אטמן (הינדואיזם)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אטמן (סנסקריט: आत्मन्), היא מילה בסנסקריט שפירושה "העצמי הפנימי" או "נשמה". בפילוסופיה ההינדית, במיוחד באסכולת הודנטה של ההינדואיזם, האטמן הוא העיקרון הראשוני[1] - האני האמיתי של האדם מעבר להזדהותו עם תופעות, מהותו של האדם. על מנת להגיע לשחרור, אדם חייב לרכוש ידע עצמי (אטמה ג'נאנה), ולהגיע לתובנה שהאני האמיתי של האדם (אטמן) זהה עם ברהמן (העצמי הנשגב, האלוהות).

התפתחות המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

וודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש המוקדם ביותר של מילה "אטמן" בטקסטים הוודיים נמצא בודה ריגה. יסקה, טען שעקבות הכתוב בוודה זו, מוגדרות המשמעויות הבאות של אטמן: "העיקרון החודר לכל, האורגניזם שבו אלמנטים אחרים מאוחדים, והעיקרון התבוני האולטימטיבי".[2]

אופנישדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטמן הוא רעיון מרכזי בכל האופנישדות, ו"דע את האטמן שלך" נושאם המרכזי.[3] כתבים אלה טוענים שליבתו של כל אדם אינה הגוף, לא ההכרה ולא האגו, אלא האטמן - ה"נשמה" או ה"עצמי".[4] אטמן הוא המהות הרוחנית בכל היצורים, קיומם האמיתי הפנימי ביותר.[5][6] הוא נצחי, הוא המהות, הוא חסר-גיל. אטמן הוא מה שכל אדם הוא באמת, ברמה העמוקה ביותר של קיומו.

ברהדארנייקה אופנישד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברהדארנייקה אופנישד מתארת את האטמן כזה שבו הכל קיים, שערכו הוא הגבוה ביותר, שחודר לכל, שהוא המהות של הכל, שהוא אושר עילאי ומעבר לכל תיאור.[7] במזמור 4.4.5, האופנישד מתארת את האטמן בתור ברהמן (הנשמה העילאית, האלוהות), ומקשרת אותו לכל מה שאדם הוא, כל מה שהוא יכול להיות, רצונו החופשי, תשוקותיו, מה שהוא עושה, מה שאינו עושה, הטוב שבו, הרע שבו.

האטמן הזה הוא אכן ברהמן.
הוא [אטמן] אכן גם מזוהה עם האינטלקט, ההכרה, כח-החיים, עם העיניים והאוזניים,
עם אדמה, מים, אויר ושמיים, עם אש ועם מה ששונה מאש,
עם תשוקה ועם העדרה של תשוקה, עם כעס והעדרותו של כעס, עם צדק ועם אי-צדק,
עם הכל - הוא מזוהה, כמו שידוע היטב, עם מה שנתפס ועם מה שמשתמע.
כפי שהאטמן עושה ופועל, כך הוא נהייה; על ידי עשיית טוב הוא הופך לטוב, ועל ידי עשיית רע הוא הופך לרע.
הוא הופך מוסרי על ידי מעשים מוסרים, ומרושע על ידי מעשים מרושעים.
לעומת זאת, אחרים אומרים, "העצמי מזדהה עם תשוקה לבדה. מה שהוא חושק, לכך הוא שואף;
לפי שאיפתו, כך פעולתו; וכפי פעולתו, כך נקצר עמלו."

ברהדארנייקה אופנישד 4.4.5, המאה ה-9 לפני הספירה[8]

נושא זה - זהותו של העצמי של כל יצור עם ברהמן - חוזר בהרחבה באופנישד זו. היא מכריזה שידע זה - "אני הוא ברהמן" ושאין שום הבדל בין "אני" ל"אתה" ל"הוא" - הוא המקור לשחרור, ואפילו האלים לא יכולים לגבור על אדם משוחרר כזה.[9] לדוגמה, במזמור 1.4.10 נכתב,

