אוטו אייספלדט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוטו אייספלדט
Otto Eißfeldt
אין תמונה חופשית
לידה 1 בספטמבר 1887
נורטהיים, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 באפריל 1973 (בגיל 85)
האלה, גרמניה המזרחית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה St. Laurentius cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת האלה-ויטנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית בורקיט (1965)
  • מסדר ההצטיינות הפטריוטי בכסף עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוטו אייספלדטגרמנית: Otto Eißfeldt או Otto Eissfeldt; ‏1 בספטמבר 1887 - 23 באפריל 1973) היה תאולוג פרוטסטנטי גרמני, הידוע בשל עבודתיו בנושאי הברית הישנה והיסטוריה דתית השוואתית של המזרח הקרוב. עבודתו המקיפה בעלת 860 העמודים "The Old Testament: An Introduction" ("הברית הישנה: מבוא"; 1934, 1965), מספקת לקוראיה הערכה ספרותית-ביקורתית מפורטת על ההיסטוריה של יצירת כל חלקי הברית הישנה על בסיס השערת התעודות, וכונתה "הטובה מסוגה".[1]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בנורטהיים שבגרמניה, ולמד תאולוגיה פרוטסטנטית ושפות מזרחיות בשנים 1905 עד 1912 באוניברסיטת גטינגן ובאוניברסיטת הומבולדט בברלין. הוא קיבל הביליטציה בברלין בשנת 1913 עם תזה על הברית הישנה, ודוקטורט בפילוסופיה בגטינגן בשנת 1916. מ-1913 עד 1922 הוא לימד בברלין, לפני שהתמנה בשנת 1922 לפרופסור של הברית הישנה באוניברסיטת האלה-ויטנברג, שם הוא נשאר פרופסור למשך שארית חייו, וכן שימש בתור פרופסור אורח באוניברסיטת טיבינגן. הוא פרש ב-1957, ומת בהאלה בשנת 1973. נקבר בבית הבקרות לאורנטיוס בהאלה.

בשנים 19221928 היה אייספלדט חבר במפלגת העם הלאומית הגרמנית.[2] מאז 1934, בתקופת שלטון בנאצים בגרמניה, היה חבר באגודת המורים הנציונל-סוציאליסטית (גר').[3] בשנת 1945 הצטרף למפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית בגרמניה המזרחית.[4]

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייספלדט היה אחד ממייצגיה המובילים של הגישה הספרותית-ביקורתית בביקורת המקרא, בעוקבו אחר האסכולה של יוליוס ולהאוזן ורודולף סמנד; וולף וילהלם, הרוזן מבאודיסין והרמן גונקל היו מוריו בתחום ההיסטוריה הדתית. אייספלדט היה סופר פורה. ספריו Hexateuchsynopse ("תקציר ההקסטויך", 1922) ו-Einleitung in das Alte Testament ("מבוא לברית הישנה", 1934, 1956, 1964, 1976) הם דוגמאות בולטות להישגיו המחקריים בתחום הספרותי-ביקורתי, ואילו מחקריו הרבים על הדת הפיניקית (שהתבססו בעיקר על טקסטים שמקורם בעיר הקדומה אוגרית) היו עבודות מובילות בתחום ההיסטוריה הדתית של המזרח הקרוב.

הוא גם ערך סדרה של פרשנות על התנ"ך בשם Handbuch zum Alten Testament ("מדריך לברית הישנה", 1937–1977), ואת מילונו של יוזף אייסלייטנר של Wörterbuch der ugaritischen Sprache ("מילון השפה האוגריתית", 1963),[5] כמו גם את המהדורה השלישית של Biblia Hebraica‏ (1929–1937) עם אלברכט אלט לאחר מותו של רודולף קיטל.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hexateuch-Synopse. Die Erzählung der fünf Bücher Mose und des Buches Josua mit dem Anfange des Richterbuches. Leipzig 1922 (Darmstadt 1962)
  • Einleitung in das Alte Testament unter Einschluss der Apokryphen und Pseudepigraphen. Tübingen 1934 (2. Aufl. 1956, 3. Aufl. 1964, 4. Aufl. 1976)
  • Molk als Opferbegriff im Punischen und Hebräischen und das Ende des Gottes Moloch. Beiträge zur Religionsgeschichte des Altertums 3. Halle 1935.
  • Tempel und Kulte syrischer Städte in hellenistisch-römischer Zeit. J. C. Hinrichs Verlag, Leipzig 1941
  • El im ugaritischen Pantheon. Berichte über die Verhandlungen der Sächsischen Akademie der Wissenschaften zu Leipzig. Philologisch-historische Klasse. Band 98, Heft 4. Akademie-Verlag, Berlin 1951
  • Von Ugarit nach Qumran. Beiträge zur alttestamentlichen und altorientalischen Forschung. Otto Eissfeldt zum 1. September 1957 dargebracht von Freunden und Schülern. Hrsg. Johannes Hempel/Leonhard Rost (Beihefte zur Zeitschrift für die alttestamentliche Wissenschaft 77), Berlin 1958 (2. Aufl. 1961)
  • Neue keilalphabetische Texte aus Ras Schamra-Ugarit. Berlin 1965
  • Kleine Schriften. Hrsg. Rudolf Sellheim/Fritz Maaß, 6 Bände: I. Tübingen 1962; II. Tübingen 1963; III. Tübingen 1966; IV. Tübingen 1968; V. Tübingen 1973 (m. Bibliographie); VI. Tübingen 1979.
  • Kleine Schriften zum Alten Testament. Hrsg. Karl-Martin Beyse, Hans-Jürgen Zobel, Berlin 1971

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gerhard Wallis: Otto Eißfeldt, Wesen und Werk. Gedenkrede zum ersten Todestag von Prof. D. Dr. Eißfeldt. In: Wissenschaftliche Beiträge der Martin Luther-Universität Halle-Wittenberg 1974/9, Teil 2, S. 10–20
  • Gerhard Wallis: Mein Freund hatte einen Weinberg. Aufsätze und Vorträge zum Alten Testament (= Beiträge zur Erforschung des Alten Testaments und des antiken Judentums, 23). Lang, Frankfurt/Main 1994, ISBN 3-8204-1174-7; S. 255–267 bes. 262

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Craig D. Bowman, Eissfeldt, Eichrodt, and von Rad—The German Foundation
  2. ^ Harry Waibel: Diener vieler Herren: Ehemalige NS-Funktionäre in der SBZ/DDR. Lang, Frankfurt am Main 2011 ISBN 978-3-631-63542-1; S. 78f
  3. ^ Ernst Klee: Das Personenlexikon zum Dritten Reich. Wer war was vor und nach 1945. Fischer Taschenbuch Verlag, Frankfurt am Main, 2. Auflage 2005, ISBN 978-3-596-16048-8; S. 133.
  4. ^ ביוגרפיה בלקסיקון הביוגרפי Wer war wer in der DDR?
  5. ^ Otto Eissfeldt, in Richard N. Soulen (ed., 2001), Handbook of Biblical Criticism, p.53.