הפועל ירושלים (כדורסל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפועל ירושלים
מידע כללי
תאריך ייסוד 1943
מדינה ישראלישראל ישראל
אולם ביתי פיס ארנה, ירושלים (11,000[1] מושבים)
מיקום ירושלים
ליגה ליגת העל, ליגת האלופות
בעלים ישראלישראלארצות הבריתארצות הברית מתן אדלסון 90%
עמותת האוהדים 10%
מנכ"ל ישראלישראל אלון קרמר
מנהל מקצועי ישראלישראל יונתן אלון
מאמן יווןיוון איליאס קנצוריס
צבעי תלבושת אדום, שחור ולבן
תארים
אליפויות 2 (2015, 2017)
גביעים 7 (1996, 1997, 2007, 2008, 2019, 2020, 2023)
תארים אירופאים גביע יול"ב: 1 (2004)
תארים אחרים גביע ווינר: 6 (2008, 2009, 2014, 2016, 2019, 2023)
תלבושת
מדי בית וחוץ של הפועל ירושלים
תלבושת תלבושת בית
צבעי הקבוצה
תלבושת בית
תלבושת תלבושת חוץ
צבעי הקבוצה
תלבושת חוץ
https://hapoel.co.il/
מחלקות פעילות
של הפועל ירושלים
כדורגל (גברים) כדורגל (נשים) כדורסל (גברים) כדורסל (נשים)
כדורעף (גברים) שחייה כדוריד (גברים)
18 באפריל 1996, עדי גורדון מקבל מידי הנשיא עזר ויצמן את גביע המדינה בכדורסל
נשיא המדינה ראובן ריבלין מארח את שחקני קבוצת הפועל ירושלים לאחר זכייתה באליפות עונת 2015

הפועל ירושלים היא קבוצת כדורסל מהעיר ירושלים המשתייכת לאגודת הפועל. צבעי הקבוצה הם אדום, שחור ולבן.

מאז תחילת שנות ה-90, התבססה הפועל ירושלים כאחת הקבוצות המובילות והחזקות בליגה הישראלית. הקבוצה זכתה בשתי אליפויות (2015, 2017), גביע יול"ב (2004), 7 גביעי מדינה ו-6 גביעי ווינר, והופיעה 9 פעמים בגמר הפלייאוף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של אגודת הספורט הפועל ירושלים הוא בכינוס הרביעי של אגודת הפועל בשנת 1935, היה זה הכינוס הראשון בו נערכו משחקי כדורסל (משחקי הכדורגל של האגודה החלו עשרות שנים לפני זה), והקבוצה של אזור ירושלים זכתה במקום הראשון בטורניר בו השתתפו 4 קבוצות ממחוזות אזוריים שונים (ירושלים, תל אביב, יהודה ושומרון).

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הכדורסל של אגודת הפועל ירושלים נוסדה רשמית בשנת 1943, ושיחקה בשנותיה הראשונות באולם ברחוב ההסתדרות (שם גם התקיימו אימוניה). בהיעדר ליגה רשמית מסודרת הקבוצה השתתפה בעיקר בטורנירים ומשחקי ידידות שאורגנו עבורה, כשלאחר מכן הצטרפה לליגת ״הפועל״, שהתקיימה לפני הקמת הליגה הלאומית בכדורסל. הקבוצה זכתה בשתי אליפויות הליגה, בעונות 1946/47 ו-1949/50[2].

הכוכב הראשון שגדל בקבוצה היה יהושע ויסמן שגם היה חלק מנבחרת ישראל בכדורסל - הראשונה שאורגנה בארץ ישראל (עוד לפני הקמת המדינה). ויסמן נפל במלחמת העצמאות בשנת 1948.

שחקנים בולטים נוספים טרום הקמת המדינה היו: יגאל עופר, נעמן (לוליק) קיברט, עמירם סנדרוב והאחים יודקה ויוסקה נהרי, ויחיאל כלב שנפל בקרב מחלקת הל"ה. המאמן הבולט בשנים הראשונות היה זאב לבנדל, ומנהל הקבוצה הראשון היה אפרים גילר שבנוסף לתפקידו בקבוצה היה גם שען בעל חנות ברחוב יפו בירושלים. בעת מלחמת העצמאות נפסקה פעילות האגודה זמנית.

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום מלחמת העצמאות עברה הקבוצה להתאמן באולם הספורט בימק"א וצירפה את השחקנים מרדכי (מרק) ממרן ושמואל (סמי) ממרן במסגרת עליית יהודי מצרים כאשר שניהם היו כדורסלנים עוד בארץ מקורם. בשנות ה-50 אימן את הקבוצה ארי זמרי, שלימים הפך לעיתונאי ספורט.

באמצע שנות ה-50 עברה הקבוצה לשחק ולהתאמן באולם בבית ההסתדרות ברחוב שטראוס, שהיה לאחד האולמות האיכותיים בתקופתו כיוון שהיה האולם המקורה הראשון בארץ. ב-1953 הוקמה ליגה לאומית נסיונית שהורכבה מ-4 קבוצות הפועל ו-4 קבוצות מכבי, אך הפועל ירושלים לא הייתה חלק מ-8 אלו ולא שיחקה עדיין בליגה מסודרת. רק בשנת 1955 הוקמה הליגה הבכירה הרשמית הראשונה שם הפועל ירושלים לקחה חלק אך כבר בעונתה הראשונה סיימה במקום האחרון עם 22 הפסדים וניצחון אחד בלבד וירדה לליגת המשנה, משם חזרה רק בשנת 1958. השחקן אריה (ארינקה) כהן שהיה חלק מסגל הקבוצה בשנים הראשונות בהדרגה הפך למאמן הקבוצה בשנים אלו.

