אוסקר גולדברג
 | |
| לידה |
5 בנובמבר 1885 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
13 באוגוסט 1952 (בגיל 66) ניס, צרפת |
| עיסוק |
כותב ספרי עיון |
| מדינה |
גרמניה |
  | |
אוסקר גולדברג (5 בנובמבר 1885 – 13 באוגוסט 1953) היה פילוסוף, הוגה דעות, חוקר דתות ורופא יהודי-גרמני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גולדברג נולד בברלין, שם למד בבית הספר היהודי אורתודוקסי ויטל-היינה-אפרים. בזמן שעדיין למד בבית הספר הוא פרסם את המאמר Die Fünf Bücher Mosis: Ein Zahlengebäude (חמשת ספרי משה: בניין מספרים), שבו ניסה לתת לתורה פרשנות מבוססת מתמטיקה, ומאז הפך הדבר למוקד עיסוקו - ניסיון לבסס ספקולציות תאולוגיות מיסטיות באובייקטיביות מדעית. לאחר מכן למד גולדברג באוניברסיטאות ברלין ומינכן, ולמד מגוון רחב של תחומים כולל מחשבה דתית של דתות המזרח (בעיקר הדתות הדהרמיות), פסיכיאטריה עממית, פסיכופיזיקה ומדעי המוח הטיפוליים[1]. .
בשנת 1915 השלים את עבודת הדוקטורט שלו על התרחשויות ביולוגיות חריגות בכתות דתיות באסיה. לאחר לימודיו נסע לטיבט שם התגורר במנזר עם הדלאי לאמה. הוא פרסם את יצירתו המרכזית Die Wirchlichkeit der Herbräer ("המציאות של העברים") בשנת 1925, אשר פיתחה עוד יותר את תפיסתו הספציפית של "מיסטיקה רציונלית"[2]. בתקופה זו הוא כתב מאמרים לכתב העת של תומאס מאן, Mass und Wert, וכתב מאמרים על פולקלור ודת השוואתית[1].
בשנת 1932 עזב גולדברג לאיטליה ולאחר מכן התגורר בז'נבה ובצרפת, שם נפל בשבי בשנת 1941. הוא השיג אשרת חירום והצליח לנסוע לארצות הברית שם עבד כרופא. ב-1950 חזר לאירופה ומת בניס שלוש שנים מאוחר יותר בגיל שישים ושבע.
פילוסופיה ומחשבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירתו המרכזית של גולדברג, Die Wirklichkeit der Herbräer ("המציאות של העברים"), הפגישה יחד מספר מזרמי החשיבה הספקולטיבית שלו. הרעיון הבסיסי של עבודתו היה שהחוויה הדתית היא עובדה אמפירית. החילון באופן כללי הוא ערפול של החוויה האמפירית הזו של התעלות. עבור גולדברג לכל גזע יש קשר קסום לאלוהות וכל אל הוא "מרכז ביולוגי" של גזע. עם יכול לשמור על קשר קסום זה, רק על ידי ביצוע הטקסים המתאימים בשטח הנשלט על ידי אלוהיו. בדוגמה היהודית, גולדברג טוען שלפני ששלמה בנה את בית המקדש הלך אלוהי העברים הקדמונים עם עמו והיה מקום מגוריו ביניהם. אבל שלמה הפך את היהודים מקהילה פולחנית לבני מדינה ובכך ניתק את הקשר האורגני שלהם לאלוהים, על ידי החלפת הטקס במונותאיזם תאולוגי מופשט[1]. לטענתו "ספר מלחמות ה'" היה תיאור של מלחמות ומאבקי האלים אלו באלו, ושל ניצחונותיו והפסדיו של אלוהי ישראל במאבקים האלה.
