בנימין גיבלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנימין גיבלי
בנימין גיבלי בדרגת אל"ם בתפקיד ממלא מקום מפקד פיקוד המרכז ב-1959
בנימין גיבלי בדרגת אל"ם בתפקיד ממלא מקום מפקד פיקוד המרכז ב-1959
לידה 1 בינואר 1919
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באוגוסט 2008 (בגיל 89)
תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי ירוחם
השתייכות Hahaganah.png ההגנה
Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19441961 (כ־17 שנים)
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
תפקידים אזרחיים
מנהל, דירקטור
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בנימין גיבלי ב-1988

בנימין גיבלי (191919 באוגוסט 2008) היה איש צבא (בתפקידו הבכיר ביותר כיהן כראש אמ"ן) ותעשיין, שנודע במעורבותו בפרשות מאיר טוביאנסקי[1], ו"העסק הביש"[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבלי נולד בפתח תקווה. בין 1944 ל-1948 שירת במשטרת היישובים העבריים והיה פעיל בשירות הש"י. עם קום מדינת ישראל מונה לקצין המודיעין של מחוז ירושלים[2]. גיבלי נמנה עם החוקרים והשופטים במשפט השדה המהיר שנערך לסרן מאיר טוביאנסקי, שנאשם במסירת ידיעות לאויב ונגזר עליו עונש מוות[3]. המשפט וההוצאה להורג היו ב-30 ביוני 1948 בכפר בית ג'יז (כיום בסמוך לקיבוץ הראל)[4]. על אף שמאוחר יותר התברר כי טוביאנסקי הוצא להורג על לא עוול בכפו, והליך החקירה והמשפט היה לקוי ביותר, גיבלי לא נענש על כך וקידומו לא עוכב. עם זאת העיד במשפט של איסר בארי שפיקד על האירוע[5].

בתחילת 1949 התמנה למפקד ענף מודיעין 1 שכלל את המודיעין הקרבי ויחידות המחקר. ביוני אותה שנה מונה לסגן ראש שירות המודיעין. בשנת 1950 התמנה לראש מחלקת מודיעין במטכ"ל. בתקופתו שם דגש על פיתוח יחידות ההאזנה של המחלקה, כולל פתיחת בסיסים ברחבי הארץ, הפעלת יחידה 131, והרחבת מחלקת המודיעין של חיל האוויר[6].

לאחר תקופת לימודים בחו"ל מונה בסוף מרץ 1954 לראש אגף מודיעין, בדרגת אלוף-משנה[7].

בתפקידו כראש אגף מודיעין בדרגת אלוף-משנה היה אחראי לגיוסה ולהפעלתה של חוליית יהודים במצרים על ידי יחידה 131. החוליה נלכדה ביולי 1954, עניין שנודע לימים בשם "העסק הביש". במשך שנים רבות הוסתרה זהותו של גיבלי בהקשר זה, והוא נודע רק בכינוי "הקצין הבכיר". עניין "העסק הביש" ומידת אחריותו של גיבלי היו שנויים במחלוקת שנים רבות. יחד עם זאת, אין חולק על כך שגיבלי הוא ששלח את חברי החוליה למשימתם: חבלה במתקנים של ארצות הברית ובריטניה במצרים, לשם ערעור יחסיה של מצרים עם מדינות אלה. סלע המחלוקת העיקרי בעניין זה הוא האם הפקודה לחברי החוליה ניתנה ביוזמתו הבלעדית של גיבלי, או שהוא פעל בהנחייתו של שר הביטחון, פנחס לבון (התשובה לשאלה זו היא חסרת משמעות מבחינת מידת אחריותו של גיבלי ל"עסק הביש")[8]. מידת אשמתו ומעורבותו של גיבלי קיבלה גוונים חמורים נוספים עם היחשפה, במהלך השנים, של עובדת פעולותיו לכיסוי וטיוח מעורבותו, שכללה מעשי זיוף (ראו בהרחבה בערך "דליה כרמל") וניסיונות הפחדה והטיה של אברי אלעד, סוכן כפול שנודע בכינוי "האדם השלישי"[9]. בריאיון שנתן לערוץ 2 בשנת 2004 האשים את לבון בפרשה, אך אמר: "אין לי הוכחות"[10].

בעקבות הבירורים בפרשת "העסק הביש" הועבר גיבלי מתפקידו ומונה לראש מטה פיקוד הצפון באמצע מאי 1955[11], ולאחר מכן למפקד חטיבת גולני, שעליה פיקד במבצע קדש.

גיבלי נמנה עם יוזמי ומתכנני הפלגת הספינה בת גלים אל עבר תעלת סואץ, בספטמבר 1954, בניסיון לפרוץ את הסגר הימי שהטילה מצרים על ישראל. ניסיון זה הסתיים במעצר אנשי הצוות ובאובדן הספינה[דרוש מקור].

בסרט הדוקומנטרי "לא בגדתי" נטען כי גיבלי, שהיה ראש אגף מודיעין, שלח חוליית לוחמים, במבצע צרצר בדצמבר 1954, להשיב מכשיר קשר סודי לארץ מסוריה, על אף שידע כי הסורים כבר איתרו את המכשיר והתכוננו לבואה של חוליה. חברי החוליה נפלו בשבי הסורי, ואורי אילן התאבד בשבי זה. לאחר ששאר חברי החוליה שבו לארץ בעסקת חילופי שבויים, גיבלי הכחיש כי ידע על כך[12].

ב-1957 מונה לראש מטה פיקוד המרכז ובשנים 1958 עד 1960 שימש כממלא מקום אלוף פיקוד המרכז. דוד בן-גוריון סירב להעלותו לדרגת אלוף בגלל חלקו בפרשת "העסק הביש"[13].

