בשארה אל-ח'ורי
לידה |
10 באוגוסט 1890 רשמיא (אנ'), האימפריה העות'מאנית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
11 בינואר 1964 (בגיל 73) ביירות, לבנון | ||||
מדינה | לבנון | ||||
מקום קבורה | Ra's al Nab' Cemetery | ||||
השכלה |
| ||||
מפלגה | Constitutional Bloc | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
פרסים והוקרה | |||||
בשארה אל-ח'ורי (בערבית: بشارة الخوري; 1890 – 1 בינואר 1964) היה נשיאה הראשון של לבנון, לאחר קבלת עצמאותה מצרפת ב-1943.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אל-ח'ורי היה יליד האזור הדרומי בהר הלבנון, שהיה דרוזי בעיקרו. הוא היה עורך דין אשר רכש את השכלתו בפריז. החל את דרכו בשנת 1912 כמתמחה במשרד עורכי הדין של אמיל אדה. כמו אדה היה גם אל-ח'ורי פטריוט מרוני ונאמן לרעיון "לבנון הגדולה". אלא שבכך התמצה הדמיון, וביריבותם האישית גילמו השניים את הגישות השונות אל מול פני הדילמה המרונית.[1]
למרות שדיבר צרפתית, העדיף אל-ח'ורי את הערבית ואת תרבותה. הוא לא היה לאומן ערבי מודרני שכן נאמנותו העקרונית נשארה ללבנון, אולם את ביטחונה ואת קיומה של לבנון, כך סבר, לא ניתן יהיה לשמר מתוך הנצחת העימות עם האסלאם ועם הערביות.[2]
הקו שהנחה את אל-ח'ורי היה פרגמטיסטי, ולפי הערכותיו מוטב היה למרונים להתפשר עם המוסלמים. הוא שאף להגברת הפעולה בין העדות במסגרת המוסדות המאוזנים של הרפובליקה הלבנונית, בתקווה שבתוך כך תושבי לבנון המוסלמים ילכו ויזדהו עם המדינה הלבנונית. על פי השקפתו, תפקידה ההיסטורי של צרפת באזור הסתיים. צרפת, לדידו, עשתה את שלה בעצם הקמתה של "לבנון הגדולה" ובכינונה של הרפובליקה. עתה הייתה נוכחותה בבחינת שלטון זר, שיש להיפטר ממנו. ההתנגדות להמשך המנדט הצרפתי הייתה עבורו גם הגשר הבטוח ביותר שעליו ניתן לפסוע לעבר הסולידריות הנוצרית-מוסלמית.[2]
לאחר בחירתו של הנשיא שארל דבאס קיבלו המרונים את ראשות הממשלה ואל-ח'ורי מונה לשר המשפטים. עתה נעשתה היריבות בינו לבין אדה גלויה ועקרונית. השניים ביקשו הכרעה באמצעות התחרות על מוסד הנשיאות. אולם ההכרעה בין שתי המגמות שייצגו לא מיהרה להתממש. שנות תהפוכות ארוכות עברו עד שיירשם ניצחון חלקי וזמני בלבד למגמה שייצג אל-ח'ורי.[3]
באוגוסט 1943 התמודד בראש הגוש הקונסטיטוציוני בבחירות לפרלמנט הלבנוני, אל מול "הגוש הלאומי" של אמיל אדה[4]. לאחר הבחירות הצליח אל-ח'ורי להיבחר לנשיא לבנון והוביל להכרזה על עצמאות לבנון. בעקבות זאת, בנובמבר 1943, עצרו הצרפתים את אל-ח'ורי ואת חברי הממשלה ומינו את אמיל אדה באופן זמני לראש ממשלה כדי שיערוך בחירות חדשות[5]. אולם לאחר מספר ימים שחרר הגנרל ז'ורז' קאטרו את אל-ח'ורי[6] והוא שב לתפקידו. בתקופתו התקיימה מלחמת העצמאות הישראלית, בה לבנון נלחמה נגד ישראל ולבסוף הפסידה וחתמה על הסכם הפסקת אש כחלק מהסכמי רודוס.
בנו מישל היה פוליטיקאי וכיהן במספר תפקידי שר, בתו היא האמנית אוגט קלאנד.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, פרק 5.5.1.2: בשארה אל-ח'ורי, עמ' 116–118.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בשארה אל-ח'ורי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ארליך, ספר ג, עמ' 116.
- ^ 1 2 ארליך, ספר ג, עמ' 117.
- ^ ארליך, ספר ג, עמ' 118.
- ^ היום - הבחירות בלבנון, המשקיף, 29 באוגוסט 1943
- ^ מאסר ממשלת הלבנון, הפגנות ועוצר לילה בבירות, הַבֹּקֶר, 12 בנובמבר 1943
העתונות הערבית על המשבר בלבנון, משמר, 14 בנובמבר 1943 - ^ ב-11 ימי אלם, הצופה, 30 בנובמבר 1943
נשיאי לבנון | ||
---|---|---|
לבנון הגדולה (מנדט צרפתי) | שארל דבאס • אנטואן פריבאט-אובארד • חביב פאשא אלסעד • אמיל אדה • פייר ג'ורג' ארלאבוס • אלפרד ג'ורג' א-נקאש • איוב ת'אבת • פייטרו טראד • בשארה אל-ח'ורי • אמיל אדה | |
לבנון (העצמאית) | בשארה אל-ח'ורי • פואד שהאב • כמיל שמעון • פואד שהאב • שארל חילו • סולימאן פרנג'יה • אליאס סרכיס • בשיר ג'ומאייל • אמין ג'ומאייל • רנה מעווד • אליאס הראווי • אמיל לחוד • מישאל סולימאן • תמאם סלאם (בפועל) • מישל עאון |
הקודם: אוגוסט אדיב פאשא |
ראש ממשלת לבנון 5 במאי 1927 - 10 באוגוסט 1928 |
הבא: חביב פאשא אלסעד |
הקודם: חביב פאשא אלסעד |
ראש ממשלת לבנון 9 במאי 1929 - 11 באוקטובר 1929 |
הבא: אמיל אדה |
הקודם: פייטרו טראד |
נשיא לבנון 21 בספטמבר 1943 - 11 בנובמבר 1943 |
הבא: אמיל אדה |
הקודם: אמיל אדה |
נשיא לבנון 22 בנובמבר 1943 - 18 בספטמבר 1952 |
הבא: פואד שהאב (זמני) |