אילה רז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אילה רז
אילה רז.jpg
לידה 17 במרץ 1941 (בת 80) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה אילה חיון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר הריאלי העברי בחיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אילה רז (נולדה ב-17 במרץ 1941) היא היסטוריונית וחוקרת אופנה, אוצרת תערוכות בנושאי טקסטיל ואופנה, ומעצבת אופנה ותכשיטים. בעבר הייתה מרצה בכירה וראש המגמה לעיצוב אופנה בשנקר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילה רז נולדה בשם אילה חיון, בת למרים ודוד חיון, אחות לאמנון, רבקה ועודד, שנפל בעיר העתיקה במלחמת ששת הימים. היא גדלה בטבריה, שם סיימה את בית הספר היסודי ע"ש ארליך ובגיל 14 עברה עם משפחתה לחיפה; היא בוגרת המגמה הספרותית בבית הספר הריאלי. בוגרת המדרשה למורות ע"ש א.ד. גורדון בחיפה (1961-1959) ובעלת תעודת הוראה (1964). ב-1966 קיבלה תעודת מעצבת אופנה מטעם מכון היצוא הישראלי. [1] [2]

רז גרה ברוטרדם, הולנד בשנים 1968- 1973, שם סיימה בהצלחה את לימודיה במחלקה לעיצוב אופנה באקדמיה לאמנויות יפות [1] [3] וקבלה תעודת מומחה בבגדי נשים וילדים ותעודת מומחה בטקסטיל, מטעם האיגוד המקצועי לטקסטיל, הולנד. בתקופת שהותה בהולנד שימשה כמעצבת אופנה ל-Yolo Couture באוטרכט ול-Pablo Modas ברוטרדם.

בשנים 1964–1965 הייתה כתבת אופנה בעיתון "על המשמר".

החל מ-1964 ועד לשנת 1986 עבדה רז כמעצבת אופנה בתעשייה, במפעלים: דורינא, עלמקו, עדין נויפלד, טררה, הנרי השמיני, לודז'יה, [4] [5] [6] [7] אתא, [2] [8] סריגמיש וסריג-עור. ב-1966 זכתה בפרס עבור עצוב בגד ים בתצוגת בגדי ים, חוף ונופש בחסות מכון הייצוא הישראלי. [9] [10] [11] ב-1967 הציגה דגם מצטיין בפרויקט שיתוף פעולה בין מעצבי-אופנה וטקסטיל בישראל, בחסות מכון היצוא הישראלי.

בשנת 1982 התמנתה רז למרצה במגמה לעיצוב-אופנה בשנקר, ב-1983 משנה לראש המגמה; בשנים 1985–1992 כיהנה כראש המגמה לעיצוב אופנה, [8] [12] רז הייתה מרצה בכירה בשנקר, במשך 26 שנה, עד פרישתה לגמלאות בשנת 2008. [8]

רז הייתה חברת מערכת ויועצת ראשית בהפקת "אופנה בישראל", סדרת טלוויזיה בת שישה פרקים, שהוקרנה בערוץ הראשון ב-2011. [13] [14] הייתה יועצת לאופנה במוזיאון ההיסטורי של העיר תל אביב-יפו (2010-2008). [13] יועצת לפרויקט "בולי אופנה ישראלים" פרויקט חברת דואר ישראל בשיתוף שנקר (2006). [15]

הייתה חברת ועדת תקינה במכון התקנים הישראלי בנושא "לבנים סרוגים" (1989-1992), מייסדת ויו"ר פורום המעצבים, [16] סגן יו"ר האגודה הישראלית לטקסטיל ולאופנה (2000-1994). ב-2010 זכתה בתעודת חבר כבוד מהאגודה הישראלית לטקסטיל ולאופנה "על פעלה הרב לטובת תעשיית הטקסטיל והאופנה ומוסדותיה בישראל". משנת 2016 עד היום (2019) היא חברה בוועדה למונחי לשון באופנה של האקדמיה ללשון העברית.

רז שותפה לסרט תיעודי על חייה של לאה גוטליב, מעצבת גוטקס, שיוקרן ב־2019 בטלוויזיה, בערוץ כאן 11. התסריט שכתבה מבוסס על המחקר לתערוכה "הגברת עם החרציות", שאצרה במוזיאון העיצוב חולון בשנת 2013.

רז עוסקת בחקר ההיסטוריה של האופנה במאה ה-20 החל מ-1882 ומתמקדת באופנה בישראל בתקופה זו. [2] היא אוצרת תערוכות בנושאי אופנה וטקסטיל.

מדצמבר 2009 היא בעלת בלוג, בשם "הבלוג של אילה רז", בו פרסמה 324 כתבות, בעיקר בנושאי אופנה. היא כתבה שלושה ספרי ילדים שראו אור בעברית ובאנגלית.

