גינקומסטיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גבר הסובל מגינקומסטיה חריפה
זכר עם גינקומסטיה אסימטרית חריפה, אחרי ניתוח פלסטי הכולל כריתה של הרקמה הבלוטית ושאיבת שומן של המותניים.
רקמה בלוטית מחוללת-גינקומסטיה שהוסרה בניתוח.
תצלום מיקרוסקופי של רקמת שד בו נצפית היפרפלזיה (צמיחת יתר) של ריקמת השד הגינקומסטואידית. (בתצלום נצבעה הרקמה בצבען המטוקסילין-אאוזין וזה למטרת הדגשת חלקים שונים ברקמה דוגמת התפתחות גושים.
ההורמון האסטרוגני אסטרדיול. אסטרוגן נפוץ אשר כמו המולקולות האסטרוגניות הקרובות לו (והאגוניסטים שלהן), בעל תפקיד בפיתוח גינקומסטיה.
תרשים של מולקולת טמוקסיפן, מן הטיפולים התרופתיים הקונבנציונאליים הבודדים לגינקומסטיה הכרוכה בכאב ולמניעת החרפתה של גינקומסטיה קיימת. לרוב התרופה משמשת לטיפול בנערים אשר התופעה והשלכותיה מציקות להם, אך לא רק לאוכלוסייה זו.

גינקומסטיה (Gynecomastia – שד אישה) היא התפתחות חריגה של בלוטות חלב גדולות בזכרים[1] הגורמת לגדילת החזה לממדים לא פרופורציונליים ולא אסתטיים. לעתים התפתחות חריגה זו מהווה סטייה משמעותית ממבנה בית החזה הזכרי הנורמלי ומהאידאל הגברי האוניברסלי לרוב בהקשר זה, ומביאה למבוכה בקרב גברים רבים. הבעיה אינה אסתטית בלבד בהכרח, ועלולה לכלול השלכות שליליות שונות, דוגמת סרטן האשך,[2] כאבי חזה,[3] ובעיות נפשיות.[4][5][6] בחלק מהמקרים תיתכן הפרשת חלב מרקמת השד הגינקומסטואידי. חלק מהמקרים של גינקומסטיה הם א-סימטריים,[7] כלומר, שד אחד גדול מהשני (בין אם גודלו של השד העמית פתולוגי ובין אם לא). הפרעה מקבילה לגינקומסטיה היא ליפומסטיה - הפרעה זו זהה מבחינת הנזק האסתטי שהיא גורמת אך היא כרוכה בהצטברות של שומן גרידא בבית החזה הזכרי, ורק בכמות מעטה אם בכלל של רקמת חלב. גינוקמסטיה וליפומסטיה נחשבות לשתיים מבעיות גברים נפוצות לצד השמנה בטנית בזכרים והתקרחות.

אטיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינקומסטיה עלולה להתרחש פיזיולוגית בינקות בגין הורמונים מהאם, וכן בהתבגרות או בזקנה. בקרב נערים מתבגרים גינקומסטיה היא גורם דחק משמעותי; עם זאת, כאשר מדובר בריבוי שומן באזור החזה (ראו פסאודוגינקומסטיה בהמשך), עשויים מקרים קלים של גינקומסטיה להיעלם מאליהם, עם איבוד שומן בגוף כתוצאה של פעילות גופנית, ושינויים מטבוליים או אנטומיים.

הסיבות לגינקומסטיה קשורות לרוב בחוסר איזון בהורמוני המין, ובמיוחד עלייה באסטרוגן ביחס לטסטוסטרון.[2] זוהי סיבה בעלת אופי אפיגנטי, אך הן גם יכולות להיקשר בתגובת הרקמות אליהם, סיבה גנטית בדרך כלל, שתתבטא למשל ברמות גבוהות של החלבון גלובולין קושר הורמוני מין ותגרום לתגובה מוגברת למולקולות אסטרוגניות ברקמת השד.[8] הפעלת מנגנון זה נקשרה עם מחלות כגון תריסיות יתר, מחלת כבד כרונית, ותרופות שונות (עליהן יורחב בהמשך).

