מאיר שלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאיר שלו
Meir Shalev Leipziger Buchmesse 2015.JPG
מאיר שלו ביריד הספרים בלייפציג, 2015
תאריך לידה 29 ביולי 1948 (בן 68)
מקום לידה נהלל
עיסוק סופר, עיתונאי, פובליציסט ומבקר תקשורת
לאום ישראלי
שפות היצירה עברית
נושאי כתיבה ספרי ילדים, ספרי עיון, רומנים
יצירות בולטות רומן רוסי, הכינה נחמה
פרסים

1989 פרס ברנשטיין 2006 פרס ברנר[1]
2009 פרס פראט על מפעל חיים

2009 פרס פורטה סיבריה[2].

מאיר שלו (נולד ב-29 ביולי 1948) הוא סופר, עיתונאי, פובליציסט, מבקר תקשורת, תסריטאי, בעל טור ומנחה טלוויזיה ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלו נולד במושב נהלל למשורר, המורה והסופר הירושלמי יצחק שלו, ולמורה לתנ"ך בתיה לבית בן-ברק מנהלל. בגיל צעיר עבר עם משפחתו לתקופה קצרה לקיבוץ גינוסר וב-1952 השתקעה המשפחה ב"שיכון קריית משה" שבשכונת קריית משה בירושלים. ב-1957 חזר עם משפחתו לנהלל[3]. למד פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

באוגוסט 1966 התגייס לצה"ל לחטיבת גולני. עבר את הגיבוש ליחידות החטיבתיות והתקבל לסיירת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם[4], עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס סיור, והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הסיירת והחטיבה[5]. במלחמת ששת הימים לחם כחייל בסיירת בקרב תל פאחר[6]. בנובמבר 1967 נפצע במלחמת ההתשה בבקעת הירדן מארבעה כדורים מאש כוחותינו[7]. דמותו של שלו מופיעה לרגע בספרו "עשו", כחברו של בנימין, בחור צולע עם משקפיים, המתרועע עם רומי[8]. ב-1969 התפרסם שירו האנטי-מלחמתי "על דעת הנערים".[9]

החל את דרכו כעיתונאי וכמגיש פינות ביקורת עיתונות ופינות היתוליות בטלוויזיה וברדיו, בהן פינה סאטירית בתוכנית הטלוויזיה "עלי כותרת" ופינת לשון בשם "חטף פתח".[10] הנחה גם את התוכנית "שעה טובה" ששודרה בערב שבת בערוץ הראשון. ב-1985 כתב מספר מערכונים למופע "בלי חשבון" של דודו טופז.

בשנת 1988 יצא לאור הרומן הראשון מפרי עטו, "רומן רוסי" שזכה לביקורות חיוביות. כמו כן כתב ספרי עיון וספרי ילדים.

שלו גרוש ואב לבת ולבן. אחיו, צור שלו, הוא היסטוריון ולשעבר טייס חיל האוויר. אחותו, רפאלה שיר, היא ציירת.

עבודתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר שלו וצוות ההצגה בסיום ההצגה "הגשם של סבא אהרון" בפסטיבל חיפה להצגות ילדים

הרומנים של שלו עוסקים בהוויה הישראלית, מתמקדים בעיקר בראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, שואבים רבות מן המקורות ומחוברים לנוף, לטבע ולהיסטוריה של הארץ. ברבים מספריו משתקפים פרטים מהביוגרפיה שלו ושל בני משפחתו, ושזורים בהם נופי ילדותו בירושלים ובנהלל.

שלו ידוע בתחקיר היסודי שהוא נוהג לערוך לקראת כתיבת כל אחד מספריו, במסגרתו הוא בוחן היטב את המלאכות שבהן עוסקים גיבוריו, ובמילותיו שלו:

גם תיאור אפיית הלחם ב'עשו' וסיתות האבנים ב'בביתו במדבר' מבוססים על פגישות עם בעלי מקצוע ועל ההקפדה המשונה שלי לא לעשות מה שהם עושים, אלא רק להתבונן ולרשום רשימות. מעולם לא שילחתי יונה, לא סיתתי אבן, לא אפיתי כיכר לחם ולא קניתי ומכרתי פרות לבשר.

