איראקלי ר'אריבאשווילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איראקלי ר'אריבאשווילי
ირაკლი ღარიბაშვილი
לידה 28 ביוני 1982 (בן 41)
טביליסי, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גאורגיהגאורגיה גאורגיה
השכלה
מפלגה החלום הגאורגי עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת גאורגיה ה־15
22 בפברואר 2021 – 29 בינואר 2024
(3 שנים)
פרסים והוקרה
מסדר ההצטיינות האוקראיני, דרגה 1 (2021) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אִירַאקְלִי רַ'אֲרִיבָּאַשְׁוִוילִי (בגאורגית: ირაკლი ღარიბაშვილი; נולד ב-28 ביוני 1982) הוא פוליטיקאי גאורגי, שכיהן כראש ממשלת גאורגיה מ-22 בפברואר 2021 עד 29 בינואר 2024. כיהן כראש ממשלה מ-20 בנובמבר 2013 ועד התפטרותו ב-29 בדצמבר 2015. היה מנהל עסקי לשעבר.

ר'אריבאשווילי נכנס לפוליטיקה עם מקורבו הוותיק, איש העסקים בידזינה איוואנישווילי, באוקטובר 2012. הוא כיהן כשר פנים בקבינט של בידזינה איוואנישווילי בשנים 2012–2013. איוואנישווילי מינה את ר'אריבאשווילי ליורשו בתפקיד ראש ממשלה כאשר פרש מרצונו בנובמבר 2013. בגיל 31 בעת כניסתו לתפקיד, הוא היה האדם הצעיר ביותר שקיבל על עצמו את משרת ראש הממשלה. במהלך כהונתו הוא היה מנהיג המדינה הצעיר השני בעולם, אחרי קים ג'ונג-און.[1]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1988–1999 למד ר'אריבאשווילי בבית הספר התיכון מספר 1 בדֵּדוֹפֵּלִיסְצְקָארוֹ (אנ'). בשנים 1999–2005 למד ר'אריבאשווילי יחסים בינלאומיים באוניברסיטת טביליסי, שם סיים תואר שני. הוא למד גם באוניברסיטת פנתיאון-סורבון (אנ') בשנים 2002–2004. מאז 2004 הוא עבד עם המולטי-מיליארדר בידזינה איוואנישווילי. הוא התחיל לעבוד בחטיבת הלוגיסטיקה של חברת הבנייה בּוּרְגִּ'י, שבבעלות קבוצת כָּאַרְתוּ של איוואנשווילי. הוא הפך למנכ"ל קרן הצדקה של איוואנישווילי בשנת 2005, חבר במועצה המפקחת של בנק כָּאַרְתוּ (גאו') של איוונישווילי בשנת 2007 ומנהל המותג "החלום הגאורגי" שהקים בנו של איוואנישווילי - בֵּרָה (אנ') בשנת 2009.[2][3][4]

קריירה פוליטית מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר'אריבאשווילי החל את דרכו בפוליטיקה של גאורגיה כאשר איוואנישווילי ייסד את מפלגתו "החלום הגאורגי – גאורגיה הדמוקרטית" בפברואר 2012. ר'אריבאשווילי היה אחד החברים המייסדים ועמד בראשיתה בוועדה לניסוח מחדש של המפלגה.[5] הוא נכלל ברשימת המפלגה של חברי פרלמנט מועמדים בבחירות לפרלמנט שנערכו באוקטובר 2012. לאחר שהקואליציה זכתה בבחירות לפרלמנט ב-2012 ב-1 באוקטובר, מונה איראקלי ר'אריבאשווילי לנציג רשימת המפלגות של החלום הגאורגי – מפלגת גאורגיה הדמוקרטית בכינוס הפרלמנט של גאורגיה ב-2012.[6]

שר הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ניצחונה של "החלום הגאורגי" בבחירות לפרלמנט ב-2012, מונה ר'אריבאשווילי לשר פנים בקבינט של ראש הממשלה איוואנישווילי ב-25 באוקטובר 2012. ר'אריבאשווילי, אז בן 30 תואר על ידי התקשורת הגאורגית כ"יד ימינו של איוואנישווילי", הפך לחבר הצעיר ביותר בממשלה החדשה של גאורגיה. הרפורמה במשרד הפנים, סוכנות המפקחת על משטרת גאורגיה, שירותי הביטחון והמודיעין, כמו גם על משמר הגבול והצי, הייתה חלק מסדר היום של 'החלום הגאורגי' לפני הבחירות.[7]

