הפועל ירושלים (כדורסל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפועל ירושלים
Hapoel Jerusalem Basketball Club (logo).png
סמל הפועל ירושלים
מידע כללי
שנת ייסוד 1943
מדינה ישראלישראל  ישראל
אולם ביתי פיס ארנה ירושלים, ירושלים (11,600 מושבים)
מיקום ירושלים
ליגה ליגת העל, יורוקאפ
בעלים ארצות הבריתארצות הבריתאוסטרליהאוסטרליהישראלישראל אורי אלון (נשיא)
ישראלישראל אייל חומסקי
ישראלישראל שלום מנורה
ארצות הבריתארצות הברית דייוויד קליינהנדלר
ארצות הבריתארצות הברית הווארד וויטשנר
ארצות הבריתארצות הברית אמארה סטודמאייר
נשיא אורי אלון
מנכ"ל ישראלישראל גיא הראל[1]
מנהל מקצועי ניר פס
מאמן יווןיוון פוטיוס קציקאריס
תארים
 אליפויות 2 (2015, 2017)
 גביעים 4 (1996, 1997, 2007, 2008)
 תארים אירופאים גביע יול"ב: 1 (2004)
 תארים אחרים גביע ווינר: 4 (2008, 2009, 2014, 2016)
תלבושת
מדי בית וחוץ של הפועל ירושלים
Kit body basket in white.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts adidasred.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body basket with white.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts adidaswhite.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
www.hapoel.co.il
מחלקות פעילות
של הפועל ירושלים
Football pictogram.svg Basketball pictogram.svg Basketball pictogram.svg Volleyball (indoor) pictogram.svg Swimming pictogram.svg
כדורגל (גברים) כדורסל (גברים) כדורסל (נשים) כדורעף (גברים) שחייה (גברים)
נשיא המדינה ראובן ריבלין מארח את שחקני קבוצת הפועל ירושלים לאחר זכייתה באליפות עונת 2015

הפועל ירושלים היא קבוצת כדורסל מהעיר ירושלים המשתייכת לאגודת הפועל. צבעי הקבוצה הם אדום, שחור ולבן.

מאז אמצע שנות ה-90, היא התבססה כאחת מהקבוצות המובילות והחזקות בליגה הישראלית. הקבוצה זכתה בשתי אליפויות מדינה (2015, 2017), היא זכתה בגביע יול"ב (2004), ב-4 גביעי המדינה וב-4 גביעי ווינר, והופיעה 7 פעמים בגמר הפלייאוף.

בשנת 2013, נמכרה ליזם ההייטק ד"ר אורי אלון, העומד בראש קבוצת המשקיעים שרכשה 90% מהבעלות על הקבוצה. ביוני 2015, כשנתיים לאחר שרכש את הקבוצה, הוביל אלון את הפועל ירושלים לזכייה ראשונה בתולדותיה באליפות המדינה. ב-15 ביוני 2017 זכתה הקבוצה באליפות שנייה בתולדותיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של אגודת הספורט הפועל ירושלים הוא בכינוס הרביעי של אגודת הפועל בשנת 1935, היה זה הכינוס הראשון בו נערכו משחקי כדורסל (משחקי הכדורגל של האגודה החלו עשרות שנים לפני זה), והקבוצה של אזור ירושלים זכתה במקום הראשון בטורניר בו השתתפו 4 קבוצות ממחוזות אזוריים שונים (ירושלים, תל אביב, יהודה ושומרון).

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הכדורסל של אגודת הפועל ירושלים נוסדה רשמית בשנת 1943, ושיחקה בשנותיה הראשונות באולם ברחוב ההסתדרות (שם גם התקיימו אימוניה). בהיעדר ליגה רשמית מסודרת הקבוצה השתתפה בעיקר בטורנירים ומשחקי ידידות שאורגנו עבורה. הכוכב הראשון שגדל בקבוצה היה יהושע ויסמן שגם היה חלק מנבחרת ישראל בכדורסל - הראשונה שאורגנה בארץ ישראל (עוד לפני הקמת המדינה). ויסמן נפל במלחמת העצמאות בשנת 1948. שחקנים בולטים נוספים טרום הקמת המדינה היו: יגאל עופר, נעמן (לוליק) קיברט, עמירם סנרוב והאחים יודקה ויוסקה נהרי, ויחיאל כלב שנפל בקרב מחלקת הל"ה. המאמן הבולט בשנים הראשונות היה זאב לבנדל, ומנהל הקבוצה הראשון היה אפרים גילר שבנוסף לתפקידו בקבוצה היה גם שען בעל חנות ברחוב יפו בירושלים. בעת מלחמת העצמאות נפסקה פעילות האגודה זמנית.