הכוכבים הבולטים בסוף שנות ה-50 ועד לאמצע שנות ה-60 היו דוד קמינסקי, ומיד אחריו ישראל אמיר ברלינסקי שהובילו את הקבוצה לניצחונות מרשימים בתקופתו על קבוצות מבוססות ובכירות כמו מכבי והפועל תל אביב, הישג השיא בשנים אלו היה המקום הרביעי בליגה בעונת 1960/61. בשנים אלו הקבוצה הייתה מרכז טבלה ומטה ובעיקר נאבקה על מקומה בליגה הראשונה. הקבוצה הייתה נוטה להפסיד את רוב משחקי החוץ שלה בשנים אלו, עקב כך שרובן המכריע של קבוצות הליגה קיימו את המשחקים באולמות פתוחים ששחקני הקבוצה לא היו רגילים אליו, ובבית לנצח ביחד עם דחיפת הקהל. הניצחון הראשון על מכבי תל אביב התרחש בעונת 1964/65 בתוצאה 63:60, קבוצה שנחשבה לבכירה ולחזקה ביותר בליגה לאורך השנים.

בשנת 1967 הוחלף המאמן ארינקה כהן על ידי אהרון קפלן. בין כוכבי הקבוצה בשנים אלו נמנו: ישראל אמיר ברלינסקי, יואל שטיינברג משה גור ואיציק נוימן.

בעונת 1969/1970 ירדה הפועל ירושלים חזרה לליגת המשנה כשהפסידה במשחק דרמטי להפועל בית אלפא במחזור האחרון, לאחר 9 עונות רצופות בליגה העליונה, כאשר קפלן התפטר לקראת סוף העונה ובמקומו מונה שמעון (צ'ינגה) שלח שניסה להציל אותה מירידה אך כשל. לאחר 2 עונות חזרה הפועל ללאומית בעזרתו של המאמן הישן-חדש דוד קמינסקי שחזר לקבוצה לאחר שהוביל גם את בית"ר שנה קודם לכן לליגה הבכירה. בעונת 1972/1973 בליגה הלאומית.

בשנת 1973 זכתה קבוצת הנוער במקום הראשון בגביע המדינה ברשות עדי בן ארי זיו איילון יורם חרוש אייל שר ועמירם שושני, הקבוצה הגיעה למקום השלישי בליגה - הישג השיא בשנים אלו תחת הדרכתו של המאמן הצעיר והחסר ניסיון רלף קליין. בשנה זו הגיעו לראשונה שחקנים זרים מארצות הברית לחזק את הקבוצה: לי טראס, אלן פרידמן, ג'רי פישר ומייק לין. בעונת 1973/74 זכתה הקבוצה לראשונה להשתתף בגביע קוראץ' אך השתתפותה במפעל בוטלה בעקבות מלחמת יום הכיפורים שפרצה בעונה זו.

את שנות ה-70 המאוחרות ועד אמצע שנות ה-80 בילתה הפועל ירושלים בין ליגה לאומית לליגה הארצית כשאת שורותיה מאכלסים בעיקר שחקנים ברמה נמוכה שלא הצליחו להרים את הקבוצה לזכייה בתארים או הישגים מיוחדים, תחת הדרכתם של המאמנים אריה דוידסקו, קמינסקי שחזר בפעם השלישית לקבוצה אך לא הצליח לעזור לה להתבסס בליגה ולאחר מכן אלכס שפירא. בעונת 1979/80 רשם נער בשם דורון שפע את הופעת הבכורה שלו במדי הבוגרים, שעתיד להיות אחד השחקנים הבולטים של הקבוצה. בשנת 1985 עזבה הקבוצה את האולם המיושן בבית ההסתדרות ועברה לאולם מלחה שהיווה גורם חשוב בשנים הבאות של הקבוצה והתבססותה בליגה העליונה.

התבססות בליגה הראשונה וזכייה בגביע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986 העפילה הקבוצה לליגה הראשונה תחת המאמן שימי ריגר, ומאז לא ירדה ליגה. בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 בלטו במיוחד השחקנים דורון שפע, ארז חזן, אמיר מוטאפצ'יץ', עדי גורדון, יוברט רוברטס והמאמן יורם חרוש, אשר הובילו את הקבוצה להתבססות בחלק העליון של הליגה הראשונה. בעיות כספיות בשנת 1994 הביאו לעזיבתם של מרבית כוכבי הקבוצה, אך כניסת צוות ניהולי חדש ברשות דני קליין ואורי מנצור והגעתו של הספונסר נחום מנבר בקיץ 1995, שינו את פניה של הפועל. גורדון, שפע ונוריס קולמן חזרו לקבוצה ויצרו הרכב חזק מאוד יחד עם בילי תומפסון ופפי תורג'מן. כתוצאה מכך, זכתה הפועל ירושלים בגביע המדינה לראשונה בתולדותיה, בשנים 1996 ו-1997 לאחר ניצחונות על מכבי תל אביב בהיכל הספורט יד אליהו, תחת שרביטם של המאמנים פיני גרשון (1996) וגדי קידר (1997) ובהנהגתו של כוכב הקבוצה וסמלה עדי גורדון. הפועל ירושלים הייתה הקבוצה השנייה בישראל (אחרי מכבי תל אביב) שזכתה במשך שנתיים רצופות בגביע המדינה בכדורסל.

העשור הראשון של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1998/9 הציגה ירושלים סגל חזק, שבו הורכבה חמישייתה מפפי תורג'מן, אייץ' וולדמן (אנ'), דרק המילטון, קני ויליאמס וראדיסאב צ'ורצ'יץ', באימונו של אפי בירנבוים. הפועל ירושלים סיימה את הליגה הסדירה במקום הראשון, אך בסוף העונה נותרה ללא תואר לאחר שהפסידה בגמר הפלייאוף למכבי תל אביב, כאשר על הסדרה העיבה פרשת הפיצה. בעונות שלאחר מכן לא שחזרה ירושלים את יכולתה. בין השנים 1998 - 2002 במסגרת גביע המדינה הופיעה הפועל ירושלים ב-4 משחקי גמר גביע רצופים כולם מול מכבי תל אביב, אך בכולם היא הפסידה. ב-2001/2002 העפילה לחצי גמר גביע ספורטה.

