קים ג'ונג-און

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קים ג'ונג-און
김정은
קים ג'ונג-און, מרץ 2018
קים ג'ונג-און, מרץ 2018
לידה 8 בינואר 1984 (בן 34)
פיונגיאנג, קוריאה הצפונית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קוריאה הצפונית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת קים איל-סונג, האוניברסיטה הצבאית קים השני-סונג עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת הפועלים של קוריאה עריכת הנתון בוויקינתונים
דת אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג רי סול ג'ו
שושלת שושלת קים
אב קים ג'ונג-איל עריכת הנתון בוויקינתונים
אם קו-יונג הי עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים קים ג'ו-אה עריכת הנתון בוויקינתונים
שליט קוריאה הצפונית
תקופת כהונה 19 בדצמבר 2011 (6 שנים ו-22 שבועות)
הקודם קים ג'ונג-איל
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
זהו שם קוריאני; שם המשפחה הוא קים.

קים ג'ונג-און או קים ג'ונג-ווןקוריאנית: 金正恩 김정은; נולד ב-8 בינואר 1983 או 1984[1]) הוא המנהיג העליון של קוריאה הצפונית. לאחר מות אביו ב-2011, ג'ונג-און החליפו בשלוש עמדות המפתח: ראשות המפלגה[2], הצבא[3] והמדינה[4].

ב-2010 החלו לראות בו יורש, ולאחר מות אחיו הוכרז באופן רשמי ליורש. לפני שעלה לשלטון מיעט להופיע בפומבי, וגם לאחר שעלה לשלטון הוסיף מעטה חשאיות עבה לאפוף אותו ואת ממשלתו. לכן פרטים רבים אודותיו נותרו לא ידועים, וגם את אלה הידועים לא אחת קשה לאמת. בשנת 2016 דורג על ידי מגזין פורבס במקום ה-43 ברשימת האנשים החזקים בעולם[5].

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קים ג'ונג-און הוא הצעיר מבין שלושת בניו (הידועים) של קים ג'ונג-איל, מנהיגה הקודם של קוריאה הצפונית, אשר שלט במדינה עד למותו בדצמבר 2011. יש לו אח שנולד בשנת 1981 ואחות שנולדה בשנת 1987, אף כי היו שטענו שהיו לאב, קים ג'ונג איל, עד שבעה ילדים מארבע נשים שונות[6]. אמו של קים, קו יונג-הי, הייתה רעייתו האחרונה של קים ג'ונג-איל.

קים ג'ונג-און התחנך בבית הספר הבינלאומי "Liebefeld Steinhölzli school", בית ספר פרטי קטן ליד ברן, שווייץ, שם היה על פי הדיווחים תלמיד בינוני למדי, שקט וחובב כדורסל, אוהד של ה"שיקגו בולס" האמריקאית. אחותו הצעירה קים יו-ג'ונג למדה ככל הנראה גם היא באותו בית ספר באותה תקופה יחד עמו. היא נחשבת כיום על פי דיווחים שונים כמס' 2 שלו, או לפחות כממלאת מקומו האפשרית[6]. ב-2000 חזר לקוריאה הצפונית וב-2002 החל את לימודיו באוניברסיטה על שם קים איל-סונג, מכון ההכשרה הצבאית הגבוה ביותר במדינה.

בשנת 2006 דווח לראשונה כי קים ג'ונג-און בן ה-23 עשוי להיות המנהיג הבא של קוריאה הצפונית ולא אף אחד מאחיו הבוגרים יותר, כפי שסברו קודם לכן. כעבור שלוש שנים, ב-8 במרץ 2009, דיווחה רשת ה-BBC כי קים ג'ונג-און הציג את מועמדתו בבחירות לפרלמנט של קוריאה הצפונית (אספת העם העליונה)[7], אולם בהמשך הוא לא הופיע ברשימת הנבחרים[8]. לאחר הבחירות קיבל קים ג'ונג-און דרגה ב"מועצת ההגנה הלאומית" (צבא קוריאה הצפונית)[9] וביוני 2009 התפרסם בעיתון הדרום-קוריאני ג'ונגאנג דיילי כי מועמדותו של קים ג'ונג-און, בנו האהוב של קים ג'ונג-איל, כיורשו של מנהיג קוריאה הצפונית הועברה לאישור מפלגת הפועלים של קוריאה הצפונית (המפלגה הקומוניסטית), וזו אישרה את המועמד.

