אלפרד דבלין
![]() | |
לידה |
10 באוגוסט 1878 שצ'צ'ין, ממלכת פרוסיה ![]() |
---|---|
פטירה |
26 ביוני 1957 (בגיל 78) אמנדינגן, גרמניה ![]() |
מקום קבורה |
ווז' ![]() |
שם עט |
Linke Poot, Hans Fiedeler, Knaas Pieth ![]() |
בן או בת זוג |
Erna Döblin ![]() |
צאצאים |
Peter Döblin, Klaus Döblin, Stefan Döblin ![]() |
מדינה |
גרמניה, צרפת, גרמניה המערבית ![]() |
מקום לימודים |
אוניברסיטת פרידריך וילהלם, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת פרייבורג ![]() |
שפות היצירה |
גרמנית ![]() |
זרם ספרותי |
אקספרסיוניזם ![]() |
יצירות בולטות |
ברלין, אלכסנדרפלאץ, November 1918: A German Revolution, Tales of a Long Night, Berge Meere und Giganten, The Three Leaps of Wang Lun, Wallenstein, Wadzeks Kampf mit der Dampfturbine ![]() |
תקופת הפעילות |
1913 – 26 ביוני 1957 (כ־44 שנים) ![]() |
פרסים והוקרה |
פרס הספרות של האקדמיה הבווארית לאמנויות יפות (1957) ![]() |
www | |
חתימה |
![]() ![]() |
![]() ![]() |
אלפרד דֶבּלין (בגרמנית: Alfred Döblin; 10 באוגוסט 1878, שטטין, הקיסרות הגרמנית - 26 ביוני 1957, אמנדינגן), סופר אקספרסיוניסטי גרמני ממוצא יהודי, וכן רופא. נודע במיוחד בזכות ספרו, "ברלין, אלכסנדרפלאץ".
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלפרד דבלין נולד בשטטין, פומרניה (כיום שצ'צ'ין, פולין) למשפחה יהודית בורגנית. בשנת 1888, לאחר שאביו עזב את אימו לטובת אישה צעירה ממנה ונסע לארצות הברית, עברה משפחתו של דבלין לברלין. חיי העיר הגדולה ופלאי הטכנולוגיה שבה הותירו חותם חיובי בנפשו של דבלין הצעיר. לאחר שלמד רפואה, עבד דבלין כנוירולוג בערים רגנסבורג, פרייבורג וברלין. בשנת 1910 היה בין מקימיו של כתב־העת האקספרסיוניסטי החדש של הרוארת ולדן (בעלה של אלזה לסקר-שילר), "Der Sturm" (הסערה). בתקופה זו של יצירתו היו היינריך פון קלייסט, פרידריך הלדרלין ופרידריך ניטשה אבותיו הרוחניים במישור הספרותי והפילוסופי. דבלין היה בין המאמצים הראשונים של הרדיו כתווך תקשורתי ליצירה אמנותית. בשנת 1912 נישא דבלין לארנה רייס, ולזוג נולדו ברבות השנים ארבעה ילדים.
במלחמת העולם הראשונה שירת דבלין כרופא צבאי בצבא הרייך, במיוחד בבית חולים למגיפות באלזס. במהלך המלחמה החל בכתיבת הרומן שלו על ולנשטיין. אחר כך, בברלין, היה עד למאבקים של מרץ 1918, שהיו אחר כך לנושא ספרו הארוך ביותר, "נובמבר 1918". בתקופתו בברלין הרבה לכתוב כתבות שונות (על מחזות וסרטים, אבל גם על חיי היומיום בכרך), בין השאר לעיתונים "פרנקפורטר צייטונג" ו"פראגר טאגבלט" שראה אור בגרמנית בפראג. בעבודותיו אלה היטיב לתאר את חיי היומיום בברלין בתקופת רפובליקת ויימאר. חלק מהסקיצות שולבו אחר כך בספרו הנודע, "ברלין, אלכסנדרפלאץ". בכתביו הפוליטיים מן התקופה התקיף משמאל את ה-SPD, על שיתוף הפעולה שלה עם פאול פון הינדנבורג. את ספריו פרסם בהוצאת פישר הנודעת.
