יגאל הורביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יִגָּאֵל הורביץ
Horvitz yigal.jpg
תאריך לידה 1918
תאריך פטירה 10 בינואר 1994 (בגיל 76 בערך)
ממשלות 18, 21, 22
כנסות 7 - 12
סיעה הרשימה הממלכתית, הליכוד, רפ"י, תנועה להתחדשות ממלכתית, אומץ
תפקידים בולטים
כותרת וסמל "הסוללה העברית הראשונה לתותחנות נגד-מטוסית" - יחידה של הבריגדה היהודית בחיל התותחנים של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, עם חתימתו
מעטפת האיגרת; נשלחה מהחזית אל חוקר התנ"ך והעסקן הציבורי ישראל בן-שם ברחוב נחום בתל אביב

יִגָּאֵל הורביץ (1918 - 10 בינואר 1994), מדינאי, חבר כנסת, שר ואיש עסקים, ממקימי הליכוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יִגָּאֵל הורביץ נולד בשנת 1918 לבלה ויונה במשפחה בת ארבעה ילדים במושב נחלת יהודה. היה חבר מזכירות תנועת הנוער העובד בשנים 19381941. התנדב לצבא הבריטי והיה בין מייסדי המחתרת עם לוחם שהוקמה בשנת 1943 על ידי אנשי אצ"ל וההגנה והתפרקה בסוף אותה שנה. הצטרף אל הבריגדה היהודית עם הקמתה בשנת 1944. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, עם שחרורו מן הצבא הבריטי, התיישב במושב כפר ורבורג.

בשנת 1946 היה בין מקימי המפלגה האקטיביסטית הזעירה תנועת העם.

בשנת 1961 הצטרף הורביץ למפא"י ומאותה שנה ועד שנת 1965 היה חבר מרכז המפלגה וחבר מזכירות תנועת המושבים.

כאיש עסקים, רכש בתחילת 1970 את החברות למוצרי חלב "טנא נגה" ו"המחלבות המאוחדות" ברמת גן, שעמדו בפני פשיטת רגל, איחד והבריא אותן. בשנת 1972 רכש את חברת הגלידות "אדניר".

ברפ"י וברשימה הממלכתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965 עזב את מפא"י והצטרף לרפ"י, בראשות דוד בן-גוריון, עם הקמתה. היה מפעילי רפ"י ובשנת 1969 נמנה עם מקימי הרשימה הממלכתית בראשות בן-גוריון, שכללה את אנשי רפ"י שלא הצטרפו למפלגת העבודה עם שמעון פרס, משה דיין ורוב חברי רפ"י. בבחירות לכנסת השביעית נבחר לכנסת מטעם הרשימה הממלכתית.

לאחר פרישתו הסופית של בן-גוריון מן הפוליטיקה, עמד הורביץ בראש סיעת "הרשימה הממלכתית" בכנסת[1]. ביולי-אוגוסט 1973 הוביל את הרשימה הממלכתית לקחת חלק בהקמת הליכוד (ביחד עם גח"ל - גוש חירות-ליברלים, הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי והתנועה למען ארץ ישראל השלמה)[2]. הורביץ הוצב במקום השלישי ברשימת הליכוד, ונבחר לכנסת מטעמה.

בשנת 1976 היה ממייסדי מפלגת לעם (שהייתה חטיבה בליכוד ונוצרה מצירוף של הרשימה הממלכתית, המרכז העצמאי והתנועה למען ארץ ישראל השלמה) ועמד בראשה.

תקופת כהונתו כשר בממשלת בגין[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגאל הורוביץ עם פרופ' ברנדס יו"ר עמותת ידידי בית חולים רמב"ם

לאחר המהפך מונה לשר המסחר והתעשייה מטעם הליכוד. הורביץ התנגד להסכמי קמפ דייוויד שנחתמו בשנת 1978, הצביע נגדם בכנסת, דבר שחייבו להתפטר מהממשלה. ביולי 1979 נעשו גישושים להחזרתו לממשלה, אולם הוא סירב לשוב לממשלה שלא בתפקיד שר האוצר בגלל התנגדותו למדיניות הכלכלית של הממשלה[3].

לאחר התפטרותו של שמחה ארליך ב-1979, חזר לממשלה כשר האוצר. אחד הצעדים הראשונים בהם נקט, מיד עם הכנסו לתפקיד שר האוצר, היה הפסקת מתן התחייבויות חדשות של האוצר ל"ביטוח הצמדה" (שהיה אמצעי עיקרי לסיבסוד המשק ההסתדרותי שנעשה בעיקר באמצעות בנק הפועלים ומנהליו).