הזדקרות החזה יכולה לנבוע מהיפרטרופיה של רקמת החזה או רקמה אפידוזית בחזה ועור, ולרוב מהווה שילוב של השתיים.

גינקומסטיה נבדלת ממסת שרירי חזה גדולה (Overmass), המתפתחת בעקבות פעילות ספורטיבית כמו הרמת משקולות, התעמלות או שחייה, גורמת ל"דחיפה" קדימה של שריר החזה, ויוצרת מצג שווא של גינקומסטיה.

סיבות ספציפיות לגינקומסטיה הן למשל פגמים בקולטן לאנדרוגן (כמו במחלת קנדי), תורשה גנטית כמו תסמונת קליינפלטר לצורותיה האנאפלואידיות השונות ועודף ארומטאז, הגורם להתנשיות של רקמות החזה. מקרים רבים של גינקומסטיה הם אידיופתיים (סיבתם לא ברורה), ועל פי אחת הסטטיסטיקות, בכ-25% מהמקרים הסיבה לגינקומסטיה לא ידועה.[7][9]

קיים דיון בשאלה עד כמה הורמונים נקביים המתווספים על ידי חברות מסחריות שונות למזון הצומח, לרוב בצורה של חומרי הדברה, למזון המעובד, בצורה ישירה או עקיפה, ולמי השתייה, בשל בעיות תשתית, תורמים לשכיחותה הגבוהה יחסית של גינקומסטיה בקרב זכרים במדינות מתועשות. המחלוקת על כך קיימת גם לגבי בעיות אחרות, כגון מגמת הירידה העולמית באיכות הזרע הזכרי והשכיחות הגבוהה של סרטן השד בקרב נשים בעולם המערבי. זכרים עם גינקומסטיה הם בעלי סיכון גבוה יותר לתחלואה בסרטן השד.

על פי אחד המחקרים, גדילת קוטרה של הילת הפטמה מבשרת גינקומסטיה.[10][10]

תרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10%–25% מהמקרים נמצא כי הגורמים לגינקומסטיה הם תרופות[11][9], והן: צימטידין, אומפרזול, אימטיניב, פינסטריד, דוטסטריד ספירונולקטון,[12][13] תרופות אנטי-פסיכוטיות מסוימות ותרופות הכוללות הורמונים, כמו אסטרוגן נסיובי.[11][14][15] חלק מן התרופות משפיעות ישירות על רקמת החזה, ואחרות מגבירות את הפרשת הפרולקטין מבלוטת יותרת המוח על ידי חסימה של פעולות הדופמין בקבוצת התאים לקטוטרופיים ביותרת המוח הקדמית. אנדרוסטנדיון יכול להוביל לגינקומסטיה חרף גודש של פעולת אסטרוגן. תרופות מסוימות ממשפחת ה-SSRI עלולות לגרום לגינקומסטיה (שלעתים תכלול הפרשת חלב מהשד).‏[16] סיבות אחרות יכולות להיות הפחתת טסטוסטרון בזכרים מבוגרים,[17][12][1] ושימוש בסטרואידים אנאבוליים. חולים בסרטן הערמונית העוברים נוהל דלדול אנדרוגן כחלק מהטיפול במחלה עלולים לפתח גינקומסטיה.[18] היפרפרולקטינמיה נקשרת בגינקומסטיה.[19]

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיטואסטרוגנים וקסנואסטרוגנים הנמצאים במזון המתועש, במוצרי פלסטיק המשמשים לאחסנת מזון ומשקאות, ואף במי השתייה, מכילים אסטרוגנים ונקשרו באטיולוגיה לגינקומסטיה ובעיות אחרות.