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום מלחמת העצמאות עברה הקבוצה להתאמן באולם הספורט בימק"א וצירפה את השחקנים מרק וסמי ממרן במסגרת עליית יהודי מצרים כאשר שניהם היו כדורסלנים עוד בארץ מקורם. בשנות ה-50 אימן את הקבוצה ארי זמרי, לימים הפך לעיתונאי ספורט. באמצע שנות ה-50 עברה הקבוצה לשחק ולהתאמן באולם ברחוב שטראוס, שהיה לאחד האולמות האיכותיים בתקופתו כיוון שהיה האולם המקורה הראשון בארץ. ב-1953 הוקמה ליגה לאומית נסיונית שהורכבה מ4 קבוצות הפועל ו4 קבוצות מכבי, אך הפועל ירושלים לא הייתה חלק מ8 אלו ולא שיחקה עדיין בליגה מסודרת. רק בשנת 1955 הוקמה הליגה הבכירה הרשמית הראשונה שם הפועל לקחה חלק אך כבר בעונתה הראשונה סיימה במקום האחרון עם 22 הפסדים וניצחון אחד בלבד וירדה לליגת המשנה, משם חזרה רק בשנת 1958. השחקן אריה (ארינקה) כהן שהיה חלק מסגל הקבוצה בשנים הראשונות בהדרגה הפך למאמן הקבוצה בשנים אלו. הכוכבים הבולטים בסוף שנות ה-50 ועד לאמצע שנות ה-60 היו דוד קמינסקי, ומיד אחריו ישראל אמיר ברלינסקי שהובילו את הקבוצה לניצחונות מרשימים בתקופתו על קבוצות מבוססות ובכירות כמו מכבי והפועל תל אביב, הישג השיא בשנים אלו היה המקום הרביעי בליגה בעונת 1960/61. בשנים אלו הקבוצה הייתה מרכז טבלה ומטה ובעיקר נאבקה על מקומה בליגה הראשונה. הקבוצה הייתה נוטה להפסיד את רוב משחקי החוץ שלה בשנים אלו, עקב כך שרובן המכריע של קבוצות הליגה קיימו את המשחקים באולמות פתוחים ששחקני הקבוצה לא היו רגילים אליו, ובבית לנצח ביחד עם דחיפת הקהל. הניצחון הראשון על מכבי תל אביב התרחש בעונת 1964/65 בתוצאה 63:60, קבוצה שנחשבה לבכירה ולחזקה ביותר בליגה לאורך השנים. בשנת 1967 הוחלף המאמן ארינקה כהן על ידי אהרון קפלן. בין כוכבי הקבוצה בשנים אלו נמנו: ישראל אמיר ברילנסקי, יואל שטיינברג ואיציק נוימן. בעונת 1969/1970 ירדה הפועל חזרה לליגת המשנה כשהפסידה במשחק דרמטי להפועל בית אלפא במחזור האחרון, לאחר 9 עונות רצופות בליגה העליונה, כאשר קפלן התפטר לקראת סוף העונה ובמקומו מונה שמעון (צ'ינגה) שלח שניסה להציל אותה מירידה אך כשל. לאחר 2 עונות חזרה הפועל ללאומית בעזרתו של המאמן הישן-חדש דוד קמינסקי שחזר לקבוצה לאחר שהוביל גם את בית"ר שנה קודם לכן לליגה הבכירה. בעונת 1972/73 הקבוצה הגיעה למקום השלישי בליגה - הישג השיא בשנים אלו תחת הדרכתו של המאמן הצעיר והחסר ניסיון רלף קליין. בשנה זו הגיעו לראשונה שחקנים זרים מארצות הברית לחזק את הקבוצה: לי טראס, אלן פלדמן, ג'רי פישר ומייק לין. בעונת 1973/74 זכתה הקבוצה לראשונה להשתתף בגביע קוראץ' אך השתתפותה במפעל בוטלה בעקבות מלחמת יום הכיפורים שפרצה בעונה זו.

