אירועי התנגשות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אירוע התנגשות גדול משחרר את האנרגיה של כמה מיליוני נשק גרעיני מתפוצץ בו זמנית, כאשר אסטרואיד של כמה קילומטרים בקוטר מתנגש עם גוף גדול יותר כמו כדור הארץ (תמונה: המחשת אמן).

אירועי התנגשות הם התנגשיות בחלל. מדובר בפגיעה של שני אובייקטים אסטרונומים אחד בשני המתרחשת בחלל. הגורמים שיכולים להשתתף בהתנגשות הם אסטרואידים, מטאוריטים, שביטים, כוכבים, חורים שחורים וגורמים נוספים שנעים ביקום ובהם כוכבים וכוכבי לכת.[1] ההתנגשות בכוכבי לכת סלעיים יכולה להשפיע עליהם בצורה פיזית, כגון בהיווצרות מכתשים ופגמים על פני השטח של הכוכב.[2] פגיעות או התנגשויות בכדור הארץ יכולות להשפיע אף על מיני החיים, שכן התנגשות משמעותית יכולה לגרום להיכחדות של כמות עצומה של מיני בעלי חיים וצמחים.[3]

התנגשות בחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2016 התנגש עצם שגודלו ככמה עשרות או מאות מטרים בכוכב הלכת הגדול ביותר במערכת השמשצדק. כיוון שצדק הינו כוכב לכת גזי, הפגיעה בכוכב עצמו הייתה פחות משמעותית לצפיה על ידי האסטרונומים אך כאשר העצם השמימי חדר את האטמוספירה של צדק נראה פיצוץ אדיר.[4]

מרגע היווצרותו של כדור הארץ,  סבל גם הוא מהתנגשויות רבות של גופים שהגיעו מהחלל החיצון. המכתש הגדול ביותר שנוצר כתוצאה של מפגיעת אסטרואיד בכדור הארץ הוא מכתש פרדפורט שבדרום אפריקה. הקוטר המקורי של המכתש הוא כ-300 קילומטרים אך בעקבות שחיקה ארוכת שנים, הצטמצם קוטרו לכ-70 קילומטרים.[2][5]

התנגשות בחלל קשורה גם לתופעת העלמות הדינוזאורים מעל פני כדור הארץ. מדענים חלוקים בדעתם בשאלה מהי התאוריה הנכונה להיכחדות יצורי הענק. לפי אחת מהתאוריות המקובלות, פגיעה של אסטרואיד או שביט (באזור מקסיקו של היום), לפני 65 מיליון שנים גרמה לפיזור אבק שחסם את אור השמש ובכך גרם להכחדת כל הדינוזאורים. אחת הראיות התומכות לתאוריה זו היא הימצאותה של  המתכת אירידיום – שנפוצה גם על פני אסטרואידים ושביטים.[3]

מה קורה בהתנגשויות בחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר אירועי התנגשות מתרחשים בין חומרים ועצמים ייתכנו תגובות רבות; כאשר שני גופים גדולים מתנגשים הם יכולים בדרך כלל להתמזג אחד עם השני. כאשר גופים מתמזגים הם שולחים קרינה אלקטרומגנטית וגלי קרינה, כגון: קרינת גמא, קרינת רנטגן, אור אולטרה-סגולאור נראה, קרינת רדיו ועוד[6]. ויש יצירה של יסודות כבדים במיזוגם של כוכבי נייטרונים[7].

תאורית היווצרות הירח[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי  אחת ההשערות הירח נוצר משאריות האבנים והאבק שנוצרו מהתנגשות של כוכב בגודלו של מאדים, המכונה "תיאה", בכדור הארץ הקדום. כאשר "תיאה" התנגש בכדור הארץ נוצר פיצוץ, חלקים מ"תיאה" וכדור הארץ נשברו ונהפכו לאבנים קטנות ואבק. עם השנים האבק והאבנים שריחפו בחלל סביב כדור הארץ התלכדו והפכו להיות הירח שאנו מכירים כיום.[8] הסברים המחזקים את תאוריה זאת הם הדמיון הרב של מרקם הירח  למרקם החיצוני של כדור הארץ והמבנה הכימי הכמעט זהה של שני העצמים. בניגוד להשערה זו, מדענים ממכון ויצמן משערים כי הירח נוצר מכמה התנגשויות בכדור הארץ ולא רק מהתנגשות אחת. הם טוענים כי היו בערך שתים עשרה התנגשויות של עצמים בעלי גודל של כעשירית עד מאית מגודלו של כדור הארץ. כל התנגשות כזאת גרמה לאבנים ולאבק להתנתק מכדור הארץ, להסתובב סביבו ולהתלכד לירחון. עם הזמן נוצרו כמה ירחונים שבעזרת סיבובם סביב כדור הארץ וכוח כבידה התלכדו יחד לירח אחד.[9]

התנגשויות במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 ביוני 2006, המטאור ריסדלן נצפה מתרסק בעיר נורדסיה בנורווגיה. על פי עדויות ראשוניות, כדור האש שנוצר היה שווה בעוצמתו לזו של הפצצה הגרעינית שהוטלה על הירושימה. לפי הניתוח המדעי  עוצמת הפיצוץ שהתרחש במקרה זה  הייתה שוות ערך לפיצוץ של בין מאה לחמש מאות טון טי-אן-טי - כשלושה אחוזים מהעוצמה של פצצת הירושמיה.[10]

ב-7 באוקטובר 2008 התקרב לכדור הארץ מטאוריט שכונה  TC3 2008.  במשך כעשרים שעות נצפה המטאוריט עד שחדר לאטמוספירה והתרסק באזור סודן. מאות חלקים מהמטאוריט נמצאו במדבר הנובי. זו הייתה הפעם הראשונה שחפץ זוהה לפני שהגיע לאטמוספירה.[11]

ב-15 בפברואר 2013, המטאור צ'ליאבינסק נכנס לאטמוספירה של כדור הארץ מעל רוסיה והתפוצץ כשעבר מעל העיר צ'ליאבינסק. התפוצצות האוויר של המטאור התרחשה בגובה של 30 עד 50 קילומטרים מעל הקרקע[12] וההתפוצצות גרמה לכך שכאלף וחמש מאות בני אדם נפצעו, בעיקר מזכוכיות של חלונות שהתנפצו בעקבות  גל ההלם.[13] מטאור זה גרם לנזק רב שהוערך בכשלושים מיליון דולרים.[14][15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אירועי התנגשות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]