אליפות מיאמי הפתוחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליפות מיאמי הפתוחה
Miami Open
מיקום מיאמי, פלורידה, ארצות הברית
מקום הטורניר קי ביסקיין
משטח קשה
האתר הרשמי
הסבב העולמי לגברים (ATP)
קטגוריה טורניר מאסטרס
הגרלה 96S / 48Q/ 32D
סך פרסים $7,972,535
הסבב העולמי לנשים (WTA)
קטגוריה טורניר חובה
הגרלה 96S / 48Q/ 32D
סך פרסים $7,972,535
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אליפות מיאמי הפתוחה, הידועה גם בשם מיאמי מאסטרס, היא טורניר טניס שנתי לגברים ולנשים הנערך באצטדיון הארק רוק במיאמי גארדנס, פלורידה. הוא אחד מטורנירי סבב המאסטרס העולמי של ה-ATP לגברים ואחד מטורנירי החובה של ה-WTA לנשים. הטורניר, שמשוחק על משטח קשה, נערך כל שנה בשבועיים האחרונים של חודש מרץ לאחר שמסתיים טורניר אינדיאן וולס.

לטורניר היו מספר נותני חסות במשך שנות קיומו, ולפיכך היה מוכר בכמה שמות שונים. הטורניר הראשון שנערך ב-1985 היה ידוע בתור אליפות השחקנים הבינלאומית של ליפטון (Lipton International Players Championships). בשנת 2000, שונה שמו של הטורניר לאליפות אריקסון הפתוחה (Ericsson Open); בשנת 2002, שונה שוב לאליפות נאסד"ק-100 (NASDAQ-100 Open) הפתוחה; וב-2007, השם שונה לאליפות סוני-אריקסון הפתוחה (Sony Ericsson Open). החל משנת 2015, הבנק הברזילאי איטאו (Itaú) הפך להיות נותן החסות של הטורניר, ושמו הרשמי של הטורניר הוא "אליפות מיאמי הפתוחה בחסות איטאו" (Miami Open presented by Itaú).[1]

זכייה בטורניר מיאמי ובטורניר אינדיאן וולס מאסטרס (שנערך בשבועיים הראשונים של חודש מרץ) יחד נקראת ה"סאנשיין דאבל" (The Sunshine Double).[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Nadal Del Potro Miami 2009.jpg

הטורניר נוסד על ידי טניסאי העבר בוץ' באקהולץ (Butch Buchholz). כוונתו המקורית הייתה להפוך את הטורניר לגרנד סלאם הראשון של השנה (בזמנו אליפות אוסטרליה הפתוחה נערכה בחודש דצמבר), והוא כינה אותו "וימבלדון של החורף" (Winter Wimbledon). באקהולץ ניגש לארגוני ה-ATP וה-WTA, הציע לספק את הפרסים הכספיים בטורניר ולתת לארגונים אחוזים ממכירות הכרטיסים ומזכויות הטלוויזיה בעולם, בתמורה לקבלת הזכות לערוך את הטורניר למשך 15 שנים. שתי ההתאחדויות הסכימו.[1]

הטורניר הראשון נערך בחודש פברואר 1985 במרכז הטניס הבינלאומי של לייבר (Laver’s International Tennis Resort) בדלריי ביץ', פלורידה. הטורניר חילק פרסים כספיים בשווי של 1.8 מיליון דולר, סכום שבאותה העת היה השלישי בגובהו (רק לטורנירי וימבלדון ואליפות ארצות הברית הפתוחה היה פרס כספי גדול יותר).[1]

ב-1986, הטורניר עזב את דלריי ביץ' ועבר לבוקה ווסט (Boca West), וב-1987 עבר שנית לקי ביסקיין, עיירת אי מול החוף של מיאמי. בשנת 1999 מכר באקהולץ את הטורניר לחברת IMG (אנ').[1][3]

בשנת 2019 הטורניר עבר לאצטדיון הארק רוק במיאמי גארדנס, פרבר הנמצא מצפון-מערב לעיר מיאמי.[4]

מאפייני הטורניר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט לארבעת טורנירי הגרנד סלאם, אליפות מיאמי הפתוחה היא אחת מהיחידות בסבבי הטניס המקצועניים (ה-ATP וה-WTA) שבה מתחרים בטורניר היחידים גם של הגברים וגם של הנשים יותר מ-64 שחקנים, וכן מהיחידות שאורכת יותר משבוע בודד. באליפויות היחידים מתחרים 96 שחקנים, ובאליפויות הזוגות מתחרים 32 צמדים. משך הטורניר כולו הוא 12 ימים.

