אלוף הראבן
אלוף הראבן בדרגת סגן בצה"ל, תחילת שנות ה-50 | |
לידה |
23 באפריל 1926 חיפה, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה | 23 בפברואר 2016 (בגיל 89) |
מדינה | ישראל |
מקום קבורה | הר המנוחות |
מעסיק | המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים |
בן או בת זוג | שולמית הראבן |
פרסים והוקרה | אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג |
אלוף הרְאבן (23 באפריל 1926 – 23 בפברואר 2016) היה איש קהילת המודיעין, הוגה דעות, פרשן פוליטי ויזם חברתי ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלוף הראבן נולד במושבה הגרמנית בחיפה בשנת 1926 לדוד שטיינברג, שהיה מהנדס טלפוניה בשירות הטלפון של המנדט הבריטי (בנו של יחיאל מיכל שטיינברג), ולתחייה לבית אפשטיין, שהייתה פסנתרנית. שמו הפרטי המיוחד בא מסבו, יצחק אפשטיין, מורה וממחדשי השפה העברית, ששלח רשימת שמות מומלצים להוריו שהראשון מביניהם היה "אלוף", והוריו אימצו שם זה (שם משפחתו הוא עברות של שם משפחת אביו: שטיינברג=הראבן).
את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר הריאלי בחיפה, ולאחר מכן סיים בלונדון סקול אוף אקונומיקס תואר ראשון במדע המדינה. בשנת 1948 חזר לארץ ישראל והתגייס לצה"ל. הוא שובץ למודיעין חיל התותחנים, משם עבר עד מהרה ליחידת המחקר של אגף המודיעין. הראבן שירת בצה"ל עד שנת 1964 והשתחרר בדרגת סגן-אלוף. בזמן שירותו שימש ב-1954 ראש לשכתו של ראש אגף המודיעין, בנימין גיבלי ושל יורשו בתפקיד, יהושפט הרכבי. בשנת 1962 התמנה לסגן הנספח הצבאי של ישראל בצרפת וקשר קשרים עם שירות הביון הצרפתי.
ב-1964 התגייס למוסד ושירת בו עד שנת 1970; עסק בפיתוח קשרים מדיניים חשאיים במזרח התיכון ובסיוע לכורדים בעיראק. לאחר מכן עבר לנהל את מחלקת ההסברה במשרד החוץ, תפקיד שמילא במשך ארבע שנים. בתקופה זו הציע לקלוד לנצמן את הרעיון לעשות את הסרט "שואה"[1].
לאחר מכן עבר לאקדמיה ומונה למנהל "מכון שילוח" באוניברסיטת תל אביב, שהפך ל"מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון". לאחר שנתיים בתפקיד זה עזב את האוניברסיטה והצטרף כעמית למכון ון ליר. עם פרישתו מהמכון בשנת 1991 הקים, יחד עם עמית ערבי, פייסל עזאיזה, את עמותת "סיכוי - לקידום שוויון אזרחי", לקידום שוויון אזרחי לערבים בישראל. משנת 2006 שימש יושב ראש עמותת "בין אדם לאדם", לקידום כבוד האדם כערך מוביל.
בשנת 1998 קיבל הראבן את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג ז"ל. ב-2007 זכה בפרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים.
אלוף הראבן היה נשוי לסופרת שולמית הראבן, ואב לשני ילדים: איתי הראבן והסופרת גַּיִל הראבן.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "כורח הבחירה - בעיות אסטרטגיות של ישראל בדור הבא" (1980)
- "אחד מכל שישה ישראלים", (עורך), 1981.
- "מלחמות ושלום" (1989)
- "פנים אל פנים: שיחות חילוניות בין משה ואלוהים" (1991)
- "אהיה אשר אהיה: מדרש פליאה לאדם השואל מהו להיות אדם" (2001)
- "לדעת שאיננו יודעים" - אסופה של מאמרי פובליציסטיקה שפרסם לאורך השנים בעיתונות העברית (2004)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אפרים לפיד, לוחמי הסתר - המודיעין הישראלי מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2017.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רשימת הפרסומים של אלוף הראבן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אלי אשד, יהדות = סקרנות : אלוף הראבן היהדות והאלילות., באתר המולטי יקום של אלי אשד, 4 ביולי 2004
- פרס יו"ר הכנסת לאיכות החיים לסא"ל (דימ') אלוף הר-אבן, מבט מל"מ 48, מרץ 2007, עמ' 30
- אלי אלון, מת איש קהילת המודיעין, אלוף הראבן, באתר TheMarker, 24 בפברואר 2016 (מאורכב בוייבאק מאשין)
- אמנון לורד, מדרשי הפליאה וקרקע המציאות, מקור ראשון, מוסף "שבת", 28 בפברואר 2016
- עופר אדרת, הסב והנכד שהבינו כי אסור להתעלם מהערבים, באתר הארץ, 3 במרץ 2016
- אלוף הראבן (1926-2016), דף שער בספרייה הלאומית