לבנון הגדולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרפובליקה הלבנונית
الجمهوريّة اللبنانيّة
République libanaise
Lebanese French flag.svg
ממשל
שפה נפוצה צרפתית
ערבית
ארמנית
עיר בירה ביירות
גאוגרפיה
יבשת אסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
הקמה מנדט צרפתי על לבנון
תאריך 1921
פירוק קבלת עצמאות מצרפת
תאריך 1943
ישות קודמת האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית
ישות יורשת לבנוןלבנון לבנון
דמוגרפיה
דת נצרות
אסלאם
כלכלה
מטבע לירה סורית (1920 - 1939)
לירה לבנונית (1939 - 1943)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לבנון הגדולהערבית: دولة لبنان الكبير, בצרפתית: État du Grand Liban)[1] הוקמה ב-1 בספטמבר 1920 בהתאם להסכם סייקס–פיקו ולסעיף 22 באמנת חבר הלאומים שהתקבלה בוועידת סן רמו, כמנדט זמני בשליטתה של צרפת.

יצירת לבנון הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-20 הצמיחה מקרבה העדה הנוצרית המארונית תנועה לאומית, שדרשה לעבור ממצב של אוטונומיה תחת העות'מאנים לריבונות במדינה מודרנית. ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, היו לתנועה הלאומית המארונית שלושה יעדים: כינון מדינה לבנונית, הקמתה בגבולות נרחבים, ובשליטה ובנוכחות של כוחות צרפתיים. בשנתיים שלאחר המלחמה הצליחה תנועה זו להשפיע בכיוון ניצחונה של המגמה התרבותית הדתית בקולוניאליזם הצרפתי ולממש עקב כך את שלושת יעדיה.[2]

הכרזת המנדט הייתה תנופת הניצחון הפוליטי המשולב של הלאומיות המארונית ושל חוגי הקולוניאליזם הצרפתי. אלא ששיתוף הפעולה לא המשיך לתת את הטון באשר למשטר הפנימי בתוך המסגרת הבעייתית שהקימו. צרפת לא מסרה לידי הלאומיים המארונים את השליטה הפנימית בלבנון, אלא שאפה למסד ככל האפשר, איזון בין העדות. ברוח זו הוקמו מוסדותיה של המדינה החדשה, שהפכה לרפובליקה חוקתית באמצע שנות ה-20. מוסדותיה החוקתיים של הרפובליקה, הבנויים על עקרון הייצוגיות העדתית, אפשרו המשכו של עשור שקט יחסית. אולם השקט היחסי תחת המנדט הצרפתי לא פתר את בעיות היסוד של לבנון כמדינה, שהוקמה למען הזהות המארונית אך חבקה בגבולותיה רוב שאיננו כזה.[3]

השטח שתוחם בסוף 1918 אמור היה להיהפך תוך שנתיים למדינת לבנון, היא "לבנון הגדולה". מושג חדש זה ביטא תפיסה חדשה והיה שונה באופן מהותי מן המושג "לבנון" שהתמסד במאה ה-19. "לבנון" בשנים 1861–1915 היתה סנג'ק אוטונומי באימפריה העות'מאנית ("המותצרפיה הלבנונית"), שהיה בהגמוניה נוצרית-מאורנית וכלל את הר הלבנון וחלקים מן החוף, ללא הערים טריפולי, ביירות, צידון וצור. התיחום החדש היה גדול בהרבה, וכלל גם את אזורי טריפולי והצפון, ביירות, צידון, ג'בל עאמל, עמק הבקאע וחלק מהרי מול הלבנון. השטח המצומצם של הסנג'ק לא התאים לשמש תשתית של ממש למדינה מודרנית, שכן הר הלבנון נזקק לנמלי החוף, למרכזים אורבניים ולשטחי המזרע של עמק הבקאע. אולם ההרחבה יצרה בעיה דמוגרפית-פוליטית ועם ההרחבה התרבו בשטח החדש של לבנון אלה שלא הזדהו בהכרח עם מדינה שכזו.[4] המוסלמים הסונים אשר התנגדו ברובם המכריע לעצם הקמת המדינה, על אחת וכמה התנגדו להשתייך אליה הלאומיים המודרניים שבקרבם שאפו להשתייך לסוריה, שהיא מדינה ערבית אסלאמית. המוסלמים השיעים, אף שחששו ממעמד של מיעוט קטן במדינה כמו סוריה תמכו בהם, והעדיפו זאת על להיות מיעוט במדינה נוצרית. גם הדרוזים אשר הגבולות החדשים איימו לנתקם מאחיהם שבג'בל דרוז (הר הדרוזים) ובחרמון ועתידים היו להיחלש מאוד במדינה החדשה בחרו בחלקם הגדול להתנגד לה. הנוצרים היוונים-אורתודוקסים היססו גם הם להתנתק מאחיהם שבערי סוריה. היוונים-קתולים היו קרובים יותר מכל עדה אחרת לרעיון כינון מדינה לבנונית בהגמוניה מארונית, והם תמכו במארונים אף על פי שהיו אמורים להפוך למיעוט קטן במדינה החדשה.[5] מכל הגורמים, רק המארונים הזדהו באופן מלא עם קיומה של לבנון.[2]