בספטמבר 2010 מונה לחבר הוועד המרכזי וסגן ראש הוועדה הצבאית של מפלגת השלטון. כמו כן, הוענקה לו דרגת גנרל בצבא אשר הפכה אותו רשמית לאיש השני בחשיבותו במדינה לאחר אביו[10].

מינויו לשליט צפון-קוריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בדצמבר 2011, יומיים לאחר מות אביו, הוכרז כי קים יהיה יורשו[11]. הוא מונה לתפקיד המנהיג באופן רשמי לאחר הלווית אביו ב-28 בדצמבר 2011. בטקס האזכרה לג'ונג איל, הכריז יושב ראש נשיאות אספת העם העליונה של קוריאה הצפונית, קים יונג נאם ש"החבר המכובד קים ג'ונג און הוא המנהיג העליון של מפלגתנו, צבאינו ומדינתנו שירש את האידאולוגיה, המנהיגות, האישיות, המעלות והאומץ של החבר הדגול קים ג'ונג איל". ב-30 בדצמבר 2011, בחרו חברי הכינוס הרביעי של ועידת המפלגה את ג'ונג און לתפקיד החדש שנוצר בשבילו "המזכיר הראשון של מפלגת הפועלים של קוריאה".

שליט צפון קוריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת כהונתו של קים הודיעה צפון-קוריאה על הסכמה לכאורה לחדול מניסויים גרעיניים ומשיגורי טילים בתמורה לסיוע הומיניטרי[12]. לזה התווסף סממן ריכוך נוסף כביכול - קים ג'ונג-און נשוי לרי סול ג'ו, לשעבר זמרת ומעודדת. הופעתה בציבור נחשבה בשעתו כסימן להפשרה מסוימת במשטר הצפון-קוריאני, משום שעמדה בניגוד מוחלט להיעדר כל מידע כמעט על בני משפחתם של שליטי קוריאה הצפונית עד אז, הן קים איל סונג המייסד והן קים ג'ונג איל בנו, אביו של קים ג'ונג און.

בניגוד לשני סימנים כביכול אלה, בפברואר 2013, כשנה בלבד לאחר עלייתו לשלטון, ביצעה צפון-קוריאה ניסוי גרעיני שלישי[13]. בין לבין, עם או בלי קשר, כחצי שנה קודם לכן, ב-19 ביולי 2012 העלה קים את עצמו לדרגת מרשל - הדרגה הצבאית הגבוהה במדינה, מפגין ובכך השלים את ביצור מעמדו במדינה[14]. מועצת הביטחון של האו"ם החליטה אחרי הניסוי האטומי השלישי הזה על החרפת הסנקציות נגד צפון-קוריאה וזו מצידה הודיעה בעקבות זאת על ביטול הסכם שביתת הנשק עם קוריאה הדרומית[15], איימה במתקפה גרעינית נגד ארצות הברית כמכה מקדימה[16] ובהמשך הודיעה על הכנסת סוללות הטילים האסטרטגיים ל‫כוננות תקיפה נגד ארצות הברית[17]

באוקטובר 2013, קיבל קים ג'ונג און תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה המלזית HELP‏[18].

ב-13 בדצמבר 2013 הודיעה קוריאה הצפונית באופן רשמי כי סוכל ניסיון הפיכה במדינה וכי מנהיג הקשר, דודו של קים, ג'נג סונג ת'אק (Jang Song Thaek), שהיה עד אז מס' 2 בכוחו במדינה, הוצא להורג[19].

בספטמבר 2014 נראה קים בסרטון הסברה צפון-קוריאני כשהוא מהלך בצליעה. ההסבר הרשמי שניתן היה שהוא סובל מ"אי נוחות". לאחר מכן נפוצו בקוריאה הדרומית הסברים שונים לאירוע, החל ממחלת השיגדון (Gout) ממנה הוא סובל כביכול ועד לשבר בקרסול עקב משקלו. הוא לא נראה בפומבי במשך כארבעים יום מאז אותו סרטון והדבר עמד בסתירה קיצונית לנוכחותו הכמעט תמידית באמצעי התקשורת הצפון-קוריאניים עד אותו מועד[20]. ההעדרות בלטה במיוחד בחגיגות יום העצמאות ה-69 של צפון-קוריאה, שחל ב-10 באוקטובר 2014 ואשר הציפייה הייתה שלפחות בהן הוא ייראה בפומבי כפי שנראה בשנה הקודמת. ב-14 באוקטובר הוא נראה שוב, כשהוא נעזר במקל לצורך הליכתו[21].

