אלווין ניקולאיס
 | |
| לידה |
25 בנובמבר 1910 סאות'ינגטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
8 במאי 1993 (בגיל 82) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
קרמטוריון-קולומבריום דו פר-לאשז |
| בן או בת זוג |
מוריי לואיס |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אַלווין ניקוֹלָאיס (באנגלית: Alwin Nikolais; 25 בנובמבר 1910 – 8 במאי 1993) היה כוריאוגרף, רקדן, מלחין, מוזיקאי, ומורה אמריקאי.[1] הוא הקים את "תיאטרון המחול ניקולאיס",[2] והיה ידוע בעיקר בזכות עיצוב התלבושות, התאורה ועיצוב הבמה החדשניים שלו.[3][4]
ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניקולאיס נולד בסאות'ינגטון, קונטיקט. הוא למד נגינה על פסנתר בגיל צעיר, והחל את הקריירה כִּמְבַצֵּעַ בתור נגן עוגב לליווי הקרנת סרטים אילמים. כאמן צעיר, צבר ניסיון בעיצוב נוף, משחק, תיאטרון בובות והלחנה. לאחר שצפה בהופעה של הרקדנית הגרמנייה מרי ויגמן, גמלה בו ההחלטה ללמוד מחול.
לראשית הכשרתו במחול זכה במכללת בנינגטון, מדמויות מפתח בעולם המחול המודרני: האניה הולם, מרתה גרהם, דוריס האמפרי, צ'ארלס ויידמן, לואיס הורסט, ואחרים.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1939, בשיתוף עם טרוּדָה קַשְׁמַן, מורתו הראשונה למחול מודרני,[1] קיבל ניקולאיס הזמנה ליצור בלט, ויצר את "קו בן שמונה עמודות", הבלט הראשון שלו.
לאחר שלימד שנתיים בסטודיו למחול משלו, והופיע ברחבי ארצות הברית עם הלהקה של האניה הולם,[1] שירת ניקולאיס בצבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה.[1] ניקולאיס עבר לניו יורק בעקבות המלחמה וחזר ללמוד אצל האניה הולם.[5] בהמשך הפך עוזרה של הולם, לימד בבית הספר שלה בניו יורק ובקולורדו קולג' במהלך הקיץ.
בשנת 1949 מונה ניקולאיס למנהל שותף של תיאטרון בשם Henry Street Settlement Playhouse, לצד בטי יאנג.[5] הוא הקים את הלהקה Playhouse Dance Company, שבהמשך החליפה את שמה ל"תיאטרון המחול ניקולאיס". באותו תיאטרון החל ניקולאיס לפתח סגנון משלו של תיאטרון מחול מופשט, תוך שהוא מציג את האדם כחלק מסביבה כוללת. ניקולאיס הגדיר מחדש את המחול כ"אמנות התנועה אשר, אם נעיין בה בזכות עצמה, הופכת למסר ולא רק למדיום". הוא קבע כי "ייעודה של האמנות הוא לחקור את המנגנונים הפנימיים ואת הממדים הנוספים של החיים, ומתוך החקירה, להגיש את ממצאיה מתורגמים למדיום האמנותי של האמן". באותה תקופה גם חבר לניקולאיס רקדן בשם מאריי לואיס, שעתיד היה להפוך לרקדן המוביל של ניקולאיס ולשותף יצירתי לאורך שנים.[5]
בשנת 1956 הוזמן תיאטרון המחול ניקולאיס להופעה ראשונה מני רבות בפסטיבל המחול האמריקאי. הופעות אלו, ומספר הופעות ב־The Steve Allen Show, תרמו לגיבוש תיאטרון המחול הכולל של ניקולאיס, והלהקה תפסה מקום בחזית המחול העכשווי האמריקאי. בשנות ה־60 של המאה ה־20, הוצגה שוב הכוריאוגרפיה שלו בטלוויזיה בשידור חי בתוכנית CBS Repertoire Workshop.[6]
בעקבות ביקור בכנס האגודה להנדסת אודיו באוקטובר 1964, גילה ניקולאיס את מערכת הסינתיסייזר האנלוגית הראשונה של Moog והזמין אותה מייד.
בשנת 1968 הופיעה להקתו במשך עונה אחת בפריז, בתיאטרון שאנז אליזה, מה שהגדיל את השפעת ניקולאיס על עולם המחול. בפריז החלה מערכת יחסים אמנותית ארוכה עם ה־Théâtre de la Ville, שהחלה בשנת 1971 ונמשכת גם לאחר מותו. לאחר העונה בפריז, החלה הלהקה להופיע ברחבי העולם.
בשנת 1978 הזמין משרד התרבות הצרפתי הזמין את ניקולאיס להקים את המרכז הלאומי למחול עכשווי באנז'ה, צרפת. בדצמבר 1980 יצר ניקולאיס את יצירתו הכוריאוגרפית ה-99 במספר, Schema, עבור האופרה של פריז. במקביל, כוריאוגרפיה שלו לאופרה מאת ג'אן קרלו מנוטי הועלתה באופרה של וינה.
ניקולאיס ויצירתו הופיעו במספר רב של סרטים ותוכניות טלוויזיה בארצות הברית ומחוצה לה. ביולי 1987 שודר סרט תיעודי באורך מלא בשם "ניק ומאריי" על ניקולאיס ומאריי לואיס, בבימויו של כריסטיאן בלקווד, בסדרה American Masters של PBS.
ניקולאיס היה מורה מוערך, והפדגוגיה שלו נלמדת בבתי ספר ובאוניברסיטאות ברחבי העולם. הוא נפטר מסרטן ב-8 במאי 1993 בניו יורק, ונקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.