משנת 2012 עד שנת 2013, משרד הפנים עצר כמה בכירים מהממשלה הקודמת, בהם השרים לשעבר בְּאָצ'וֹ אָחָאלִיָּהּ (אנ') וואנו מראבישווילי. צעדים אלה גרמו לחששות בנוגע לצדק סלקטיבי ולנקמה פוליטית ועורר ביקורת מצד האופוזיציה המקומית והתקשורת הבינלאומית.[8] מערכת אכיפת החוק (אנ') בראשות ר'אריבאשווילי התמודדה גם עם העלייה בפשיעה שלאחר הבחירות. ר'אריבאשווילי הגן על המעצרים כצעדים קפדניים לחוק ולצדק וטען כי שיעור הפשיעה הקלה, אם כי גדל, אינו מזהיר.[9][10]

ראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגישה בין נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב לבין איראקלי ר'אריבאשווילי

ב-2 בנובמבר 2013, ראש הממשלה בידזינה איוואנישווילי, שהצהיר על כוונתו לפרוש מהממשלה בעקבות הבחירות לנשיאות באוקטובר 2013, ציין את ר'אריבאשווילי כיורשו.[11] הוא וממשלתו זכו בהצבעה של 19–93[12] בפרלמנט של גאורגיה ב-20 בנובמבר 2013. ר'אריבאשווילי עמד בראש המשרד הפוליטי החזק ביותר במדינה מכיוון שתיקוני החוקה העבירו את השלטון מהנשיא לראש הממשלה ולממשלה. בדיונים פרלמנטריים סוערים עם מיעוט התנועה הלאומית המאוחדת במהלך ההצבעה, הבטיח ר'אריבאשווילי שיפור כלכלי והדגיש כי שאיפת האיחוד האירופי ונאט"ו של גאורגיה תישאר בסדר העדיפויות שלו. ב-24 בנובמבר 2013 נבחר ליו"ר מפלגת החלום הגאורגי-גאורגיה הדמוקרטית, במקומו של איוואנישווילי.[13] ר'אריבאשווילי הודיע על התפטרותו ב-23 בדצמבר 2015.[14] אף שלא הובאה שום סיבה למהלך הפתאומי, דווח כי ייתכן שהוא עשה זאת בגלל סקרים שהראו על תמיכה נמוכה במפלגת החלום הגאורגי, הסקר האחרון עמד על 18% בנובמבר והבחירות לפרלמנט נקבעו ל-2016.[15] פוליטיקאים, אנליסטים ותקשורת באופוזיציה שיערו כי נפילה בתמיכה בקואליציה השלטת, לחץ מצד ראש הממשלה הקודם בידזינה איוואנישווילי, או מתיחות עם הנשיא גיורגי מרגוולשווילי הם הסברים אפשריים להתפטרותו של ר'אריבאשווילי.[16] ר'אריבאשווילי מונה לראש הממשלה על ידי גיורגי קוויריקשווילי, שהיה שר החוץ שלו, כאשר העברת התפקיד נכנסה לתוקף ב-29 בדצמבר.[17]

קדנציה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוזמות ממשלתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו הוקמה המועצה לניהול משברים וביטחון, כפי שקבעה החוקה החדשה (אנ').[18] בנוסף, הוקם מרכז התיאום המאוחד לניהול משברים, בסיוע טכני של ארצות הברית, בריטניה וישראל.[19] כדי לתאם את המדיניות הכלכלית במדינה, הקים איראקלי ר'אריבאשווילי מועצה כלכלית בראשותו.[20]

זכויות אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת גאורגיה יזמה, בתמיכת האיחוד האירופי בפיתוח האסטרטגיה ותוכנית הפעולה לזכויות האדם.[21] הצהרה רלוונטית נאמרה על ידי ראש הממשלה ר'אריבאשווילי בוועידת זכויות האדם, ב-4 בדצמבר 2013. אסטרטגיית זכויות האדם נמשכה שבע שנים ולא הייתה תלויה בחוג הפוליטי.[22]