את שנות ה-70 המאוחרות ועד אמצע שנות ה-80 בילתה הפועל בין ליגה לאומית לליגה הארצית שאת שורותיה מאכלסים בעיקר שחקנים ברמה נמוכה שלא הצליחו להרים את הקבוצה לזכייה בתארים או הישגים מיוחדים, תחת הדרכתם של המאמנים אריה דוידסקו, קמינסקי שחזר בפעם השלישית לקבוצה אך לא הצליח לעזור לה להתבסס בליגה ולאחר מכן אלכס שפירא. בעונת 1979/80 רשם נער בשם דורון שפע את הופעת הבכורה שלו במדי הבוגרים, שעתיד להיות אחד השחקנים הבולטים של הקבוצה. בשנת 1985 עזבה הקבוצה את האולם המיושן ברחוב שטראוס ועברה לאולם מלחה שהיווה גורם חשוב בשנים הבאות של הקבוצה והתבססותה בליגה העליונה.

התבססות לליגה הראשונה וזכייה בגביע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986 העפילה הקבוצה לליגה הראשונה תחת המאמן שימי ריגר, ומאז לא ירדה ליגה. בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 בלטו במיוחד השחקנים דורון שפע, ארז חזן, אמיר מוטאפצ'יץ', עדי גורדון והמאמן יורם חרוש, אשר הובילו את הקבוצה להתבססות בחלק העליון של הליגה הראשונה. בעיות כספיות בשנת 1994 הביאו לעזיבתם של מרבית כוכבי הקבוצה, אך כניסת צוות ניהולי חדש ברשות דני קליין ואורי מנצור והגעתו של הספונסר נחום מנבר בקיץ 1995, שינו את פניה של הפועל. גורדון, שפע ונוריס קולמן חזרו לקבוצה ויצרו הרכב חזק מאד יחד עם בילי תומפסון ופפי תורג'מן. כתוצאה מכך, זכתה הפועל בגביע המדינה לראשונה בתולדותיה, בשנים 1996 ו-1997 לאחר ניצחונות על מכבי תל אביב בהיכל הספורט יד אליהו, תחת שרביטם של המאמנים פיני גרשון (1996) וגדי קידר (1997) ובהנהגתו של כוכב הקבוצה וסמלה עדי גורדון. הפועל ירושלים הייתה הקבוצה השנייה בישראל (אחרי מכבי תל אביב) שזכתה במשך שנתיים רצופות בגביע המדינה בכדורסל.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1998/9 הציגה ירושלים סגל חזק, שבו הורכבה חמישייתה מפפי תורג'מן, אייץ' וולדמן, דרק המילטון, קני ויליאמס וראדיסאב צ'ורצ'יץ', באימונו של אפי בירנבוים. הפועל סיימה את הליגה הסדירה במקום הראשון, אך בסוף העונה נותרה ללא תואר לאחר שהפסידה בגמר הפלייאוף למכבי תל אביב. בעונות שלאחר מכן לא שיחזרה ירושלים את יכולתה. בין השנים 1998 - 2002 במסגרת גביע המדינה הופיעה הפועל ב-4 משחקי גמר גביע רצופים כולם מול מכבי תל אביב, אך בכולם היא הפסידה. ב-2001/2002 העפילה לחצי גמר גביע ספורטה.

בשנת 2004, תחת שרביטו של שרון דרוקר ובהובלת דורון שפר, ויל סולומון, קלי מקארתי, טונג'י אווג'ובי ומשה מזרחי, הפועל ירושלים זכתה בגביע יול"ב אחרי שניצחה בגמר את ריאל מדריד 72:83. הייתה זו הזכייה הראשונה של קבוצה ישראלית חוץ ממכבי תל אביב בתואר אירופי בכדורסל.