אבחון הסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

קביעת אבחנה מדויקת לגינקומסטיה ראשית דורשת שלילה של כל בעיה אחרת, כגון מסת יתר של החזה, פסואודגינקומסטיה, דלקת השד,[9][20] ליפומה וסרטן השד. הכלים העיקריים לאבחון גינקומסטיה, כמו גם בשביל להבחין אם מדובר בגינקומסטיה או בפסאודוגינקומסטיה, הם אולטראסאונד, ולעתים גם ממוגרפיה.[8]

דרגות גודל של גינקומסטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים סולם המשמש את הרופאים לאמוד את גודל נפח השד הזכרי:[5]

  • דרגה 1: הגדלה מינורית, ללא עודפי עור
  • דרגה 2: הגדלה מתונה, ללא עודפי עור
  • דרגה 3: הגדלה מתונה, כולל עודפי עור
  • דרגה 4: הגדלה ניכרת, כולל עודפי עור

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול הקיים נחלק לשתי מטרות. מטרה אחת היא מניעת גינקומסטיה בעת התפתחותה או כשיש חשש סביר שהיא תתפתח, למשל מתוקף טיפול תרופתי מסוים שידוע כמחולל גינקומסטיה. טיפול זה ניתן על ידי אנדוקרינולוגים. מטרה שנייה היא טיפול בגינקומסטיה קיימת, שהיא הליך ניתוחי.

מניעה או עצירה של התפתחות גינקומסטיה פוטנציאלית או ראשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב המקרים ניתן טיפול זה כאשר הגינקומסטיה נמצאת בשלבי ההתפתחות הראשונים שלה ולרוב כרוכה גם בבכאבי חזה. אפשר שהטיפול יינתן גם במצבים שבהם קיימת סבירות מספקת לכך שמתפתחת גינקומסטיה, כמו למשל, עם התחלת טיפול תרופתי מסוים אשר תופעות הלוואי שלו כוללות גינקומסטיה.

ילדים ומתבגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול התרופתי המקובל לגינקומסטיה במקרים כאלה הוא בתרופה טמוקסיפן (Tamoxifen, נוגד-אסטרוגן בררני לקולטנים האסטרוגניים שעל רקמת השד, אשר שימושו העיקרי הוא בטיפול בסרטן השד בנשים), והיא בדרך כלל ניתנת כאשר הגינקומסטיה כרוכה בכאב באזור השד, לרוב בעת תקופת התפתחות, כמו בעת ההתבגרות המינית והתפתחות סימני המין המשניים.

בעוד שהטיפול עוזר להעלמת הכאבים, ונראה שיש לו השפעה מונעת לגינקומסטיה, כלומר, הוא מעכב את התפתחות הגינקומסטיה עצמה לממדים חמורים יותר, תרומתו לאיבוד רקמת השד הקיימת מוטלת בספק, והוא אינו חלופה לניתוח בהקשר זה.

טיפול זה נפוץ לנערים מתבגרים המדווחים על כאב באזור השד, שמהווה אינדיקציה להתחלתו, וברוב המקרים מתחיל כאשר הנער הסובל מגינקומסטיה מובא לאנדוקרינולוג על ידי הוריו, למעקב למניעת הכאבים כמו גם ההחמרה במצב.

לאחרונה התווספה גם התרופה טסטולקטון[11][1] שניתנת לילדים עם תסמונת מטבולית של עודף ארומטאז.

מבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בטמוקסיפן ניתן גם למבוגרים, אלא שאז הוא ניתן כתוספת לטיפול תרופתי אחר, הידוע כגורם לגינקומסטיה כתופעת לוואי. למשל, ישנם גברים העוברים טיפולים נגד סרטן הערמונית בעזרת אנטי אנדרוגנים וגם מקבלים טיפול בטמוקסיפן.‏[21] כמו כן, ייתכנו מקרים שבהם יינתן טיפול כזה גם בנוכחותה של תסמונת מטבולית הידועה כגורמת לגינקומסטיה. ישנם עברייני מין שמקבלים סירוס כימי המשולב עם טמוקסיפן, באופן ממוקד למניעת גינקומסטיה.[22]

ניתוח פלסטי להסרת רקמה גינקומסטואידית קיימת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניתוח זה כורתים את הרקמה, הבלוטית לרוב, או רקמות קשורות אחרות הגורמת לניפוח השד. לעתים מקדימים לכריתה שאיבת שומן מקומית, כל מקרה לגופו. ניתוח כזה מבוצע על ידי כירורג פלסטי.

פסאודוגינקומסטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסאודוגינקומסטיה (Pseudogynecomastia) היא מצב שבו נדמה שלפרט יש גינקומסטיה, אך למעשה יש לו ריבוי שומן באזור רקמת השד וקרבת בית-השחי. התופעה נקראת גם ליפומסטיה (שד שומני). הטיפול בבעיה זו שונה; אינו כולל תרופות, וגם לא בהכרח ידרוש התערבות כירורגית, שכן השומן שהצטבר באזור החזה אמור להישרף באמצעים של פעילות גופנית, אך אכן גם ייתכנו מקרים של שאיבת שומן מקומית, כטיפול בבעיה זו.[8]. לצורך אבחנה של פסאודוגינקומסטיה דרושים מעקב אנדוקריני ודימות מבני של האזור באולטראסאונד, ובמקרים מסוימים גם בממוגרפיה. הטיפול העדיף הוא פעילות גופנית, אך במקרים של קשיי נשימה אנטומיים, רגישות אלרגית כרונית או סיבות קשות או בלתי ניתנות לטיפול אחרות, הגורעות מן הספורט, או כאשר נראה שהפעילות הגופנית אינה מספקת, ייתכן והרופא המטפל ימליץ על שאיבת שומן. שיטה נוספת לטיפול בשד שומני היא רדיותרפיה[דרוש מקור] ובמקרים של עודפי עור משמעותיים אולי יתלווה לכך גילוף העור.[דרושה הבהרה]

חשיבות הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה כי גברים רבים חשים מבוכה ותסכול רב בעקבות הגינקומסטיה, וכי התופעה מערערת את תחושתם המגדרית הגברית ואת שלוותם הנפשית באופן כללי. היות שרוב חברות הביטוח מסרבות להכיר בגינקומסטיה כבעיה הורמונלית, או כבעיה בעלת השלכות קשות, אלא אם "הוכח" הדבר בחוות דעת פסיכולוגית או פסיכיאטרית, והיות שרוב תוכניות הביטוח שמציעות החברות השונות ברחבי העולם לא מכסות טיפול בגינקומסטיה בטענה שהוא "אסתטי" או מכסות אותו באופן חלקי בלבד, הרי שזכרים צעירים רבים מתקשים לממן טיפול בגינקומסטיה וכך למעשה נדרשים לשאת עליהם את משקל הבעיה באופן הפוגע בתפקודם האינטימי והבין-אישי עד מאוד והופך אותם מטרה להקנטות, בפרט בתקופת בית הספר.

שרלטנות ומיתוסים סביב הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות מוצעים מדי פעם באינטרנט כדורי תוסף תזונה המבטיחים "לחסל" את הגינקומסטיה. יעילות טיפולים אלה היא אפסית, ואולי תסתכם באפקט פלצבו לכל היותר. חלק מהכדורים מסוכנים, ומאחורי כולם עומד אינטרס כלכלי. יצוין גם שנכון להיום הרפואה הקונבנציונלית לא מציעה שום חומר שביכולתו לפרק רקמה בלוטית קיימת, קל וחומר לא עודפי עור עודף.[דרוש מקור]

