אופנה במדינות המערב בשנות ה-20 של המאה ה-20

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אחד מהטרנדים הבולטים ביותר בתחום האופנה בשנות העשרים הסוערות היה הסגנון האופנתי שזכה לכינוי "פלאפר"

האופנה במדינות המערב בשנות ה-20 של המאה ה-20 מאופיינת בין היתר בכך שנשים בעולם המערבי נטשו לראשונה את האופנות המגבילות של העבר והחלו ללבוש בגדים נוחים יותר (כגון חצאיות קצרות או מכנסיים). גברים גם נטשו את הלבוש היומי הפורמלי במיוחד והחלו ללבוש בגדים אתלטיים. התמורות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות שהתרחשו בעולם בשלהי שנות העשרים השפיעו באופן ניכר על מגמות האופנה בתקופה זו. השינויים שחלו היו דרמטיים במיוחד בהשוואה לשינויים שחלו בעשורים הקודמים. לקראת אמצע העשור החל הציבור לאמץ את סגנונות האופנה המיוחסים כיום לתקופת שנות העשרים הסוערות. סגנונות אלה המשיכו להיות אופנתיים עד שהחלה תקופת השפל הגדול ב-1929.

מגמה בולטת באופנה במהלך העשור היה הסגנון האופנתי של נשות פלאפר" אשר היה פופולרי בקרב נשים צעירות בעולם המערבי שלובשות חצאיות קצרות, קיצרו את שערן, האזינו למוזיקת ג'אז ובאופן כללי, שברו את המוסכמות החברתיות שנחשבות עד אז להתנהגות מקובלת של נשים. הפלאפריות נחשבו לבוטות וחצופות בכך שהן נוהגות להתאפר באופן שנחשב למוגזם באותה עת, לשתות משקאות אלכוהוליים ולעשן בפומבי, לנהוג במכוניות ולהתייחס בביטול ובוז לנורמות חברתיות ומיניות שהיו מקובלות באותה תקופה.[1]

מגמות מרכזיות באופנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה ועד 1929, תחילת תקופת השפל הגדול, נכנסו המדינות המנצחות במלחמה - ארצות הברית, בריטניה וצרפת - לעידן של שגשוג כלכלי ופוליטי. מלחמת העולם הראשונה הובילה לשינויים קיצוניים כמעט בכל תחומי החיים, כולל בתחום האופנה.

במהלך תקופה זו נשים הלו להשתלב בהדרגה במשק, לקבלות זכויות פוליטיות והחלו להיות בעלות יכולת לתמוך בעצמן, וכתוצאה מכך, אופנת נשים עוברת שינויים רדיקליים בהתאם לסגנון החיים החדש. בגדי נשים הופכים נוחים יותר, ויש דחייה של המחוך. אלמנטים שנחשבו באופן מסורתי לגבריים מתחילים להיות זמינים באופנת נשים כמו מכנסיים וחליפות.

הפיתוח של טכנולוגיות ואמצעי ייצור חדשים השפיעו גם על האופנה, בדים מלאכותיים חדשים הופיעו, והפכו זמינים באופן מאסיבי.

במהלך העשור החל שימוש נרחב בבובות ראווה בתעשיית האופנה, אשר איפשר להציג בפני קונים פוטנציאלים את השילוב המוצלח ביותר של בגדים ואביזרים.

אופנת נשים בשנות ה-20 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסגנון הדומיננטי בשנות העשרים היו שמלות נְדָן ישרות, עם מותניים נמוכים, אשר לא הדגישו את אזור החזה. אורך השמלות השתנה (קצר עד הברכיים, או ארוך עד הרצפה). שמלות אלגנטיות יוצרו בעיקר מבדים קלים כגון משי ושיפון, והיו מעוטרים ברקמה, בחרוזים, וכמו גם בתחרה.

הלבשה תחתונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידוק מחוך, 1924

חידוש חשוב באופנה של שנות העשרים היה נטישת המחוך כאלמנט חיוני בתלבושת הנשית. לפני כן, המחוך היה פריט נפוץ באופנת נשים במשך קרוב למאתיים שנים. המחוך הוחלף בהדרגה בחגורות מיוחדות שבניגוד למחוך רגיל, לא הידקה את החזה, אלא רק את מותני האשה.

גרביונים אשר לפני כן כמעט ולא נראו מתחת לחצאיות הארוכות, בשנות העשרים החלו להיות נראים לעין בשל העלייה בפופולריות של החצאיות הקצרות. הליכה ברחוב ללא גרביונים נחשבה בלתי מקובלת, ולא רק בשנות העשרים, אלא גם בעשורים הבאים, עד שנות החמישים.

כובעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כובע קלוש אותו חובשת כוכבת הקולנוע האילם וילמה באנקי (1927)

כובעי הנשים בשנות העשרים היו ברובם קטנים, עם שוליים זעירים או ללא שוליים. כיסוי הראש הנשי הפופולרי ביותר היה כובע קלוש. כובע זה הומצא בשנת 1908 על ידי הכובענית הצרפתייה קרולין רֶבּוּ (Caroline Reboux). שמו נגזר מהמילה הצרפתית קלוש (Cloche) שפירושה "פעמון". צורת הכובעים השפיעו אף על עיצוב השיער. תסרוקת "איטון קרופ" (Eton crop), האופיינית לג'וזפין בייקר, שהייתה קצרצרה וחלקה, הפכה לפופולרית משום שנחשבה לאידיאלית לצורת כובעי הקלוש. הכובעים היו עשויים לרוב מסיבי סיסל או קש ומעוטרים בסרטים, נוצות, פומפונים או פרחים מלאכותיים. גם כובעי קלוש ללא עיטורים היו קיימים בשפע ופופולריים.

תכשיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התכשיטים הפופולריים בשנות העשרים היו בעיקר בסגנון הארט דקו שהחליף את סגנון הארט נובו אחרי מלחמת העולם הראשונה.

אחד מהתכשיטים הפופולריים ביותר בבשנות העשרים היה שרשרת פנינים ארוכה. שרשרת הפנינים הארוכה הדגישה את התדמית המתוחכמת והמשוכללת של האישה האופנתית.

בנוסף לכך נשים רבות ענדו עגילים (בדרך כלל מוארכים), טבעות, צמידים ותכשיטים מסורתיים אחרים.

אביזרים נלווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפפות נותרו אביזר חיוני בו נשים השתמשו כאשר יצאו לבלות ובאירועים חברתיים.

תיקי יד היו קטנים יחסית במהלך העשור, אך הם, כמו כל יתר האביזרים, עוצבו בסגנון הארט דקו.

השפעת עידן הג'אז[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עידן הג'אז", הוא מונח שטבע פרנסיס סקוט פיצג'רלד, ששימש לייצוג הפופולריות וההשפעה העצומה של מוזיקת הג'אז בשנות העשרים.[2] הן מוזיקת הג'אז והן הריקוד למוזיקה סימנו את המעבר מערכים חברתיים ארכאיים של התקופה הוויקטוריאנית ולחברה צעירה ומודרנית. למוזיקה הייתה השפעה ניכרת על החברה הצעירה. ריקודי ג'אז, כמו צ'ארלסטון, החליפו את הוואלס האיטי. למעשה, מוזיקת הג'אז והריקוד למוזיקה הובילו להטבעת המונח האיקוני "פלאפר", אשר שימש לתיאור נשים צעירות בעולם המערבי שלבשו חצאיות קצרות, קיצרו את שערן, האזינו למוזיקת ג'אז ובאופן כללי שברו את המוסכמות החברתיות שנחשבות עד אז להתנהגות מקובלת של נשים. כאשר אנשים רקדו את ריקוד הצ'ארלסטון, התנועה המהירה של הרגליים והזרועות למוזיקה המהירה הצריכה מעבר לבגדים חדשים, במיוחד לנשים שהיו מסוגלות לרקוד ריקודי צ'ארלסטון מבלי להתעייף מהר.[3]

בעקבות כן הייתה עלייה בפופולריות של בגדי ערב לנשים שהותאמו לריקודי ג'אז. השמלות והחצאיות נעשו קצרות יותר על מנת לאפשר לגוף לנוע ביתר קלות. בנוסף, קישוטים דקורטיביים על שמלות כגון חוטי פרינג' נעו באופן מסונכרן עם התנועה של הגוף.

אופנת גברים בשנות ה-20 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

כובעי גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסרוקות בשנות העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקנית גילדה גריי, בסביבות 1920

תסרוקות נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם הראשונה החלו לראשונה תספורות קצרות להפוך נפוצות יותר בקרב נשים, בתקופה בה נשים רבות הלכו לחזית כאחיות רחמניות ונאלצו לקצר את שיערן בשל כך (אם כי השיער הקצר לא היה גלוי מתחת לכיסוי הראש). בשנות העשרים המוקדמות בהראת הסגנון האופנתי פלאפר שהפך פופולרי בקרב נשים רבות במהלך התקופה, החלו גם להופיע תספורות חדשות לנשים אשר היו נעריות וקצרות והתירו את כבלי המסורות, שדרשו מנשים לגדל שיער ארוך. תסרוקות פופולריות נקראו קארה (Bob cut), איטון קרופ (Eton crop), שינגל בוב (shingle bob). שיער מתולתל, הנקרא Finger wave, היה בעל משמעות עיצובית. הנשים עדיין נדרשו ללבוש כובעים וסגנונות פופולריים כללו את כובע ה-newsboy וכובע קלוש.

למרות הסתייגותן של קבוצות חברתיות שמרניות, תספורת הנשים הקצרה הפכה פופולרית בקרב נשים צעירות, משוחררות ועצמאיות.

במקביל, נשים רבות המשיכו ללכת עם שיער ארוך, שהיה גם פופולרי.

בנוסף, במהלך שנות העשרים הפרם הפך אופנתי מאוד, אשר בלעדיו לא היה ניתן להשיג את התספורות האופנתית ביותר של אותה העת.

תסרוקות גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגדי ילדים בשנות ה-20 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מה אנשים באמת לבשו בעשור השלישי של המאה ה-20. באתר עיתון הג'נטלמנים (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Flappers in the Roaring Twenties
  2. ^ Langley, Susan (2005-09-28). Roaring '20s Fashions: Jazz (באנגלית). Atglen, PA: Schiffer Publishing. ISBN 9780764323195.
  3. ^ Hannel, Susan L. 4 The Influence of American Jazz on Fashion (באנגלית). doi:10.2752/9781847882837/tcaf0008.