בשנת 2005 נכנס בתור ספונסר לקבוצה איש העסקים הרוסי ארקדי גאידמק, שהזרים כספים רבים לקבוצה, ובעזרתם שידרגה ירושלים משמעותית את סגל השחקנים. בשנת 2005/06 סיימה הקבוצה במקום השני והגיעה לחצי גמר גביע יול"ב. ב-2007 זכתה בגביע המדינה בכדורסל בפעם השלישית, לאחר שגברה במשחק הגמר על בני השרון 103–85, בכיכובם של מאיר טפירו, מריו אוסטין ודרור חג'ג'[2]. ב-2008 זכתה ירושלים בגביע המדינה בפעם הרביעית, לאחר שגברה במשחק הגמר על מכבי תל אביב 93–89 ומחקה ברבע הרביעי פיגור בן 22 נקודות. את הגביע הניף הקפטן ארז מרקוביץ' שבחר לצרף לטקס ההענקה את המאבטח יואב גליצנשטיין שנפצע מרימון הלם אשר הושלך במשחק בית מול הפועל חולון. על אף הזכייה בגביע, הקבוצה סיימה רק במקום השישי בליגה, והגיעה לשלב השני בגביע יול"ב. הכישלון היחסי הביא להתפטרותו של המאמן דן שמיר.

לקראת עונת 2008/9 מונה גיא גודס למאמן הקבוצה. הקבוצה הפסידה למכבי חיפה בחצי גמר גביע המדינה ובחצי גמר הפיינל פור, ולא עברה את הסיבוב הראשון ביורוצ'לנג'. בעונת 2009/10 המשיך גודס לאמן את הקבוצה, ובנה סגל המונה שישה זרים, לצד הישראלים הבולטים, יובל נעימי, יוגב אוחיון, אורי קוקיה ושרון ששון. הקבוצה הודחה בשלב שמינית גמר גביע המדינה על ידי ברק נתניה, אך העפילה לשלב רבע הגמר ביורוקאפ, שם הודחה על ידי אלבה ברלין. את העונה הסדירה סיימה ירושלים במקום השני, ובהמשך העפילה לפיינל פור שם הפסידה בחצי הגמר להפועל גלבוע גליל. בתום העונה הודיע גודס שלא ימשיך באימון הקבוצה, ובמקומו מונה עודד קטש. בעונתו הראשונה קטש לא הגיע להישגים משמעותיים אך המשיך בקבוצה לעונה נוספת, עונה שגם היא לא הסתיימה בהצלחה רבה.

בעונת 2011/2012 הודיע יו"ר הקבוצה דני קליין על מכירה של 60% ממניות הקבוצה לאיש העסקים גומא אגייאר[3]. עם העלמותו של אגייאר, הועברה הקבוצה לידי האפוטרופוס הכללי על מנת למצוא בעלים חדש.

עידן אורי אלון ואליפות היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2013 נמכרו מניותיו של אגייאר ו-30% ממניות הקבוצה מעמותת הפועל ירושלים (סה"כ 90% ממניות הקבוצה) לקבוצת רכישה בראשות איש ההייטק אורי אלון, הכוללת גם את הפרסומאי אייל חומסקי והכדורסלן אמארה סטודמאייר.

לקראת עונת 2015/2014 הושלמה בניית האולם החדש של הקבוצה "פיס ארנה ירושלים" והקבוצה ערכה משחק פרידה מאולם מלחה, נגד מכבי חיפה. כחלק מההתחדשות הכוללת של הקבוצה הושקו סמל חדש ואייקון חדש. בעונה זו מונה דני פרנקו לאמן את הקבוצה. הפועל ירושלים הודחה בשלב הבתים הראשון ביורוקאפ והפסידה למכבי תל אביב בגמר גביע המדינה. הפועל ירושלים הגיעה לגמר אליפות המדינה נגד הפועל אילת, לאחר שסיימה את העונה הסדירה במקום השני וניצחה בסדרת רבע הגמר ובסדרת חצי הגמר 3–0. הגמר נערך בשיטת שני משחקים, בית וחוץ, כאשר המשחק הראשון נערך באילת ובו ניצחה הפועל ירושלים בתוצאה 80–65. במהלך המשחק השני אילת הובילה ב-11 הפרש אך ריצה של 10–27 של הפועל ירושלים ברבע השלישי העניקה לה ניצחון 88–68 ואת תואר האליפות הראשון בו זכה המועדון ב-72 שנות קיומו.

