אידיולקט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בבלשנות, אידיולקטיוונית, idio- פרטי ו־-lect לשון) הוא וריאנט שפה הייחודי לפרט מסוים. האידיולקט בולט בדפוסים של בחירת מילים ודקדוק, או מילים, ביטויים או ניבים לשוניים הייחודיים או אופייניים לפרט מסוים. לכל פרט יש אידיולקט, המאופיין בקיבוצים חוזרים ונשנים של מילים הייחודיים לו. אידיולקט עשוי לעתים קרובות לכלול גם סוגים של אקולקט – דיאלקט הספציפי לבית או למשפחה מסוימת.

לרוב, האידיולקט של אדם אינו כה בולט בחזרותיו עד כדי כך שאחרים מבחינים בו על נקלה, אך במקרים מסוימים ישנם אנשים המאמצים ביטויים וחוזרים עליהם פעמים רבות עד כדי כך שהם הופכים לחלק מכינוים. דוגמאות:

  • דוד בן-גוריון מיעט להשתמש במילה "את".
  • ארנסטו צ'ה גווארה, ששמו האמצעי, "צ'ה", הוא כינוי המבוסס על חיבתו לשימוש במילה "צ'ה" ("חבר" – בסלנג צבאי ארגנטינאי).
  • שר האוצר לשעבר יגאל הורביץ, שהאידיולקט הבולט שלו, שהיה רצוף בתיאורים ציוריים ובעיקר במשלים לחוסר אחריותם של אלו הדורשים ממנו להוציא כספים, זיכה אותו בכינויי לוואי כמו "אין לי" ו"משוגעים, תרדו מהגג".
  • יצחק רבין נהג לומר את המילה "פלסטינים" בפ"א דגושה.
  • מרגלית צנעני משלבת בדיבורה העברי הרבה אמרות שפר מאנגלית (so am I), מערבית (אבו עאנטר) ומשפות רבות אחרות. לעתים קרובות היא גם משלבת אמרות שפר כאלה ויוצרת אמרות חדשות משלה. לדוגמה, את מחאת האוהלים היא כינתה "מהפכה דה לה שמאטע".
  • גיבור הסרט "הערת שוליים" מבין שנימוקי ועדת פרס ישראל לתת לו את הפרס לא נכתבו כלל על ידי אותה ועדה – משום שהוא מזהה בנימוקים את האידיולקט של בנו, שאינו חבר בוועדה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]