בשנת 2001 הוגש כתב אישום כנגד העמותה לקידום כדורסל בירושלים וכנגד אברהם פלדה, דני קליין, אשר ביטון ואליהו אפרתי בפרשת הדרכון הצ'כי המזויף של שחקן הקבוצה קני ויליאמס. בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את אפרתי והרשיע את העמותה ואת פלדה, וגזר קנס של 40,000 ש"ח על העמותה, שישה חודשי עבודות שירות לתועלת הציבור וקנס של 40,000 ש"ח על פלדה ועבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 500 שעות על קליין[3]. בעקבות ערעור המדינה, בית המשפט העליון הרשיע את קליין בעבירה של תחבולה, בלי ששינה את עונשו[4].

בשנת 2004, תחת שרביטו של שרון דרוקר ובהובלת דורון שפר, ויל סולומון, קלי מקארתי, טונג'י אווג'ובי ומשה מזרחי, הפועל ירושלים זכתה בגביע יול"ב אחרי שניצחה בגמר את ריאל מדריד 72:83. הייתה זו הזכייה הראשונה של קבוצה ישראלית חוץ ממכבי תל אביב בתואר אירופי בכדורסל.

בשנת 2005 נכנס בתור ספונסר לקבוצה איש העסקים הרוסי ארקדי גאידמק, שהזרים כספים רבים לקבוצה, ובעזרתם שדרגה ירושלים משמעותית את סגל השחקנים. בשנת 2005/06 סיימה הקבוצה במקום השני והגיעה לחצי גמר גביע יול"ב. ב-2007 זכתה בגביע המדינה בכדורסל בפעם השלישית, לאחר שגברה במשחק הגמר על בני השרון 103–85, בכיכובם של מאיר טפירו, מריו אוסטין ודרור חג'ג'[5]. בשנת 2007 פוצץ משחקה של הקבוצה נגד נגד הפועל חולון, כאשר התרחש אירוע השלכת החזיז במלחה. ב-2008 זכתה ירושלים בגביע המדינה בפעם הרביעית, לאחר שגברה במשחק הגמר על מכבי תל אביב 93–89 ומחקה ברבע הרביעי פיגור בן 22 נקודות. את הגביע הניף הקפטן ארז מרקוביץ' שבחר לצרף לטקס ההענקה את המאבטח יואב גליצנשטיין שנפצע מרימון הלם אשר הושלך במשחק בית מול הפועל חולון. על אף הזכייה בגביע, הקבוצה סיימה רק במקום השישי בליגה, והגיעה לשלב השני בגביע יול"ב. הכישלון היחסי הביא להתפטרותו של המאמן דן שמיר.

לקראת עונת 2008/9 מונה גיא גודס למאמן הקבוצה. הקבוצה הפסידה למכבי חיפה בחצי גמר גביע המדינה ובחצי גמר הפיינל פור, ולא עברה את הסיבוב הראשון ביורוצ'לנג'. בעונת 2009/10 המשיך גודס לאמן את הקבוצה, ובנה סגל המונה שישה זרים, לצד הישראלים הבולטים, יובל נעימי, יוגב אוחיון, אורי קוקיה ושרון ששון. הקבוצה הודחה בשלב שמינית גמר גביע המדינה על ידי ברק נתניה, אך העפילה לשלב רבע הגמר ביורוקאפ, שם הודחה על ידי אלבה ברלין. את העונה הסדירה סיימה ירושלים במקום השני, ובהמשך העפילה לפיינל פור שם הפסידה בחצי הגמר להפועל גלבוע גליל. בתום העונה הודיע גודס שלא ימשיך באימון הקבוצה, ובמקומו מונה עודד קטש. בעונתו הראשונה קטש לא הגיע להישגים משמעותיים אך המשיך בקבוצה לעונה נוספת, עונה שגם היא לא הסתיימה בהצלחה רבה.

בעונת 2011/2012 הודיע יו"ר הקבוצה דני קליין על מכירה של 60% ממניות הקבוצה לאיש העסקים גומא אגייאר[6]. עם היעלמותו של אגייאר, הועברה הקבוצה לידי האפוטרופוס הכללי על מנת למצוא בעלים חדש.

עידן אורי אלון ואליפויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2013 נמכרו מניותיו של אגייאר ו-30% ממניות הקבוצה מעמותת הפועל ירושלים (סה"כ 90% ממניות הקבוצה) לקבוצת רכישה בראשות איש ההייטק אורי אלון, הכוללת גם את הפרסומאי אייל חומסקי מבעלי משרד אדלר חומסקי.

לקראת עונת 2015/2014 הושלמה בניית האולם החדש של הקבוצה "פיס ארנה ירושלים". כחלק מההתחדשות הכוללת של הקבוצה הושקו סמל חדש ואייקון חדש. בעונה זו מונה דני פרנקו לאמן את הקבוצה. הפועל ירושלים הודחה בשלב הבתים הראשון ביורוקאפ והפסידה למכבי תל אביב בגמר גביע המדינה. הפועל ירושלים הגיעה לגמר אליפות המדינה נגד הפועל אילת, לאחר שסיימה את העונה הסדירה במקום השני וניצחה בסדרת רבע הגמר ובסדרת חצי הגמר 3–0. הגמר נערך בשיטת שני משחקים, בית וחוץ, כאשר המשחק הראשון נערך באילת ובו ניצחה הפועל ירושלים בתוצאה 80–65. במהלך המשחק השני אילת הובילה ב-11 הפרש אך ריצה של 10–27 של הפועל ירושלים ברבע השלישי העניקה לה ניצחון 88–68 ואת תואר האליפות הראשון בו זכה המועדון ב-72 שנות קיומו.

