אליהו ברזילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב אליהו ברזילי
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

הרב אליהו פנחס ברזילייוונית:Ηλίας Μπαρζιλάι ‏. 18911971) היה רבה הראשי של הקהילה היהודית באתונה. סייע להצלת יהודי העיר מהשמדה במהלך שואת יהודי יוון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסלוניקי בשנת 1891 לרב פנחס ברזילי, אב בית הדין בעיר. למד ב"תלמוד תורה הגדול" ובישיבת בית יוסף בעיר, והוסמך לרבנות. בשנת 1914 נשלח על ידי אגודת עזרא, יחד עם עוד צעירים יהודים מסלוניקי, ללמוד בבית המדרש למורים העברי של דוד ילין בירושלים. הוא שב לבלקן, ושימש כרב, מוהל, מורה לעברית ומנהל בית ספר בקהילת סקופיה, ולאחריה בקהילה היהודית בבלגרד ובדידימוטיכו. בשנת 1935 התמנה לרבה של אתונה.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 ביולי 1941 מינה אותו הגסטאפו ל"נשיא הקהילה היהודית" - ראש היודנראט באתונה.

באותו קיץ, הצליח בקושי רב, בסיוע המשטרה האיטלקית, להציל את בית הכנסת ומשרדי הקהילה משריפתם על ידי "הארגון הפטריוטי הנציונל-סוציאליסטי" (ESPO) (אנ') של ספירוס סטרודימס. בעקבות האירוע, השיג אישור רשמי מהמשטרה הגרמנית שמסמכי הקהילה נשדדו, דבר שסייע לו בהמשך להציל את היהודים.

בקיץ 1943 עברה יוון לשליטה גרמנית ישירה, ולאתונה הגיע דיטר ויסליצני. המודיעין הגרמני על יהודי העיר לקה בחוסר רב[1], וויסליצני דרש מהרב ברזילי להכין לו תוך 12 שעות רשימות מפורטות של כל היהודים בעיר ורכושם. הקהילה מנתה אז, לפי עדותו של הרב ברזילי, כ־3000 חברים רשומים, ועוד כ-4000 יהודים שנמלטו מסלוניקי[2]. לפי מקורות אחרים, מספרם הכולל של היהודים בעיר הגיע לכ־8000 עד 10,000[3]. כמו כן, נתבע ממועצת היהודים להקים משטרה יהודית שתהיה אמונה על הוצאה לפועל של דרישות הנאצים. הרב ברזילי ניצל את 12 השעות הללו כדי להשמיד את מסמכי הקהילה, לכנס את היהודים ולהתריע בפניהם שעליהם לברוח או להתחבא. ליהודים שלא הגיעו לכינוס התקשר הרב ברזילי באופן אישי והזהיר אותם. בסיום 12 השעות הציג בפני ויסליצני את האישור הרשמי על כך שמסמכי הקהילה הושמדו, ועל כן אין בידו את רשימות היהודים. ויסליצני נתן לו ארכה של 48 שעות נוספות. את הזמן הזה ניצל כדי לקשור קשר עם אנשי המחתרת היוונית ה- EAM (אנ') ולסכם עימם שיסייעו בחילוץ היהודים מאתונה וידאגו להם למחסה ולמזון בהרי מרכז יוון, ושילם על כך מכספי הקהילה. בין ה-23 ל-25 בספטמבר, נמלט אף הוא עם משפחתו, בסיוע המחתרת היוונית, והתחבא בהרים. ממקום מחבואו, המשיך הרב ברזילי לדאוג להצלת יהודי אתונה, בין השאר באמצעות פנייה למדינות הלוחמות בגרמניה שיתמכו במחתרת היוונית.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה שב לכהן כרבה הראשי של אתונה ושל הקהילה היהודית ביוון כולה, עד שנת 1962. בשנת 1949 ניסה לבטל את גזר דין המוות שהוטל על יהודי מלאריסה שהואשם בקיום קשרים עם ארגוני הפרטיזנים הקומוניסטיים. לשם כך, נפגש עם המפקד הכללי של צבא יוון, וקביל ממנו הבטחה להמתקת הדין, אך למרות זאת גזר הדין בוצע[4]. ביקר מספר פעמים בישראל: בשנת 1950 ביקר במשרדי הברית העברית העולמית[5], בשנת 1955 ביקר בטקס ההכתרה של הרב הראשי לישראל והראשון לציון יצחק נסים[6] וכן נפגש עמו לשיחה על מצבה של יהדות יוון[7] ובשנת 1956 ביקר אצל הנשיא, יצחק בן-צבי[8].

בשנת ה'תשי"ד כתב את זכרונותיו מימי השואה. אלו פורסמו לאחר מותו בקובץ הזכרונות "יהדות יוון בחורבנה" (תל אביב, ה'תשמ"ח).

נפטר ב־1971.

ביום הזיכרון לשואה ולגבורה 2019 הוענק למשפחתו אות המציל היהודי מטעם ארגון בני ברית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כאן
  2. ^ יהדות יוון בחורבנה, עמ' 23
  3. ^ ברכה ריבלין, השואה ביוון, בתוך: אייל ג'יניאו (עורך), "קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים: יוון", בהוצאת מכון בן צבי והמרכז לשילוב מורשת יהודי המזרח במשרד החינוך, עמ' 374
  4. ^ יהודי הוצא להורג ביון, הצופה, 16 במאי 1949
  5. ^ מי ומי, על המשמר, 7 בנובמבר 1950
  6. ^ הרב נסים ב"בקור חולים" אצל הנשיא, הצופה, 30 במרץ 1955
  7. ^ בחברה ובמשפחה, הבקר 31 במרץ 1955
  8. ^ אישים ומוסדות, הצופה, 7 בינואר 1956.