נכון לשנת 2018, סך הפרסים הכולל שחולק בטורניר היה $15,945,070.[5]

תוצאות העבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים יחידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה האלוף מקום שני תוצאה שם הטורניר
1985 ארצות הברית טים מיוט ארצות הברית סקוט דייוויס 4–6, 4–6, 6–3, 6–2, 6–4
אליפות השחקנים הבינלאומית של ליפטון
1986 צ'כוסלובקיה איוואן לנדל שוודיה מאטס וילנדר 3–6, 6–1, 7–6(7–5), 6–4
1987 צ'כוסלובקיה מילוסלאב מצ'יר צ'כוסלובקיה איוואן לנדל 7–5, 6–2, 7–5
1988 שוודיה מאטס וילנדר ארצות הברית ג'ימי קונורס 6–4, 4–6, 6–4, 6–4
1989 צ'כוסלובקיה איוואן לנדל (2) אוסטריה תומאס מוסטר פרישה עקב פציעה
1990 ארצות הברית אנדרה אגאסי שוודיה סטפן אדברג 6–1, 6–4, 0–6, 6–2
1991 ארצות הברית ג'ים קורייר ארצות הברית דייוויד ויטון 4–6, 6–3, 6–4
1992 ארצות הברית מייקל צ'אנג ארגנטינה אלברטו מנסיני 7–5, 7–5
1993 ארצות הברית פיט סמפראס ארצות הברית מליוואי וושינגטון 6–3, 6–2
אליפות ליפטון
1994 ארצות הברית פיט סמפראס (2) ארצות הברית אנדרה אגאסי 5–7, 6–3, 6–3
1995 ארצות הברית אנדרה אגאסי (2) ארצות הברית פיט סמפראס 3–6, 6–2, 7–6(7–3)
1996 ארצות הברית אנדרה אגאסי (3) קרואטיה גוראן איבניסביץ' פרישה במצב 3–0
1997 אוסטריה תומאס מוסטר ספרד סרז'י ברוגרה 7–6(8–6), 6–3, 6–1
1998 צ'ילה מרסלו ריוס ארצות הברית אנדרה אגאסי 7–5, 6–3, 6–4
1999 הולנד ריצ'רד קרייצ'ק צרפת סבסטיאן גרוז'אן 4–6, 6–1, 6–2, 7–5
2000 ארצות הברית פיט סמפראס (3) ברזיל גוסטבו קוורטן 6–1, 6–7(2–7), 7–6(7–5), 7–6(10–8)
אליפות אריקסון הפתוחה
2001 ארצות הברית אנדרה אגאסי (4) ארצות הברית יאן-מייקל גמביל 7–6(7–4), 6–1, 6–0
2002 ארצות הברית אנדרה אגאסי (5) שווייץ רוג'ר פדרר 6–3, 6–3, 3–6, 6–4
אליפות נאסד"ק-100 הפתוחה
2003 ארצות הברית אנדרה אגאסי (6) ספרד קרלוס מויה 6–3, 6–3
2004 ארצות הברית אנדי רודיק ארגנטינה גיז'רמו קוריה פרישה במצב 6–7(2–7), 6–3, 6–1
2005 שווייץ רוג'ר פדרר Spain רפאל נדאל 2–6, 6–7(4–7), 7–6(7–5), 6–3, 6–1
2006 שווייץ רוג'ר פדרר (2) קרואטיה איוואן ליוביצ'יץ' 7–6(7–5), 7–6(7–4), 7–6(8–6)
2007 סרביה נובאק ג'וקוביץ' ארגנטינה גיז'רמו קניאס 6–3, 6–2, 6–4
אליפות סוני-אריקסון הפתוחה
2008 רוסיה ניקולאי דווידנקו ספרד רפאל נדאל 6–4, 6–2
2009 הממלכה המאוחדת אנדי מארי סרביה נובאק ג'וקוביץ' 6–2, 7–5
2010 ארצות הברית אנדי רודיק (2) צ'כיה תומאש ברדיך 7–5, 6–4
2011 סרביה נובאק ג'וקוביץ' (2) ספרד רפאל נדאל 4–6, 6–3, 7–6(7–4)
2012 סרביה נובאק ג'וקוביץ' (3) הממלכה המאוחדת אנדי מארי 6–1, 7–6(7–4)
2013 הממלכה המאוחדת אנדי מארי (2) ספרד דויד פרר 2–6, 6–4, 7–6(7–1)
אליפות סוני הפתוחה בטניס
2014 סרביה נובאק ג'וקוביץ' (4) ספרד רפאל נדאל 6–3, 6–3
2015 סרביה נובאק ג'וקוביץ' (5) הממלכה המאוחדת אנדי מארי 7–6(7–3), 4–6, 6–0
אליפות מיאמי הפתוחה בחסות איטאו
2016 סרביה נובאק ג'וקוביץ' (6) יפן קיי נישיקורי 6–3, 6–3
2017 שווייץ רוג'ר פדרר (3) ספרד רפאל נדאל 6–3, 6–4
2018 ארצות הברית ג'ון איזנר גרמניה אלכסנדר זברב 6–7(4–7), 6–4, 6–4
2019 שווייץשווייץ רוג'ר פדרר (4) ארצות הבריתארצות הברית ג'ון איזנר 6–1, 6–4