בעונת 2016/2015 המשיך פרנקו לאמן את הקבוצה, וסגל השחקנים נשמר ברובו. הקבוצה לא הצליחה להעפיל לשלבים הגבוהים בגביע המדינה, ונכנעה 72–87 למכבי חיפה כבר בשלב שמינית הגמר. גם באירופה לא הצליחה הקבוצה לרשום הצלחה כשהעפילה אמנם לשלב הבתים השני, אך סיימה אותו עם שישה הפסדים בשישה משחקים. בליגה לעומת זאת הצליחה הקבוצה לרשום עונה מוצלחת במיוחד שכללה לא מעט הישגי שיא למועדון. את העונה הסדירה סיימה הקבוצה כשהיא במקום הראשון, כולל שלושה ניצחונות מתוך שלושה משחקים מול מכבי תל אביב, הישג חסר תקדים בפני עצמו. הקבוצה העפילה לפלייאוף בו שיחקה ברבע הגמר מול הפועל תל אביב אותה ניצחה 3–2 בסדרת הטוב מחמישה. בפיינל פור ששוחק בהיכל הארנה בירושלים שיחקה הקבוצה בשלב חצי הגמר מול הפועל אילת, במשחק ששיחזר את הגמר של העונה שעברה. ירושלים ניצחה 82–78 והעפילה לגמר, בו הפסידה למכבי ראשון לציון בתוצאה 83–77.

ב-20 ביוני 2016 מונה האיטלקי סימונה פיאניג'אני למאמן הקבוצה[4]. בעונה זו הפסידה הפועל ירושלים בגמר הגביע למכבי תל אביב והעפילה הקבוצה לחצי גמר היורוקאפ בו הודחה על ידי ולנסיה. את הליגה הסדירה סיימה במקום השלישי. הקבוצה העפילה לפלייאוף בו שיחקה ברבע הגמר מול עירוני נהריה אותה ניצחה 3–2 בסדרת הטוב מחמישה. בחצי הגמר שיחקה מול מכבי ראשון לציון במשחק ששיחזר את הגמר של העונה שעברה. ירושלים ניצחה 93–76 והעפילה לגמר. בגמר ניצחה הפועל ירושלים 83–76 את מכבי חיפה בהיכל מנורה מבטחים וחגגה אליפות שנייה בתוך 3 עונות.

אולם ואוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדי הקבוצה, בעת משחק בהיכל הספורט מלחה

בראשיתה שיחקה הפועל ירושלים באולם קטן ברחוב ההסתדרות 3 במרכז העיר ירושלים שהכיל רק כמה עשרות צופים. החל מאמצע שנות ה-50 ועד סוף שנות ה-80 שיחקה באולם "שטראוס" - אולם קטן וביתי, בעל תכולה של כ-500 מקומות, שהיה בזמנו האולם המקורה היחיד בארץ. האולם הוקם במרתפו של "בית ההסתדרות" ברחוב שטראוס הסמוך למרכז העיר ירושלים.

בסוף שנות ה-80 עברה הקבוצה לשחק בהיכל הספורט מלחה שנחנך ב-1985, בו ישנם כ-2500 מקומות ישיבה, וכולל שלושת יציעי העמידה, סה"כ כ-2800 מקומות. לקראת משחק גמר הגביע בשנת 1996 חילק עדי גורדון, אשר האוהדים רואים בו עד היום את סמל הקבוצה, לכל האוהדים חולצות של הפועל ירושלים ועליהם הסיסמה "יש בנו אהבה והיא תנצח" (משפט שנלקח מהשיר "יש בי אהבה"), וזו הפכה לאחת מסיסמאות הקבוצה. לאוהדי הפועל יריבות קשה וארוכה עם מכבי תל אביב, אנשיה ואוהדיה, ובמיוחד עם יו"ר הקבוצה שמעון מזרחי, ומאמנה בעבר פיני גרשון. כמו כן ישנה יריבות עם אוהדי הפועל חולון והפועל תל אביב.

עם המעבר לארנה החדשה ב-2014 התמקם הגוש המעודד ביציעים 12 ו-1 (יציע אמיר ואלעד, ע"ש אוהדי הקבוצה אמיר ואלעד הירשנזון), בסמוך לספסל של הפועל.

להפועל ירושלים קהל אוהדים גדול בירושלים וברחבי הארץ.