בעונת 2016/2015 המשיך פרנקו לאמן את הקבוצה, וסגל השחקנים נשמר ברובו. הקבוצה לא הצליחה להעפיל לשלבים הגבוהים בגביע המדינה, ונכנעה 72–87 למכבי חיפה כבר בשלב שמינית הגמר. גם באירופה לא הצליחה הקבוצה לרשום הצלחה כשהעפילה אמנם לשלב הבתים השני, אך סיימה אותו עם שישה הפסדים בשישה משחקים. בליגה לעומת זאת הצליחה הקבוצה לרשום עונה מוצלחת במיוחד שכללה לא מעט הישגי שיא למועדון. את העונה הסדירה סיימה הקבוצה כשהיא במקום הראשון, כולל שלושה ניצחונות מתוך שלושה משחקים מול מכבי תל אביב. הקבוצה העפילה לפלייאוף בו שיחקה ברבע הגמר מול הפועל תל אביב אותה ניצחה 3–2 בסדרת הטוב מחמישה. בפיינל פור ששוחק בהיכל הארנה בירושלים שיחקה הקבוצה בשלב חצי הגמר מול הפועל אילת. ירושלים ניצחה 82–78 והעפילה לגמר, אך בו הפסידה למכבי ראשון לציון בתוצאה 83–77.

ב-20 ביוני 2016 מונה האיטלקי סימונה פיאניג'אני למאמן הקבוצה[7]. בעונה זו הפסידה הפועל ירושלים בגמר הגביע למכבי תל אביב והעפילה לחצי גמר היורוקאפ בו הודחה על ידי ולנסיה. את הליגה הסדירה סיימה במקום השלישי. ברבע הגמר הפלייאוף ניצחה את עירוני נהריה 3–2 בסדרת הטוב מחמישה. בחצי הגמר ניצחה ירושלים את האלופה היוצאת מכבי ראשון לציון 93–76 והעפילה לגמר. בגמר ניצחה הפועל ירושלים 83–76 את מכבי חיפה בהיכל מנורה מבטחים, וחגגה אליפות שנייה בתוך 3 עונות. עונת 2018/2017 הייתה חלשה יחסית, הקבוצה הודחה בשלב הראשון ביורוקאפ והגיעה לחצי גמר הפלייאוף וחצי גמר הגביע. לאחר פיטורי המאמנים פוטיוס קציקאריס ולאחריו מודי מאור, מונה למאמן הקבוצה עודד קטש. ביוני 2018 הודיע אלון על עזיבתו את הקבוצה על רקע צמיחתה של חברת ההייטק קומפאס (Compass) שבבעלותו[8].

לאחר עזיבתו של אלון מונו גיא הראל ואייל חומסקי לעסוק בניהול השוטף של הקבוצה. בנוסף, החליטה הקבוצה לעזוב את היורוקאפ ולעבור לליגת האלופות של פיב"א. עודד קטש המשיך לאמן את הקבוצה. בגביע ווינר הקבוצה הודחה בחצי הגמר לאחר הפסד 81–92 למכבי ראשון לציון. בגביע המדינה זכתה הקבוצה לראשונה מאז 2008 לאחר ניצחון 67–82 על מכבי ראשון לציון. בליגת האלופות של פיב"א הודחה הקבוצה ברבע הגמר על ידי טנריפה הספרדית לאחר שניצחה בארנה 73–75 אך הפסידה בספרד בתוצאה 64–81. את העונה הסדירה בליגה סיימה במקום השני, והעפילה לחצי גמר הפיינל פור בו הפסידה בהיכל מנורה מבטחים למכבי ראשון לציון בתוצאה 86–92.


עונת 2023 התחילה בצורה לא טובה עבור הקבוצה. הדחה בחצי גמר גביע וינר על ידי הפועל ת"א 71–76. העונה הסדירה התחילה עם 4 הפסדים רצופים. ככל שהעונה התקדמה הקבוצה התחילה להתחבר, והקבוצה הגיעה לשיאה בזכייה בגביע המדינה והגעה לגמר ליגת האלופות (בו הפסידה לטלקום בון 70–77). העונה נגמרה באכזבה עם הפסד בחצי גמר הפיינל פור להפועל ת"א. עם זאת, תארי מאמן העונה ושחקן העונה הוענקו לירושלמים (אלכסנדר דז'יקיץ' וזאק הנקינס בהתאמה).

בסדרת רבע גמר ליגת האלופות, סדרת הטוב מ־3 מול אא"ק אתונה, הפועל ירושלים ניצחה את המשחק הראשון, אך במשחק השני (שנערך באתונה) הקהל הישראלי נתקל באלימות מצד הקהל המקומי שהטיל עליהם אבנים וזיקוקים ושרף דגלי ישראל[9]. לאחר שהמשטרה היוונית המליצה שלא להפסיק את המשחק, הירושלמים הפסידו 78–94 והסדרה המשיכה למשחק שלישי. לאור אירועי המשחק השני, במשחק השלישי הארנה התמלאה עד אפס מקום, וכ־11 אלף אוהדים ירושלמים צפו באדומים מביסים את אא"ק 91–51 ומעפילה לחצי גמר ליגת האלופות. על אירועי המשחק השני אא"ק אתונה נענשה בקנס של 50 אלף יורו ובמשחקים ללא קהל לכל עונת 23/24 של ליגת האלופות, עונש שהומתק לסגירת 80% מהיציעים לאחר ערעור הקבוצה לCAS.

עידן מתן אדלסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1 ביוני 2023 הפועל ירושלים נרכשה על ידי מתן אדלסון (בנם של שלדון ומרים אדלסון)[10]. אדלסון רכש 90% ממניות הקבוצה תמורת כ־20 מליון דולר, כאשר 10% שנותרו בידי העמותה הם עניין סמלי בלבד, וקבלת ההחלטות הופקדה כולה בידי אדלסון.

אדלסון, הכריז שמטרתו היא להביא לארץ את תרבות הכדורסל האמריקאי ("תרבות הממבה" לדבריו), ולהפוך את הפועל ירושלים למועדון המוביל בישראל. בזירה העולמית אדלסון אמר כי הוא שואף להפוך את הפועל ירושלים לשם דבר בינלאומי, והמטרה העיקרית היא להגיע ליורוליג אך הדרך לשם לא ברורה[11]. מבחינה מעשית, אדלסון הכריז שהוא שואף לשדרג את כל המועדון באמצעות השקעה במחלקת הנוער, בעבודה הרפואית בקבוצה ובמתחם אימונים שלא נראה כמותו בישראל. להנהלת הקבוצה הצטרפו אלון קרמר כמנכ"ל, ושחקן העבר גל מקל כבעלים-שותף. הארכות חוזה ארוכות טווח הוענקו לרבים מסגל הקבוצה.

