אלברו דה מנדניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלברו דה מנדניה
Alvaro de Mendaña de Neyra.png
לידה 1 באוקטובר 1542
ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באוקטובר 1595 (בגיל 53)
איי שלמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה האוקיינוס השקט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע חוקר ארצות, ספן, נווט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Isabel Barreto עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלברו דה מנדניהאנגלית: Álvaro de Mendaña de Neira; ‏1 באוקטובר 1542 - 18 באוקטובר 1595) היה מגלה ארצות ספרדי, הידוע בעיקר בזכות שני מסעות הגילוי שהוביל לאוקיינוס השקט בשנת 1567 ו-1595 בחיפוש אחר "טרה אוסטרליס".[1]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה מנדניה נולד בקונגוסטו, באזור אל בירזו (לאון), היה אחיינו של לופ גרסיה דה קסטרו, המשנה למושל פרו.

חיפוש טרה אוסטרליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריון ברט הילדר כתב על "רוחות נלהבות בפרו היוו השראה למסעות ספרדיים בדרום מערב האוקיינוס השקט בארבעים השנים 1565 - 1605." [2] אחד האנשים שדחפו את המסעות האלה, היה ללא ספק האסטרונום, מדען וחוקר הארצות הספרדי פדרו סרמיינטו דה גמבה שהגיע לפרו בשנת 1557. סרמיינטו דה גמבוה פיתח עניין בסיפורי האינקה על זהב ועושר שנאספו מארצות במערב. ההצעה של סרמיינטו הייתה לצאת למסע למציאת המקומות האלה באוקיינוס השקט. ההצעה הועלתה בפני המושל לופ גרסיה דה קסטרו, ומצאה חן בעיניו כי תאמה את האמונה הספרדית הרווחת בדבר קיומה של ארץ עשירה בדרום. ההיסטוריונית מרים אסטנסן טוענת שדה קסטרו ראה בכך דרך לשמור על שלום וסדר במושבות הספרדיות. תושבים שונים באמריקה הספרדית רצו להצטרף למסע חקר כזה כדי שיוציאם מהחברה הקולוניאלית. הפיתוי להתעשרות עתידית הפכה את המשלחות הללו ליעד עבור אנשים שהיו לעיתים קרובות מהשכבות העניות ביותר של החברה. [3]

עם זאת, סרמיינטו דה גמבה התאכזב מרה שלא התמנה למפקד הכללי של המשלחת. במקום זאת, ניתן הפיקוד לאחיינו של המושל קסטרו, אלברו דה מנדניה דה נירה הצעיר והלא מנוסה יחסית. סרמיינטו היה אמור להיות "קוסמוגרף". [4] סרמיינטו מונה למפקד אונית הדגל והיה לפחות באותה רמת חשיבות כמו הנווט הראשי והנווט הרננדו גאלגו. בעוד שסרמיינטו ראה במטרת המסע האפשרות לצבור זהב ואוצרות אחרים, העדיפות של מנדינה הייתה דתית - המרת העמים החדשים לנצרות. [5] מחלוקות עמוקות נוצרו בשרשרת הפיקוד הספרדי, עוד לפני שיצאה המשלחת.

המסע הראשון בין השנים 1567–1569[עריכת קוד מקור | עריכה]

יבשת טרה אוסטרליס, תופסת חלק נכבד במפת העולם של מרקטור, 1587

שתי הספינות, לוס רייס (200 טונות) (ספינת הדגל) וטודוס סנטוס (140 טון) (הספינה המשנית) יצאו מהעיר קלאאו בפרו ב־20 בנובמבר 1567, עם כ 150 מלחים, חיילים, כמרים ועבדים על הסיפון.

לאחר שגילו אי קטן באמצע חודש ינואר, הם ראו גם שטח יבשתי גדול יותר ב־7 בפברואר 1568. היה זה האי סנטה איזבל, שם הם עגנו מספר ימים לאחר מכן. המשלחת גילתה את איי שלמה. [6] הספרדים באו מיד במגע עם תושבי איי שלמה. בתחילה הקשר היה לבבי. עם זאת, הצורך של המשלחת הספרדית במזון טרי ובמים הוביל במהירות למתיחות וסכסוכים. תושבי איי שלמה חיו בכלכלת קיום שלא הצליחה לספק אספקה ​​רציפה של מזון לספרדים. הוויכוח הגדול היה על החזירים - הספרדים היו זקוקים לבשר, אבל החזירים היו חיוניים לכלכלת התושבים המקומיים. [7] הפער התרבותי היה עמוק. במקרה אחד מפורסם, הספרדים נחרדו כשהציעו להם תושבי האי לאכול בשר אנושי, ואילו תושבי האי נעלבו כאשר הספרדים סירבו. [8]