למי שמהאלים היה את הידע הנעלה הזה [ידע האטמן], גם הפך לברהמן.
אותו הדבר לגבי החכמים הקדומים, אותו הדבר לגבי האנשים.
מי שיודע את העצמי בתור "אני ברהמן", הופך לכל היקום הזה.
אפילו האלים לא יכולים לגבור על אחד כזה, כיוון שהוא האטמן שלהם.
אם אדם סוגד לאיזשהו אל, וחושב "הוא מישהו אחד ואני מישהו אחר", אין לו ידע.
הוא כמו חיה עבור האלים. כפי שחיות רבות משרתות את האדם, כך האדם משרת את האלים.
אפילו כשחיה אחת נלקחת מהאדם, זה גורם לצער; כמה צער נגרם כשהרבה נלקחות?
לכן זה לא משביע את רצונם של האלים שהאנושות תדע על זה.

ברהדארנייקה אופנישד, 1.4.10[9]

קטה אופנישד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחד עם הברהדארנייקה, כל האופנישדות המוקדמות והאמצעיות דנות באטמן בעודן בונות תאוריות העונות כיצד אדם יכול להשיג שחרור, חירות ואושר עילאי. לדוגמה הקטה אופנישד, מסבירה את האטמן כמהות האימננטית וטרנסצנדנטית הפנימית ביותר של כל אדם וכל יצור חי. היא מסבירה שהאטמן הוא אחד, למרות שהצורות החיצוניות של יצורים חיים נראות שונות. לדוגמה, במזמור 2.2.9 ואחרים, היא טוענת:

כפי שהאש האחת, אחרי שנכנסה לעולם, למרות שאחת, לובשת צורות שונות בהתאם למה שהיא שורפת,
כך גם האטמן הפנימי של כל היצורים החיים, למרות שאחד, לובש צורה בהתאם למה שהוא נכנס אליו, והוא מעבר לכל הצורות.

קטה אופנישד, 2.2.9[10]

בספר 1, המנונים 3.3-3.4, מתוארת האנלוגיה הנפוצה של המרכבה כקשר בין העצמי לגוף, ההכרה והחושים.[11] תרגום לעברית של תרגומו לאנגלית של סטפן קפלן[12] מתרגם את המנונים אלה: "דע את האטמן כנוסע במרכבה, ואת הגוף כמרכבה עצמה. דע את האינטלקט בתור נהג המרכבה, ואת ההכרה בתור המושכות. החושים, נטען שהם הסוסים, והאובייקטים החושיים הם המסלולים שמסביבם". הקטה אופנישד אז טוענת ש"כאשר העצמי [האטמן] מבין את זה והוא מאוחד, ממוזג עם הגוף, החושים וההכרה, כשהוא מוסרי, מודע וטהור - הוא מגיע לאושר עילאי, חירות ושחרור".[11]

צ'אנדוגיה אופנישד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצ'אנדוגיה אופנישד מסבירה את אטמן בתור זה שנראה כאילו מפריד בין שני יצורים חיים - אבל לא מפריד, בתור המהות והעצמי האמיתי, הפנימי, הקורן של כל היצורים, שמחבר ומאחד בין כולם. לדוגמה, במזמורים 4.10.1-4.10.3, ניתנת הדוגמה של נהרים - חלק מהם זורמים למזרח, חלק למערב, אבל בסופו של דבר כולם מתמזגים עם האוקיינוס והופכים לאחד. באותו אופן, כל הנשמות האינדיבידואליות הן קיום טהור, התגלמות של האוקיינוס של הנשמה האוניברסלית האחת.[13]

אופנישדות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטמן הוא נושא מרכזי באופנישדות, אבל הן מציגות שתי גישות מעט שונות. חלק מהן מלמדות שברהמן (האלוהות) זהה עם האטמן, בעוד שאחרות גורסות שאטמן הוא חלק מברהמן אבל לא זהה לו.[14][15] המחלוקת הקדומה הזו התפתחה לכמה תאוריות דואליות ולא-דואליות בהינדואיזם. הברהמהסוטרה של באדארייאנה (~100 לפני הספירה) מיזגה ואיחדה את התאוריות הסותרות האלה. היא טענה שאטמן וברהמן שונים בכמה היבטים, במיוחד במצב הבורות (כאשר אדם לא מואר), אבל ברמה העמוקה ביותר ובמצב הידע-העצמי (ההארה), אטמן וברהמן הם אחד, לא שניים (אדוויטה).[14] איחוד זה התגבר על המסורת הדואלית של הסאמקיה יוגה וזרמי הנייה-וייששיקה, ואפשר לו להפוך לבסיס של ודנטה בתור המסורת הרוחנית המתמשכת ביותר של ההינדואיזם.