אילה רז נשואה לדן, אדריכל וצייר, [3] ואמא לשרון גלוטר-רז, אדריכלית מכון ויצמן וראש ענף תכנון, ולעודד רז, associate professor בפקולטה לאלקטרוניקה באוניברסיטת איינדהובן, הולנד.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים ומאגרי מידע באופנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוצרות תערוכות בנושאי אופנה וטקסטיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1999 - תערוכת קבע: "בגדי ראשונים – 40 שנות אופנה" : לבוש המתיישבים הראשונים במושבה ראשון לציון (1928-1882), בבית שליט, המהווה חלק מהמוזיאון לתולדות ראשון לציון. תערוכה שאותה רז אצרה וגם השתתפה בעיצובה.
  • 2006 - תערוכת "נעליים בריבוע" במוזיאון ראשון-לציון.
  • 2010 - "טקסט-טקסטיל-טקסטורה" בגלריה פריסקופ, תל אביב.
  • 2012/3 - "טקסטילירי" בגלריה פריסקופ, תל אביב.
  • 2013 - "הגברת עם החרציות" תערוכת מחווה ללאה גוטליב, מייסדת גוטקס, מוזיאון העיצוב חולון. בה אצרה את החלק המרכזי על גוטקס ההיסטורית.
  • 2016 - ״סורגים את העיר״ אירוע בכפר סבא המבוסס על התנדבות קהילתית להלבשת המרחב הציבורי.

תערוכות יחיד כמעצבת תכשיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2008 -‏joie de Vivre, גלריה "פריסקופ" בתל אביב.
  • 2010 - "דלות זוהרת", גלריה "חנקין" בחולון.

תערוכות קבוצתיות כמעצבת תכשיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2008 - "גלרינה" בת-שלמה.
  • 2008 - "ניאו" בגני התערוכה, תל אביב.
  • 2009 - תערוכה בבית המוזיקה לרגל חגיגות המאה לתל אביב-יפו.
  • 2011 - "Mass pro One" בגלריה מאירוב בחולון.
  • 2010 - תכשיט שעיצבה נבחר להשתתף בביאנלה, באמסטרדם, בנושא "True Colours" בחסות New Traditional Jewellery . הביאנלה הוצגה גם בוילה ברגל, אידר-אוברשטיין, גרמניה (2010) ובמוזיאון לאמנות מודרנית, ארנהם, הולנד (2011).

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2014 - מי יעזור לצבה לבחור, מאיירת: עירית אבידב שחרור.
  • 2015 - מה נחוץ לצב לחוץ, מאיירת: עירית אבידב שחרור.
  • 2015 - בית מושלם לצב מנומנם, מאיירת: מרוה מור איילון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אילה רז בוויקישיתוף

כתבות מצולמות של אילה רז בטלוויזיה הקהילתית כפר סבא:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 רונית צח, מאה שנים של בורדות, כל העיר, חלק 2, 29 במרץ 1996, עמ' 54.
  2. ^ 1 2 3 איתי יעקב, אנחנו על המפה הרקומה, מעריב סגנון, 20 באוקטובר 2010, עמ' 20–22.
  3. ^ 1 2 דליה פלג, עיצוב תעשייתי זה נושא רציני, צומת השרון, יולי 1980.
  4. ^ נורית בת יער, קטיפה צלולה כיין, ידיעות אחרונות, 24 בנובמבר 1980, עמ' 11.
  5. ^ מעריב, 18 בנובמבר 1980, עמ' 22.
  6. ^ אביטל ניצן. הצבעים הזוהרים של אילה רז, צומת השרון 5 באוגוסט 1983. עמ' 9.
  7. ^ חניתה צנטנר, מהתחתונים לעליונים, העולם הזה, 1980.
  8. ^ 1 2 3 יובל סער, רואה החשבון שלה משתגע, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2008.
  9. ^ פרסים לדגמים מצטיינים בתצוגת אופנת-ים, חוף ונופש, דבר, 13 באוקטובר 1966, עמ' 4.
  10. ^ לאשה, גלון מס' 1019, 18 באוקטובר 1966.
  11. ^ בגדי-ים - לקיץ הבא..., היום, 10 באוקטובר 1966.
  12. ^ רות ויטלה, אילה רז: "אנו מעודדים פתיחת סטודיו פרטי, אך לא על חשבון התעשייה". אופנה וטקסטיל, גיליון מס' 2, אפריל 1990.
  13. ^ 1 2 אלינור ארבל, יצר היצירה, מוסף שמנת בעיתון הארץ, אוקטובר 2008, עמ' 54–58.
  14. ^ באנו, לבשנו, כבשנו, הארץ - גלריה 6 יוני 2011, עמ' 8.
  15. ^ אילה רז, אופנה ישראלית, דואר ישראל השירות הבולאי, כסלו התשט"ז דצמבר 2006, מס 759.
  16. ^ רימונה שיף, חוף טוב, סוף טוב..., השבוע, 15 במאי 1996, עמ' 10.