אלה בהאט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
MJ-Ela-Bhatt-October-2013.jpg

אלה ראמש בהאטאנגלית: Ela Bhatt;‏ 7 בספטמבר 1933) היא מארגנת קואופרטיב בהודו ופעילה חברתית שהקימה את ארגון סיווה ב-1972. היא שימשה כמזכירה הכללית של הארגון בין השנים 1972 ל-1996. בהאט היא עורכת דין בהכשרתה המקצועית. בפעילותה מקדמת רעיונות חברתיים וכלכליים כמו מיקרו מימון, זכויות עובדים, התארגנות קאופרטיבית וזכויות נשים. בהאט זכתה במספר פרסים על פעילותה: פרס רמון מגסאיסאי[1], פרס הקיום הנכון[2] ופרס Padma Bhushan.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהאט נולדה באחמדאבאד בהודו. אביה, סומאנטראי בהאט (Sumantrai ), היה עורך דין מצליח ואמהּ, Vanalila Vyas, הייתה פעילה בתנועת הנשים ושימשה כמזכירת אחד ארגוני הנשים הכלל הארציים בהודו (All India Women's Conference). בהאט היא שנייה מבין שלוש בנות, למדה בבית ספר תיכון לבנות בעיר סוראט בין השנים 1940–1948. את לימודי התואר הראשון השלימה ב- M.B.T קולג' בסוראט. עם סיום לימודי האנגלית ב-1952, היא המשיכה ללימודי משפטים בעיר אחמדאבאד. בסיום לימודי המשפטים, היא זכתה במדלית זהב על עבודתה בנושא החוק ההינדי[3].

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגוד עובדי הטקסטיל וסיווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתקופה קצרה בהאט עבדה כמורה לאנגלית באוניברסיטת נשים במומבאי. כבר ב-1955 הצטרפה למחלקה המשפטית של איגוד עובדי הטקסטיל באחמדאבאד. היא התבקשה להיות יושבת הראש של הזרוע הנשית באיגוד עובדי טקסטיל, שאגד את עובדות מפעל הטקסטיל של העיר. היא הייתה מוטרדת מכך שהאיגוד לא הציע הגנה או סיוע לעובדות והעובדים שעבדו מחוץ למפעלים המוסדרים והעבודה בהם לא הוסדרה או פוקחה על ידי חוקי עבודה[4].

ב- 1971 בהאט זכתה למלגת לימודים בת שלושה חודשים במכון האפרו-אסייני ללימודי קואופרציה ועבודה של ההסתדרות, בגבעת חביבה. היא התרשמה עמוקות מהקואופרטיבים השונים בישראל וחזרה להודו נחושה להקים איגוד לנשים עצמאיות. ב-1972 היא הקימה את סיווה, איגוד הנשים העצמאיות (Self-Employed Women's Association - SEWA) בשיתוף פעולה עם נשיא איגוד עובדי הטקסטיל ותחת האיגוד זה. סיווה גדל להיות קואופרטיב ונפרד מארגון עובד הטקסטיל[1][4].

סיווה מאגד בתוכו נשים העובדות כרוכלות, שוזרות פרחים, אוספות אשפה ונייר למחזור ועוד. כמו כן, סיווה מספקת שירותי בנקאות, ייעוץ משפטי, מסגרות לילדי חברות סיווה ועוד[5]. בשנת 2012, היו חברות בסיווה מעל ל-1.7 מיליון עובדות. הארגון פעיל ב-14 מדינות שונות בהודו ופעילותו התרחבה גם למדינות אחרות.

פעילות בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הצלחת סיווה, בהאט הפעילה מספר מייזמים בינלאומיים המקדמים נשים, קאופראטיבים, זכויות עובדים ועוד.

הבנק הבינלאומי של נשים (Women's World Banking), נוסד ב-1975 על מנת לספק שירותי חיסכון, מיקרו מימון, הלוואות, סיוע להקמת עסקים ועוד. בהאט היא אחת משלוש המייסדות של הארגון. בראיון היא הגדירה את צורך בבנק: להגיע לנשים שהמערכת הבנקאית המסורתית התעלמה מהן ולשלב אותן במיינסטרים הכלכלי[6].

אלה בהאט מאחרת את הילרי קלינטון בסיווה בשנת 2009

נשים בתעסוקה בלתי פורמלית: גלובליזציה והתארגנות (Women in Informal Employment: Globalizing and Organizing) הוא ארגון בינלאומי למחקר ומדיניות העוסק בקידום של עובדים עניים ובייחוד נשים בכלכלה אפורה. רשת WIEGO נוסדה באפריל 1997 על ידי קבוצה של עשרה פעילים, חוקרים, ומומחי פיתוח, מכל רחבי העולם, שבעבודתם נחשפו לכלכלה לא פורמלית שאינה מפוקחת על ידי המדינה. הם התאגדו מתוך דאגה משותפת לעובדים עניים, ובייחוד לנשים, שזכויותיהם לא מוגנות על ידי המדינה. הבעיות הייחודיות של עבודה בשוק אפור לא הובנו היטב על ידי גופים הפעילים בקהילה הבינלאומית לפיתוח[7]. בהאט הייתה מקבוצת המייסדים ושימשה כיושב ראש מייסדת וחברת ועד מנהל.

נלסון מנדלה הכריז ב-2007 ביוהנסבורג על הקמת קבוצה חדשה: זקני השבט (the elders). קבוצה של מנהיגים מהעולם שתתרום מהמנהיגות החוכמה ועצמאות שלהם להתמודדות עם כמה מהבעיות הקשות של העולם[8]. בהאט הייתה מעורבת ביוזמות של זקני השבט הנוגעות לשוויון לנשים ונערות, לרבות בסוגיית נישואי קטינים[9]. בהאט גם ביקרה ברשות הפלסטינית ובעזה במסגרת משלחת של הקבוצה[10][11].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלה בהאט נישאה לראמנש בהאט ב-1956, לזוג שני ילדים ונכדים. בהאט מתגוררת באחמדאבאד עם משפחתה.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bhatt, E. R. (2006). We are poor but so many: the story of self-employed women in India. Oxford, Oxford University Press.
  • Bhatt, E.R. (2015). Anubandh : Building Hundred Mile Communities. Ahmedabad, Navjeevan Publishing House.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1977: פרס Ramon Magsaysay למנהיגות קהילתית
  • 1984: פרס הקיום הנכון
  • 1985: קיבלה את פרס Padma Shri בהודו על שרות אזרחי יוצא דופן,
  • 1986: את פרס Padma Bushran פרס שרות אזרחי בהודו
  • 2002: קיבלה דוקטור של כבוד מטעם אוניברסיטת ג'ורג'טאון. וכן מהאוניברסיטה החופשית של בריסל, בלגיה ומאוניברסיטאות ייל.
  • 2001: קיבלה דוקטור של כבוד מטעם אוניברסיטת הרווארד
  • 2010: קיבלה ממזכירת המדינה הילרי קלינגטון את פרס ה-global fairness award הניתן למנהיגים שעבודתם פתחה הזדמנויות ונגישות לפועלים עניים ברחבי העולם.
  • 2011: קיבלה את Radcliff Medal על מאמציה המשמעותיים בהעצמת נשים.
  • 2011: פרס אינדירה גאנדי לשלום, פירוק מנשק ופיתוח, על השגי חיים בהעצמת נשים דרך יוזמות מקומיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלה בהאט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]