אופנה מהירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אופנה מהירהאנגלית: Fast fashion) הוא מונח עכשווי הנמצא בשימוש על ידי קמעונאי אופנה, ומתאר מעבר מהיר של עיצובים מתצוגות אופנה לקהל הרחב כדי ללכוד מגמות אופנה נוכחויות.[1] הקצב המהיר המתאר לא רק את הגעת פרטי אופנה מהמסלול לצרכן, אלא גם את השימוש הקצר מועד של הפרטים על ידי הצרכנים[2] ולאחר מכן השלכתם לאשפה.[3] לפני התפתחות תעשייתת האופנה המהירה מגוון מוצרי האופנה היה קטן בצורה משמעותית מאוד.[4] קולקציות אופנה מהירה מבוססות על מגמות אחרונות שהוצגו בשבוע האופנה בסתיו ובאביב כל שנה.[5] הקולקציות עושות אופטימיזציה של היבטים מסוימים בשרשרת האספקה במטרה שהתכנון והייצור יהיה מהיר וזול, ויאפשר לצרכן המיינסטרים לקנות בגדים בסגנון הנוכחי במחיר הנמוך ביותר. שרשרת מחמישה מדורים: אספקת חומרי גלם, אספקת רכיבים (provision of components), רשתות ייצור, הובלה ורשתות שיווק.[4]

התפיסה העסקית של ייצור מהיר במחיר סביר מובילה קמעונאים גדולים כגון H&M, Zara, Peacocks, Primark, Topshop ומותגים רבים נוספים.[6] על פי דוח של ועדת איכות הסביבה בפרלמט הבריטי: אופנה מהירה "מייצרת מספר גדול של קולקציות אופנה בכל שנה, חיי המדף של כל קולקציה קצר ולעיתים קרובות מחירים נמוכים יותר. המודל העסקי של אופנה מהירה מבוסס על הפצת מוצרים על מנת לספק במהירות את הביקוש של הצרכנים[7] שמורגלים לרכוש בזול והרבה.

אופנה מהירה התפתחה כצורה של product-driven (פיתוח מוצר ולאחר מכן חיפוש אחר שוק עבורו) שמבוסס על מודל הייצור "תגובה מהירה" שהוא אסטרטגיה שיווקית לקיצור הזמן בין הזמנת המוצרים מהיצרן לבין הגעתם לצרכנים. מודל זה פותח בארצות הברית בשנות ה-80 של המאה ה-20[8] זארה הייתה בחוד החנית של מהפכת האופנה הקמעונאית והמותג הפך, כמעט, לשם נרדף לאופנה מהירה, אבל היו קמעונאים נוספים, למשל בנטון, שעבדו לפי מודל זה עוד לפני שנטבע שהמונח אופנה מהירה.[9][10] אופנה מהירה מזוהה עם ביגוד שנלבש מספר מועט של פעמים מפני שעלותו נמוכה על אף שעוצב על ידי מעצב.[11]

אופנה איטית או אופנה מודעת היא תנועה שקמה כתנועת נגד לתעשיית האופנה המהירה. תנועת האופנה האיטית מאשימים את ייצרני האופנה המהירה בפגיעה בסביבה, הן בדרך ייצור הבגדים, בשימוש בבדים סינתטיים, ייצור באיכות נמוכה ודגש על טרנדים חולפים על פני עיצוב קלאסי. ביקורת נוספת המופנית כלפי תעשיית האופנה המהירה היא על תנאי העבודה הירודים במתפרות במדינות מתפתחות.[12] קריסת הבניין בבנגלדש ב-2013 בו נהרגו 1,129 אנשים, היה האסון הקטלני ביותר הקשור לתעשיית הביגוד בעולם. אירוע זה הפנה את הזרקור לתנאי העבודה הירודים ורמת הביטחות הנמוכה במפעלים שהם פועל יוצא מתעשיית האופנה המהירה.[13]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת השמונים, ההפסדים מייצור המוני, שיפור התגובתיות, הבנה של השפעות מבני ייצור ארוכים ומסובכים על עלויות ופריון וקיצורן, היו הסיבות העיקריות להתפתחות תעשייה האופנה המהירה. מעבר להתקדמות ביכולות הייצר וכך גם בשורת הרווח, שיפור ברמת הרווחה והחינוך בעולם גרמו גם לעלייה בהרגלי ההלבשה וליצור עניין במגמות האופנה. כך, החלה תקופה חדשה בתעשיית האופנה, בידול מוצרים על פי דרישות הלקוח.[14]