במערב נחשב קים ג'ונג און לעריץ מושחת ואכזרי בעל גחמות אקסצנטריות, ונמנה עם שליטים כמועמר קדאפי. בדומה לקדאפי שהחזיק ברשותו יחידת נשים משמר האמזונות שנועדה כביכול להגן על שלומו מחזיק קים ביחידות העונג Kippumju המורכבת מכ-2,000 נשים צעירות שתפקידן לספק בידור ושירותים מיניים לשליט הצפון קוריאני ולמקורביו.

מדיניות גרעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת שלטונו המשיכה קוריאה הצפונית לפתח כלי נשק גרעיניים. בישיבת הוועד המרכזי של המפלגה[22], שנערכה ב-31 במרץ 2013, הכריז ג'ונג-און כי קוריאה הצפונית תאמץ "אסטרטגיה חדשה, שתקדם שיקום כלכלי ובניית חימוש גרעיני בעת ובעונה אחת". לדעת מומחים אחדים, קוריאה הצפונית רואה בנשק גרעיני כלי חיוני להרתעה, ולא סביר כי תיזום מלחמה גרעינית[23]. חוקרים אומרים גם כי המשטר רואה בנשק הגרעיני ערובה להישרדותו[24]. בקונגרס השביעי של המפלגה, הראשון מזה 36 שנים, הכריז קים כי קוריאה הצפונית "לא תשמש בנשק גרעיני, אלא אם כוחות עוינים ישתמשו בו כדי לפלוש לריבונותנו". עם זאת, לא אחת איימה קוריאה הצפונית לשגר 'התקפה גרעינית מקדימה' אם תותקף בידי ארצות הברית[25]. בדצמבר 2015 הכריז קים כי משפחתו "הפכה את קוריאה הצפונית למעצמה גרעינית, שבכוחה לפוצץ פצצות אטום ופצצות מימן תוך הסתמכות עצמית, על מנת להגן על כבוד האומה וריבונותה"[26].

בינואר 2018, לפי הערכות, לקוריאה הצפונית 15-60 פצצות גרעין ומימן. לדעת אחדים, טיל ההוואסונג-15, שבכוחו לשאת חימוש גרעיני, מסוגל לפגוע בשטחה של ארצות הברית.

האו"ם מטיל על קוריאה הצפונית שלל עיצומים בגין תוכנית הגרעין שלה, ובפרט בגין הניסויים הגרעיניים שהיא עורכת[27].

שיחות פיוס ופירוק הנשק הגרעיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפסגה הבין-קוריאנית

במרץ 2018 הכריז דובר רשמי מטעם קוריאה הדרומית, במהלך ביקור בבית הלבן, כי קים ג'ונג-און הבטיח לדרום קוריאנים שהוא מחויב לפירוק הנשק הגרעיני, וכי קוריאה הצפונית לא תערוך ניסויים נוספים בטילים גרעיניים או בליסטיים[28].