מבנה השלטון ב"לבנון הגדולה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה השלטון בלבנון עד קבלת העצמאות לא היה קבוע, אלא השתנה כל כמה שנים על ידי מקור הסמכות: צרפת.

ביולי 1920 הורה הנציב העליון אנרי גורו על פירוק "המועצה המנהלית של הר הלבנון", לאחר שחבריה הזדהו עם פייסל.[6] ב-1 בספטמבר 1920 הוקמה "לבנון הגדולה", וב-22 בספטמבר מינה גורו מועצה מנהלית חדשה,[6] פרו-צרפתית, בת 17 חברים שכללה גם נציגים מן השטחים שסופחו אל לבנון. למרות היותה של המועצה פרו-צרפתית ועל אף כל מנגנוני ההגנה שבנו הצרפתים, התנגדו לא פעם חברי המועצה להתערבות הישירה של הצרפתים בהחלטותיהם.

התפלגות אוכלוסיית לבנון לפי דת - תוצאות מפקד 1921[7]
דת מספר התושבים אחוז (%)
מארונים 199,181 32.70
יוונים-אורתודוקסיים 81,409 13.37
יוונים-קתולים 42,462 6.97
נוצרים אחרים 12,651 2.08
סך הכול נוצרים 335,703 55.12
סונים 124,786 20.48
שיעים 104,947 17.23
דרוזים 43,633 7.16
סך הכול מוסלמים 273,366 44.87
כלל התושבים 615,221 100

במרץ 1922 הוצא צו המורה על החלפת "המועצה המנהלית" ב"מועצה נבחרת" שנקרא גם "המועצה המייעצת"[8] (ישנן עדויות במחקר כי המועצות פעלו תקופת מה במקביל) - אליה נבחרו 30 חברים, בבחירות לא-ישירות, במאי 1922, על פי מפתח עדתי שנקבע בהתאם למפקד 1921. הבחירות נעשו על פי אזורי בחירה ששרטטו הצרפתים וחפפו במידה רבה את חלוקת הנפות העות'מאניות.[8] הבחירות לוו במתח עדתי רב שבא לידי ביטוי במעשי רצח ומחאות מאורגנות, בעיקר מטעם הסונים. הבחירות עצמן הותאמו לצורכי הצרפתים, שדאגו להכניס למועצה את תומכיהם מכל העדות.

פעולתה של "המועצה הנבחרת" הייתה רציפה והתבססה על איזון עדתי טוב תחת שלטונו של הנציב השני של סוריה ולבנון, גנרל מקסים וייגאן, אשר תרם רבות לאיזון ולשקט בלבנון והביא אותה לצמיחה כלכלית. בינואר 1925, פוזרה "המועצה המייעצת" על ידי גנרל מוריס סראי, "הנציב העליון" החדש, אשר התנגד אידאולוגית לרעיון המפתח העדתי ובמקומה נבחרה "מועצת נבחרים", על פי שיטת בחירות ללא מפתח עדתי, אשר תפקדה עד כינון חוקה בלבנון ב-1926.

צרפת התחייבה בפני חבר הלאומים בשנת 1923, כי תוך שלוש שנים תעניק חוקה למדינות שבהן היא מחזיקה בתוקף המנדט הבינלאומי.[9] בהתאם לכך, בחרה מתוכה "המועצה הנבחרת" ועדת-ניסוח בת 11 איש, לפי מפתח עדתי, שניסחו שאלון בדבר אופי השלטון בלבנון. השאלון חולק ל-210 ממכובדי לבנון. תוצאות השאלון היו אחידות ברובן והצביעו על רצון במשטר רפובליקאי, פרלמנטרי שמנוהל על פי מפתח עדתי. ואכן, באופן מותאם לרצון זה עוצבה חוקת לבנון וב-22 במאי 1926 אישרה "המועצה הנבחרת" את החוקה. ביום המחרת, לאחר אישור הנציב העליון, אנרי דה-ז'ובנל, הוענקה החוקה ללבנון. החוקה עיצבה את לבנון כ"רפובליקה" עצמאית בלתי-ניתנת לחלוקה.[10] גבולות שטחה עוגנו בחוקה והוכרו על ידי צרפת (המעצמה המנדטורית) ועל ידי "חבר-הלאומים" (מעניק המנדט).

