מאיר שלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאיר שלו
שלו ב-2018 בפסטיבל ספרים במוסקבה
שלו ב-2018 בפסטיבל ספרים במוסקבה
לידה 29 ביולי 1948
ישראלישראל נהלל, ישראל
פטירה 11 באפריל 2023 (בגיל 74)
ישראלישראל אלוני אבא, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
לאום ישראל
מקום קבורה נהלל
עיסוק סופר ופובליציסט
מעסיק ידיעות אחרונות
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים, התיכון ליד האוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
נושאי כתיבה רומנים וספרי ילדים
יצירות בולטות רומן רוסי, עשו, יונה ונער
תקופת הפעילות 19692023 (כ־54 שנים)
פרסים והוקרה

1989 – פרס ברנשטיין
1989 – פרס האגודה האנטומולוגית הישראלית
1998 – פרס העיר ורונה ומועדון רומיאו ויוליה

2006 – פרס ברנר[1]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאיר "דסי" שלו (29 ביולי 194811 באפריל 2023) היה סופר, עיתונאי, מחזאי ופובליציסט ישראלי, כתב רומנים מהווי ארץ ישראל וספרי ילדים, ובעל טור שבועי בעיתון "ידיעות אחרונות". ספריו זכו להצלחה גדולה בקרב קהל הקוראים, תורגמו לכעשרים שפות,[2] והוא נחשב לאחד הסופרים הישראלים הנקראים ביותר[3].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלו נולד במושב נהלל למשורר, המורה והסופר הירושלמי יצחק שלו, איש ימין וארץ ישראל השלמה, ולבתיה לבית בן-ברק מנהלל שהייתה מורה. אחיו, ד"ר צור שלו, הוא היסטוריון של תקופת הרנסאנס, מרצה באוניברסיטת חיפה ולשעבר נווט בחיל האוויר. אחותו, רפאלה שיר, הייתה ציירת. שלו היה אחיינו של מרדכי שלו ובן דודם של הסופרת צרויה שלו, המתמטיקאי והסופר ענר שלו וחבר הכנסת רם בן ברק.

בגיל צעיר עבר עם משפחתו לארבע שנים לקיבוץ גינוסר וב-1952 השתקעה המשפחה ב"שיכון קריית משה" שבשכונת קריית משה בירושלים, שם גדל, מלבד שנתיים נוספות בנהלל בשנים 1957–1958.[4] למד בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית[3].

באוגוסט 1966 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת גולני.[5] במלחמת ששת הימים השתתף בקרב תל פאחר.[6] בנובמבר 1967 נפצע במלחמת ההתשה בבקעת הירדן מארבעה כדורים מאש כוחותינו.[7] דמותו של שלו מופיעה לרגע בספרו "עשו", כחברו של בנימין, בחור צולע עם משקפיים, המתרועע עם רומי.[8] ב-1969 התפרסם שירו האנטי-מלחמתי "על דעת הנערים".[9]

אחרי שירותו בצה"ל סיים לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום לימודיו החל לעבוד בטלוויזיה הישראלית. בשנת 1975 היה עוזר מפיק[10] ועורך משנה.[11] הוא היה שותף בחיבור החידות של תוכנית "מחפשים את המטמון", ובשנת 1977 היה בצוות השעשועון "שלוש יוצא אחד",[12] ועוזר עורך של התוכנית "עלי כותרת",[13] בה גם הופיע בפינה שהביאה אירועים מצחיקים מרחבי העולם, ובהמשך בפינה סאטירית.[14]

בשנת 1978 הצטרף לצוות של השעשועון "תשע בריבוע".[15] שלו גם הגיש פינת ביקורת עיתונות בטלוויזיה, ובשנת 1980 הגיש פינת לשון בשם "חטף פתח".[16]הנחה את התכנית "ארץ אהבתי" שהפיקה עוגניה שמחוני, והנחה גם את התוכנית "שעה טובה" ששודרה בליל שבת בערוץ הראשון.