פיס ארנה ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פיס ארנה ירושלים

באוגוסט 2005 הצהיר ראש עיריית ירושלים דאז, אורי לופוליאנסקי, כי העירייה אישרה בניית היכל חדש, שזכה לכינוי 'הארנה', שיוקם סמוך לאצטדיון טדי. במחאה על הסחבת בבניית ההיכל הקימו אוהדי הקבוצה מטה מאבק הפועל למען בניית האולם. לאחר בחירת ניר ברקת לראשות העיר, קודמו תוכניות לבניית האולם, ובנייתה החלה בפועל בחודש ספטמבר 2009, כשהתוכנית הייתה להשלימה בתוך כשלוש שנים (בשנת 2012). לאחר עיכובים, הושלמה בניית האולם בספטמבר 2014.

האולם בן 11,600 המושבים נחנך במשחק מול הפועל חולון במסגרת גביע הליגה. בשלושת משחקיה הראשונים באולם, ניצחה הקבוצה את שלוש יריבותיה הגדולות, הפועל חולון, הפועל תל אביב ומכבי תל אביב, וזכתה בגביע הליגה ("גביע ווינר").

בעונת 2014/2015 נערכו לראשונה חצאי גמר וגמר גביע המדינה בירושלים, בארנה, ובעונת 2016/2015 אירח האולם לראשונה את משחקי הפיינל פור במסגרת אליפות המדינה בכדורסל.

מעורבות בקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה יוזמת פעילויות חברתיות משותפות עם הקהילה ומבקרת במהלך השנה במחלקות ילדים בבתי חולים בשיתוף פעולה עם עמותת חיים. מדי משחק ביתי מקיימת הפועל ירושלים טקס קהילה, ובו היא מארחת ומחלקת מתנות לילדים, חולים ואנשים הזקוקים לסיוע ולתמיכה מוראלית.

צוות מקצועי והנהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דירקטוריון: סה"כ שמונה נציגים. חמישה נציגים מקבוצת אורי אלון ושלושה נציגים מהעמותה.
  • עוזרי מאמן: מודי מאור

סגל הקבוצה בעונת 2017/2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל "בנק יהב" ירושלים
שחקנים מאמנים
עמדה # ארץ שם גובה (מטר) תאריך לידה
קלע 2 ארצות הבריתארצות הברית ג'רום דייסון 1.91 1 במאי 1987
קלע 4 ישראלישראל איגור מאיור 1.93 15 באוגוסט 1993
ס. פורוורד 7 יווןיוון סטראטוס פרפרוגלו 2.03 7 באוגוסט 1984
פ. פורוורד 8 ישראלישראל ליאור אליהו 2.06 9 בספטמבר 1985
פ. פורוורד 9 ארצות הבריתארצות הברית אוסטין דיי 2.11 5 ביוני 1988
קלע 10 ישראלישראל יותם הלפרין (ק) 1.93 24 בינואר 1984
גארד 11 ישראלישראל גרמניהגרמניה בר טימור 1.92 2 במרץ 1992
רכז 12 ישראלישראל יוגב אוחיון 1.89 24 באפריל 1987
סנטר 14 ארצות הבריתארצות הברית ישראלישראל ריצ'רד האוול 2.03 26 בספטמבר 1990
ס. פורוורד 21 ארצות הבריתארצות הברית טרנס קינסי 1.98 21 במרץ 1984
גארד 22 ישראלישראל דביר רינגוולד 1.95 7 ביוני 1999
סנטר 23 סלובניהסלובניה בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה אלן אומיץ' 2.16 6 במאי 1992
סנטר 36 ישראלישראל הולנדהולנד רם אליאס-פור 2.06 14 באוגוסט 1993
רכז 55 ארצות הבריתארצות הברית קרטיס ג'רלס 1.85 5 בפברואר 1987
מאמן:

יווןיוון פוטיוס קציקאריס

עוזרי מאמן:
ישראלישראל מודי מאור
ארצות הבריתארצות הברית גרשון שרולוביץ'

עודכן בתאריך: 2 באוקטובר 2017 [5]

[6]