אסכולות מחשבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל שש האסכולות האורתודוקסיות הגדולות של ההינדואיזם מקבלות את הנחת היסוד הבסיסית של הוודות והאופנישדות ש"אטמן קיים". ג'ייניזם גם מקבלת את הנחה הזו, למרות שיש לה נקודת מבט משלה על משמעותה.[16]

ידיעת אטמן, שגם ידוע כידע-עצמי, הוא אחד מהנושאים המרכזיים של כל האסכולות הגדולות של ההינדואיזם, אך הן חולקות על שאלת ה"כיצד". ידע-עצמי בהינדואיזם הוא הידע וההבנה של אטמן - מה הוא ומה הוא לא. ההינדואיזם מחשיבה את האטמן כשונה מהאישיות הפרטית המשתנה-תמידית (האגו) שמאופיינת בהרגלים, דעות, תשוקות, אשליות, פחדים וכו'. האישיות האנושית ונטיותיה משתנות או מתפתחות עם הזמן; בעוד האטמן לא.[16] לפי אסכולות אלה, אטמן הוא העצמי הקורן הפנימי ביותר, הבלתי משתנה, שאינו מושפע מהאישיות, מהאגו של האדם או מהאגו של אחרים; אטמן הוא זה שתמיד-חופשי, לעולם לא כבול, זה שמחפש, מוצא ומגשים, זה שהוא המטרה, המשמעות, והשחרור בחיים.[17][18] פוצ'לסקי מצהירה, "המטרה האולטימטיבית של החיים הרוחנים ההינדים היא להתעלות מעבר האישיות, להגשים את טבעו האמיתי של האדם", המהות האמיתית שלו, שהיא אלוהית וטהורה.[19]

אסכולת ודנטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסכולות פילוסופיות כמו אדוויטה (אין-שניות, אין-דואליות) רואות בעצמי/נשמה/רוח שבכל יצור חי כזהה לגמרי עם ברהמן - הנשמה האוניברסלית, האלוהות.[20] האדוויטה גורסת שיש נשמה אחת שמחברת וקיימת בכל היצורים החיים, ללא קשר לצורתם. אין שום הבחנה, שום דבר נעלה, שום דבר נחות, שום נשמה פרטית נפרדת, שום נשמה אלוהית נפרדת.[20] האחדות מאחדת בין כל היצורים, יש אלוהות בכל יצור, וכל הקיום הזה הוא מציאות אחת. בניגוד לכך, זרמי דבקות של ודנטה כמו דוויטה (דאוליות, שניות) מבדילים בין האטמה הפרטי שביצורים חיים, לבין האטמה העילאי.[21][22]

פילוסופיית אדוויטה ודנטה מתייחסת לאטמן כאל מודעות המתקיימת-מעצמה, חסרת גבולות ולא-דואלית.[23] לאדוויטים, אטמן הוא ברהמן, ברהמן הוא אטמן, וכל עצמי אינו שונה מהאינסוף.[20][24] אטמן הוא העיקרון האוניברסלי, מודעות יחידה, נצחית, אחידה, מוארת-מעצמה, האמת.[25][26] בני אדם, במצב של חוסר מודעות ובורות לעצמי האוניברסלי הזה, רואים את ה"אני-יות" שלהם כשונה משל אחרים, ואז פועלים מתוך דחפים, פחדים, תשוקות, בלבול, ותחושה של שונות.[27][28] ידע-עצמי עבור האדוויטים הוא מצב של מודעות מלאה, שחרור וחירות המתגברים על דואליות בכל השלבים, מצב שבו האדם מגשים את האלוהות שבתוך עצמו, ומכיר באופן מלא באלוהות שבכל דבר אחר, באחדות הלא-דואלית, ושהכל הוא האלוהות.[20][23] הזיהוי של הנשמות האינדיבידואליות עם האטמן האחד הוא נקודת מבטה הלא-דואלית של האדוויטים.

