איזה הרשקוביץ
 | |
| לידה |
1907 אוקראינה |
|---|---|
| פטירה |
11 בנובמבר 1997 (בגיל 90 בערך) ישראל |
| תחום יצירה | ציור, ספרות ילדים |
איזה הרשקוביץ - אילון (1907, אוקראינה – 11 בנובמבר 1997, תל אביב-יפו) הייתה מאיירת ספרי ילדים ויוצרת, מחלוצות האיור בארץ ישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרשקוביץ נולדה באוקראינה ובשנת 1922 עלתה לארץ עם הוריה, דב הרשקוביץ (אדריכל, היה מהנדס העיר תל אביב) ואנה (חנה) מויסייבנה, שהייתה פסנתרנית. המשפחה השתקעה בתל אביב. איזה הצטרפה לגימנסיה הרצליה. בסיום לימודי התיכון, שאפה ללמוד אמנות, ואולם לדרישת אמה הפסנתרנית, נאלצה ללמוד מוזיקה באיטליה. רק לאחר מכן התאפשר לה לממש את שאיפתה ולמדה ציור ורסטורציה. לאחר שובה לארץ, נישאה איזה לפריץ, אמן תל- אביבי, הזוג התערה בבוהמה המקומית. לאחר כשנתיים, התאבד פריץ בקפיצה ממגדל המים ברחוב מזא"ה. לבני הזוג לא היו ילדים. בשנות ה-30 שימשה כציירת הבית בתיאטרון לנוער "קסם". איזה הייתה מורה לציור בבית הספר "יסוד המעלה" בתל אביב.
בעקבות טיול שערכה בערבה ב-1950 החליטה להתיישב באילת, יישוב בראשית ימיו שאוכלוסייתו דלילה והמבנים בו בודדים. מאוחר יותר, בתחילת שנות ה-60, לאחר שרפי נלסון הגיע לאילת, התחברה אליו ולדמויות הצבעוניות שהתגוררו שם. נמנתה על מייסדי המוזיאון העירוני בעיר. משם הפליגה בתחילת שנות ה-60 למסע בן שלושה חודשים באתיופיה. הרשקוביץ פגשה לראשונה את רעייתו של הקיסר האתיופי היילה סלאסי בהצגת האופרה בירושלים בסביבות 1943. אז חיו הקיסר ורעייתו בגלות שם. הרשקוביץ ביקרה, בין היתר, בארמון המלכות של הקיסר באדיס אבבה והתיידדה עם רעייתו, הקיסרית.
לאחר מכן עברה לאשקלון, שם עסקה בשחזור עתיקות, בין היתר, של הקבר הרומי.
יצירתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקופה זו הייתה פורה מאוד מבחינה אומנותית. איוריה פורסמו בספרי ילדים, בחוברות וספרי לימוד, בעיתוני ילדים (בין היתר בשבועון הבקר לילדים), בכרזות קק"ל ובפורמט לפנס קסם. בנוסף איירה פרסומים מסחריים וביצעה עבודות קיר במבני ציבור. בין היתר איירה את "טופסי", הסמל המסחרי של חברת ארדי למוצרי מזון, חידשה את הבאר ואת החצר החיצונית במלון רמת אביב, יצרה פסיפס בבית הקפה "אקסודוס" בתל אביב, יצרה תבליטי קיר בקפה "לילית" בתל אביב, יצרה עבודת קיר במלון מלכת שבא באילת ועיצבה כמה תחנות אוטובוסים של אגד ברחבי הארץ, ביניהן תחנת אגד באשקלון, שם יצרה פסל-קיר ממתכת שתיאר מרכבות סוסים תנ"כיות. איזה זכתה בפרס על תכנון אנדרטה ליו"ר הראשון של הכנסת, יוסף שפרינצק, בשכונת רמת יוסף בבת ים, אך האנדרטה לא הוקמה בסופו של דבר בגלל חוסר תקציב.