הקנייה המוגברת של פרטי לבוש ואביזרים הביאה לעלייה ביותר מ-800% בכמות אשפת הטקסטיל שנקברת מאז שנות ה-60.[15]

אסטרטגיית המהירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניהול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטרה העיקרית של תעשיית האופנה המהירה היא לייצר בזמן קצר יחסית, בהשקעה ועלות נמוכה פריטים המתאימים לטעמו המשנה של הצרכן. יעילות זה מושגת באמצעות הבנת הרצונות של קהל היעד, שמסתכמים ברצון לרכוש פריט אופנה שנראה יקר במחיר הנמוך ביותר.[5] על מנת להגיע למחיר הנמוך ביותר, חברות האופנה מתמחות בשיטות מכירה מדויקות לקהלי יעד מובחנים וכן ייצור פרטי הלבוש במדינות עניות בהן השכר נמוך.

שיטת מענה מהיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת המענה המהיר (QR) פותחה כדי לשפר את תהליכי הייצור בתעשיית הטקסטיל במטרה לקצר זמנים בתהליכי הייצור.[16] בתחילת שנות השמונים, האיגוד האמריקאי לייצור הלבשה פיתח את השיטה במטרה להתמודד עם התחרות שנוצרה עם יבוא הלבשה ממדינות בהן עלות העבודה נמוכה.[17] בשנים הראשונות שיטת המענה המהיר הגבירה את התחרותיות והיבוא קטן.[18] השיטה נחשבה אז, כמנגנון הגנה עבור לתעשיית הטקסטיל האמריקנית וכן סייע בשיפור יעילות הייצור.[19]

כיום, שיטת מענה מהיר תומכת בייצור פרטים לתעשיית האופנה המהירה במטרה להביא את הלקוחות לחזור ולקנות עוד ועוד.[20] רשת זארה, הפכה למודל גלובלי לקיצור הזמן בין עיצוב לייצור. קיצור זמן הייצור מאפשר לזארה לייצר מעל 30,000 פריטים ואביזרים שונים בכל שנה בכ-1,600 חנויות ב-58 מדינות.[21] פריטים חדשים מועברים פעמיים בשבוע לחלק מהחנויות. כמות הפריטים העצומה מזמנת לצרכן אפשרויות רכישה רבות. הרשת הברזילאית Renner מציעה מיני קולקציה כל חודשיים.[21]

שיווק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיווק הוא המפתח מרכזי לאופנה מהירה. שיווק יוצר את הרצון לצריכה של עיצובים חדשים קרוב ככל האפשר להשקת הקולקציה. ומאפשר קידום פרטי אופנה רבים וכל מסייע להורדת המחירים ומעודד שימוש חד פעמי.[22] למעשה, שחרור רציף של פריטים חדשים, הופך את הבגדים לכלי שיווקי המעודד ביקורים של צרכנים ברשתות, מגביר את המודעות למותג ומביא לרכישות מרובות של צרכנים.

חברות האופנה המהירה נהנות מרווח שולי גולמי גבוהה מכיוון שאחוז הפחתת המחיר עומד על 15% בלבד לעומת מעל ל-30% למתחרים. המודל העסקי של תעשיית האופנה המהירה מבוסס על צמצום הזמן מייצור לצריכה כך שהצרכנים יש הזדמנויות לקנות בגדים מקולקציות חדשות, כפי שלא היה בעבר. לדוגמה, עונות האופנה המסורתיות עקבו אחר עונות השנה: קיץ, סתיו, חורף ואביב, אולם תעשיית האופנה המהירה משווק קולקציות חדשות כל ארבע עד שישה שבועות ולעיתים אף פחות מזה. כך אנשי השיווק יצרו יותר עונות קנייה באותו מרחב זמן.[23]

ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייצור מגוון וכמויות גדולות של פרטי אופנה התאפשר בגלל העברת הייצור מאירופה ומצפון אמריקה למזרח אסיה בעיקר.[4] חלק גדול מהכותנה המיוצרת בארצות הברית מיוצא לסין ולמדינות אחרות בהן בעלות עבודה נמוכה, שם מעבדים אותה, שזורים לבדים, גוזרים גזרות על פי המפרט של תעשיית האופנה. על פי מסד הנתונים הסטטיסטי של סחר הסחורות של האו"ם, נכון ל-2014, סין הפכה ליצואנית הגדולה ביותר של אופנה מהירה והיא מייצאת כ־30% מההלבשה העולמית.[24]

גמישות היא תכונה מרכזית של תעשיית האופנה המהירה על מנת להתגונן מפני שינויים מהירים. קמעונאים דרשים להיות גמישים ולהגיב במהירות לשינוי העדפות הצרכנים ועל כן הם צריכים להחזיק מגוון רחב של פריטים בחנות ולהקדים את המתחרה שלהם. כתוצאה מכך, הרבה קמעונאיות אופנה מהירה משתמשות במערכת קבלנות וקבלנות משנה כדי למקסם את הגמישות ולהעביר את הייצור לכל מקום ובכל זמן.[4]

תהליך הייצור מבוסס על אחזקת מלאים קטנים עד כמה שניתן, עיצוב הפריטים בעזרת תכונות עיצוב דבר המאפשר לשנות במהירות את העיצוב וכן מיחשוב וניתוח מבוסס נתונים מדויקים של המלאי והמכירות.[14]

שרשרת אספקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרשרת אספקה היא מרכיב מרכזי ביצירת האופנה המהירה. היא נועדה להוסיף ערך ולהפחית עלויות בתהליך העברת סחורה החל מתפיסה העיצובית לחנויות קמעונאיות ולבסוף לצרכן. שרשראות אספקה יעילות הן קריטיות למימוש הבטחת הלקוחות הקמעונאית לאופנה מהירה. בחירת ספק הסחורה היא חלק מרכזי בתהליך. שרשרת אספקה יעילה היא הכרחית על מנת להציע ללקוחות את ה"טרנד" האופנתי החדש ביותר.[25]

שרשראות האספקה של תעשיית האופנה המהירה הן בינלאומיות ועל כן מורכבות יותר. העיצוב נעשה, ברוב המקרים, באירופה או צפון אמריקה, תהליך ייצור הפריטים נעשה רובו ככלו במדינות המזרח כדוגמת בנגלדש, סין, טורקיה ואחרות. הפרטים המוכנים נארזים ומוטסים לכל רחבי העולם. שרשראות הייצור של אופנה מהירה יש פגיעה סביבתית מקומית במדינות בהם מייצרים את הבגדים, אריזת הבגדים למשלוח מייצרת פסולת רבה וכמובן הטסת הסחורה לכל רחבי העולם. סוגיה נוספת הנוגעת לתעשיית האופנה היא תנאי העסקה של העובדים במפעלים ובכלל זה העסקת ילדים.[26]

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעות סביבתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתעשיית אופנה מהירה משפיעה על הסביבה. הלחץ להפחתת העלות והזמן שלוקח לקבל פריט מעוצב מוביל לכך שהזווית הסביבתית, ברוב המקרים, לא תלקח בחשבון. ההשפעה השלילית של תעשיית האופנה באה לידי בזיהום מים, שימוש בכימיקלים רעילים והגדלת רמות הפסולת הטקסטיל.[27]

תעשיית האופנה מזהמת מים במספר דרכים: צביעת טקסטיל היא המזהמת השנייה בגודלה של מים נקיים בעולם, אחרי החקלאות. פוליאסטר הוא הבד הפופולרי ביותר המשמש לאופנה ומזהם את המים בהשלת מיקרו-סיבים שאינם נעצרים מפעלי טיהור שפכים ומגיעים לאוקיינוסים ועושים את דרכם במעלה שרשרת המזון לדגים ורכיכות שנאכלים על ידי בני אדם.[27]

השפעות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית העבודה הפיזית, בתעשיית האופנה המהירה, מתרחשת במדינות מזרח אסיה. העובדים הם לרוב אנשים צעירים עם השכלה בסיסית גם מפני שתהליך הייצור בענף זה אינו דורש מיומנויות גבוהות. נשים וילדים מהווים את רוב כוח העבודה והשכר נמוך ביותר. במסגרת העבודה, העובדות חשופות ליחס רע מצב העסקים,[25] אלימות מילולית ופיזית[24], שכר נמוך ושעות עבודה ארוכות.[25]

