אהרל'ה ויסברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהרל'ה ויסברג
אהרל'ה ויסברג עם מאמן הכדורסל ריק פיטינו, אתונה, 2019
לידה 1981 (בן 40 בערך)
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אהרן (אהרל'ה) ויסברג (נולד ב-1981) הוא עיתונאי ישראלי, ראש דסק כדורסל באתר וואלה! ספורט ובמגזין "שישבת" של עיתון ישראל היום ובעל טור בעיתון שביעי. הוא משמש פרשן כדורסל בתחנת הרדיו כאן רשת ב', ומרצה בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן ובקורס כתבי ספורט "קול הספורט". בעל בלוג כדורסל ברשת פייסבוק בשם אהרל'ה ויסברג | מאחורי הקַלָּעים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסברג, בוגר תואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת ציבורית באוניברסיטת בר-אילן, הוא אחד המראיינים הבולטים בתקשורת הספורט הישראלית, ובמהלך השנים נפכש עם כמה מכוכבי הכדורסל המרכזיים בעולם, ובראשם: יאניס אדטוקומבו, ריק פיטינו, ז'ליקו אוברדוביץ', דינו מנגין ודיאן בודירוגה.

הוא אחראי לכמה חשיפות מרכזיות בעיתונות הספורט בישראל, ובראשן מינויו של עודד קטש למאמן פנאתינייקוס, חזרתו של פיני גרשון למכבי תל אביב בתפקיד עוזר המאמן ופרישתו המפתיעה של מוני פנאן ממכבי תל אביב.

בגיל 16 ייסד את האתר של הכדורסלן עודד קטש. ב-1999 התגייס לצה"ל ושימש ככתב לענייני צבא בעיתון במחנה. לאחר שחרורו, שימש במשך כשנתיים כעורך במדור הספורט של מעריב, במקביל לעבודתו כעורך מדור הספורט וסגן ראש מערכת החדשות של במחנה.

ב-2005 כתב יחד עם ערן סלע את הספר "היכל התהילה" ובו בחרו את 50 הכדורסלנים הגדולים בתולדות ישראל (הוצאת מודן). בשלהי אותה שנה מונה לראש דסק כדורסל באתר ynet. ויסברג כיהן גם כעורך הראשי של ירחון הספורט PLAY, והשיק שם את טורו הפרשני בנושאי כדורסל בשם "מאחורי הקַלָּעים".

ב-2010 עבר לידיעות אחרונות במטרה להחליף בעתיד את הכתב הוותיק רפאל נאה, אולם כעבור תקופה קצרה עזב את העיתון. מאז פברואר 2011 עובד ויסברג בעיתון ישראל היום כעורך וכתב במוספי שישבת וישראל השבוע ובדסק החדשות ובעל טור במדור הספורט.

החל מסוף שנת 2015 עובד כראש דסק כדורסל בוואלה! ספורט.[1] לאורך עונת המשחקים 2016-17 היה הפרשן בשידורי הכדורסל של ערוץ 20, שכיסה את משחקי הפועל ירושלים עד לחצי גמר היורוקאפ, לצד השדר עמית הורסקי.

ב-13 בנובמבר 2019, בשעה שערי ישראל הותקפו במטחי רקטות מרצועת עזה, יצא בקריאה לאוהדי הכדורסל לכבד במחיאות כפיים את הקבוצות היריבות מאיטליה ומספרד, שהופיעו למשחקים על אף המצב הביטחוני הקשה. קריאתו הפכה ויראלית והם נענו ויצאו במחווה מרגשת כלפי אותן קבוצות.

חשיפות וסיפורים מרכזיים בעולם הספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים חשף ידיעות בלעדיות, מרביתן בתחום הספורט, ובראשן:

סיפורים מרכזיים מחוץ לעולם הספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-2020 חשף את סיפורו של מקור מודיעיני בכיר מהצבא המצרי, שהעניק לישראל את "ידיעת הזהב" במלחמת יום הכיפורים ב-1973, ושהביאה בדיעבד לצליחת תעלץ סואץ ולמהפך בשדה הקרב בסיני.
  • ב-2014 הביא את סיפורה של משפחת בר-אוריאן, שדורשת באיחור של 50 שנים להכיר בבנה שנהרג, חגי, כגיבור ולהעניק לו צל"ש לאחר שקפץ על רימון יד במובלעת הר הצופים ב-1964.
  • ב-2013 פרסם ריאיון עם תא"ל (מיל') יצחק פונדק לרגל יום הולדתו ה-100, ובו סיפר על חלומו לקבל דרגת אלוף עוד בחייו. חודשים ספורים אחר כך, קיבלה מערכת הביטחון את תביעתו והוא זכה לדרגה.
  • ב-2011 כתב תחקיר על מותו של הרב משה טלבי - ובו התנצחות בין המשטרה לבין המשפחה, כשזו טוענת שהתאבד וזו טוענת שנרצח. לבסוף, שלוש שנים מאוחר יותר, שונתה הקביעה המקורית ונקבע כי טלבי הוא נפגע פעולת איבה.
  • ב-2002 חשף בבמחנה חוברת אזהרות שהופצה בין הקצינים הבכירים בצה"ל, ובה הם הוזהרו מפני חיסולים במהלך האינתיפאדה. בין היתר, נאסר עליהם להזמין פיצה לבתיהם ולתלות לייבוש את המדים לכביסה.

ראיונות בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורי מגזין בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]