את עונת 2024 התחילה הקבוצה בהצלחה עם זכייה בגביע ווינר 79–71 מול מכבי ת"א.

בשנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדי הקבוצה, בעת משחק בהיכל הספורט מלחה

בראשיתה שיחקה הפועל ירושלים באולם קטן ברחוב ההסתדרות 3 במרכז העיר ירושלים שהכיל רק כמה עשרות מושבים. החל מאמצע שנות ה-50 ועד סוף שנות ה-80 שיחקה באולם "שטראוס" - אולם קטן וביתי, בעל תכולה של כ-500 מקומות, הוא היה בזמנו האולם המקורה היחיד שהיה קיים בארץ. האולם הוקם במרתפו של "בית ההסתדרות" ברחוב שטראוס הסמוך למרכז העיר ירושלים.

בסוף שנות ה-80 עברה הקבוצה לשחק בהיכל הספורט מלחה שנחנך ב-1983, בו ישנם כ-2500 מקומות ישיבה, וכולל שלושה יציעי עמידה. לקראת משחק גמר הגביע בשנת 1996 חילק עדי גורדון אשר האוהדים רואים בו עד היום את סמל הקבוצה, חולצות של הפועל ירושלים לכל האוהדים ועליהם הסיסמה "יש בנו אהבה והיא תנצח". (משפט שנלקח מהשיר "יש בי אהבה") וזו הפכה לאחת מססמאות הקבוצה. לאוהדי הפועל יריבות קשה וארוכה עם מכבי תל אביב, אנשיה ואוהדיה, ובמיוחד עם יו"ר הקבוצה שמעון מזרחי, ומאמנה בעבר פיני גרשון. כמו כן ישנה יריבות פחות עוינת עם אוהדי הפועל חולון והפועל תל אביב.

עם המעבר לארנה החדשה ב-2014 התמקם הגוש המעודד ביציעים 12 ו-1 (יציע אמיר ואלעד, ע"ש אוהדי הקבוצה אמיר ואלעד הירשנזון), בסמוך לספסל של הפועל.

פיס ארנה ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פיס ארנה ירושלים

באוגוסט 2005 הצהיר ראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי, כי העירייה אישרה בניית היכל חדש, שזכה לכינוי 'הארנה', שיוקם סמוך לאצטדיון טדי. במחאה על הסחבת בבניית ההיכל הקימו אוהדי הקבוצה מטה מאבק הפועל למען בניית האולם. לאחר בחירת ניר ברקת לראשות העיר, קודמו תוכניות לבניית האולם, ובנייתה החלה בפועל בחודש ספטמבר 2009, כשהתוכנית הייתה להשלימה בתוך כשלוש שנים (בשנת 2012). לאחר עיכובים, הושלמה בניית האולם בספטמבר 2014.

האולם בן 11,000 המושבים נחנך במשחק מול הפועל חולון במסגרת גביע הליגה. בשלושת משחקיה הראשונים באולם, ניצחה הקבוצה את שלוש יריבותיה הגדולות, הפועל חולון, הפועל תל אביב ומכבי תל אביב, וזכתה בגביע הליגה ("גביע ווינר").

בעונת 2014/2015 נערכו לראשונה חצאי גמר וגמר גביע המדינה בירושלים, בארנה, ובעונת 2016/2015 אירח האולם לראשונה את משחקי הפיינל פור במסגרת אליפות המדינה בכדורסל.

בעונת 2022/2023 לראשונה התמלאה הארנה באוהדים מקומיים, וכ-11 אלף אדומים צפו בירושלמים מביסים את אא"ק אתונה ועולים לחצי גמר ליגת האלופות.

אוהדים וקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריגדה מלחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הארגון Brigade Malcha

להפועל ירושלים אוהדים רבים ברחבי הארץ, אך הגרעין הקשה מהם מגיע מירושלים[דרוש מקור]. החל משנות ה־70 וה־80 כבר אוהדיה גדשו את האולמות בהן שיחקה אך באופן לא מאורגן.

בשנת 2006 הוקם הארגון "בריגדה מלחה"אנגלית: "Brigade Malcha") על מנת לשפר את ארגון העידוד ביציעים ולהוסיף אביזרי עידוד וצבע. בנוסף, הארגון ארגן הסעות של אוהדי הקבוצה למשחקיה, והטסת משלחות עידוד למשחקיה במפעלים האירופיים בעזרת הקבוצה, כמו גם הארגון מתחזק את הקשר בין הקהל והנהלת הקבוצה. בהתחלה הכיר המועדון בארגון זה כארגון האוהדים הרשמי שלו[דרוש מקור]. במהלך שנת 2018 התגלעה מחלוקת בין הארגון שטען שההנהלה מצלמת, מרחיקה, שוללת מנויים ותובעת אוהדים שלה על לא עוול בכפם לבין ההנהלה בראשות המנכ"ל גיא הראל שטענה כי הארגון מאפשר ומעודד שירה של שירי נאצה ואלימות כנגד אישים בכדורסל ומחוץ לו, מה שגורר עונשים ופגיעה בקבוצה. המחלוקת הידרדרה ובמרץ 2019 הודיע הארגון כי הוא מפסיק להגיע למשחקים עד אשר תיפסק הרדיפה ואף הפסיק להגיע למשך כמעט חודשיים למשחקי הקבוצה. לאחר ניסיונות גישור רבים של חלקים בקהל בין הארגון לבין ההנהלה, במאי נוסחה הצהרה שמסירה את התביעות כלפי האוהדים ומהצד השני שהארגון מתחייב להפסיק את השירים הפוגעים בקבוצה, והארגון הודיע כי הוא חוזר לעודד ביציעים[12]. ארגון הבריגדה הוא גם ארגון האוהדים של הפועל ירושלים בכדורגל.