בראיון לחיה הופמן, ידיעות אחרונות, 3 במרץ 2006

ספר הילדים שלו: הגשם של סבא אהרן" המבוסס על סיפור שסיפר לו סבו אהרן, עובד ב-2017 להצגת ילדים, במסגרת פסטיבל חיפה להצגות ילדים. ההצגה זכתה במקום ראשון במסגרת הפסטיבל.

פרסים ותוארי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו הפובליציסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזה שנים רבות שלו הוא בעל טור ב"מוסף לשבת" של העיתון ידיעות אחרונות. בטור זה, הכתוב בהומור ובעוקצנות, מבקר שלו את מדיניות הממשלה, בפרט בנושאי ביטחון וחברה, ומבכה את מצב האומה.

תשומת לב מיוחדת מקדיש שלו בטורו למצב החינוך והתרבות בישראל. דוגמה לכך היא הקטע הבא, מתוך הטור שפורסם ב-23 בספטמבר 2005:

אקלימו של בית הספר, כולל האלימות, הוא המשך ישיר של האקלים הכללי, כולל האלימות, ובמדינת ישראל, בניגוד לחברה היהודית שהצמיחה והקימה אותה, אין החינוך, ההשכלה והידע מוערכים ונכספים כמו שפעם היו. סולם העדיפויות של הממשלה אחר, וגם מה שהתחיל כלגלוג על משכילים חיוורי פנים, נעשה סולם ערכים שבו ערוץ הילדים הוא ההכשרה האינטלקטואלית לקראת ערוץ 2. וכך, כל ישראלי מכיר לעומק את הגיגיהם של יעל בר זוהר, עוזי כהן ופיני גרשון. אבל מי זוכר את שמו של החנון ההוא, נו, וגם את הלפלף השני, שקיבלו פרס נובל בכימיה רק לפני שנה?

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים:

ספרי עיון:

  • תנ"ך עכשיו (1985)
  • בעיקר על אהבה (1995)
  • סוד אחיזת העיניים (1999)
  • רֵאשית – פעמים ראשונות בתנ"ך (2008)
  • גינת בר (2017)

ספרי ילדים:

אחרים:

  • משכב לצים (1982)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סמדר שיפמן, דברים שרואים מכאן - דויד גרוסמן, אורלי קסטל-בלום ומאיר שלו: מעבר למודרניזם?, הוצאת כרמל, 2007.
  • אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "מאיר שלו - יעקב ועשָו", עמ' 375-367
  • גדי בלום וניר חפץ, תרבות ורוח - מאיר שלו,ישראל לאן - 18 שיחות עם האישים שמעצבים את פני המדינה, ידיעות אחרונות ספרי חמד, תל אביב, 2008, עמודים 174 - 199

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 פרס ברנר למאיר שלו ושפרה הורן
  2. ^ 2.0 2.1 פרס פורטה סיבריה למאיר שלו, באתר nrg‏, 28 בינואר 2009
  3. ^ יעל דיין, גינת בר: מאיר שלו בורא גן עדן, הארץ, 29.3.2017
  4. ^ במחנה, ‏איזה פריט צה"לי היה הכי משמעותי עבורכם?, באתר ‏mako‏‏, ‏26 בספטמבר 2011‏
  5. ^ מאיר שלו, "בחזרה לסיירת גולני", במחנה, 1988.
  6. ^ לי-טל תייר, ששה ימים וזיכרון, ביטאון ביבשה גיליון 2, יוני 2007.
  7. ^ תיאור תקרית הפציעה בקטע מתוך ראיון של מאיר שלו עם מיכה פרידמן ב"הארץ" ב-1992, אתר "מוקירים" (דף לזכר זאב דורי)
  8. ^ מאיר שלו, "עשו", עם עובד, 1991, עמודים 362-363.
  9. ^ מאיר שלו, על דעת הנערים, מעריב, 14 במרץ 1969
  10. ^ דני בלטמן, המצחיקן שמדקדק את השפה, מעריב, 20 במרץ 1980
  11. ^ מיה סלע, הסופר מאיר שלו זכה בפרס ניומן לספרות עברית על מפעל חיים, באתר הארץ, 23 במאי 2011
  12. ^ יום בן-גוריון 2012
  13. ^ ‫מיה סלע, חמישה אנשי ספרות ישראלים יקבלו עיטור מממשלת צרפת, באתר הארץ, 26 ביוני 2013‬
  14. ^ הגשם של סבא אהרון באתר עם עובד