איזה עסקה גם בציור תפאורות לתיאטרון ולאופרה: "עני חשוב כעכבר" בתיאטרון עברי, "הנערה מאליזונד" אופרה קומית של ז'אק אופנבך, תפאורה לתוכנית 'לך לך' של המטאטא, ביצעה תפאורות לתיאטרון הילדים בתל אביב אותו ניהלה אימו של מולי שפירא ותפאורה לאופרה ריגולטו שהוצגה בתל אביב ובירושלים בתיאטרון אדיסון. ידידתה, קיסרית אתיופיה, רעייתו של היילה סלאסי, שישבה עם בעלה הגולה בארץ ישראל, התפעלה מהתפאורה, ושנים אחר כך, הזמינה את איזה לחבש כדי לקשט קיר בארמון הקיסר.
איזה איירה עשרות ספרי ילדים ושיתפה פעולה עם מיטב סופרי הילדים באותה תקופה: לוין קיפניס, אנדה עמיר-פינקרפלד, רפאל ספורטה, מרים ילן-שטקליס, ימימה טשרנוביץ ועוד.
בשנת 1962 יצא לאור הספר כושיתה בת אילת, אותה כתבה ואיירה איזה, ספר על גורלה של חתולה בת העיר הדרומית. בשנות ה-60 שימשה כמדריכה במכון למנהל ציבורי בתל אביב.
שנותיה האחרונות ומותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-70 של המאה ה-20 חזרה לתל אביב-יפו וחיה בעיר בבדידות, התגוררה ברחוב מלצ'ט, מוקפת בעשרות חתולים. בראשית שנות השמונים לקתה באירוע מוחי והפכה לנכה. את כוח יצירתה הפנתה לאפיקים חדשים והמשיכה ליצור במסגרת ארגון אמני הציור בפה או ברגל. בהמשך, הפכה לסיעודית לחלוטין עד פטירתה בנובמבר 1997. את גופתה צוותה למדע וביקשה שלא יהיה לה קבר כיוון שאין מי שיפקוד אותו. בשנת 1999 נטמנה בבית העלמין ירקון.
לאחר מותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנים לאחר מותה, אצרו ענת שלו וטל מרגלית תערוכה במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס אשר עסקה בקשר בין יצירתה לעיתון "הבקר לילדים" לבין איוריה האייקונים בסדרת הספרים גן-גני. התערוכה הוצגה בין אוקטובר 2014 – פברואר 2015. בפתיחה נשא דברים איש הרדיו מולי שפירא, אשר הכיר את איזה בילדותו.
ספרים שאיירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גברת עם כלבלב (1943)
- אגד החיות (נורית, 1946)
- גן גני (טברסקי, 1947)
- המסע אל האי אולי (דביר, 1952)
- הארנבת האמיצה - העורב והכנרית (עמיחי, 1955)
- פרחי ארצנו בעונתם (כתב, אברהם שלמון)
- כושיתה בת אילת (טברסקי, 1962)
- גן גנון
- גשם
- גן גורים
- הגמד זרימד: אגדה
- טירת כסף
- ילקוט משחקים
- נורית
- שנים עשר אחים
- רובינזון קרוזו (עמיחי, 1980).
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]איזה הציגה מספר תערוכות יחיד:
- 1961 - תערוכת פולקלור חבש, בית תרבות העמים ירושלים
- 1961 - תערוכה במוזיאון לפולקלור ואתנולוגיה חיפה
- 1971 - תערוכת ציור בספריה העירונית אילת
- 1971 - תערוכת ציור בבית סוקולוב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתבי איזה הרשקוביץ בפרויקט בן-יהודה
- עמוד התערוכה על איזה, באתר המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס
- נערה ממש אוצרת - טל מרגלית וענת שלו אוצרות תערוכה ייחודית על המאיירת איזה הרשקוביץ, באתר מודיעין-מכבים-רעות ניוז
- רשימת הפרסומים של איזה הרשקוביץ, באתר קטלוג הספרייה הלאומית
- ארכיון כתבות על איזה מתוך אתר המוזיאון "אילת עירי"
- על הספר כושיתה בת אילת, פורום קהילה - איור, באתר עכבר קפה
- על איזה ומסעה לאתיופיה - מאת יצחק בר יוסף(הקישור אינו פעיל, 24 בינואר 2022), באתר גנזים
איזה הרשקוביץ, דף שער בספרייה הלאומית