ב-1988 יצא רומן הביכורים "רומן רוסי" ואחריו פרסם שלו עוד שמונה רומנים, ספרי עיון שונים וספרי ילדים.

החל משנות השמונים פרסם טור עיתונאי קבוע בימי שישי, שהופיע בתחילה ב"הארץ", ולאחר מספר שנים, החל משנת 1991, ב"המוסף לשבת" ב"ידיעות אחרונות"[3].[17]

עבודתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר שלו ביריד הספרים בלייפציג, 2015

הספרים הראשונים שפרסם היו "משכב לצים"[18] ב-1982, אסופה של חרוזים ארוטיים-הומוריסטים, ו"תנ"ך עכשיו" ב-1985, שהיה אסופה של מאמרים פרשניים ברוח אקטואלית והיתולית על סיפורי המקרא.

הרומנים של שלו הם סיפורי אהבה שעוסקים בהוויה הישראלית והמשפחתית, מתמקדים בעיקר בראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, שואבים רבות מן המקורות ומחוברים לנוף, לטבע ולהיסטוריה של הארץ. ברבים מספריו משתקפים סיפורים מתולדות משפחתו, ושזורים בהם נופי ילדותו בירושלים ובנהלל.

הרומן הראשון "רומן רוסי" יצא לאור בשנת 1988 וזכה להצלחה גדולה. הסיפור מתרחש במקום שהוא מעין גלגול בדיוני של נהלל. המספר הוא נכדו של אחד ממייסדי המקום, והוא מגולל את סיפור ההתיישבות של אנשי העלייה השנייה והשלישית במעין "אוסף של אנקדוטות רבות-דמיון"[3] שיש בהן תמהיל של מציאות ופנטזיה כאחד.

ב"עשו" שיצא בשנת 1991, מסר שלו את קורותיה של משפחת אופים ישראלית במהלך שלושה דורות, שניתן גם ליחס אותה למעין פרודיה של סיפורי האבות והאמהות מספר בראשית. במרכז הספר מתוארת מערכת היחסים המורכבת בין המספר, עשו, לבין אחיו יעקב. על אף הטרגיות של מרכיבי הסיפור (מחלות קשות, שכול, יחסים עכורים בקרב המשפחה, בן שגלה מארצו) מצליח שלו לשעשע את הקוראים בדרך הסיפור, שבה הוא משלב בדיות, ציטטות, הרמזים ספרותיים ושעשועי לשון[3].

מחוץ לספר "בביתו במדבר" מעוגנים גם שאר הרומנים בסיפורים על הוויות החיים של כפר בעמק יזרעאל, במהלך שישים שנות קיומו, החל מהקמתו בשנות העשרים של המאה העשרים. הספר "הדבר היה ככה" מתבסס על חוויותיו האוטוביוגרפיות של מאיר שלו בשנות ילדותו במושב נהלל, כשהגיבורה הראשית שבו היא סבתו עזת הנפש וחולת הניקיון, בעוד שגיבור המשנה הוא שואב האבק שנשלח אליה מאמריקה, והוא ספון ללא שימוש בחדרה.

הציר העלילתי המשותף לרוב הרומנים הוא סיפור המשפחה לצד הסיפור הציוני. נפרשת פה "כמין סאגה ארץ-ישראלית על פני עשרות שנים, ותולדות 'הארץ' - ובמיוחד פרשת ההתיישבות העובדת בה נשקפות ממנו בראי עקום"[3] בסגנון ריאליזם פנטסטי לצד תיאורים מפורטים ובקיאים מאוד של נוף ישראלי מובהק ודמויות, מגיש שלו סיפור שהוא שילוב של מיתוסים מצד אחד ובקיאות גדולה בפרטי העבודה והמעשה מצד שני. רצף העלילה איננו ליניארי, והוא נע קדימה ואחורה לסירוגין, עד שהוא מתקבל בפני הקורא בשלמותו. התכונה הבולטת מאוד לאורך כל כתביו של שלו הוא ההומור שמתבל את סיפוריו לא רק בחן, אלא באפשרות לעמוד בכל התלאות והאירועים, שלעיתים הם קשים מאוד - המתרחשים ברומנים שלו.