בפברואר 1933 נמלט מאימת הנאצים, ראשית לציריך, ואחר כך לפריז. בשנת 1936 קיבל את האזרחות הצרפתית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 הצטרף דבלין למשרד התעמולה הצרפתי וביחד עם מהגרים גרמנים אחרים ניסח מנשרים שיועדו לציבור בגרמניה. עם התקרבות הכוחות הגרמנים ביוני 1940 נמלט ביחד עם אשתו ועם עמיתיו למשרד התעמולה לדרום צרפת. מאוחר יותר המשיך לליסבון ומשם לבסוף לארצות הברית, ללוס אנג'לס, שם עבד זמן קצר בתעשיית הקולנוע. ב-30 בנובמבר 1941 המיר דבלין, ביחד עם משפחתו, את דתו לנצרות הקתולית, והמהלך לא התקבל יפה בעיני קהילת היהודים הגולים.
דבלין היה אחד מראשוני הסופרים הגולים ששבו לאירופה עם תום המלחמה. ב-15 באוקטובר 1945 הגיע לפריז, ובנובמבר התמנה ל"מפקח הספרותי" של השלטון הצבאי הצרפתי על אדמת גרמניה - ראשית בבאדן-באדן ואחר כך במיינץ. תפקידו היה צנזורה של כתבי יד והכנתו של ירחון ספרותי, שהופיע לבסוף תחת השם "Das goldene Tor" (שער הזהב). קבוצה של סופרים צעירים, ביניהם גינתר גראס, החלה להיאסף סביבו. דבלין התפכח במהרה מתקוותיו לשיקום הפוליטי של גרמניה אחרי המלחמה, במיוחד לאור כישלון הרומן שלו על מהפכת 1918. הוא גם דחה ניסיונות התרבות מצד האקדמיה למדעים של מזרח גרמניה, בגלל סלידתו מהדוגמטיות הסוציאליסטית שלה. עם זאת, כתב בכתבי עת שראו אור במזרח גרמניה, והרומן שלו על המלט הופיע רק בה. בשנת 1953 שב לצרפת לשלוש שנים.
יצירתו החשובה ביותר והמוכרת ביותר של דבלין היא הרומן "ברלין, אלכסנדרפלאץ" משנת 1929, שהיה הרומן החשוב הראשון בספרות הגרמנית שתיאר את חיי העיר הגדולה ונחשב לציון דרך בהיסטוריה של הרומן המודרניים. את טכניקות הקולאז' והסימולטניות שבהן השתמש דבלין בספרו אימץ כבר במהלך עבודתו בכתב העת "דר שטורם", ומקורן בתנועת הפוטוריזם האיטלקית של הסופר פיליפו תומאזו מרינטי והציירים אומברטו בוצ'יני, לואיג'י רוסולו וקרולה קארה, ושב ועשה בהן שימוש בכרך סיפוריו הקצרים, "Die Ermordung der Butterblume" (1913) ("רצח הנורית") ואחר כך הביאו לכלל שלמות ב"ברלין, אלכסנדרפלאץ".
הרומן "ברלין, אלכסנדרפלאץ" עובד לקולנוע כמה פעמים, לראשונה בשנת 1931 על ידי פיל יוטסי עם היינריך גיאורג בתפקיד הגיבור פרנץ ביברקופף, ובשנת 1979 על ידי ריינר ורנר פאסבינדר כמיני-סדרה לטלוויזיה.
ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברלין, אלכסנדרפלאץ: סיפורו של פרנץ ביברקופף - תרגום מגרמנית ואחרית דבר ניצה בן-ארי, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1987, 2004.
- שתי חברות והרעלה, תרגום ניצה בן-ארי, הוצאת פן וידיעות ספרים
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלפרד דבלין – מכתב גלוי לפ. ת. מארינטי (מגרמנית: ליאורה בינג-היידקר), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ח', 2017.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אלפרד דבלין (בגרמנית)
- ביקורת על ברלין, אלכסנדרפלאץ מאת ד"ר גדעון גרייף, באתר יד ושם
- אלפרד דבלין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אברהם רובין, הציבור הגרמני המשיך לראות בדבלין איש שמאל יהודי, באתר הארץ, 19 באפריל 2022
- כתבי אלפרד דבלין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אלפרד דבלין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אלפרד דבלין, ברשת החברתית Goodreads