לעומתם, אסכולת הדוויטה ודנטה מתייחסת לאטמן האלוהי בתור "פאראמאטמן" וגורסת שהוא שונה מהאטמן האינדיבידואלי. חוקרי דוויטה אוחזים שהאלוהות היא הנשמה האולטימטיבית השלמה והמושלמת, אך שהיא שונה מהג'יוות (נשמות אינדיבידואליות) הלא מושלמות.[29] בעוד שאסכולת האדוויטה מאמינה שידע-עצמי מוביל לשחרור כבר בחיים אלה, אסכולת הדוויטה מאמינה ששחרור אפשרי רק אחר המוות, ורק דרך חסדו של אלוהים (אם לא, האטמן של האדם נולד מחדש).[30] הדוויטים אוחזים שאלוהים יצר את הנשמות הפרטיות, אבל שהן מעולם לא היו ומעולם לא יהפכו להיות אחד עם אלוהים; המיטב שהן יכולות להגיע אליו הוא לחוות אושר עילאי על ידי התקרבות אינסופית לאלוהים.[31] אם כך, בניגוד לעמדה המוניסטית של האדוויטה, אסכולת הדוויטה מציגה גישה של מונותאיזם בה ברהמן הופך לשם נרדף של וישנו, שהוא שונה מהנשמות הפרטיות. גראהאם אופי טוען שאסכולת הדוויטה אינה מונותאיזם מוקפד כיוון שאינה שוללת קיומם של אלים אחרים והאטמן שלהם.[32]

אסכולת יוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטמן מוזכר מספר פעמים ביוגה סוטרות של פטנג'לי. בפסוק 2.5 מתואר שחלק מהבורות היא בלבול האטמן עם מה שאינו אטמן:

הבורות רואה את החולף כנצחי, את הטהור כטמא,
את הכואב כטוב, ואת הלא-אטמן כאטמן.

יוגה סוטרות של פטנג'לי, 2.5[33]

בספר 4, היוגהסוטרה מתארת שחרור רוחני כמצב שבו היוגי מגיע לידע-עצמי, אינו מבלבל יותר את הכרתו עם נשמתו, הכרתו כלל אינה מושפעת מדאגות או כאבים, בורות נעלמת, ו"תודעה טהורה נחה בטבעה הטהור".[33][34]

אסכולת היוגה דומה לסמקייה ברעיונותיהן על האטמן. זה האטמן שמתגלה בזמן השחרור בשתי האסכולות. בשניהן זה לא אטמן אוניברסלי, אלא אחד מני רבים - של כל היצורים החיים. בשחרור, כל אטמן בתור נשמה ייחודית נח בעצמו.[35]

רעיונותיה של היוגה השפיעו רבות על אסכולות אחרות בהינדואיזם. לדוגמה ודנטה-מוניזם אימצה את היוגה כאמצעי להגיע למצב של שחרור בחיים אלה.

השפעותיו של רעיון האטמן על המוסר ההינדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית האטמן באופנישדות השפיעה רבות על תאוריות מוסר קדומות וחוקי דהרמה שכיום ידועים כהינדואיזם.[36] הדהרמהסוטרות הקדומות של ההינדים חוזרות על רעיונות האטמן מהוודות והאופנישדות[37] ועל בסיסן בונות תאוריות מוסר וחוק. תאוריית האטמן, במיוחד בגרסאותיהן של אסכולות היוגה ואדוויטה-ודנטה, השפיעה על עליית רעיונות האהימסה (אי-אלימות כלפי כל היצורים), צמחונות, ועוד.[38][39]