ב-27 באפריל 2018 נערכה במסגרת הפסגה הבין-קוריאנית פגישה היסטורית בין קים ג'ונג - און ונשיא דרום קוריאה מון ג'יאה-אין. הפגישה נערכה בשטח הגבול שבין שתי המדינות, והשניים אף חצו את הגבול לשני הצדדים. השניים חתמו על הצהרת פנמונג'ום, ובה התחייבות לפרוז חצי האי מנשק גרעיני, הפיכת הגבול ל"אזור שלום", וקידום שיחות עם ארצות הברית וסין, ובכך חל מפנה ביחסי קוריאה הדרומית-קוריאה הצפונית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קים ג'ונג-און בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The secret life of Kim Jong Un’s aunt, who has lived in the U.S. since 1998, Washington Post
  2. ^ במשך חודשים אחדים לאחר מות אביו, נותר תפקיד המזכיר הראשון פנוי, על מנת לכבד את 'שלא ניתן להחלפה'. ג'ונג-און אחז בפועל בסמכויות בתפקיד, וכתום ארבעה חודשים החליט להתחיל לשאתו.
  3. ^ באמצעות כהונה בשני התפקידים: יושב ראש 'הועדה הצבאית המרכזית', מעין מטה כללי מצומצם, בדומה לשיטה האמריקאית; והמפקד העליון של הכוחות המזוינים (פיקוד ישיר).
  4. ^ באמצעות תפקידו כ'יושב ראש הוועדה לענייני המדינה', הגוף השלטוני העליון.
  5. ^ "Kim Jong-un". Forbes (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 באפריל 2018. 
  6. ^ 6.0 6.1 "Is Kim Jong Un's sister Kim Yo Jong in charge?",‏ 9 באוקטובר 2014, CNN
  7. ^ בחירות בקוריאה הצפונית כתבת רשת ה-BBC
  8. ^ קים ג'ונג איל אינו מופיע ברשימת הנבחרים כתבה באתר בלומברג
  9. ^ קים ג'ונג-איל מחזק את הצבא כתבת רשת FOX
  10. ^ כל המידע הנ"ל מסתמך על ידיעות של סוכנויות הביון של קוריאה הדרומית ועל השערות שונות, מאחר שאף חלק מהמידע הנ"ל לא פורסם בכלי התקשורת של קוריאה הצפונית.
  11. ^ ניו יורק טיימס, "הגנרל הצעיר", קים ז'ונג-און, תופס פיקוד, הארץ, 19 בדצמבר 2011
  12. ^ ‫אי-פי, ארה"ב: קוריאה הצפונית הסכימה לחדול מהניסויים הגרעיניים ומשיגורי הטילים, באתר הארץ, 29 בפברואר 2012‬
  13. ^ ‫אי-פי, רויטרס, קוריאה הצפונית ערכה ניסוי גרעיני שלישי, באתר הארץ, 12 בפברואר 2013.‬
  14. ^ רויטרסקים ג'ונג און מינה את עצמו לדרגה הגבוהה ביותר בצבא, באתר הארץ, 19 ביולי 2012‬
  15. ^ בשל הסנקציות: קוריאה הצפונית מבטלת שביתת הנשק עם סיאול, באתר וואלה! NEWS‏, 8 במרץ 2013‬
  16. ^ קוריאה הצפונית מאיימת: נפציץ בגרעין את ארצות הברית, באתר וואלה! NEWS‏, 7 במרץ 2013‬‬
  17. ^ קוריאה הצפונית: כוננות תקיפה נגד בסיס ארה"ב בהוואי, באתר וואלה! NEWS‏, 26 במרץ 2013‬
  18. ^ באתר וואלה ניוז
  19. ^ "'Thrice-Cursed Acts of Treachery'? Parsing North Korea's Report on the Execution of Kim Jong Un's Uncle",‏ 13 בדצמבר 2013, The Atlantic
  20. ^ "Where Is Kim Jong Un?",‏ 7 באוקטובר 2014, The Atlantic
  21. ^ "He's back! But what has Kim Jong-un been up to?",‏ 14 באוקטובר 2014, The Independent
  22. ^ מליאת הוועד המרכזי היא הגוף העליון של המפלגה, וכינוסיה נחשבים לאירועים פוליטיים חשובים.
  23. ^ "Should we really be so afraid of a nuclear North Korea?". The Independent (באנגלית). 13 בפברואר 2017. בדיקה אחרונה ב-16 באפריל 2018. 
  24. ^ "What's the Status of North Korea's Nuclear Program?". Council on Foreign Relations (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 באפריל 2018. 
  25. ^ CNN, Dana Ford,. "North Korea threatens preemptive nuclear strike - CNN". CNN. בדיקה אחרונה ב-16 באפריל 2018. 
  26. ^ "Kim Jong Un claims North Korea has a hydrogen bomb". Fox News (באנגלית). 10 בדצמבר 2015. בדיקה אחרונה ב-16 באפריל 2018. 
  27. ^ UN Security Council Resolutions on North Korea | Arms Control Association, www.armscontrol.org (באנגלית)
  28. ^ North Korea nuclear talks: Donald Trump and Kim Jong-Un to meet, www.9news.com.au