הישגים לפי עונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להצגת טבלת ההישגים, לחצו על "הצגה" בצד שמאל
עונה ליגת העל גביע המדינה אירופה גביע ווינר מאמן ראשי שחקנים בולטים
1953–1989 הישג השיא מקום 3 הישג השיא שמינית הגמר הישג השיא השתתפות בגביע קוראץ'
1989/1990 מקום 4 שמינית גמר פארוק קולאנוביץ', יורם חרוש פפי תורג'מן, ארז חזן, דורון שפע, גרג קורנליוס
1990/1991 מקום 4 גביע קוראץ': סיבוב ראשון יורם חרוש פפי תורג'מן, ארז חזן, דורון שפע
1991/1992 מקום 5 גביע קוראץ': שמינית גמר עדי גורדון, ארז חזן, דורון שפע
1992/1993 מקום 4 חצי גמר גביע קוראץ': סיבוב שני צביקה שרף, יורם חרוש עדי גורדון, ארז חזן, דורון שפע, נוריס קולמן
1993/1994 מקום 3 חצי גמר גביע קוראץ': שלב 32 האחרונות יורם חרוש עדי גורדון, מיקי ברקוביץ', נוריס קולמן, דני גוט, פיני לוי
1994/1995 מקום 7 חצי גמר הגביע האירופי: סיבוב שלישי גדי קידר פפי תורג'מן, בילי תומפסון, רדנקו דובראש
1995/1996 מקום 2 מחזיקת הגביע פיני גרשון עדי גורדון, דורון שפע, פפי תורג'מן, בילי תומפסון, נוריס קולמן
1996/1997 מקום 2 מחזיקת הגביע גביע ספורטה: רבע גמר פיני גרשון, גדי קידר עדי גורדון, מוטי דניאל, דורון שפע, בילי תומפסון, פפי תורג'מן, דן בינגנהיימר
1997/1998 מקום 4 רבע גמר הליגה האירופית: שלב בתים גדי קידר, אפי בירנבוים ראדיסאב צ'ורצ'יץ', קני ויליאמס
1998/1999 מקום 2 גמר גביע ספורטה: שמינית גמר אפי בירנבוים ראדיסאב צ'ורצ'יץ', דרק המילטון, קני ויליאמס, פפי תורג'מן, אייץ' וולדמן
1999/2000 מקום 7 גמר גביע ספורטה: שמינית גמר אפי בירנבוים, צביקה שרף פפי תורג'מן, קני ויליאמס, דרק המילטון
2000/2001 מקום 2 גמר יורוליג: סיבוב ראשון צביקה שרף, יורם חרוש מאיר טפירו, רוג'ר האגינס, טוני דורסי, קני ויליאמס, פפי תורג'מן
2001/2002 מקום 3 גמר גביע ספורטה: חצי גמר יורם חרוש מאיר טפירו, סינישה קלצ'ביץ', ברק פלג, למונט ג'ונס, דמטריוס אלכסנדר
2002/2003 מקום 8 רבע גמר צ'מפיונס קאפ: שלב ב' ארז אדלשטיין, גדי קידר ג'רלד בראון, משה מזרחי
2003/2004 מקום 5 גמר מחזיקת גביע יול"ב שרון דרוקר ויל סולומון, דורון שפר, קלי מקארתי, טונג'י אווג'ובי, עידו קוז'יקרו, משה מזרחי
2004/2005 מקום 5 שמינית גמר גביע יול"ב: שלב בתים עידו קוז'יקרו, ג'ייסון וולס, ריקי פולדינג
2005/2006 מקום 2 גמר גביע יול"ב: חצי גמר ארז אדלשטיין מאיר טפירו, מריו אוסטין, הוראס ג'נקינס, רוג'ר מייסון ג'וניור
2006/2007 מקום 2 מחזיקת הגביע גביע יול"ב: רבע גמר 3 דן שמיר מאיר טפירו, דרור חג'ג', מריו אוסטין, טימי באוורס, טרנס מוריס
2007/2008 מקום 6 מחזיקת הגביע גביע יול"ב: שלב 32 האחרונות גמר דן שמיר, זיו ארז גיא פניני, ג'יימי ארנולד, דרור חג'ג', ארז מרקוביץ', טימי באוורס
2008/2009 מקום 4 חצי גמר יורוצ'לנג': סיבוב ראשון זכייה גיא גודס יובל נעימי, טרוויס ווטסון, טימי באוורס, עומאר סניד
2009/2010 מקום 3 שמינית גמר יורוקאפ: רבע גמר זכייה דיז'ון תומפסון, צ'סטר סימונס, יובל נעימי
2010/2011 מקום 3 רבע גמר יורוקאפ: שלב 32 האחרונות גמר עודד קטש יובל נעימי, בריאן רנדל, יוגב אוחיון, ויל סולומון
2011/2012 מקום 5 שמינית גמר יורוקאפ: שלב 32 האחרונות חצי גמר עודד קטש, שרון דרוקר יובל נעימי, בריאן רנדל, די ג'יי סטרוברי
2012/2013 מקום 4 חצי גמר יורוקאפ: שלב 32 האחרונות חצי גמר שרון דרוקר מאיר טפירו, רביב לימונד, ג'וש דאנקן, אלישי כדיר
2013/2014 מקום 3 רבע גמר יורוקאפ: רבע גמר גמר בראד גרינברג יותם הלפרין, ליאור אליהו, דרווין קיצ'ן, ג'וש דאנקן, ברייסי רייט, יניב גרין
2014/2015 אלופה גמר יורוקאפ: שלב ראשון זכייה דני פרנקו יותם הלפרין, ליאור אליהו, טוני גפני, דונטה סמית', ברייסי רייט, בר טימור
2015/2016 מקום 2 שמינית גמר יורוקאפ: שלב 32 האחרונות רבע גמר יותם הלפרין, ליאור אליהו, טוני גפני, דונטה סמית', אי.ג'יי. רולנד, בר טימור
2016/2017 אלופה גמר יורוקאפ: חצי גמר זכייה סימונה פיאניג'יאני יותם הלפרין, ליאור אליהו, אמארה סטודמאייר, ג'רום דייסון, קרטיס ג'רלס, בר טימור, טרנס קינסי
2017/2018 יורוקאפ: פוטיוס קציקאריס