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו ביקר ר'אריבאשווילי במדינות השכנות ארמניה, אזרבייג'ן וטורקיה, כמה מדינות אירופיות, ארצות הברית, ישראל, הרפובליקה העממית של סין והשתתף בכמה ועידות פסגה ופורומים בינלאומיים. בזמן שהיחסים עם רוסיה השתפרו, לא היו ביקורים ברוסיה וממנה.[23]

היחסים עם האיחוד האירופי היו בראש סדר העדיפויות. הם הגיעו לשיאם בהסכם התאגדות של האיחוד האירופי וגאורגיה, שיזם בפסגת וילנה ונחתם ב-27 ביוני 2014. הסכם התאגדות זה כלל הסכם סחר חופשי עמוק ומקיף בין גאורגיה לאיחוד האירופי וסלל את הדרך לביטול הוויזה לנסיעה מגאורגיה לאזור שנגן (אנ'), שתוכנן לשנת 2017.[24][25]

בפברואר 2018 הפך ר'אריבאשווילי ליועץ האזורי לדירקטוריון חברת CEFC China Energy (אנ')‏.[26]

קדנציה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקה מליה, יושב ראש מפלגת התנועה הלאומית המאוחדת, הואשם בארגון אלימות המונית במהלך ההפגנות נגד הממשלה בשנת 2019–2020 (אנ'). לאחר שמליה סירב לשלם את הערבות בסך 12,000 דולר, קבע בית משפט בגאורגיה כי יש לעצור את מליה עד למשפטו. בתגובה הכריז ראש הממשלה, גיאורגי גאחאריה, כי פסיקת בית המשפט "אינה חוקית", וב־18 בפברואר 2021 התפטר גאחאריה מתפקידו בגין ההחלטה לעצור את מליה.[27] ב-23 בפברואר נעצר מליה במטה מפלגת התנועה הלאומית המאוחדת.[28] מפלגת השלטון, החלום הגאורגי תמכה במינויו של ר'אריבאשווילי במקום גאחאריה. ב-22 בפברואר אישר הפרלמנט הגאורגי את ההחלטה למנות את ר'אריבאשווילי לראש ממשלת גאורגיה ברוב של 89–2 לטובתו.


ימים בודדים לאחר תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה, ב-3 במרץ 2022, חתם ראש הממשלה ר'אריבאשווילי על המכתב שבאמצעותו הגישה המדינה בקשה רשמית לחברות באיחוד האירופי.[29]