רעיונותיו של גולדברג אישרו מטפיזית את התנגדותו להיווצרות כל מדינות הלאום, כולל מדינת ישראל. ברוב יצירותיו שלאחר מכן הקדיש גולדברג את עצמו לנזיפה ביהודים, על כך שהם נטשו את הטקס הפולחני ומבצעים פעילויות ארציות. הוא טוען שיש לחזור למנהגים המקראיים, ולדחות את היהדות המונעות על ידי קיום מצוות, האופיינית לרמב"ם ולרוב התאולוגים היהודים האורתודוקסים שבאו אחריו. גולדברג גם דחה את הציונות וכתב[1]:
מהי הציונות? הצעה פורמלית, ריקה מכל תוכן בכוונה תחילה. כל היהודים צריכים ללכת לפלשתינה. עם איזו תוכנית? התוכנית הזאת איננה קיימת. מדינת יהודים צריכה לקום. מה ייעודה? כלום. עליה להיות מדינה ותו לא. ציונות היא מושג חלול. שום תוכנית לאומית, שום תוכנית תרבותית, שום תוכנית מדינית. מושג פורמלי ללא תוכן
.
קבלה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
גולדברג ארגן קבוצות מחקר רבות במהלך חייו ועבר במסלולם האינטלקטואלי של, בין היתר, ברטולט ברכט, ולטר בנימין, אלפרד דבלין, קרל קורש ורוברט מוסיל. תומאס מאן היה תחילה תומך נלהב שלו וביסס את הכרך הראשון של הטטרלוגיה שלו "יוסף ואחיו", בעיקר על רעיונותיו של גולדברג. מאן פנה בסופו של דבר נגד גולדברג, תיאר אותו כ"פשיסט יהודי טיפוסי" ולגלג עליו ברומן המאוחר שלו "דוקטור פאוסטוס" באמצעות דמותו של חיים ברייכר, שכמו גולדברג מאשים את שלמה בהרס הקשר בין העם היהודי לאלוהיו. מאן ראה בדעותיו של גולדברג, חלק מהתהליך שהביא בסופו של דבר לעליית הנאציזם ולחורבנה של גרמניה ההומניסטית, וביטוי למגמות מיתיות ופרימיטיוויסטיות ואנטי-הומניות[3].
חוקר הדת גרשם שלום נהג לזלזל בגולדברג, ותיאר אותו כ”אדם שמן קטן שנראה כמו בובה מפוחלצת והפעיל כוח מגנטי מדהים על קבוצת אינטלקטואלים יהודים שהתאספו סביבו”. עם זאת, אפילו שלום זיהה את השפעתו של גולדברג בהנהגת אחת מתחיות הקסם היהודיות היחידות בעת החדשה. מאוחר יותר הוא תיאר את הקבוצות סביב אבי ורבורג, מקס הורקהיימר ואסכולת פרנקפורט ואוסקר גולדברג כשלושת "הכתות היהודיות" המדהימות ביותר שחיי האינטלקטואלים הגרמניים יצרו אי פעם[4].
בנימין זאב פון וייזל, ממייסדי התנועה הרוויזיוניסטית, כתב על גולדברג:” יש לחזור לפירוש המלים של חוקי התורה, כפי שעשה זאת גדול חוקרי החומש היהודי, אוסקר גולדברג, שכמובן אינה ניתנת לו דריסת רגל בהר־הצופים אע"פ שאין שני שיהיה ראוי להרביץ תורה באוניברסיטה העברית מאשר מלומד זה”[5].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ד"ר זאב פון-וויזל, לטרון ב', "מציאות העברים", המשקיף, 29 באוגוסט 1947 - מאמר שכתב בנימין זאב פון וייזל על הגותו של גולדברג, בעת שהיה במחנה מאסר בלטרון.
עפרי אילני, ליהודים כבר מותר להודות: יש אלוהים אחרים, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2021- מידע על אוסקר גולדברג בקטלוג הספרייה הלאומית
אוסקר גולדברג (1885-1952), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 חנן חריף, פילוסוף של התרבות, שראה אותה כהתפוררות, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2006
- ^ סקירה וביקורת על הספר: ר. זליגמן, אלהים וגוייהם, העולם, 14 באוקטובר 1930
- ^ גל אורן, "אפשר לראות ביהודים את מבשרי התפנית האנטי-ליברלית בגרמניה", באתר הארץ, 29 באפריל 2011
- ^ Scholem, Gershom (1980). From Berlin to Jerusalem. New York: Schocken. p. 131. ISBN 0-8052-3738-0.
- ^ ד"ר זאב פון-ווייזל, מתן תורה ולימוד תורה, המשקיף, 23 במאי 1947