הדהרמהסוטרות והדהרמהשאסטרות מאחדים את ההוראות של תאוריות האטמן. אפטסמבה דהרמהסוטרה, הטקסט ההודי הקדום ביותר על חוק, קורא לפרקים 1.8.22-23 "ידע-עצמי" וכותב:[40]

אין מטרה נעלה יותר מהשגתו של ידע-האטמן.
נצטט את הפסוקים מהוודות שמתייחסים להשגת ידע-עצמי.
כל היצורים החיים הם מקום משכנו של ההוא שנח עטוף בחומר,
שהוא נצחי, שהוא חסר-רבב. אדם חכם יחתור לעבר ידע-עצמי.
זה העצמי שהוא החלק הנצחי בכל היצורים, שמהותו היא חוכמה,
שהוא אלמותי, בלתי ניתן לשינוי, טהור;
הוא היקום, הוא המטרה הגבוהה ביותר. – 1.8.22.2-7

חופש מכעס, מהתרגשות, מזעם, מתאוות בצע, מבלבול, מצביעות, מפגיעה באחרים;
אמירת האמת, אכילה מבוקרת, הימנעות מדברי דיבה וקנאה, שיתוף עם אחרים,
הימנעות מקבלת מתנות, צדיקות, סלחנות, עדינות, שלווה, מזג-רוח,
ידידות עם כל היצורים החיים, יוגה, התנהגות הגונה, טוב-לב ושביעות-רצון -
מידות אלה הוסכמו על ידי כל האשרמות;
מי שבהתאם לכללי החוק הקדוש, מתאמן באלה, הופך מאוחד עם העצמי האוניברסלי. – 1.8.23.6

ידע העצמי, אפטסמבה דהרמהסוטרה, 400 לפנה"ס"[40]

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידי תנועת ג'ייניזם ובברהמא קומאריס משתמשים בביטוי "אטמן" להתייחס ל"עצמי". לעתים אטמן מבולבל עם המושג "ייוה" אם כי יש הבדל. בעוד "אטמן" מתייחס לעצמי, "ייוה" מתייחסת ליצור החי, כפי שהוא נתפס על פי אסכולות פילוסופיות שונות.

ידע-עצמי ו"דע את עצמך"[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון האטמן והדיונים עליו בפילוסופיה ההינדית מקבילים לרעיון הנשמה והדיונים עליה בפילוסופיה היוונית הקדומה.[41] יש הטוענים שיש הבדל משמעותי: אסכולות הינדואיזם אוחזות שמשמתמע מ"שחרור אטמן" ידע-עצמי ואושר עילאי.[41] רעיון הידע-העצמי בהינדואיזם מקביל ל"דע את עצמך" של הפילוסופיה היוונית.[3][42] מקס מילר סיכם זאת כך,

אין משהו שיכול להקרא מערכת פילוסופית באופנישדות האלה.
הם במובן המלא ביותר של המילה, ניחושים על האמת,
לעתים קרובות סותרים אחד את השני, אך כולם נוטים לאותו כיוון.
הנושא המרכזי של האופנישדות הוותיקות הוא "דע את עצמך",
אך עם משמעות הרבה יותר עמוקה מ"דע את עצמך" של האורקל מדלפי.
"דע את עצמך" של האופנישדות אומר, דע את עצמך האמיתי,
זה שעומד בבסיסו של האגו שלך, מצא אותו ודע אותו במלואו,
העצמי הנצחי, האחד ללא שני, שמהווה את בסיס העולם כולו.

מקס מילר[43]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ערך פילוסופיה אופשינדית - אנציקלופדיית הודו כרך 4 - גייל טומפסון ע. 199-200.
  • האופנישדות והברהמנות - לקט מכתבי ההגות והמיתולוגיה של הודו הקדומה, תרגם צחי פרידמן, הוצאת כרמל
  • חרות מוחלטת מאת שנקרה (גולת הכותרת של ההבחנה - ויואקה כודמאני) - טקסט חשוב בתורת האדויטה ודנטה הכולל חלקים רבים על האטמן, תרגם שלמה קאלו, הוצאת דע"ת