מעורבות בקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה יוזמת פעילויות חברתיות משותפות עם הקהילה ומבקרת במהלך השנה במחלקות ילדים בבתי חולים בשיתוף פעולה עם עמותת חיים. מדי משחק ביתי מקיימת הפועל ירושלים טקס קהילה, ובו היא מארחת ומחלקת מתנות לילדים, חולים ואנשים הזקוקים לסיוע ולתמיכה מוראלית.

בעלים, צוות מקצועי והנהלה (2023/2024)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעלים: מתן אדלסון
  • נציג הבעלים: גל מקל
  • מנכ"ל: אלון קרמר
  • מנהל קבוצה: עדי כהן סבן
  • מנהל מקצועי: יונתן אלון
  • סמנכ"ל תקשורת: רועי כהן
  • מאמן ראשי: איליאס קנצוריס
  • עוזרי מאמן: תאודורוס ינאקופולוס, שי אולארצ׳יק
  • מנהל כספים: דוד ממן

סגל הקבוצה בעונת 2023/2024[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל ירושלים
שחקנים מאמנים
עמדה # ארץ שם גובה (מטר) תאריך לידה
PG/SG 3 טרינידד וטובגוטרינידד וטובגו ארצות הבריתארצות הברית קאדין קרינגטון 1.93 3 באוקטובר 1995
SF/PF 4 ארצות הבריתארצות הברית כריס ג'ונסון 1.98 29 באפריל 1990
PG/SG 11 ארצות הבריתארצות הברית ג'מייקהג'מייקה ברינטון למאר 1.93 23 בינואר 1995
PG 14 ישראלישראל נועם דוברת 1.94 16 ביולי 2002
SF/PF 15 ישראלישראל שוודיהשוודיה נמרוד לוי 2.08 24 במרץ 1995
SG/SF 20 ארצות הבריתארצות הברית ליוואי רנדולף 1.98 3 באוקטובר 1992
PF/C 22 ארצות הבריתארצות הברית ג'אקורי ויליאמס 2.03 12 ביוני 1994
SG 23 ישראלישראל אפק אמסלם 1.90 23 בספטמבר 2004
PF 24 ישראלישראל עוז בלייזר 1.99 29 בדצמבר 1992
PG/SG 25 ישראלישראל ניר פרי 1.88 14 בדצמבר 2004
C 33 ישראלישראל גבי צ'אצ'אשוילי 2.10 8 בדצמבר 1999
C 35 ארצות הבריתארצות הברית זאק הנקינס 2.11 27 ביולי 1996
PG 44 ארצות הבריתארצות הברית ספידי סמית' 1.91 28 בינואר 1993
PG/SG 45 ישראלישראל אילון פולג 1.92 28 בינואר 1993
G/F 50 ישראלישראל יובל זוסמן 2.01 26 בספטמבר 2005
SF 80 ישראלישראל אור קורנליוס 1.99 26 בספטמבר 1996
מאמן:

יווןיוון איליאס קנצוריס

עוזרי מאמן: ישראלישראל שי אולארצ׳יק
יווןיוון תאודורוס ינאקופולוס

עודכן בתאריך: 18 בפברואר 2024[13][14]