בניסיונותיו להילחם באינפלציה הדוהרת, ניסה לצמצם את הגרעון התקציבי וכדי להמחיש את מצב המשק השיב לפונים אליו בבקשה לתקציבים במלים: "אין לי". בזכות זה זכה לכינוי "יגאל אין לי". כמו כן, החליף את הלירה בשקל. הוא התנגד להעלאות שכר הולכות וגדלות, שהגדילו את גרעון המדינה, ואשר לדעת רבים הביאו לתגובת שרשרת אינפלציונית שדרדרה את המשק. הוא סירב להענות לדרישת המורים לתוספת שכר, שלא היה לה כיסוי תקציבי. לאחר שלא קיבל גיבוי מן הממשלה לעמדתו, התפטר מתפקיד שר האוצר ב-1981.

לאחר כהונתו כשר אוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצטרף לרשימתו של משה דיין תל"ם בבחירות לכנסת העשירית ב-1981, אחר-כך הקים את "רפ"י-הרשימה הממלכתית" שלקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984 שינתה את שמה לאומץ (בשמה המלא: אומץ-להבראת המשק) והורביץ היה היחיד שנבחר מטעמה.

במאי 1983 נכנסה ללקסיקון הפוליטי זעקתו "מטורפים רדו מהגג!"[4] בהגיבו על המדיניות הכלכלית של הממשלה.

בממשלת הרוטציה כיהן כשר בלי תיק והופקד על נתינת תשובות לנושאי הפעולות בשטחים בדיונים לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988 הצטרף לליכוד (לאחר שנכנס אל הממשלה בתחילה כתומך של המערך)[5] ונבחר מטעמו. לאחר הבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992 שבהן דורג באחד המקומות האחרונים ברשימת הליכוד לכנסת, פרש מהפוליטיקה וחזר לעסקים שאותם העביר לבניו עם תחילת כהונתו כשר, בעקבות המלצות "ועדת אשר" בעניין ניגוד אינטרסים של אנשי ציבור.

בניו מכרו את חברות החלב ועברו לעסקי נדל"ן, הוא השקיע יחד עימם בחוות חקלאיות בדרום אמריקה. הורביץ נישא לאורה לבית כהן ולשניים נולדו שלושה ילדים. הורביץ היה בן דודו של משה דיין[6] ואחיו של עמוס הדר שנבחר כחבר הכנסת מן המערך.

בקרית מלאכי נקראה דרך על שמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק א' (13), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 287 - 299

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פינחס דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם דיין
 
 
 
 
 
אליהו דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי ורחל שוורץ
 
 
 
דבורה דיין
(פעילה חברתית)
 
 
 
שמואל דיין
(ח"כ)
 
 
 
 
 
בלה (ויונה) הורביץ
 
אריה דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב שריד
(מחנך)
 
עזר ויצמן
(נשיא מדינת ישראל)
 
ראומה שוורץ
 
רות שוורץ
(פעילה חברתית)
 
משה דיין
(רמטכ"ל ושר חוץ וביטחון)
 
אביבה (וישראל) גפן
 
זוהר דיין
(לוחם הבריגדה)
 
יגאל הורביץ
(שר אוצר)
 
 
מרדכי דיין
(יו"ר עמית קק"ל)
 
משה דיין
(שגריר)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסי שריד
(ח"כ ושר)
 
דב שיאון
(דובר צה"ל)
 
יעל דיין
(ח"כ)
 
אסי דיין
(במאי ושחקן)
 
אהוד (אודי) דיין
(פסל)
 
יהונתן גפן
(משורר ועיתונאי)
 
עוזי דיין
(סגן הרמטכ"ל)
 
עמוס הדר
(חבר הכנסת)
 
 
אילנה דיין
(עיתונאית)
 
דני דיין
(יו"ר מועצת יש"ע)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי שריד
(עו"ד וסופר)
 
 
 
רחלי שיאון-שריד
(רופאת ילדים)
 
 
 
ליאור דיין
(כותב)
 
אביב גפן
(זמר)
 
שירה גפן
(שחקנית וסופרת)
 
אתגר קרת
(סופר)
 
 
 
 
  • באילן היוחסין לעיל מופיעים רק אישים שהתפרסמו בזכות עצמם או חוליה מקשרת בין דורות.