על פי נתונים של המכון לעבודה גלובלית וזכויות אדם בארצות הברית, חלק מהעובדים מסין מרוויחים בין 12 ל-18 סנט אמריקאי לשעת בעבודה בתנאים גרועים. ועם התחרות העולמית העזה הדורשת עלויות ייצור נמוכות יותר ויותר, כלכלות מתעוררות רבות שואפות להשיג את חלקן בשוקי ההלבשה העולמיים, אפילו אם פירושן שכר נמוך יותר ותנאים ירודים לעובדים.[24]

סדנאות יזע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדנאות היזע הן מפעלים בהם מועסקים פועלים, כולל ילדים, בתנאים לא ראויים, בשכר לא הוגן ולעיתים קרובות בסביבה המסוכנת לבריאות. תעשיית האופנה ידועה כתעשייה התלויה ביותר בכח אדם ואחד מכל ששה מועסק בה, עובדים בארצות מתפתחות בתנאים ירודים ביותר.[28] הקונגלומט H&M היא יצרנית הבגדים הגדולה ביותר בארצות המתפתחות כמו בנגלדש וקמבודיה, ואיננה משלמת לעובדיה שכר מחייה.[29] בנגלדש לבד, מדינה הידועה בכח העבודה הזול שלה, היא מקור ייצורם של למעלה מארבעה מיליון פריטי לבוש בשנה בחמש מאות מפעלים, כאשר 85% אחוז מהעובדים בהם הן נשים. נשים אלה נאלצות לעבוד בתנאים קשים ואף מסוכנים תמורת שכר שאינו מאפשר להן לחיות. ההצדקה שהיצרנים נותנים לכך היא הצורך להגיע לייצור זול מאד על מנת למכור במחירים זולים מאוד.[30]