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות ישראל

גביע המדינה

  • זכייה (4): 1995/1996, 1996/1997, 2006/2007, 2007/2008
    • סגנות (8): 1998/1999, 1999/2000, 2000/2001, 2001/2002, 2003/2004, 2005/2006, 2014/2015, 2016/2017

גביע הליגה

  • זכייה (4): 2008/2009, 2009/2010, 2014/2015, 2016/2017
    • סגנות (3): 2007/2008, 2010/2011, 2013/2014

גביע יול"ב

שחקנים ומאמנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני הפועל ירושלים עולים למשחק בהיכל נוקיה, 2009
שחקני הפועל ירושלים במלחה לפני משחק עם מכבי תל אביב, 2006

קלעים מובילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת הקלעים המובילים של הקבוצה במשחקי הליגה:[7]

דרוג שם נקודות
1 ישראל אמיר ברלינסקי 3,135
2 דורון שפע 2,789
3 יואל שטינברג 2,492
4 איציק נוימן 1,984
5 ארז חזן 1,945
6 דוד קמינסקי 1,891
7 עדי גורדון 1,873
8 פפי תורג'מן 1,866
9 מאיר טפירו 1,771
10 נוריס קולמן 1,540
11 משה תלם 1,518
12 לי טראס 1,367
13 קני ויליאמס 1,303
14 אלן פרידמן 1,246
15 שמואל בודין 1,244

מאמנים:

גלריית סמלי הקבוצה לדורותיהם

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפועל ירושלים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


יורוקאפ - 2017/2018
בית א' בית ב' בית ג' בית ד'
רוסיהרוסיה אוניקס קאזאן גרמניהגרמניה באיירן מינכן רוסיהרוסיה לוקומוטיב קובאן ספרדספרד גראן קנאריה
טורקיהטורקיה דרושפאקה טורקיהטורקיה גלאטסראיי גרמניהגרמניה אלבה ברלין רוסיהרוסיה זניט סנקט פטרבורג
קרואטיהקרואטיה צדביטה זאגרב ישראלישראל הפועל ירושלים ליטאליטא ריטאס וילנה טורקיהטורקיה טופאש בורסה
איטליהאיטליה טורינו איטליהאיטליה גריסין בון רג'ו אמיליה ספרדספרד בילבאו באסקט איטליהאיטליה אקילה באסקט טרנטו
ספרדספרד אנדורה ליטאליטא לייטקבליס פוניבז' צרפתצרפת לימוז' גרמניהגרמניה רטיופארם אולם
צרפתצרפת פריז לבלואה מונטנגרומונטנגרו בודוצ'נוסט פודגוריצה סרביהסרביה פרטיזן בלגרד צרפתצרפת אסוול ליון-וילרבאן