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בהגוד-גיתא - טקסט הודי המתאר כיצד לחיות בעולם ועל הזהות בין אטמן לברהמן (תרגום עברי: עמותת יוגה של אהבה)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Deussen, Paul and Geden, A. S. The Philosophy of the Upanishads. Cosimo Classics (June 1, 2010). P. 86. ISBN 1616402407.
  2. ^ Baumer, Bettina and Vatsyayan, Kapila. Kalatattvakosa Vol. 1: Pervasive Terms Vyapti (Indira Gandhi National Centre for the Arts). Motilal Banarsidass; Revised edition (March 1, 2001). P. 42. ISBN 8120805844.
  3. ^ 3.0 3.1 PT Raju (1985), Structural Depths of Indian Thought, State University of New York Press, ISBN 978-0887061394, pages 35-36
  4. ^ "נשמה" (Soul) ו"עצמי" (Self) הם מושגים נרדפים בתרגום כתבים הינדים קדומים.
  5. ^ Alice Bailey (1973), The Soul and Its Mechanism, ISBN 978-0853301158, pages 82-83
  6. ^ Eknath Easwaran (2007), The Upanishads, Nilgiri Press, ISBN 978-1586380212, pages 38-39, 318-320
  7. ^ Raju, Poolla Tirupati. Structural Depths of Indian Thought. SUNY Series in Philosophy. P. 26. ISBN 0-88706-139-7.
  8. ^ תרגום לאנגלית 1: Brihadāranyaka Upanishad 4.4.5 Madhavananda (Translator), page 712;
    תרגום לאנגלית 2: Brihadāranyaka Upanishad 4.4.5 Eduard Roer (Translator), page 235
  9. ^ 9.0 9.1 תרגום לאנגלית 1: Brihadāranyaka Upanishad 1.4.10 Eduard Roer (Translator), pages 101-120, Quote: "For he becomes the soul of them." (page 114);
    תרגום לאנגלית 2: Brihadāranyaka Upanishad 1.4.10 Madhavananda (Translator), page 146;
  10. ^ תרגום לאנגלית 1: Stephen Knapp (2005), The Heart of Hinduism, ISBN 978-0595350759, page 202-203;
    תרגום לאנגלית 2:Katha Upanishad Max Müller (Translator), Fifth Valli, 9th verse
  11. ^ 11.0 11.1 תרגום באנגלית: Max Müller, Katha Upanishad Third Valli, Verse 3 & 4 and through 15, pages 12-14
  12. ^ Stephen Kaplan (2011), The Routledge Companion to Religion and Science, (Editors: James W. Haag, Gregory R. Peterson, Michael L. Speziopage), Routledge, ISBN 978-0415492447, page 323
  13. ^ Max Müller, Upanishads, Wordsworth, ISBN 978-1840221022, pages XXIII-XXIV
  14. ^ 14.0 14.1 John Koller (2012), Shankara, in Routledge Companion to Philosophy of Religion, (Editors: Chad Meister, Paul Copan), Routledge, ISBN 978-0415782944, pages 99-102
  15. ^ Paul Deussen, The Philosophy of the Upanishads, Dover Publications, pages 86-111, 182-212
  16. ^ 16.0 16.1 John C. Plott et al (2000), Global History of Philosophy: The Axial Age, Volume 1, Motilal Banarsidass, ISBN 978-8120801585, pages 60-62
  17. ^ James Hart (2009), Who One Is: Book 2: Existenz and Transcendental Phenomenology, Springer, ISBN 978-1402091773, pages 2-3, 46-47
  18. ^ Richard White (2012), The Heart of Wisdom: A Philosophy of Spiritual Life, Rowman & Littlefield Publishers, ISBN 978-1442221161, pages 125-131
  19. ^ Christina Puchalski (2006), A Time for Listening and Caring, Oxford University Press, ISBN 978-0195146820, page 172
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 Arvind Sharma(2007), Advaita Vedānta: An Introduction, Motilal Banarsidass, ISBN 978-8120820272, pages 19-40, 53-58, 79-86
  21. ^ בהגווטה פורנה 3.28.41
  22. ^ Bhagavata Purana 7.7.19–20 ""אטמה" מתייחס לעצמי העילאי או ליצורים החיים. שניהם מושגים רוחניים."
