,500 מטרים) בהגבהה המרבית של התותח של 13.5°. מחזור הירי של תותחי Mk VI נטען כי הוא 15 שניות. כל תותח סופק עם 90 פגזים.

החימוש המשני של טריומף כלל 14 תותחי 7.5 אינץ'/ 50 קליבר Mk III. עשרה מהתותחים היו מותקנים בסוללה מרכזית בסיפון הראשי; ארבעת האחרים היו בקזמטים לצד התורן הקדמי והראשי בסיפון העליון. בעיה מרכזית עם התותחים על הסיפון הראשי הייתה שהם הורכבו נמוך מדי באונייה - רק כ-10 רגל (3 מטרים) מעל קו המים במעמס מלא - ולא היו שמישים במהירות גבוהה או במזג אוויר סוער, כאשר הם הוצפו במים בעת גלגול של יותר מ-14°. התותחים ירו פגזים במשקל 200 ליברות (91 קילוגרם) במהירות לוע של 2,781 רגל לשנייה (848 מטר לשנייה) בקצב של ארבעה פגזים לדקה. בהגבהה המקסימלית שלהם של 15° היה להם טווח מקסימלי של כ-14,000 יארד (13,000 מטרים). האונייה נשאה 150 פגזים לכל תותח.

הגנה מפני סירות טורפדו סופקה על ידי 14 תותחי QF‏ 14 פאונד Mk I, התותחים שונו לשימוש בפגזים הסטנדרטים במשקל 12.5 ליברות (5.7 קילוגרם) המשמשים את תותחי QF 12 פאונד 18 cwt במהלך השירות הבריטי. הם ירו פגזים בקוטר 3 אינץ' (76 מילימטרים), במשקל 12.5 ק"ג במהירות לוע של 2,548 רגל לשנייה (777 מטר לשנייה). הטווח המרבי שלהם וקצב האש אינם ידועים. האונייה נשאה 200 פגזים לכל תותח. האונייה גם הרכיבה ארבעה תותחי הוצ'קיס QF 6 פאונד בצמרות הלחימה, אם כי אלו הוסרו בשנים 1906–1908.

האונייה הייתה חמושה גם בזוג צינורות טורפדו שקועים בקוטר 18 אינץ' (450 מ"מ), אחד בכל צד רוחב, ונשאה עבורם תשעה טורפדות.

שריון

תוכנית השריון של טריומף הייתה דומה לזו של סדרת דאנקן. חגורת השריון הראשית בקו המים הייתה מורכבת משריון מוצק של קרופ (KCA) בעובי 7 אינץ' (178 מילימטרים). החגורה הייתה בגובה 8 רגל (2.4 מטרים), מתוכם 5 רגל 3 אינץ' (1.6 מטרים) מתחת לקו המים בתפוסה סטנדרטית. מלפנים ומאחור היו מחיצות אלכסוניות בעובי 2–6 אינץ' (51–152 מילימטרים) שחיברו את חגורת השריון לברבטים, החגורה נמשכה, אך הצטמצמה בעובי. העובי היה 6 אינץ' לצד הברבטים, אך הצטמצם עד 2 אינץ' לפני ומאחורי הברבטים. הוא המשיך קדימה אל החרטום ותמך באיל ניגוח מסוג דורבן של האונייה. הוא המשיך מאחור אל תא גלגלי ההיגוי והסתיים במחיצה רוחבית בעובי 3 אינץ' (76 מילימטרים). הרצועה העליונה של שריון בעובי 7 אינץ' כיסתה את דופן האונייה בין החלק האחורי של הברבטים עד לגובה הסיפון העליון. גם הקזמטים בסיפון העליון היו מוגנים על ידי חזיתות ודפנות בעובי 7 אינץ', אך היו מוקפים בלוחות אחוריים בעובי 3 אינץ'. תותחי ה-7.5 אינץ' על הסיפון הראשי הופרדו על ידי מחיצות בעובי 1 אינץ (25 מילימטרים) עם ציפוי בעובי .5 אינץ' (12.7 מילימטרים) המגן על קולטי הארובה לאחוריהם. מחיצה אורכית בעובי 1 אינץ' חילקה את הסוללה לאורך קו האמצע שלה.

