אליוט ארוויט
.jpg) | |
| לידה |
26 ביולי 1928 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
30 בנובמבר 2023 (בגיל 95) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית, צרפת |
| השכלה |
|
| מספר צאצאים |
4 |
| פרסים והוקרה |
פרס לוסי (2007) |
|
www | |
  | |
אליוט ארוויט (באנגלית: Elliott Erwitt; 26 ביולי 1928 – 29 בנובמבר 2023) היה צלם פרסומת, צלם דוקומנטרי ובמאי סרטים דוקומנטריים יהודי-אמריקאי יליד צרפת הידוע בתמונותיו בשחור-לבן של סיטואציות אירוניות ואבסורדיות במסגרות יומיומיות. הוא היה חבר בסוכנות מגנום משנת 1953.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליו רומנו ארוויץ נולד בפריז, בירת צרפת, ב-1928, להורים יהודים-רוסים, יוג'יניה ובוריס ארוויץ, שהיגרו מרוסיה לאחר המהפכה הרוסית. לאחר הולדתו עברה המשפחה למילאנו שבאיטליה, וחזרה לצרפת עקב עליית הפשיזם באיטליה. ב-1939, כשהיה בן 11, היגרה משפחתו לארצות הברית, והוא התגורר בניו יורק עם אביו, שנפרד מאמו. בקיץ 1941 עבר עם אביו ללוס אנג'לס.[1] אליו רומנו ארוויץ שינה את שמו לשם האמריקני יותר אליוט ארוויט. הוא למד בבית ספר תיכון בהוליווד (Hollywood High School), ושם החל לגלות עניין בצילום ורכש מצלמת רוליפלקס. בהמשך צילום ויצירת סרטים בלוס אנג'לס סיטי קולג' (אנ') ובבית הספר החדש למחקר חברתי (אנ').
קריירת צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1949 עבר לניו יורק, ושם פגש את הצלמים אדוארד סטייכן, רוברט קאפה ורוי סטרייקר.[2] סטרייקר, לשעבר מנהל מחלקת הצילום של מנהלת החקלאות האמריקאית, שכר את ארוויט לעבוד על פרויקט צילום עבור חברת סטנדרד אויל.[3] ב-1951, עם פרוץ מלחמת קוריאה, גויס לצבא ארצות הברית, ושירת כעוזר צלם שהוצב בצרפת ובגרמניה. הוא השתחרר מהצבא ב-1953, ויחד עם אשתו, לוסיין ון קאם, שאותה פגש במהלך שירותו, עבר לגור במנהטן. ב-1953 הוזמן ארוויט להצטרף לסוכנות מגנום על ידי המייסד רוברט קאפה. הוא החל בקריירת צלם עצמאי והפיק עבודות עבור Collier's, Look, לייף ו-Holiday.
הוא תיעד גם אירועים חברתיים-פוליטיים בתצלומיו, כמו ביקורו של ריצ'רד ניקסון בברית המועצות ב-1959,[4] טקס הלוויה של ג'ון פ. קנדי[5] ב-1963 והשבעתו של ברק אובמה בשנת 2009.[6]
אחד הנושאים שארויט הרבה לצלם הוא כלבים: הם היו הנושא של חמישה מספריו, בן כלבה (1974), אל הכלבים (1992), כלבים (1998), ווף (2005), והכלבים של אליוט ארוויט (2008).
