אולנזאפין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אולנזאפין
מבנה כימי של אולנזאפין
Olanzapine-from-xtal-3D-balls.png
שם IUPAC
2-methyl-4-(4-methyl-1-piperazinyl)-10H-thieno[2,3-b][1,5]benzodiazepine
שמות מסחריים בישראל
אולנזאפין, זאפה, זיפאדהרה, זיפרקסה
נתונים כימיים
כתיב כימי C17H20N4S 
מסה מולרית 312.439
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית 87%
מטבוליזם בכבד
זמן מחצית חיים 21–54 שעות
בטיחות
מעמד חוקי בישראל תרופת מרשם, כלולה בסל הבריאות[1]
קטגוריית סיכון בהריון קטגוריית סיכון C
מזהים
מספר CAS 132539-06-1
PubChem 4585
ChemSpider 10442212

אולנזאפין (Olanzapine) היא תרופה ממשפחת התרופות האנטי-פסיכוטיות הלא טיפוסיות. זוהי תרופה אנטגוניסטית לדופמין ולסרוטונין. התרופה משמשת לטיפול בעיקר בסכיזופרניה וOCD ובמחלות נפש אחרות המלוות בפסיכוזה. התרופה משווקת בישראל תחת השם זִיפּרֶקסָה.

פרמקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

85% מן התרופה נספג במערכת העיכול, וכ- 40% מן התרופה עוברת אינאקטיבציה על ידי פירוק בכבד. התרופה מגיעה לרמות שיא בדם כעבור 5 שעות, וזמן מחצית החיים שלה הוא בממוצע 31 שעות (נע בין 21 ל-54 שעות). התרופה ניתנת אחת ליום.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופה אנטי-פסיכוטית זו מביאה לעליה הגדולה ביותר במשקל מתוך כלל התרופות השייכות לתרופות אנטי-פסיכוטיות הא-טיפיות. המנגנון אינו ידוע. העלייה במשקל נותרת ברמה קבועה גם לאחר הפסקת השימוש, למשך כ-10 חודשים. אפקט העלייה במשקל אינו מקושר למינון התרופה ונמשך עם הזמן. מחקר קליני מצביע על כך שהעלייה במשקל מגיעה לשיא לאחר 9 חודשים ולאחר מכן לעיתים ממשיכה לעלות, אולם יותר באיטיות. היא אינה שכיחה בגיל מבוגר יותר.

תופעות לוואי נוספות כוללות נמנום, יובש בפה, סחרחורות, עצירות, אי-נוחות בקיבה (דיספפסיה), עלייה בתיאבון, אקתיזיה ורעד. עד 2% מהחולים נאלצים להפסיק את השימוש בתרופה לאור עליה של טרנס-אמינזות בכבד. לאור האמור קיימת המלצה למדידת רמות הסוכר ורמות טרנס-אמינזות בדם מדי תקופה, בעת השימוש בתרופה זו.

כמו כן, קיימות תופעות לוואי אקסטרה-פירמדיליות שהן קשורות במינון התרופה.

קיים סיכון לשבץ בשימוש בתרופה זו אצל חולים עם דמנציה ויש לשקול אותו כנגד התועלת הטמונה בתרופה. ניתן להשתמש בהתנהגויות מסוכנות.

מינון[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיפרקסה קיימת במינונים שנעים בין 2.5 מ"ג לטבלית ועד 20 מ"ג לטבלית (קיימות גם טבליות שהן 5 מ"ג, 7.5 מ"ג, 10 מ"ג, 15 מ"ג). המינון הראשוני במצבים של פסיכוזה נע בין 5 מ"ג ל-10 מ"ג, והטיפול במאניה חריפה הוא בין 10 מ"ג ל-15 מ"ג לרוב. התרופה גם נמכרת גם בצורה של הזרקה (10 מ"ג) למצבים בהם קיים קושי לתת את התרופה בבליעה (קושי להשתלט על מטופל במצבי אגיטציה קיצוניים הקיימים בסכיזופרניה או בהפרעה דו קוטבית).

מינון התחלתי של 5 מ"ג עד 10 מ"ג מומלץ במרבית המקרים הסטנדרטיים. לאחר שבוע ניתן לשקול את העלאת המינון. בהתחשב כי זמן מחצית החיים של התרופה הוא ארוך יחסית, יש להמתין לצורך הגעה לשיווי משקל חדש של ריכוז התרופה בדם. המינון במצבים של אשפוז יכול לנוע לפעמים גם עד מתן של 30 מ"ג ואף 40 מ"ג, אצל מטופלים העמידים לטיפול. עם זאת, מינונים גבוהים אלו מעלים את הסיכון לתופעות לוואי כפי שצוינו לעיל ועל כן יש לשקול זאת בהתאם להמלצות הרופא המטפל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אולנזאפין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אולנזאפין, אגף הרוקחות, משרד הבריאות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.