חזיתות הצריחים היו בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים) והצדדים והאחוריים שלהם היו בעובי 8 אינץ' (203 מילימטרים). גגותיהם היו בעובי 2 אינץ' והתא שהגן על התותחנים היה בעובי 1.5 אינץ' (38 מילימטרים). מעל הסיפון העליון היו הברבטים בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים) בחזית ו-8 אינץ' מאחור. מתחת לרמה זו הם הצטמצמו ל-3 ו-2 אינץ' בהתאמה. מגדל הניווט היה מוגן בשריון בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים) בחזית ו-8 אינץ' בחלקו האחורי. שריון הסיפון בתוך המצודה המרכזית נע בין 1 ל-1.5 אינץ' בעובי. מחוץ למצודה, הסיפון התחתון היה בעובי של 3 אינץ' והשתפע כדי לפגוש את הצד התחתון של חגורת השריון.

בנייה ושירות

טריומף במהלך התמרונים ב-1908

לפני מלחמת העולם הראשונה

טריומף הוזמנה על ידי צ'ילה בתור ליברטאד והונחה על ידי Vickers‏, Sons & Maxim ב-Barrow-in-Furness ב-26 בפברואר 1902 והושקה ב-15 בינואר 1903, כאשר היא כונתה על ידי מרת דה גאנה, אשתו של השגריר הצ'יליאני בבריטניה. היא הושלמה ביוני 1904 ונכנסה לשירות במספנת צ'טם ב-21 ביוני 1904 לשירות בצי הבית. ב-17 בספטמבר 1904 נפגעה האונייה על ידי SS סיירן ממספנת פמברוק וניזוקה קלות בלבד. תחת ארגון מחדש של הצי בינואר 1905, הפך צי הבית לצי התעלה. היא התנגשה באוניית האחות שלה סוויפטשור ב-3 ביוני 1905 וסבלה מנזק לחרטום שלה. טריומף קיבלה שיפוץ קצר במספנת צ'טם באוקטובר 1908 והועברה לצי הים התיכון ב-26 באפריל 1909. האונייה חזרה לצי הבית במאי 1912. היא הועברה לתחנת סין ב-28 באוגוסט 1913 והושמה במילואים בהונג קונג עד לגיוסה באוגוסט 1914 בתחילת מלחמת העולם הראשונה.

מלחמת העולם הראשונה

טריומף יורה לעבר עמדות גרמניות בצ'ינגדאו, סין, באוקטובר 1914

טריומף הופעלה מחדש באמצעות צוותים של סירות תותחים נהר מושבתות, בתוספת שני קצינים, 100 מלחים ושישה קשרים מחיל הרגלים הקל של הדוכס מקורנוול, והייתה מוכנה לים ב-6 באוגוסט 1914. טריומף השתתף בפעולות מול המושבה הגרמנית צ'ינגדאו שבסין בתחילת אוגוסט 1914, מתוך כוונה לעצור את כניסת הספנות הגרמנית או להחזירן לנמל. טריומף, יחד עם הסיירת הצרפתית דופליקס, לכדו את ספינת הסוחר הגרמנית סנגמביה, עמוסת פחם ובקר, בבוקר ה־21 באוגוסט, כאשר דופליקס רדפה אחר כך ובסופו של דבר לכדה ספינת סוחר שנייה, ה-C. Ferd Laeiz. בערב 21 באוגוסט, טריומף לכדה את ספינת הסוחר הגרמנית פריסיה, שגם היא נשאה פחם ובקר. ב-23 באוגוסט 1914, היא צורפה לצי השני של הצי הקיסרי היפני, ולאחר שהורידה את מתנדבי הצבא שלה בווייהאי, השתתפה במערכה נגד המושבה הגרמנית בצ'ינגדאו. בספטמבר, טריומף, יחד עם המשחתת אוסק, ליוו שיירה שהובילה חיילים בריטיים לפעולות נגד צ'ינגדאו, כאשר טריומף נטלה חלק במספר הפגזות של עמדות גרמניות עד לכידת צ'ינגדאו על ידי היפנים. טריומף נפגעה מפגז גרמני במהלך הפגזה ב-14 באוקטובר, אשר גרם נזק לתורן, והרג איש צוות אחד ופצע שניים נוספים. עם צ'ינגדאו בידיים יפניות, טריומף חזרה להונג קונג לשיפוץ ב-19 בנובמבר 1914.

