איוב ת'אבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איוב ת'אבת

איוב ת'אבת (ערבית: ايوب ثابت; 1884 - פברואר 1947) היה פוליטיקאי לבנוני ממוצא פרוטסטנטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ת'אבת נולד בביירות למשפחה מארונית ששורשיה בבחמדון, אך הוא עצמו המיר את דתו לפרוטסטנטיות. הוא למד באוניברסיטה הסורית פרוטסטנטית בביירות. בשנת 1905 הוא היגר לארצות הברית בה למד רפואה ועבד במשך מספר שנים. בשובו לביירות הוא היה לפעיל מרכזי בתנועת הרפורמה אל-גמיעה אל-איסלמיה ואף מונה למזכיר הארגון[1]. בשנת 1913 הוא שהה בפריס ויצר קשרים עם שלטונות צרפת. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא שהה בארצות הברית ופעל בהסברה למען צרפת בקרב יוצאי לבנון. ת'אבת היה מתומכי הפן ערביות ועל פעילותו נגד האימפריה העות'מאנית הוא נדון למוות בהיעדרו שלוש פעמים[2]. ת'אבת הטיף לסילוק הטורקים והקמת אוטונומיה ערבית בחסות המעצמות[3]. אחרי המלחמה נבחר ת'אבת לפרלמנט כנציג המיעוטים[4].

בשנת 1926 הוא כיהן בסנאט הלבנוני ופעל עם אמיל אדה להחליף את ראש הממשלה אוגוסטה אדיב פשה במוחמד אל-ג'יסר[5]. בשנת 1928, בלחצו של הנציב העליון הצרפתי, אוגוסטה הנרי פונסוט, מונה ת'אבת לשר הפנים והבריאות[6]. פונסוט ביקש בכך לפצות את ת'אבת על נאמנותו וגם קיווה שת'אבת יבצע רפורמות נדרשות בצמצום הבירוקרטיה[7]. בתחילה, הממשלה אכן פעלה לצמצום הבירוקרטיה[8] דרך פיטורי עובדים. אולם העובדים שפוטרו היו בעיקר מוסלמים או כאלו שהיו מזוהים עם יריבים פוליטיים, מה שהביא ביקורת רבה על הממשלה. בבחירות של 1929 הפסיד ת'אבת את מושב המיעוטים בפרלמנט לעבדאללה איסהק הארמני[9].

במפקד שהתקיים בלבנון בשנת 1932 נרשם ת'אבת כחסר דת[10]. ת'אבת המשיך לכהן כשר[11], ובאוגוסט 1934 הוא היה אחד מארבעת המועמדים לנשיאות לבנון. הוא נחשב לפופולרי בקרב נוצרים ומוסלמים, אולם היותו פרוטסטנטי הציגה את סיכוייו כנמוכים[12]. בנובמבר 1934, לאור התפטרותו של שארל דבאס היה אחד משני המועמדים להחליפו כיושב ראש הפרלמנט, אך הוא ויתר על המשרה שנמסרה לפייטרו טראד[13].

ב-30 בינואר 1936, מונה על ידי אמיל אדה למזכיר המדינה[14][15], וכיהן בתפקיד זה עד ל-5 בינואר 1937. במרץ 1943 מונה ת'אבת לנשיא לבנון הזמני ולראש ממשלה זמנית בת שלושה חברים לצורך קיום בחירות חדשות. ת'אבת ניסה לעכב את קיום הבחירות, אולם נאלץ לבסוף לקבוע מועד ביוני 1943 מועד לבחירות[16].

לקראת הבחירות, קבע ת'אבת שבפרלמנט יהיו 32 מושבים לנוצרים ו-22 למוסלמים, חלוקה שנתנה לנוצרים המארונים רוב בפרלמנט. קביעה זאת נעשתה על ידי הכללה של אזרחים לבנונים שהגרו ממנו, שהיו ברובם הגדול נוצרים, בתוך בעלי זכות הבחירה. קביעה זאת עוררה תרעומת רבה מצד המוסלמים, והגנרל הבריטי ספירס, שצידד במוסלמים הביא להחלפתו של ת'אבת, ביולי 1943[17][18][19]. בבחירות[20] התמודד במסגרת "הגוש הלאומי" של אמיל אדה[21]. הוא נבחר לפרלמנט במחוז ביירות[22] והיה לאחד מראשי האופוזיציה[23]. בתחילת 1944 בדיון על הסכם מכס עם סוריה, תמך בהסכם נגד עמדתם של עמיתיו הלאומיים, בטענו שההסכם השיג את מה שניתן[24]. במרץ 1945, בעקבות הקמת הליגה הערבית, נפגש עם אמיל אדה ואלפרד נקאש לדון בדרכים לשמור על עצמאות לבנון[25].