בתחילת 2023, קידמה מפלגתו חוק שלפיו כלי תקשורת וארגונים שיותר מ-20% מהמימון שלהם מגיע ממקורות בחו"ל יסומנו כ"סוכנים זרים".[30][31][32] לאחר התנגדות רבה בציבור, משכה המפלגה את הצעת החוק.[33]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר'אריבאשווילי נשוי לנוּנוּקָה תָּאמָאזְאַשְׁוִוילִי (נולדה ב-1983), ויש להם שלושה בנים, ניקולוז (נולד ב-2005), אנדריה (נולד ב-2010), וגבריאל (נולד ב-2015), ובת אחת, נינו (נולדה ב-2016).[34][35] חמיו, תָּאמָאז תָּאמָאזְאַשְׁוִוילִי, קצין משטרה בכיר לשעבר, נעצר באוקטובר 2011 באשמת נשיאה ואחזקה בלתי חוקית של נשק וחומרי נפץ. ר'אריבאשווילי טען כי המעצר היה ממניעים פוליטיים. לאחר שמפלגת החלום הגאורגי עלתה לשלטון באוקטובר 2012, שוחרר תָּאמָאזְאַשְׁוִוילִי מהכלא.[36]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איראקלי ר'אריבאשווילי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "BREAKING: Georgia's Prime Minister Irakli Garibashvili Resigns". Georgia Today. 23 בדצמבר 2015. נבדק ב-27 בדצמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "ირაკლი ღარიბაშვილის ბიოგრაფია" (בגאורגית). Netgazeti.ge. נבדק ב-23 בדצמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "Biography of the Prime Minister". Government of Georgia. נבדק ב-23 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Georgia: Interior Minister Irakli Gharibashvili Proposed as PM". Eurasianet. 2 בנובמבר 2013. נבדק ב-24 בדצמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ "Biography of the Prime Minister". Government of Georgia. נבדק ב-23 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Gharibashvili biography". netgazeti.ge. נבדק ב-7 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ New Interior Minister Names his Deputies. Civil Georgia. October 30, 2012. Retrieved December 8, 2012.
  8. ^ Ivanishvili: Saakashvili's Lobbying 'Will Not Stop Restoring Justice'. Civil Georgia. November 30, 2012. Accessed December 8, 2012.
  9. ^ Interior Minister: Recent arrests are fair. Georgian Online. November 12, 2012. Accessed December 8, 2012.
  10. ^ Interior Minister speaks about the rise in crime. The Messenger. November 30, 2012. Accessed December 8, 2012.
  11. ^ "Garibashvili Named as Next PM". Civil Georgia. 2 בנובמבר 2013. נבדק ב-2 בנובמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "Georgia's Parliament Approves New Prime Minister". ABC News. נבדק ב-20 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Ivanishvili: 'I Quit Politics, But Remain Active Citizen'. Civil Georgia. November 24, 2013.
  14. ^ Civil.ge (23 בדצמבר 2015). "PM Irakli Garibashvili Resigns". Civil.ge. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-23 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Metreveli, Irakli (23 בדצמבר 2015). "Georgia prime minister resigns after two years". Yahoo.com. נבדק ב-23 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Fuller, Liz (24 בדצמבר 2015). "Did Georgia's 'Informal Leader' Pressure Prime Minister To Resign?". Radio Free Europe/Radio Liberty. נבדק ב-27 בדצמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Civil.ge (2015-12-29). "Kvirikashvili Confirmed as New PM". Civil.ge. נבדק ב-2015-12-29.
  18. ^ "pirweli.com.ge". pirweli.com.ge. נבדק ב-29 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-17 בנובמבר 2014. נבדק ב-26 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  20. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-16 בדצמבר 2014. נבדק ב-16 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  21. ^ "Georgia Advances in Human Rights". UNDP in Georgia. נבדק ב-27 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "National Human Rights Strategy of Georgia". Georgian Government for Your Rights. אורכב מ-המקור ב-3 בפברואר 2016. נבדק ב-27 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Prime Minister's Visits and Meetings". Government of Georgia.
  24. ^ "EU-Georgia relations". European External Action Service. נבדק ב-10 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Prime Minister congratulates the Georgian people on EU's positive conclusion regarding visa liberalization action plan". Commersant.ge. 22 בדצמבר 2015. אורכב מ-המקור ב-3 בינואר 2017. נבדק ב-23 בדצמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Khidasheli, Tinatin (3 בדצמבר 2018). "Georgia's China Dream: CEFC in the Caucasus – China Digital Times (CDT)". Sinopsis. נבדק ב-17 בינואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ "Georgia's PM resigns over move to arrest opposition leader". apnews.com. Associated Press. 2021-02-19. נבדק ב-8 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Isabelle Khurshudyan (2021-02-23). "Georgian opposition leader arrested, deepening the political crisis in the South Caucasus country". www.washingtonpost.com. וושינגטון פוסט. נבדק ב-8 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Georgia’s PM Signs Application to Join the EU, Civil Georgia, ‏2022-03-03 (באנגלית אמריקאית)
  30. ^ "Thousands protest at Georgian 'foreign agent' bill". BBC News (באנגלית בריטית). 2023-03-07. נבדק ב-2023-03-08.
  31. ^ חשש לדמוקרטיה בגאורגיה, מהומות ליד הפרלמנט בגלל "חוק הסוכנים של פוטין", באתר ynet, 8 במרץ 2023
  32. ^ כאוס בפרלמנט הגאורגי: קרב אגרופים בין חברי ממשלה לאופוזיציה | צפו, באתר www.maariv.co.il
  33. ^ ניצחון למחאת הדמוקרטיה בגאורגיה: הממשלה מושכת את "חוק הסוכנים של פוטין", באתר ynet, 9 במרץ 2023
  34. ^ "Asset Declaration". Government of Georgia. אורכב מ-המקור ב-25 בדצמבר 2015. נבדק ב-24 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Third son born to Georgian PM's family". Trend.az. אורכב מ-המקור ב-2015-12-25. נבדק ב-24 בדצמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ "Political Motives of General Tamaz Tamazashvili's Imprisonment Was Doubtlessly Proved". Humanrights.ge. PirWeli Information Agency. 16 באוגוסט 2013. נבדק ב-20 בנובמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=איראקלי_ר%27אריבאשווילי&oldid=38084232"