עם השלמת השיפוץ שלה בינואר 1915, טריומף הועברה לדרדנלים לשירות במערכת הדרדנלים. האונייה יצאה מהונג קונג ב-12 בינואר ועצרה בסואץ מ-7 בפברואר עד 12 בפברואר לפני שהמשיכה להצטרף לשייטת הדרדנלים. טריומף השתתפה במתקפה הפותחת על מבצרי הכניסה ב-18 בפברואר וב-19 בפברואר, והצטרפה לפרה-דרדנוטים אלביון וקורנווליס בשימוש בסוללה המשנית שלה כדי לשתק את המבצר בסיד אל-בחר ב-25 בפברואר. היא, אלביון ומג'סטיק היו אוניות המערכה הראשונות של מדינות ההסכמה שנכנסו למצרים הטורקיים במהלך המערכה כאשר ביצעו את המתקפה הראשונית על המבצרים הפנימיים ב-26 בפברואר. היא גם השתתפה בהתקפה על מבצר דרדנוס ב-2 במרץ 1915. היא וסוויפטשור נותקו מהדרדנלים ב-5 במרץ לצורך פעולות נגד מבצרים בסמירנה, וחזרו לדרדנלים ב-9 במרץ.

טריומף השתתף בהתקפה העיקרית על מבצרי נארוס ב-18 במרץ, וירה על תעלות עות'מאניות באצ'י באבא ב-15 באפריל. בליל 18 באפריל, תקפו אחת מסירות הכלונסאות שלה ואחת ממג'סטיק, שתיהן חמושות במשגרי טורפדו, את הצוללת הבריטית E15, שנתקעה מתחת למבצר דרדנוס ונורתה על ידי הכוחות הגרמניים והעות'מאניים; טורפדו מסירה של מג'סטיק השמיד את הצוללת. טריומף תמכה בנחיתה העיקרית של כוחות אנזא"ק בגאבה טפה ב-25 באפריל, והמשיך לתמוך בהם עד מאי.

טביעה

ב-25 במאי 1915, טריומף יצאה לדרך ליד גאבא טפה, ירתה על עמדות עות'מאניות, עם רשתות טורפדו בחוץ ומרבית הדלתות האטומות למים סגורות, כאשר ראתה פריסקופ צוללת 300–400 יארד (270–370 מטרים) מהקרן הימנית שלה בערך בשעה 12:30. זה היה שייך לצוללת U-21 בפיקודו של אובר-לויטננט צור זי אוטו הרסינג. טריומף פתחה באש על הפריסקופ, אך כמעט מיד נפגעה מטורפדו, שחתך בקלות את רשת הטורפדו שלה, בצד הימני שלה. התוצאה הייתה פיצוץ אדיר, וטריומף החלה לנטות 10 מעלות ימינה. היא החזיקה את הנטייה במשך כחמש דקות, ואז היא גדלה ל-30°. המשחתת צ'למר פינתה את רוב הצוות שלה לפני שהיא התהפכה עשר דקות לאחר מכן. היא נשארה לצוף הפוך במשך כ-30 דקות, ואז החלה לשקוע לאט לעומק של 180 רגל (55 מטרים) של מים. שלושה קצינים ו-75 מלחים מתו בטביעתה.

אתר צלילה

באוקטובר 2021, טורקיה פתחה את הפארק התת-ימי ההיסטורי גליפולי, מוזיאון תת-ימי ליד צ'נקלה הנגיש לצוללנים. הפארק כולל מספר שרידי האונייה מכלי שיט שהוטבעו במהלך מערכות הדרדנלים וגליפולי, כולל טריומף ואוניית המערכה מג'סטיק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אה"מ טריומף בוויקישיתוף