ארוויט יצר אלטר אגו, "André S. Solidor" (בראשי תיבות ass - ישבן) היומרני חובש הכומתה, "אמן עכשווי, מאחת המושבות הצרפתיות בקריביים, אני שוכח איזו" כסאטירה על הצילום העכשווי. עבודתו פורסמה בספר משנת 2009, The Art of André S. Solidor, והוצגה ב-2011 בגלריה פול סמית' בלונדון.[7]
באוקטובר 2020 תרם תמונה שצילם בשנת 1965, של זוג כפפות רפואיות תלויות על חבל, לקמפיין של מיזם HOPE לקידום מודעוּת לפעולת הצוותים הרפואיים במגפת הקורונה.[8]
הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ב-1994 נבחר לעמית כבוד של החברה המלכותית לצילום (אנ').[9]
- בשנת 2002 הוענקה לו מדליית המאה של החברה המלכותית לצילום, כהוקרה על תרומה מתמשכת ומשמעותית לאמנות הצילום.[10]
- בשנת 2011 הוענק לו פרס האינסוף של המרכז הבינלאומי לצילום (אנ'), בקטגוריית מפעל חיים.[11]
בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנות ה-70 הקדיש הרבה ממרצו לסרטים. סרטיו העלילתיים, פרסומות הטלוויזיה והסרטים הדוקומנטריים שלו כללו את "ארתור פן: הבמאי" (1970), "יופי לא יודע כאב" (1971), "אדום, לבן וכחול גראס" (1973) ואת "יצרני הזכוכית עטורת הפרסים של הראת" (1977). היה גם מפעיל המצלמה של "Gimme Shelter" (1970), צלם סטילס עבור "ביב דילן: אין כיוון הביתה" (2005), וסיפק צילום נוסף עבור Get Yer Ya Ya's Out (2009).
אוסף מסרטיו של ארוויט הוקרן בשנת 2011 כחלק מהאירוע המיוחד של פסטיבל DocNYC, "ערב עם אליוט ארוויט".[12]
אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2019 הופק סרט תיעודי אודותיו: "Elliott Erwitt: Silence Sounds Good".[13]
אליוט ארוויט נפטר ב-29 בנובמבר 2023 בביתו בניו יורק.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אליוט ארוויט
אליוט ארוויט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אליוט ארוויט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אליוט ארוויט, באתר Discogs (באנגלית)
אופיר חובב, אליוט ארוויט צילם בלי הבדלי מעמדות, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2023- אליוט ארוויט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
- Adrian Horton, Elliott Erwitt, acclaimed American photographer, dies at 95, The Guardian, November 30, 2023
- John O'Mahony, Best in show, The Guardian, December 27, 2003
- Nadja Sayej, Elliott Erwitt: 'Photography is pretty simple. You just react to what you see', The Guardian, November 9, 2020
- Elliott Erwitt, Duncan Miller Gallery
- Regarding Elliott: Photographs by Elliott Erwitt, Weinstein Hammons Gallery
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ John O'Mahony, Best in show, The Guardian, December 27, 2003
- ^ Regarding Elliott: Photographs by Elliott Erwitt, Weinstein Hammons Gallery
- ^ Elliott Erwitt, Duncan Miller Gallery
- ^ "Elliott Erwitt | Nikita Khrushchev & Richard Nixon, Moscow, USSR (1959) | Artsy".
- ^ Jacqueline KENNEDY at John F. KENNEDY's funeral, November 25, 1963
- ^ "How photography changed with the Presidential race | photography | Agenda | Phaidon".
- ^ Charlotte Cripps, A drastic change of image: Magnum photographer Elliott Erwitt has crafted a glorious alter ego | The Independent, The Independent, February 10, 2011
- ^ Supporter Spotlight: Phil Ropy | Project HOPE, Project HOPE, October 13, 2020
- ^ Honorary Fellowship, Royal Photographic Society
- ^ "Royal Photographic Society's Centenary Award". אורכב מ-המקור ב-1 בדצמבר 2012. נבדק ב-13 באוגוסט 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Infinity Awards 2011". International Center for Photography. נבדק ב-16 במרץ 2014.
Lifetime Achievement: Elliott Erwitt
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "AN EVENING WITH ELLIOTT ERWITT". DOC NYC (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-12-01.
"An Evening with Elliott Erwitt". International Center of Photography (באנגלית). 2020-01-08. נבדק ב-2023-12-01. - ^ אליוט ארוויט – שתיקה נשמעת טוב, באתר "אפוס 14"; נעמה ריבה, שתיקת חיי היום־יום, באתר הארץ, 2 במאי 2021