הישגים לפי עונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להצגת טבלת ההישגים, לחצו על "הצגה" בצד שמאל
עונה ליגת העל גביע המדינה אירופה גביע ווינר מאמן ראשי שחקנים בולטים
1953–1989 הישג השיא מקום 3 הישג השיא חצי הגמר הקבוצה לא השתתפה במפעלים אירופאיים לא התקיים
1989/1990 מקום 4 שמינית גמר פארוק קולאנוביץ', יורם חרוש פפי תורג'מן, ארז חזן, דורון שפע, גרג קורנליוס
1990/1991 גביע קוראץ': סיבוב ראשון יורם חרוש פפי תורג'מן, ארז חזן, דורון שפע
1991/1992 מקום 5 גביע קוראץ': שמינית גמר עדי גורדון, ארז חזן, דורון שפע
1992/1993 מקום 4 חצי גמר גביע קוראץ': סיבוב שני צביקה שרף, יורם חרוש עדי גורדון, ארז חזן, דורון שפע, נוריס קולמן
1993/1994 מקום 3 גביע קוראץ': שלב 32 האחרונות יורם חרוש עדי גורדון, מיקי ברקוביץ', נוריס קולמן, דני גוט, פיני לוי
1994/1995 מקום 7 הגביע האירופי: סיבוב שלישי גדי קידר פפי תורג'מן, בילי תומפסון, רדנקו דובראש
1995/1996 מקום 2 מחזיקת הגביע פיני גרשון עדי גורדון, דורון שפע, פפי תורג'מן, בילי תומפסון, נוריס קולמן
1996/1997 גביע ספורטה: רבע גמר פיני גרשון, גדי קידר עדי גורדון, מוטי דניאל, דורון שפע, בילי תומפסון, פפי תורג'מן, דן בינגנהיימר
1997/1998 מקום 4 רבע גמר הליגה האירופית: שלב בתים גדי קידר, אפי בירנבוים ראדיסאב צ'ורצ'יץ', קני ויליאמס
1998/1999 מקום 2 גמר גביע ספורטה: שמינית גמר אפי בירנבוים ראדיסאב צ'ורצ'יץ', דרק המילטון, קני ויליאמס, פפי תורג'מן, אייץ' וולדמן
1999/2000 מקום 7 אפי בירנבוים, צביקה שרף פפי תורג'מן, קני ויליאמס, דרק המילטון
2000/2001 מקום 2 יורוליג: סיבוב ראשון צביקה שרף, יורם חרוש מאיר טפירו, רוג'ר האגינס, טוני דורסי, קני ויליאמס, פפי תורג'מן
2001/2002 מקום 3 גביע ספורטה: חצי גמר יורם חרוש מאיר טפירו, סינישה קלצ'ביץ', ברק פלג, למונט ג'ונס, דמטריוס אלכסנדר
2002/2003 מקום 8 רבע גמר צ'מפיונס קאפ: שלב ב' ארז אדלשטיין, גדי קידר ג'רלד בראון, משה מזרחי
2003/2004 מקום 5 גמר אלופת גביע יול"ב שרון דרוקר ויל סולומון, דורון שפר, קלי מקארתי, טונג'י אווג'ובי, עידו קוז'יקרו, משה מזרחי
2004/2005 שמינית גמר גביע יול"ב: שלב בתים עידו קוז'יקרו, ג'ייסון וולס, ריקי פולדינג
2005/2006 מקום 2 גמר גביע יול"ב: חצי גמר ארז אדלשטיין מאיר טפירו, מריו אוסטין, הוראס ג'נקינס, רוג'ר מייסון ג'וניור
2006/2007 מחזיקת הגביע גביע יול"ב: רבע גמר מקום 3 דן שמיר מאיר טפירו, דרור חג'ג', מריו אוסטין, טימי באוורס, טרנס מוריס
2007/2008 מקום 6 גביע יול"ב: שלב 32 האחרונות גמר דן שמיר, זיו ארז גיא פניני, ג'יימי ארנולד, דרור חג'ג', ארז מרקוביץ', טימי באוורס
2008/2009 מקום 4 חצי גמר יורוצ'לנג': סיבוב ראשון זכייה גיא גודס יובל נעימי, טרוויס ווטסון, טימי באוורס, עומאר סניד
2009/2010 מקום 3 שמינית גמר יורוקאפ: רבע גמר דיז'ון תומפסון, צ'סטר סימונס, יובל נעימי
2010/2011 רבע גמר יורוקאפ: שלב 32 האחרונות גמר עודד קטש יובל נעימי, בריאן רנדל, יוגב אוחיון, ויל סולומון
2011/2012 מקום 5 שמינית גמר חצי גמר עודד קטש, שרון דרוקר יובל נעימי, בריאן רנדל, די ג'יי סטרוברי
2012/2013 מקום 4 חצי גמר שרון דרוקר מאיר טפירו, רביב לימונד, ג'וש דאנקן, אלישי כדיר
2013/2014 מקום 3 רבע גמר יורוקאפ: רבע גמר גמר בראד גרינברג יותם הלפרין, ליאור אליהו, דרווין קיצ'ן, ג'וש דאנקן, ברייסי רייט, יניב גרין
2014/2015 אלופה גמר יורוקאפ: שלב ראשון זכייה דני פרנקו יותם הלפרין, ליאור אליהו, טוני גפני, דונטה סמית', ברייסי רייט, בר טימור
2015/2016 מקום 2 שמינית גמר יורוקאפ: שלב 32 האחרונות רבע גמר יותם הלפרין, ליאור אליהו, טוני גפני, דונטה סמית', אי.ג'יי. רולנד, בר טימור
2016/2017 אלופה גמר יורוקאפ: חצי גמר זכייה סימונה פיאניג'יאני יותם הלפרין, ליאור אליהו, ג'רום דייסון, קרטיס ג'רלס, בר טימור, טרנס קינסי
2017/2018 חצי גמר חצי גמר יורוקאפ: שלב ראשון רבע גמר פוטיוס קציקאריס, מודי מאור, עודד קטש יותם הלפרין, ליאור אליהו, ג'רום דייסון, טרנס קינסי, רונלד רוברטס, ריצ'רד האוול, בר טימור
2018/2019 מחזיקת הגביע ליגת האלופות: רבע גמר חצי גמר עודד קטש ג'יימס פלדיין, ג'ייקובן בראון, טיישון תומאס, תמיר בלאט
2019/2020 ליגת האלופות: רבע גמר זכייה ג'ייקובן בראון, ג'יימס פלדיין, תמיר בלאט, טיישון תומאס, סולימאן בריימו
2020/2021 רבע גמר חצי גמר ליגת האלופות: שלב ראשון חצי גמר עודד קטש / דאיניוס אדומייטיס / יונתן אלון תמיר בלאט, טיישון תומאס, סולימאן בריימו
הליגה הבלקנית: שלב ראשון
2021/2022 חצי גמר רבע גמר ליגת האלופות: שלב הפליי-אין אורן עמיאל / יותם הלפרין רטין אובהסואן, ג'יילן אדמס, סולימאן בריימו
2022/2023 מחזיקת הגביע ליגת האלופות: גמר אלכסנדר דז'יקיץ' ספידי סמית', קאדין קרינגטון, ליוואי רנדולף, זאק הנקינס
2023/2024 ליגת האלופות: זכייה אלכסנדר דז'יקיץ' / איליאס קנצוריס ספידי סמית', קאדין קרינגטון, ליוואי רנדולף, כריס ג'ונסון, ג'אקורי ויליאמס, זאק הנקינס

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע הליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע יול"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת האלופות בכדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת "הפועל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זכייה (2): 1946/47, 1949/50

שחקנים ומאמנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני הפועל ירושלים עולים למשחק בהיכל נוקיה, 2009
שחקני הפועל ירושלים במלחה לפני משחק מול מכבי תל אביב, 2006

קלעים מובילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת הקלעים המובילים של הקבוצה במשחקי הליגה:[15]

מעודכן לתחילת עונת 2023/2024

דירוג שם נקודות
1 ישראל אמיר ברלינסקי 3,135
2 דורון שפע 2,788
3 יואל שטינברג 2,490
4 איציק נוימן 1,984
5 ארז חזן 1,947
6 דוד קמינסקי 1,891
7 עדי גורדון 1,873
8 פפי תורג'מן 1,813
9 מאיר טפירו 1,771
10 ליאור אליהו 1,736
11 נוריס קולמן 1,540
12 משה תלם 1,513
13 בר טימור 1,502
14 לי טראס 1,369
15 יותם הלפרין 1,367