לעיגון שטחה של לבנון בחוקה (על פי סעיף 95) ובחוק הבינלאומי (על ידי הכרה של "חבר הלאומים" בלבנון) משמעות פוליטית ומשפטית כאחת: גבולות השטח אינם ניתנים לשינוי ואי-אפשר להעניק חלקים מ"לבנון הגדולה" לאחרים. קיבוע עובדה זו במשפט הבינלאומי שירת את רצונה של צרפת להקטין את ציפיות התנועות "הפן-סוריות" [תנועות "פן-סוריות" הן תנועות בלבנון (ובסוריה) השואפות לאיחוד, בעוצמות שונות, עם סוריה. הקיצונית שבתנועות אלה שאפה שלבנון תתחבר כליל עם סוריה כדי להקים את "סוריה רבתי" בשלטון סורי. "הפן סורים" שמו דגש על עיצוב לאום סורי (לאו דווקא "ערבי", "מוסלמי")].

בחוקה נקבעה גם התלות של לבנון בצרפת, המעצמה המנדטורית. וזאת בגלל רצונה של צרפת לא לאבד את יכולת האחיזה הכלכלית-החברתית-הצבאית-הפוליטית במזרח התיכון.

לפי החוקה, הממשל נקבע כממשל פרלמנטרי, אך היה זה ממשל רפובליקאי בעל ייחוד: איוש הפרלמנט נעשה לפי מפתח בחירות עדתיות. כלומר: גם בלבנון ניתן משקל יוצא דופן למרכיב ההשתייכות העדתית בקביעת היכולת להשפיע על החיים הציבוריים. אף-על-פי שלכאורה אומץ "התקן הפוליטי" של המערב, בפועל לא ניכרה התקדמות בעניין קירוב ושיתוף פוליטי בין העדות. להפך, רשמית נשתמר קיבוע עצמתן של העדות: מפתח הייצוג על-פי העדות כבסיס לחלוקת השלטון והמשאבים נשאר ונשמר בעינו, גם בלבנון. הוא אפילו קיבל תוקף בינלאומי משום שלבנון וחוקתה הוכרו על ידי "חבר הלאומים".

ללא ספק יש פרדוקס בהכרה בינלאומית זו בחוקה המקבעת התמיינות על פי השתייכות עדתית ודתית דווקא על ידי גוף בינלאומי אשר הוקם על יסוד 14 עקרונות הומניסטיים שניסח בשעתו בנאום הנשיא האמריקאי, וודרו וילסון השוללים מכל וכל אפליות מסוג זה.

על פי החוקה הלבנונית שהתקבלת בשנת 1926, בראש המדינה עומד נשיא (הראשון שבהם היה שארל דבאס, שמונה על ידי הנציב העליון) והיא מושתתת על פרלמנט דו-בתי: סנאט (בית עליון) שחלק מציריו מונו על ידי הנשיא, ומתחתיו - בית הנבחרים (ביה"נ). מכל מחוז-בחירה נכנסו לפרלמנט נבחרים על-פי מכסה עדתית. שנה לאחר מכן, ב-1927, בוטל הסנאט, הבית העליון, ונקבע כי הנשיא ימנה שליש מהצירים.[11] הממשלה שמינה הנשיא פעלה תחת ניהולם ופיקוחם של יועצים צרפתיים. שני התיקים שלא עברו בשלב זה לשליטה לבנונית היו תיקי החוץ וההגנה.[12] הללו נשארו עדיין בידי "הנציב העליון" הצרפתי, שהושארה בידיו גם זכות הווטו.[10]

דגל הרפובליקה הורכב מה"טריקולור" הצרפתי וארז הלבנון.[12]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לבנון הגדולה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עד 1926 שמה הרשמי היה "מדינת לבנון הגדולה".
  2. ^ 1 2 חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ג, עמ' 29.
  3. ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ג, עמ' 70.
  4. ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ג, עמ' 24–25.
  5. ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ג, עמ' 25–26.
  6. ^ 1 2 חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ג, עמ' 78.
  7. ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ג, עמ' 27.
  8. ^ 1 2 חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ג, עמ' 79.
  9. ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ג, עמ' 89.
  10. ^ 1 2 חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ג, עמ' 102–104.
  11. ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ג, עמ' 105–106.
  12. ^ 1 2 חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ג, עמ' 107.