איוויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוויה
Iwje

BIA Iwje COA.jpg

Flag of Iŭje (small).png

Iŭje, Kaścielnaja. Іўе, Касьцельная (2010).jpg
מדינה / טריטוריה Flag of Belarus.svg  בלארוס
תאריך ייסוד 1444
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה

8,600‏  (נכון ל-2006)
קואורדינטות 53°55′N 25°46′E / 53.917°N 25.767°E / 53.917; 25.767קואורדינטות: 53°55′N 25°46′E / 53.917°N 25.767°E / 53.917; 25.767

איוויהבלארוסית: Іўе , ברוסית: Ивье , בפולנית: Iwje, ביידיש: אייוויע) היא עיירה במחוז גרודנו, כ-160 ק"מ מגרודנו.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מסמכים מהמאה ה-17, נוסדה איוויה על ידי אשת הדוכס הגדול של ליטא במאה ה-15. במאה ה-16 התיישבו בה טטרים, ובשנת 1600 נבנו בה כנסייה ומנזר ברנרדיני.

על פי סברה אחת, מקור שמה של העיירה הוא סלאבי, ופירושו – עץ ערבה. על פי סברה אחרת, המקור הוא פיני, והמשמעות היא "מקור הנהר". סברה נוספת גורסת שהשם הוא טטרי במקור, ומשמעותו היא "בית" או "קן". זאת מכיוון שהעיירה הייתה במשך שנים רבות יישוב בלארוסי-טטרי.

יהודי איוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו באיוויה כ-3,000 יהודים, שהיוו רוב תושבי העיירה.

באיוויה פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות, בהן השומר הצעיר, המזרחי ובית"ר, ומוסדות דת וחינוך יהודיים, ובהם בית ספר מרשת תרבות ובית ספר יידי.

ב-15 במאי 1929 עלו באש מרבית בתי היהודים ומוסדות הציבור בעיירה בשרפה שפרצה בה, וועד עזרה מקומי פעל לשיקומם.

בעקבות כניסת הסובייטים לאיוויה ב-18 בספטמבר 1939, נסגרו רוב המוסדות היהודיים בעיירה.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע ברברוסה, בקיץ 1941, כבשו הגרמנים את העיירה. כעבור מספר ימים גויסו הגברים היהודים בני 15 עד 60 לעבודת כפייה, וב-2 באוגוסט 1941 הובילו הגרמנים 224 יהודים ממשכילי העיירה, ובהם רבנים ומורים, ליער ליד הכפר סטנייוויצ'ה (Staniewicze), שם ירו בהם למוות בסיוע ליטאים.

בעיירה הוקם גטו מוקף גדר תיל, ובראש היודנרט שמונה במקום הועמד משה קופלר, פליט מקרקוב. לגטו הובאו מגורשים יהודים מיישובי הסביבה, ומספר תושביו הגיע ל-3,500 עד 4,000 נפש, תוך צפיפות רבה.

ב-12 במאי 1942 רוכזו יהודי הגטו בכיכר השוק בעיירה, ולאחר סלקציה, הובלו כ 2,300 איש, רובם נשים וילדים, לסטנייוויצ'ה, ושם נרצחו. עשרות יהודים שניסו להימלט נתפסו ונרצחו.

בסוף דצמבר 1942 נרצחו עוד כ-150 מיושבי הגטו במחנה העבודה בוריסוב שליד מינסק, וב-16 בינואר 1943 גורשו למעלה מ-1,000 יהודים מהגטו לאזור ביצות ביאלה-בלוטה (Biale Blota) בסמוך לבוריסוב, ושם נרצחו. באותו יום נמלטו ליערות כ-200 יהודים, ורובם הצטרפו במרוצת הזמן לפרטיזנים.

במרץ 1943 הועברה קבוצה קטנה של יהודים מהגטו לגטו לידא, ובאוגוסט אותה השנה הועברו כ-70 צעירים מהגטו למחנה עבודה ליד סמולנסק, ונרצחו שם. אחרוני היהודים מגטו איוויה גורשו בספטמבר 1943 למחנות ההשמדה סוביבור ומיידנק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]