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם שנים הישגים
אריה כהן 1954-1955
אליהו עמיאל 1957–1958
מיכה שמבן 1958–1959
אריה כהן 1959–1966
אהרון קפלן 1966–1968
עמוס קופפר 1968–1969
שמעון שלח 1969–1970
רלף קליין 1972–1973
אריה דווידסקו 1973–1976
אלכס שפירא 1976–1980
שימי ריגר 1986–1988 עלייה לליגת העל
פארוק קולאנוביץ' 1988–1989
יורם חרוש 1989–1994
גדי קידר 1994–1995
פיני גרשון 1995–1996 זכייה בגביע המדינה
גדי קידר 1996–1997 זכייה בגביע המדינה, רבע גמר גביע ספורטה
אפי בירנבוים 1997–1999 מקום ראשון בליגה הסדירה, גמר גביע המדינה וגמר פלייאוף ליגת העל
צביקה שרף 1999–2000
עופר רון 2000–2001
יורם חרוש 2001–2002 חצי גמר גביע ספורטה
גדי קידר 2002–2003
שרון דרוקר 2003–2005 זכייה בגביע יול"ב
ארז אדלשטיין 2005–2006 חצי גמר גביע יול"ב, גמר גביע המדינה וגמר פלייאוף ליגת העל
דן שמיר 2006–2008 שתי זכיות רצופות בגביע המדינה, גמר פיינל פור ליגת העל, רבע גמר גביע יול"ב
זיו ארז 2008
גיא גודס 2008–2010 רבע גמר יורוקאפ, 2 זכיות רצופות בגביע ווינר
עודד קטש 2010–2011
שרון דרוקר 2011–2013
בראד גרינברג 2013–2014 חצי גמר פלייאוף, רבע גמר יורוקאפ
דני פרנקו 2014–2016 אליפות, מקום ראשון בליגה הסדירה, גביע ווינר וגמר גביע המדינה
סימונה פיאניג'יאני 2016–2017 אליפות, חצי גמר יורוקאפ, גביע ווינר וגמר גביע המדינה
פוטיוס קציקאריס 2017
מודי מאור 2017–2018
עודד קטש 2018–2021 חצי גמר פלייאוף, גביע ווינר, 2 זכיות רצופות בגביע המדינה
דאיניוס אדומייטיס 2021
יונתן אלון 2021
אורן עמיאל 2021
יותם הלפרין 2021–2022 חצי גמר פלייאוף, מקום ראשון בליגה הסדירה
אלכסנדר דז'יקיץ' 2022–2024 זכייה בגביע המדינה וגביע ווינר, גמר ליגת האלופות בכדורסל, חצי גמר פלייאוף
איליאס קנצוריס 2024–

גלריית סמלי הקבוצה:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפועל ירושלים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היכל פיס ארנה
  2. ^ "ספר הכדורסל"/אלישע שוחט
  3. ^ מדינת ישראל נ' אברהם פלדה ואחרים, ניתן ב-24 באפריל 2003, באתר "נבו"
  4. ^ nrg מעריב, דני קליין הורשע בפרשת הדרכון הצ'כי, באתר nrg‏, 4 בספטמבר 2007
    ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין, ניתן ב־4 בספטמבר 2007
  5. ^ ynet, הפועל ירושלים זכתה בגביע, ניצחה את בני השרון 85:103, באתר ynet, 8 בפברואר 2007
  6. ^ שי לוי, ‏אגייאר רכש 60% מהפועל ירושלים והפך לבעל הבית, באתר ONE‏, 25 בספטמבר 2011
  7. ^ אהרלה ויסברג, ורד כהן‏, הפועל ירושלים: סימונה פיאניג'אני מונה למאמן הקבוצה, באתר וואלה!‏, 19 ביוני 2016
  8. ^ שירות כלכליסט, רעידת אדמה בהפועל ירושלים: אורי אלון, אחד הבעלים, עוזב את הקבוצה, באתר כלכליסט, 12 ביוני 2018
  9. ^ במשחק כדורסל באתונה: חזיזים, זיקוקים ואבנים הושלכו על אוהדי הפועל ירושלים, באתר ynet, 12 באפריל 2023
  10. ^ אהרלה ויסברג‏, מתן אדלסון רכש את הפועל ירושלים: "נהפוך לקבוצה הטובה בישראל", באתר וואלה!‏, 1 ביוני 2023
  11. ^ אפרת עמורבן, מתן אדלסון הוצג כבעלים של הפועל ירושלים: "נגביר את המאמצים להשתתף ביורוליג", באתר ynet, 28 ביוני 2023
  12. ^ "בריגדה מלחה" ישוב ליציעי הפועל ירושלים, באתר ערוץ הספורט, 26 במאי 2019
  13. ^ סגל הקבוצה באתר הרשמי
  14. ^ סגל הקבוצה באתר מנהלת הליגה
  15. ^ קלעי כל הזמנים באתר מנהלת הליגה


ליגת האלופות בכדורסל 2023/2024 - שלב הבתים

בית א'
ספרדספרד אוניקאחה מאלגה
הונגריההונגריה פלקו סומבטהי
יווןיוון פריסטרי אתונה
צרפתצרפת לה-מאן

בית ב'
צרפתצרפת דיז'ון באסקט
ליטאליטא ריטאס וילנה
יווןיוון פרומיתאס פטרס
צ'כיהצ'כיה אופבה

בית ג'
ספרדספרד טנריפה
טורקיהטורקיה דרושפאקה
לטביהלטביה VEF ריגה
צרפתצרפת שולה באסקט

בית ד'
יווןיוון א.א.ק. אתונה
גרמניהגרמניה לודוויגסבורג
איטליהאיטליה דינמו סאסארי
פוליןפולין קינג שצ'צ'ין

בית ה'
טורקיהטורקיה פינאר קרשיאקה
בלגיהבלגיה אוסטנדה
גרמניהגרמניה אולדנבורג
צרפתצרפת שטרסבורג

בית ו'
ישראלישראל הפועל חולון
גרמניהגרמניה טלקום בון
טורקיהטורקיה בורסאספור
ספרדספרד ריו בראוגן

בית ז'
ישראלישראל הפועל ירושלים
טורקיהטורקיה גלאטסראיי
יווןיוון פאוק סלוניקי
פורטוגלפורטוגל בנפיקה ליסבון

בית ח'
טורקיהטורקיה טופאש בורסה
בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה איגוקאה
ספרדספרד מורסיה
איטליהאיטליה דרטונה באסקט