סרמיינטו דה גמבוה

לאחר בניית ספינה קטנה, נבדקו האיים שמסביבם מלאיטה, גוודלקנל, מקירה (שנקראה סן קריסטובל) ואי צ'ויסול. עם זאת, ניסיונות השגת מזון הובילו לאי הבנות. אחריהם הגיעו לפיוס מדי פעם או לשוד ונקמה אלימה. [9] לבסוף, בישיבת מועצה של קברניטים, הנווטים, החיילים והמלחים ב־7 באוגוסט 1568, התקבלה ההחלטה לחזור לפרו. מנדניה רצה להפליג דרומה יותר, בעוד סרמיינטו דה גמבה וכמה חיילים דחקו ללא הצלחה להקמת מושבה במקום.[10]

שתי הספינות הפליגו צפונה ואז מזרחה, עברו את איי מרשל ואת אי הוויק, לפני שהגיעו לחוף מקסיקני בסוף ינואר 1569. זו הייתה הפלגה ארוכה וקשה, עם מספר מקרי מוות כתוצאה ממחלת הצפדינה.

תוצאות ההפלגה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוצאה העיקרית של המשלחת הייתה גילוי איי שלמה ותובלו. הנווטים צברו ניסיון שייט יקר עבור ספרד, במיוחד במעבר מפרו לדרום האוקיינוס השקט. תגליות אלה הובילו למסעות רצופים בחיפוש אחר טרה אוסטרליס, הן על ידי מנדניה עצמו והן על ידי פדרו פרננדס דה קוויארוס.

באותה התקופה "ארץ הדרום" הגדולה עוד לא התגלתה על ידי האירופאים. האיים שכן התגלו, נקראו איי שלמה. באיים אלה לא חשפו יותר מכמה סימנים לזהב. לא היו בהם שום תבלינים והאנשים לא המירו דתם לנצרות.

המסע 1595–1596[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלחת גדולה ויקרה יותר תוכננה בראשית שנות ה-1590, לאחר שמנדניה בילה שנים רבות בעבודה לטובת מדריד ולימה. ארבע אוניות ו 378 אנשים, נשים וילדים הצטרפו אליה, הם היו אמורים להקים מושבה באיי שלמה. [11] מנדניה שוב עמד בראש המשלחת, בליווי אשתו דונה איזבל בררטו, שלושת אחיה ואחותה. הנווט הראשי אמור היה להיות פורטוגזי צעיר בשירות ספרדי, פדרו פרננדס דה קוויארוס. פדרו מרינו מנריקה, נבחר לתפקיד מפקד המחנה, והוא גרם למחלוקות עוד לפני שהצי אפילו עזב.

ארבע הספינות, סן גרונימו (הדגל), סנטה איזבל (האלמירנטה), הפריגטה הקטנה סנטה קטלינה והגאליה סן פליפלפט קלאו הפליגו ב־9 באפריל 1595. מצב הרוח היה מרומם בחודש הראשון [12] מנדניה הכין מפות עבור קברניטיו שהראו רק את פרו ואת איי שלמה. [13]

ב־21 ביולי 1595 הגיעו הספינות לאיי מרקאסה בפולינזיה שם פגשו ארבע מאות איש בסירות קאנו. הספרדים העריצו את "צורתם החיננית" ואת גוון העור "הכמעט לבן", מערכת היחסים עם הילידים הידרדרה מאוחר יותר. כשעזבה המשלחת כשבועיים לאחר מכן, קיוארוס העריך כי 200 תושבי האי נהרגו. [14]

למרות אמונתו של מנדניה כי איי שלמה נמצאים בקרבת מקום, רק ב 8 בספטמבר הם ראו שוב יבשה, הפעם את האי ננדו, אותו כינו "סנטה קרוז". אולם האי סנטה איזבל נעלם מעיניהם, ולמרות חיפושים עם שני כלי השייט הקטנים יותר, לא הצליח למצוא אותו. [15] בהגיעם למפרץ גרוססה הם החל להקים את היישוב. היחסים עם תושבי האי המקומיים ומנהיגם התחילו בצורה טובה - הם קבלו אספקת מזון וסיוע בבניית מבנים. עם זאת, המורל בקרב הספרדים היה נמוך והמחלות (כנראה מלריה) היו נפוצות. מנריקה (מפקד המחנה) נרצח בהוראת מנדניה, וזמן קצר לאחר מכן, נהרג על ידי החיילים מלופ מנהיג הילידים. היחסים עם תושבי האי התדרדרו במהרה.