בשנים 1960–1961 היה נספח צה"ל בבריטניה ובסקנדינביה[14]. בשנת 1961 פרש מצה"ל. במשך שנים רבות המשיך לטעון לחפותו ואף הבטיח לפרסם ספר שבו יציג את עמדתו. הוא כתב ספר כזה (בעזרתו של אריה קרישק כסופר צללים), אך נמנע מלפרסמו[15][16]. ב-2016 חשף משרד הביטחון התכתבויות בפרשת "עסק הביש", בהן גיבלי פעל לטהר את שמו[13].

קריירה עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שירות הצבאי נתמנה בשנת 1961 למנהל הפיתוח של מפעל המכוניות הישראלי קייזר אילין, שהיה בבעלות איש העסקים אפרים אילין[17].

בשנת 1967 מונה למנכ"ל מפעל "שמן", שהיה חלק מקונצרן "כור"[18]. עם הקמת חטיבת המזון בקונצרן, בשנת 1970, מונה גיבלי לעמוד בראשה, וכיהן בתפקיד זה עד 1987, בין השאר יזם את הקמת מפעל השוקולד "ורד הגליל" במטרה להתחרות בחברת "עלית" ששלטה בשוק הישראלי[19]. בתחילת שנות ה-70 שימש כמנהל מכון היצוא.

בשנים 19861989 כיהן כיו"ר חברת החשמל[20].

ב-1988 מונה לנציגו בישראל של איש העסקים אריה גנגר[21]. בסוף 1989 מונה ליו"ר פעיל של חברת "תעשיות לייזר" אותה רכש גנגר[22]. בנוסף ניהל עבור גנגר את השקעתיו בתחום התקשרות, רכישת השבועון "העולם הזה", והקמת יומון הספורט "עולם הספורט"[23].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבלי נישא בשנות ה-40 לאסתר לבית פנחסי. לשניים נולדה הבת תמר. בשנות ה-60 הכיר את אשתו השנייה אלישבע, עמה התחתן לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה.

בנימין גיבלי נפטר בגיל 89 בתל אביב ונטמן במתחם בתי הקברות בכפר סמיר שבחיפה[24].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בנימין גיבלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאסרו ומותו של מאיר טוביאנסקי, הארץ, 18 באוקטובר 1949
  2. ^ 1 2 תום שגב, סודות ושקרים; בנימין גיבלי והסוד הישראלי, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2008
  3. ^ אחד משופטי טוביאנסקי העיד במשפט א. בארי, קול העם, 18 באוקטובר 1949
  4. ^ חביב כנען, בחקירת בארי: כיצד נידון טובינסקי, הארץ, 14 באוגוסט 1949
  5. ^ עדויות חשובות בחקירת. איסר בארי, דבר, 14 באוגוסט 1949
  6. ^ יוכי ארליך, ‏ראש אמ"ן לשעבר אל"מ בנימין גבלי, מבט מל"מ 52, דצמבר 2008, עמ' 22
  7. ^ אלוף משנה ב. גיבלי - ראש אגף המודיעין, שערים, 29 במרץ 1954
  8. ^ עופר אדרת, 61 שנים לפרשת "עסק הביש": נחשפת השיחה הקשה בין לבון לגיבלי, באתר הארץ, 11 במאי 2015
  9. ^ רן אדליסט, האדם תשלישי מת, הפרשה עוד לא, חדשות, 22 ביולי 1993
  10. ^ יוסי מלמן, גיבלי: לבון אחראי ל"פרשה", אך אין לי הוכחות, באתר הארץ, 13 ביוני 2004
  11. ^ מינויים חדשים בצה"ל, קול העם, 17 במאי 1955
  12. ^ "לא בגדתי", במאית רוני אבולעפיה. באתר ערוץ 13
  13. ^ 1 2 גילי כהן, משרד הביטחון חשף התכתבויות בפרשת "עסק הביש": גיבלי פעל לטהר את שמו, באתר הארץ, 23 ביוני 2016
  14. ^ א/מ ב.גיבלי יצא לתפקידו בלונדון, דבר, 14 במרץ 1960
  15. ^ יוסי מלמן, ראש אמ"ן לשעבר גיבלי נקבר בחיפה. מקורביו תוהים אם כעת יפורסם הספר שגנז, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2008
  16. ^ בעז גאון, גיבלי על "עסק הביש": דיין נתן את ההוראה, באתר nrg‏, 6 באוקטובר 2008
  17. ^ בנימין ג'יבלי נתמנה למנהל מח' בקייזר אילין, הבוקר, 12 במרץ 1961
  18. ^ בית־החרושת "שמן" בהתפתחותו, על המשמר, 22 באפריל 1973
  19. ^ אילן פפר, כוו נגד עלית - על מלחמת השוקולד הגדולה, חדשות, 3 ביולי 1984
    יגאל לביב, כור שוברת מונופול, חדשות, 11 ביוני 1984
  20. ^ יוחאי רפאלי, בנימין גיבלי יודח כנראה מחברת חשמל, חדשות, 27 באוקטובר 1989
  21. ^ יעל גבירץ, שמואל רוזנבלאום, גנגר ישלם, חדשות, 28 באפריל 1989
  22. ^ אורי גינוסר, קרן אור לתעשיות לייזר, מעריב, 5 בינואר 1990
  23. ^ אפי לנדאו, העיתון "עולם הספורט" נסגר אתמול סופית, חדשות, 1 במרץ 1990
    אפי לנדאו, עורך "עולם הספורט": הקונספציה שלי נכשלה, חדשות, 9 בינואר 1990
  24. ^ ראש אמ"ן לשעבר, בנימין גיבלי מת בגיל 89, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2008