  23. ^ 23.0 23.1 A Rambachan (2006), The Advaita Worldview: God, World, and Humanity, State University of New York Press, ISBN 978-0791468524, pages 47, 99-103
  24. ^ Karl Potter (2008), Encyclopedia of Indian Philosophies: Advaita Vedānta, Volume 3, Motilal Banarsidass, ISBN 978-8120803107, pages 510-512
  25. ^ S Timalsina (2014), Consciousness in Indian Philosophy: The Advaita Doctrine of ‘Awareness Only’, Routledge, ISBN 978-0415762236, pages 3-23
  26. ^ Eliot Deutsch (1980), Advaita Vedanta: A Philosophical Reconstruction, University of Hawaii Press, ISBN 978-0824802714, pages 48-53
  27. ^ A Rambachan (2006), The Advaita Worldview: God, World, and Humanity, State University of New York Press, ISBN 978-0791468524, pages 114-122
  28. ^ Adi Sankara, A Bouquet of Nondual Texts: Advaita Prakarana Manjari, Translators: Ramamoorthy & Nome, ISBN 978-0970366726, pages 173-214
  29. ^ R Prasad (2009), A Historical-developmental Study of Classical Indian Philosophy of Morals, Concept Publishing, ISBN 978-8180695957, pages 345-347
  30. ^ James Lewis and William Travis (1999), Religious Traditions of the World, ISBN 978-1579102302, pages 279-280
  31. ^ Thomas Padiyath (2014), The Metaphysics of Becoming, De Gruyter, ISBN 978-3110342550, pages 155-157
  32. ^ Graham Oppy (2014), Describing Gods, Cambridge University Press, ISBN 978-1107087040, page 3
  33. ^ 33.0 33.1
  34. ^ Verses 4.24-4.34, Patanjali's Yogasutras; Quote: "विशेषदर्शिन आत्मभावभावनाविनिवृत्तिः"
  35. ^ Stephen H. Phillips, Classical Indian Metaphysics: Refutations of Realism and the Emergence of "new Logic". Open Court Publishing, 1995, pages 12–13.
  36. ^ Ludwig Alsdorf (2010), The History of Vegetarianism and Cow-Veneration in India, Routledge, ISBN 978-0415548243, pages 111-114
  37. ^ טקסטים קדומים אלה מתייחסים לכתבי אופנישדות וודות - חלק מהם קושרו לכתבים שנמצאו, אך חלק אבדו או לא נמצאו
  38. ^ Stephen H. Phillips (2009), Yoga, Karma, and Rebirth: A Brief History and Philosophy, Columbia University Press, ISBN 978-0231144858, pages 122-125
  39. ^ Knut Jacobsen (1994), The institutionalization of the ethics of “non-injury” toward all “beings” in Ancient India, Environmental Ethics, Volume 16, Issue 3, pages 287-301, doi:10.5840/enviroethics199416318
  40. ^ 40.0 40.1 מקור בסנסקריט: Apastamba Dharma Sutra page 14;
    תרגום לאנגלית 1: Knowledge of the Atman Apastamba Dharmasutra, The Sacred Laws of the Aryas, Georg Bühler (Translator), pages 75-79;
    תרגום לאנגלית 2: Ludwig Alsdorf (2010), The History of Vegetarianism and Cow-Veneration in India, Routledge, ISBN 978-0415548243, pages 111-112;
    תרגום לאנגלית 3: Patrick Olivelle (1999), Dharmasutras, Oxford University Press, ISBN 978-0192838827, page 34
  41. ^ 41.0 41.1 Marcea Eliade (1985), History of Religious Ideas, Volume 2, University of Chicago Press, ISBN 978-0226204031, pages 493-494
  42. ^ Andrew Fort (1998), Jivanmukti in Transformation: Embodied Liberation in Advaita and Neo-Vedanta, State University of New York Press, ISBN 978-0791439036, pages 31-46
  43. ^ WD Strappini, The Upanishads, The Month and Catholic Review, Vol. 23, Issue 42, page 258