המשלחת סבלה מסכסוכים פנימיים ומספר מקרי מוות הלך וגדל, מה שגרם להתפרקות ההתנחלות. מנדניה עצמו נפטר ב־18 באוקטובר 1595, והשאיר את אשתו כיורשת ובתפקיד מושל. אחיה לורנצו היה הקפטן הכללי. ב־30 באוקטובר התקבלה ההחלטה לנטוש את היישוב. כשיצאו שלוש הספינות ב־18 בנובמבר 1595, מתו עוד ארבעים ושבעה אנשים במהלך חודש אחד. [16]

לזכותו של הנווט הראשי פדרו פרננדס דה קוויארוס, הוא הביא את המשלחת בבטחה לפיליפינים ללא מפות מדויקות, ועגן עם הספינות במפרץ מנילה ב־11 בפברואר 1596. למעלה מחמישים איש מתו במסע שנמשך 12 שבועות מסנטה קרוז, בין השאר בגלל המחסור באספקת המזון וסירובה של דונה איזבל לחלק את מלאי המזון הפרטי שלה עם אחרים. [17]

הפריגטה שנשאה את גופתה של מנדניה נעלמה במהלך ההפלגה, בעוד הגאליה סן פליפה הגיעה לקצה הדרומי של מינדנאו מספר ימים לאחר מכן.

מתוך 378 אנשים שהפליגו מפרו, כ -100 שרדו, מתוכם עשרה נוספים מתו זמן קצר לאחר שהגיעו למנילה. דונה איזבל בררטו זכתה לכבוד במנילה וקווירוס זכה לשבחים על שירותו ונוקה מכל אחריות להרג בסנטה קרוז. כעבור שלושה חודשים נישאה דונה איזבל בת דודתו של המושל. היא המשיכה לשאוף לחזור לאיי שלמה. היא נפטרה בשנת 1612. [18]

חזרה לפרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1597, החל קווירוס במסעו חזרה לאיי שלמה, והוביל את המשט הספרדי הבא בשנת 1605. גם משלחת זו לא הצליחה למצוא את אוסטרליה, אך היא הובילה לגילוי איי פיטקרן וונואטו שנחקרו במהירות. קווירוס ביקר באיי שלמה בשנת 1606, אך לא הצליח להקים שם יישוב.

באיי שלמה לא ביקרו שוב על ידי אנשים אירופאיים עד 1767, כאשר פיליפ קרטט ראה את סנטה קרוז ומליאטה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלברו דה מנדניה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Herbermann, Charles, ed. (1913). "Alvaro de Mendaña de Neyra" . Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton.
  2. ^ Hilder, B.(1980) The Voyage of Torres. p.2 Queensland University Press, St. Lucia, Queensland.
  3. ^ Estensen, M. (2006) Terra Australis Incognita; The Spanish Quest for the Mysterious Great South Land. P.15. Allen & Unwin, Australia
  4. ^ Estensen, M. (2006) p.17
  5. ^ Spate, O.H.K. (1979) The Spanish Lake. p.121, (Second Edition 2004) Australian National University.
  6. ^ "Alvaro de Mendaña de Neira, 1542?–1595". Princeton University Library. Retrieved February 8, 2013.
  7. ^ Spate, O.H.K. (1979) p.124
  8. ^ Hernando Gallego quoted in Estensen, M. (2006) p.27
  9. ^ Spate, O.H.K. (1979) p129
  10. ^ Estensen, M. (2006) p.44 -5
  11. ^ Estensen, M (2006) p.63
  12. ^ Spate, O.H.K. (1979) p.128
  13. ^ See Spate, O.H.K (1979)
  14. ^ Spate, O.H.K (1979) p.128
  15. ^ Allen, J. and R.C. Green, 'Mendana 1595 and the Fate of the Lost, 'Almiranta': an archaeological investigation', The Journal of Pacific History,(1972), pp 73-91
  16. ^ Estensen, M (2006) p.85
  17. ^ O.H.K (1979) p.131
  18. ^ Estensen, M. (2006) p.88-90