פרסים וכיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1987 הוענקה לניקולאיס המדליה הלאומית לאמנויות, מידי נשיא ארצות הברית רונלד רייגן. באותה שנה זכה גם בפרס מרכז קנדי, שהוענק במהלך שלושה ימים של אירועים רשמיים בוושינגטון, שבשיאם שודר ב־CBS מופע של תיאטרון המחול ניקולאיס.[3]
לניקולאיס הוענקו חמישה תוארי דוקטור לשם כבוד; פעמיים זכה במלגת גוגנהיים, וקיבל מענק יצירה לשלוש שנים מקרן מלון.
הוא קיבל את העיטור הגבוה ביותר של העיר פריז, ה־Grande Medaille de Vermeille de la Ville de Paris, כמו גם מדליות מסביליה, ספרד, אתונה, יוון, ומ־30 ערים אחרות, בארצות הברית ומחוצה לה, כמו גם אות מיוחד מראש עיריית ניו יורק, שהוענק לניקולאיס ולמאריי לואיס ביחד. היו שהדביקו לניקולאיס את הכינוי "הפטריארך האמריקאי של המחול הצרפתי". ניקולאיס הוא אביר לגיון הכבוד של צרפת וחבר בדרגת "מפקד" במסדר האמנויות והספרות של צרפת. בשנת 2000, זכה במקום במוזיאון הלאומי והיכל התהילה למחול של ארצות הברית.[7]
כמו כן זכה בפרס פסטיבל המחול האמריקאי על שם סמואל ה' סקריפס; פרס קאפיזיו; פרס חוג המבקרים של צ'ילה; ציון לשבח של האמי; פרס כתב העת Dance (1968);[3] פרס טיפאני; ופרס גילדת המחול האמריקאית.
כוריאוגרפיות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1953 - Kaleidoscope
- 1953 - Masks, Props, and Mobiles[8]
- 1953 - Tensile Involvement
- 1953 - Noumenon Mobilus
- 1955 - Noumenon
- 1960 - Totem[8]
- 1963 - Imago suite
- 1963 - Arcade
- 1963 - Artisan
- 1964 - Sanctum[9]
- 1964 - Water Studies
- 1978 - Gallery
- 1979 - Count Down[8]
- 1980 - Mechanical Organ
- 1982 - Dime in the Slot (part of Mechanical Organ)
- 1982 - Pond
- 1982 - Two not yet together
- 1985 - Crucible
- 1987 - BLANK on BLANK
- Girls Trio
- Mantis
ארכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספריות אוניברסיטת אוהיו באת'נס, אוהיו מצוי אוסף המחול של אלווין ניקולאיס ומאריי לואיס.[10] האוסף הארכיוני מכיל סרטים, תצלומים, פוסטרים, פרסים, תוכניות, ביקורות, והקלטות מוזיקליות. אוניברסיטת אוהיו מחזיקה גם במסמכים של גלאדיס ביילין – תלמידתו של ניקולאיס, רקדנית בלהקת המחול ניקולאיס, ופרופסורית בכירה למחול באוניברסיטת אוהיו.[11]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Francesca Pedroni, Alwin Nikolais, Palermo, L'Epos, 2000. ISBN 88-8302-143-6
- Dance Theatre of Alwin Nikolais, Company Publications, Alwin Nikolais and Murray Louis Papers, MSS. 181: Alden Library, Ohio University.
- Mazo, Joseph. "The Nik of Time." Dance Magazine July 1993: p. 28.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרן ניקולאיס־לואיס למחול (אנגלית)
- דף על ניקולאיס מאת מרתה אולמן ווסט (אנגלית)
- קטעי ארכיון של אלברטו דל סאז ופיטר קייל מתוך "העוגב המכני" של ניקולאיס.
- אלווין ניקולאיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Connick, Judy (15 בנובמבר 2007). "Biographical Sketch of Alwin Nikolais". The Alwin Nikolais and Murray Louis Dance Collection, Ohio University Libraries. אורכב מ-המקור ב-17 ביולי 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Nikolais Dance Theatre". Art Source Management. 2006. אורכב מ-המקור ב-2011-11-12.
- ^ 1 2 3 Escoyne, Courtney (2018-04-04). "#tbt: Alwin Nikolais on Inventing Your Own Solutions". Dance Magazine (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-03-07.
- ^ Grauert, Ruth E. (2009). "The Theater of Alwin Nikolais". Bearnstow Journal. נבדק ב-2022-03-07.
- ^ 1 2 3 Kisselgoff, Anna (2005-12-17). "Savoring the Steps Behind His Dance". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-03-07.
- ^ "Television and the Performing Arts: A Handbook and Reference Guide to American Cultural Programming" Rose, Brain G. Greenwood Press, New York, 1986, P. 43. ISBN 0-313-24159-7 Television and the Performing Arts - A Handbook and Reference Guide to American Cultural Programing - CBS Repertoire Workshop - Alwin Nikolais on www.books.google.com
- ^ "Hall of Fame". National Museum of Dance. אורכב מ-המקור ב-2009-08-15.
- ^ 1 2 3 "Alwin Nikolais". American Masters, PBS (באנגלית אמריקאית). 2005-03-12. נבדק ב-2022-03-07.
- ^ Hanlon, Khara (2012-03-22). "Lady Gaga has Nothing on Nikolais". Dance Magazine (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-03-07.
- ^ "Alwin Nikolais and Murray Louis Dance Collection | Ohio University". www.ohio.edu. נבדק ב-2022-03-30.
- ^ "OhioDance Virtual Dance Collection". vdc.ohiodance.org. נבדק ב-2022-03-30.