ת'אבת נפטר בביירות בפברואר 1947 בעת שכיהן כציר בפרלמנט הלבנוני[26][27].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Raghīd Ṣulḥ, Lebanon and Arabism, 1936-1945, page 170
  2. ^ הלבנון ניגש לבחירות, המשקיף, 21 ביוני 1943
  3. ^ Arab Bulletin: Bulletin of the Arab Bureau in Cairo, Vol. IV, 1919, page 215
  4. ^ העדה העברית והממשלה הלבנונית, דואר היום, 10 בפברואר 1927
  5. ^ Meir Zamir, Lebanon's Quest: The Search for a National Identity, 1926-39, page 46
  6. ^ Raghīd Ṣulḥ, Lebanon and Arabism, 1936-1945, page 171
  7. ^ Meir Zamir, Lebanon's Quest: The Search for a National Identity, 1926-39, page 56
  8. ^ כנגד הבירוקרטיה, דואר היום, 20 בפברואר 1928
  9. ^ Meir Zamir, Lebanon's Quest: The Search for a National Identity, 1926-39, page 66
  10. ^ מהמפקד בלבנון, דבר, 9 בפברואר 1932
  11. ^ NEW LEBANON GOVERNMENT, פלסטיין פוסט, 2 בפברואר 1934
  12. ^ Beirut Presidential Campaign, פלסטיין פוסט, 15 באוגוסט 1934
  13. ^ Successor to Mr. Debbas, פלסטיין פוסט, 26 בנובמבר 1934
  14. ^ המצב בסוריה נשיא מדינת סוריה נכנס לכהונתו, דואר היום, 2 בפברואר 1936
  15. ^ Meir Zamir, Lebanon's Quest: The Search for a National Identity, 1926-39, page 177
  16. ^ בחירות בסוריה והלבנון, הבוקר, 23 ביוני 1943
  17. ^ Paul Tabar, Politics, Culture and the Lebanese Diaspora, page 166
  18. ^ המושלמים מנסים לצרף הלבנון לתכניות הפדרציה, המשקיף, 23 ביולי 1943
  19. ^ מלחמת בחירות בלבנון, הד המזרח, 7 באוגוסט 1943
  20. ^ מערכת בחירות קשה בלבנון, דבר, 18 באוגוסט 1943
  21. ^ היום - הבחירות בלבנון, המשקיף, 29 באוגוסט 1943
  22. ^ הצלחה לאופוזיציה בבחירות הלבנון, משמר, 1 בספטמבר 1943
  23. ^ האופוזיציה בלבנון דורשת ויכוח על האחדות הערבית, דבר, 31 בדצמבר 1943
  24. ^ Youssef Chaitani, Post-colonial Syria and Lebanon, page 23
  25. ^ נוצרי הלבבון חרדים לעצמאות מדינתם, המשקיף, 20 במרץ 1945
  26. ^ ד"ר איוב סאבט, דבר, 17 בפברואר 1947
  27. ^ Eyal Zisser, Lebanon: The Challenge of Independence, page 262, chapter 7, remark 1



הקודם:
עבדאללה ביהום
ראש ממשלת לבנון
30 בינואר 1936 - 5 בינואר 1937
הבא:
ח'יר א-דין אל-אחדב
הקודם:
סאמי א-סולח
ראש ממשלת לבנון
22 במרץ 1943 - 22 ביולי 1943
הבא:
פטרו טראד
הקודם:
אלפרד ג'ורג' א-נקאש (זמני)
נשיא לבנון
18 במרץ 1943 - 22 ביולי 1943
הבא:
פטרו טראד (זמני)
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.