נשים יחידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה האלופה מקום שני תוצאה
אליפות השחקנים הבינלאומית של ליפטון
1985 ארצות הברית מרטינה נברטילובה ארצות הברית כריס אוורט 6–2, 6–4
1986 ארצות הברית כריס אוורט גרמניה המערבית שטפי גראף 6–4, 6–2
1987 גרמניה המערבית שטפי גראף ארצות הברית כריס אוורט 6–1, 6–2
↓  טורניר מדרג I  ↓
1988 גרמניה המערבית שטפי גראף (2) ארצות הברית כריס אוורט 6–4, 6–4
1989 ארגנטינה גבריאלה סבטיני ארצות הברית כריס אוורט 6–1, 4–6, 6–2
1990 הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה מוניקה סלש אוסטריה יודית ויזנר 6–1, 6–2
1991 הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה מוניקה סלש (2) ארגנטינה גבריאלה סבטיני 6–3, 7–5
1992 ספרד ארנצ'ה סנצ'ס ויקאריו ארגנטינה גבריאלה סבטיני 6–1, 6–4
אליפות ליפטון
1993 ספרד ארנצ'ה סנצ'ס ויקאריו (2) גרמניה שטפי גראף 6–4, 3–6, 6–3
1994 גרמניה שטפי גראף (3) בלארוס נטאשה זברבה 4–6, 6–1, 6–2
1995 גרמניה שטפי גראף (4) יפן קימיקו דאטה 6–1, 6–4
1996 גרמניה שטפי גראף (5) ארצות הברית צ'נדה רובין 6–1, 6–3
1997 שווייץ מרטינה הינגיס ארצות הברית מוניקה סלש 6–2, 6–1
1998 ארצות הברית ונוס ויליאמס רוסיה אנה קורניקובה 2–6, 6–4, 6–1
1999 ארצות הברית ונוס ויליאמס (2) ארצות הברית סרינה ויליאמס 6–1, 4–6, 6–4
אליפות אריקסון הפתוחה
2000 שווייץ מרטינה הינגיס (2) ארצות הברית לינדזי דבנפורט 6–3, 6–2
2001 ארצות הברית ונוס ויליאמס (3) ארצות הברית ג'ניפר קפריאטי 4–6, 6–1, 7–6(7–4)
אליפות נאסד"ק-100 הפתוחה
2002 ארצות הברית סרינה ויליאמס ארצות הברית ג'ניפר קפריאטי 7–5, 7–6(7–4)
2003 ארצות הברית סרינה ויליאמס (2) ארצות הברית ג'ניפר קפריאטי 4–6, 6–4, 6–1
2004 ארצות הברית סרינה ויליאמס (3) רוסיה ילנה דמנטייבה 6–1, 6–1
2005 בלגיה קים קלייסטרס רוסיה מריה שראפובה 6–3, 7–5
2006 רוסיה סבטלנה קוזנצובה רוסיה מריה שראפובה 6–4, 6–3
אליפות סוני-אריקסון הפתוחה
2007 ארצות הברית סרינה ויליאמס (4) בלגיה ז'וסטין הנין 0–6, 7–5, 6–3
2008 ארצות הברית סרינה ויליאמס (5) סרביה ילנה ינקוביץ' 6–1, 5–7, 6–3
↓  טורניר חובה  ↓
2009 בלארוס ויקטוריה אזרנקה ארצות הברית סרינה ויליאמס 6–3, 6–1
2010 בלגיה קים קלייסטרס (2) ארצות הברית ונוס ויליאמס 6–2, 6–1
2011 בלארוס ויקטוריה אזרנקה (2) רוסיה מריה שראפובה 6–1, 6–4
2012 פולין אגניישקה רדוונסקה רוסיה מריה שראפובה 7–5, 6–4
אליפות סוני הפתוחה בטניס
2013 ארצות הברית סרינה ויליאמס (6) רוסיה מריה שראפובה 4–6, 6–3, 6–0
2014 ארצות הברית סרינה ויליאמס (7) הרפובליקה העממית של סין לי נה 7–5, 6–1
אליפות מיאמי הפתוחה בחסות איטאו
2015 ארצות הברית סרינה ויליאמס (8) ספרד קרלה סוארס נבארו 6–2, 6–0
2016 בלארוס ויקטוריה אזרנקה (3) רוסיה סבטלנה קוזנצובה 6–3, 6–2
2017 הממלכה המאוחדת ג'והנה קונטה דנמרק קרוליין ווזניאקי 6–4, 6–3
2018 ארצות הברית סלואן סטיבנס לטביה ילנה אוסטפנקו 7–6(7–5), 6–1
2019 אוסטרליהאוסטרליה אשלי בארטי צ'כיהצ'כיה קרולינה פלישקובה 7–6(7–1), 6–3

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]