מיתוס נפוץ במיוחד הוא הטענה שפיתוח שריר החזה יכולה לסייע במקרים של גינקומסטיה מתונה או אפילו להעלים אותה. מיתוס זה אינו נכון מהסיבה הפשוטה שבניית שריר החזה, בדרך כלל רק תחמיר גינקומסטיה כזו בגלל דחיפה קדימה של רקמות השד, השומן ועודפי העור, אם ישנם. עצות כאלה ואחרות ניתנות לרוב על ידי הדיוטות או מאמני כושר שאין להם מספיק השכלה לגבי האנטומיה והפיזיולוגיה של הנושא.[דרוש מקור]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 "Use of aromatase inhibitors in children and adolescents with disorders of growth and adolescent development." (April 2008). Pediatrics 121 (4): e975-983. doi:10.1542/peds.2007-2081. PMID 18381525. 
  2. ^ 2.0 2.1 Fauci, Anthony S.; Eugene Braunwald, Dennis L. Kasper , Stephen L. Hauser, Dan L. Longo, J. Larry Jameson, and Kurt J. Isselbacher (2008). Chapter 340. Disorders of the Testes and Male Reproductive System Harrison's principles of internal medicine, 17th ed., New York: McGraw-Hill. ISBN 978-0-07-147693-5. 
  3. ^ "Prevention of gynecomastia an breast pain caused by androgen deprivation therapy in prostate cancer: tamoxifen or radiotherapy?" (July 2012). International Journal of Radiation Oncology, Biology, Physics 83 (4): e519-e524. doi:10.1016/j.ijrobp.2012.01.036. PMID 22704706. 
  4. ^ "Breast cancer incidence in adolescent males undergoing subcutaneous mastectomy for gynecomastia: is pathologic examination justified? A retrospective and literature review." (January 2011). Plastic and reconstructive surgery 127 (1): 1–7. doi:10.1097/PRS.0b013e3181f9581c. PMID 20871489. 
  5. ^ 5.0 5.1 "Minimally invasive esthetic procedures of the male breast" (June 2011). Journal of cosmetic dermatology 10 (2): 150-155. doi:10.1111/j.1473-2165.2011.00548.x. PMID 21649820. 
  6. ^ "Gynecomastia: an outcome analysis" (August 2004). Annals of Plastic Surgery 53 (2): 97–101. PMID 15269574. 
  7. ^ 7.0 7.1 "Current concepts in gynaecomastia" (April 2009). Surgeon 7 (2): 114-119. PMID 19408804. 
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 "Gynaecomastia: an endocrine manifestation of testicular cancer" (June 2008). Andrologia 40 (3): 152-157. doi:10.1111/j.1439-0272.2007.00815.x. PMID 18477201. 
  9. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם American
  10. ^ 10.0 10.1 "Algorithm for clinical evaluation and surgical treatment of gynaecomastia" (2008). Journal of plastic, reconstructive, & aesthetic surgery 61 (1): 41-49. PMID 17983883. 
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 "Drug-induced gynecomastia: an evidence-based review." (2012). Expert opinion on drug safety 11 (5): 779–795. doi:10.1517/14740338.2012.712109. PMID 22862307. 
  12. ^ 12.0 12.1 "Gynecomastia: pathophysiology, evaluation, and management" (November 2009). Mayo Clinic Proceedings 84 (11): 1010–1015. doi:10.1016/S0025-6196(11)60671-X. PMID 19880691. 
  13. ^ Haynes, Bridgett (August 2009). "Male Gynecomastia". Mayo Clinic proceedings. Mayo Clinic 84 (8): 672. doi:10.4065/84.8.672. PMID 19648382. 
  14. ^ "Aldosterone and aldosterone receptor antagonists in patients with chronic heart failure." (2011). Vascular health and risk management 7: 353–363. doi:10.2147/VHRM.S13779. PMID 21731887. 
  15. ^ "Gynecomastia: An ADR due to drug interaction." (December 2009). Indian journal of pharmacology 41 (6): 286–287. doi:10.4103/0253-7613.59929. PMID 20407562. PMC:2846505. 
  16. ^ "Dopamine-dependent" side effects of selective serotonin reuptake inhibitors: a clinical review.
  17. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם BMJ
  18. ^ "Metabolic complications of androgen deprivation therapy for prostate cancer." (May 2009). The Journal of urology 181 (5): 1998–2006. doi:10.1016/j.juro.2009.01.047. PMID 19286225. 
  19. ^ "Evaluation and management of galactorrhea." (June 2012). American Family Physician 85 (11): 1073–1080. PMID 22962879. 
  20. ^ Mayo Clinic Staff (2010). Tests and diagnosis. Mayo Clinic. אוחזר ב־3 February 2013.
  21. ^ David. G. Gardner & Dolores Shoback, "Greenspan's Basic & Clinical Endocrinology", Ninth Edition, Mcgraw Hill, 2011, P 420.
  22. ^ Sample, Ian (2007-06-13). Q&A: Chemical castration. Guardian Unlimited. אוחזר ב־2007-09-10.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.