מקרה ראנה פלאזה, בית החורשת לטקסטיל בבנגלדש קרס בשנת 2013, ונהרגו בו מעל אלף עובדים. אירוע זה נחשב כאירוע הדמים של תעשיית האופנה.[31][32] הבניין בן חמש הקומות קרס בעקבות כשל מבני ואף על פי שהעובדים הבחינו בסדקים על הקירות ושהמבנה הוכרז כמסוכן, על הפועלים נכפה המשך עבודה. בעלי מפעלי טקסטיל אינם מצייתים לרגולציות של בריאות ובטיחות בעקבות חשש לאבד רווח.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hines, Tony, and M. Bruce. 2001. Fashion marketing - Contemporary issues. Oxford: Butterworth-Heinemann.
  2. ^ GREER FAY CASHMAN, Israel's Fashion Industry - Israel News - Jerusalem Post, www.jpost.com, ‏AUGUST 15, 2019
  3. ^ "are you a consumer of fast fashion?". Trusted Clothes. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2019. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Annie Radner Linden, An Analysis of the Fast Fashion Industry, Bard Undergraduate Senior Projects, ‏Fall 2016
  5. ^ 5.0 5.1 Muran, Lisa. "Profile of H&M: A Pioneer of Fast Fashion." Textile Outlook International (July 2007): 11-36. Textile Technology Index. EBSCO.
  6. ^ See, for example, Sunday Times Style, 17 September 2006
  7. ^ "Fixing fashion: clothing consumption and sustainability - Environmental Audit Committee". publications.parliament.uk. בדיקה אחרונה ב-12 במרץ 2019. 
  8. ^ Lowson, B., R. King, and A. Hunter. 1999. Quick Response - Managing the Supply Chain to Meet Consumer Demand. Chichester: Wiley.
  9. ^ Hines, T. 2001. "From analogue to digital supply chains: Implications for fashion marketing " In Fashion marketing: Contemporary issues. Eds. T. Hines and M. Bruce. Oxford: Butterworth Heinemann, 26-47
  10. ^ Hines, T. 2004. Supply chain strategies: Customer driven and customer focused. Oxford: Elsevier.
  11. ^ Hines, T. (2007) Globalization: Global markets and global supplies, in Hines, T. and M.Bruce. Eds. Fashion Marketing Contemporary Issues 2nd Edn. Oxford, Elsevier
  12. ^ Taplin, Ian M. (2014). "Who is to blame?: A re-examination of fast fashion after the 2013 factory disaster in Bangladesh". Critical Perspectives on International Business 10 (1/2): 72–83. doi:10.1108/cpoib-09-2013-0035. 
  13. ^ Hobson, J. (7 ביולי 2013). "To die for? The health and safety of fast fashion". Occupational Medicine 63 (5): 317–319. PMID 23837074. doi:10.1093/occmed/kqt079. 
  14. ^ 14.0 14.1 Yasemin HACIOLA & Turan ATILGAN, [https://dergipark.org.tr/download/article-file/218229 RESEARCH ON FAST FASHION AND FAST FASHION RETAILING IN TURKISH APPAREL SECTOR], TEKSTİL ve KONFEKSİYON 24(2), 2014
  15. ^ Matt Leonard, Textile waste has increased 811% since 1960, Supply Chain Dive, ‏July 23, 2019 (בAmerican English)
  16. ^ Hines, T. (2007) Supply Chain Strategies, Structures and Relationships, in Hines, T. and M.Bruce. Eds. Fashion Marketing Contemporary Issues 2nd Edn. Oxford, Elsevier
  17. ^ Hines, T. 2001. "From analogue to digital supply chains: Implications for fashion marketing " In Fashion marketing: Contemporary issues. Eds. T. Hines and M. Bruce. Oxford: Butterworth Heinemann, 26-47.
  18. ^ Hunter, N.A. . 1990. Quick Response in Apparel Manufacturing. Manchester The Textile Institute.
  19. ^ Hines, T. (2004), Supply Chain Strategies: Customer Driven and Customer Focused, Oxford: Elsevier
  20. ^ Bruce, Margaret; Daly, Lucy (2006). "Buyer behaviour for fast fashion". Journal of Fashion Marketing and Management 10 (3): 329–44. doi:10.1108/13612020610679303. 
  21. ^ 21.0 21.1 Pfeifer, Margarida O. "Fast and Furious." Latin Trade (English) 15.9 (Sep. 2007): 14-14. Business Source Complete.
  22. ^ Payne, Alice (2011). "The life-cycle of the fashion garment and the role of Australian mass market designers". The International Journal of Environmental, Cultural, Economic and Social Sustainability 7: 237–246. בדיקה אחרונה ב-15 בינואר 2016. 
  23. ^ Hines, Tony. 2001. "Globalization: An introduction to fashion markets and fashion marketing." In Fashion marketing: Contemporary issues. Eds. T. Hines and M. Bruce. Oxford: Butterworth Heinemann, 1-24.
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 Luz Claudio, Waste Couture: Environmental Impact of the Clothing Industry, Environmental Health Perspectives 115, 2007-09 doi: 10.1289/ehp.115-a449
  25. ^ 25.0 25.1 25.2 Duygu Turker, Ceren Altuntas, Sustainable supply chain management in the fast fashion industry: An analysis of corporate reports, European Management Journal 32, 2014-10-01, עמ' 837–849 doi: 10.1016/j.emj.2014.02.001
  26. ^ Patsy Perry & Steve Wood, Logistics and retail management : emerging issues and new challenges in the retail supply chain, עריכה: Fernie, J. and Sparks, L, Fifth edition, 2019, פרק Exploring the International Fashion Supply Chain and Corporate Social Responsibility: Cost, Responsiveness and Ethical Implications
  27. ^ 27.0 27.1 Patsy Perry, The environmental costs of fast fashion, The Independent, ‏2018-01-07 (באנגלית)
  28. ^ Josephine Moulds, Child labour in the fashion supply chain, labs.theguardian.com
  29. ^ Kieran Guilbert, H&M fails to pay factory workers ‘living wages,’ advocacy groups allege - National | Globalnews.ca, globalnews.ca, ‏2018-09-24 (באנגלית)
  30. ^ Nahtigal, Neva. "Not a single worker is making a living wage yet H&M claims to have done an amazing job" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-24 באוגוסט 2019. 
  31. ^ בנגלדש: מניין ההרוגים בהתמוטטות הבניין עולה על 1,100, ynet, ‏2013-05-11 (בעברית)
  32. ^ "Bangladesh collapse toll tops 800" (באנגלית). 8 במאי 2013. בדיקה אחרונה ב-24 באוגוסט 2019.