אייריס 7

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסטרואיד אייריס 7 הוא  אסטרואיד גדול בחגורה המרכזית המקיף את השמש בין מאדים ליופיטר.  הוא האובייקט הרביעי הבהיר ביותר  מתוך האסטרואידים בחגורה המרכזית.

אייריס מסווג כאסטרואיד מסוג S, כלומר קבוצת אסטרואידים המורכבים ממינרלים ותחמוצת סיליקון ובעלי הרכב סלעי.  כ-17 אחוז מהאסטרואידים משתייכים לסוג זה. זמן הקפתו סביב השמש הוא 3.69 שנים בקוטר של כ-200 ק"מ.                                                                                                                           

גילוי ושמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייריס מספר 7 התגלה ב-13 באוגוסט 1847 בלונדון על ידי האסטרונום הבריטי ג'ון ראסל הינד. מנהל החברה המלכותית האסטרונומית, אשר גם מצא בין השנים 1847- 1854 סך הכל עשרה כוכבים קטנטנים. שמו של האסטרואיד ניתן לו על שמה של איריס אלת הקשת בענן במיתולוגיה היוונית, אשר שימשה גם כשליחת האלים.[1]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איריס הוא אסטרואיד מסוג S. על פני השטח שלו ניתן להבחין בהבדלים אולבודיים, הבדלים הנוגעים למידת ההחזריות של קרינה מהאסטרואיד. בסך הכל השטח הוא בהיר מאוד והוא ככל המשוער מורכב מתערובת ברזל, ניקל, מתכות ומגנזיום, ברזל סיליקטים. הדינמיקה הפלנטרית גם מצביעה על כך שהוא צריך להיות מקור משמעותי של מטאוריטים.[2] בין אסטרואידים מסוג S איריס מדורגת במקום החמישי בקוטר ממוצע אחרי יונומיה, ג'ונו, אמפיטריט והרקולינה.

 בהירות  [עריכת קוד מקור | עריכה]

המשטח הבהיר של אייריס והמרחק הקטן מהשמש הופכים אותו לאובייקט הרביעי הבהיר ביותר  בחגורת האסטרואידים אחרי וסטה, קרס ופאלאס. הוא ניחן בדרגת בהירות של +7.8, אשר דומה לזה של נפטון, מה שמאפשר בקלות לצפות בו באמצעות משקפת מרוב הניגודים. ברמות ניגוד אופייניות הוא מגדיל את השוליים הגדולים יותר.[1] עם זאת ברמות ניגודים  נדירות יותר ליד  איריס יכול להגיע לגודל של +6.7[3] ( בפעם הבאה ב-31 באוקטובר 2017 הוא יגיע לגודל +6.9).

סיבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצפיות וניתוחים שונים מצביעים על כך שלאייריס צורה זוויתית מסוימת. בנוסף ניתוח הקואורדינטות האליפטיות שלו בצירוף נתונים נוספים מעלה[4] כי בחצי הכדור של אייריס השמש אינה שוקעת בקיץ ואינה זורחת בחורף. כך שבגוף חסר אוויר זה הטמפרטורה מתקיימת בהבדלים גדולים מאוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אייריס 7 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 פול הומברך, שתי אלות בשמי הסתיו, Abenteuer Astronomi, ‏23 באוקטובר 2017
  2. ^ Migliorini, F .; מנרה, א . צ'לינו, א . di Martino, M .; Zappala, V, (7) איריס: מקור אפשרי של chondrites רגילים?, SAO/NASA ADS Astronomy Abstract Service, ‏5/1997
  3. ^ מדריך שדה לכוכבים ולכוכבים, בוסטון, MA: Houghton Mifflin., 1983
  4. ^ ,Kaasalainen, M וטרפה, י . פיירונן, י., מודלים של עשרים אסטרואידים מתוך נתונים פוטומטריים, SAO/NASA ADS Astronomy Abstract Service, ‏10/2002