שלו ידוע בתחקיר היסודי שנהג לערוך לקראת כתיבת כל אחד מספריו, במסגרתו בחן היטב את המלאכות שבהן עוסקים גיבוריו, ובמילותיו שלו:

גם תיאור אפיית הלחם ב'עשו' וסיתות האבנים ב'בביתו במדבר' מבוססים על פגישות עם בעלי מקצוע ועל ההקפדה המשונה שלי לא לעשות מה שהם עושים, אלא רק להתבונן ולרשום רשימות. מעולם לא שילחתי יונה, לא סיתתי אבן, לא אפיתי כיכר לחם ולא קניתי ומכרתי פרות לבשר.

בריאיון לחיה הופמן, ידיעות אחרונות, 3 במרץ 2006

כמה מספרי הילדים שלו עובדו לתיאטרון. אחד מהם: "הגשם של סבא אהרן" המבוסס על סיפור שסיפר לו סבו, עובד ב-2017 להצגת ילדים, במסגרת פסטיבל חיפה להצגות ילדים. ההצגה זכתה במקום ראשון במסגרת הפסטיבל.

הרומן שלו "יונה ונער" עובד להצגת תיאטרון בתיאטרון גשר, ובוים על ידי יבגני אריה. הרומן "כימים אחדים" הוצג בעיבודים שונים בישראל ברוסיה ובארצות הברית. ההצגה "כימים אחדים", המבוססת על ספרו, הוצגה בתיאטרון הקאמרי.

בספריו העיוניים הוא חשף את מקורות ההשפעה של כתיבתו, החל מהסופרים והספרים שאהב, דרך עולם התנ"ך, אליו הוא קשור לא מעט בעקבות אביו, יצחק שלו, שהיה מורה וסגן לחתן-התנ"ך העולמי למבוגרים וכלה באהבתו הגדולה לעולם הטבע והנוף הארץ-ישראלי, ממנה ניתן להתרשם מכל ספריו, ובעיקר מספרו "גינת בר".

חצי שנה לאחר מותו, יצא לאור ספר הילדים האחרון שלו: "נֶכֶד קָרָטֶה וְסַבָּא סְנוֹקֶרֶת", העוסק בקשר שבין סב ונכדו.[19]

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר שלו, 2014

שלו נחשב לאחד הדוברים הבולטים של השמאל הציוני. והיה מבקר קשה של הימין הישראלי והממסד הדתי.

בנאום אשר נשא בטקס שבו האוניברסיטה העברית העניקה לו ד"ר לשם כבוד ביוני 2019 אמר את הדברים הבאים[20]:

קשה להיות בית משפט עליון בירושלים, עיר שחוקי המדינה משעממים אותה, וחברי כנסת בורים שפועלים בה זוממים לחוקק בה ולהשליט ממנה את מה שהם מכנים "משפט התורה"...הר הבית לא גבה אלא להיפך, הוא נעשה נמוך משהיה. מי שנוהרים אליו הם קנאים וקיצונים, ודבר ה’ שהם לומדים אינו חזון השלום אלא מלחמות דת והזיות משיחיות.

במשך שנים רבות היה בעל טור ב"מוסף לשבת" של העיתון ידיעות אחרונות. בטור זה, שהיה כתוב בהומור ובעוקצנות, ביקר שלו את מדיניות הממשלה, בפרט בנושאי חינוך, טבע וסביבה, דת ומדינה.

תשומת לב מיוחדת הקדיש שלו בטורו למצב החינוך והתרבות בישראל. דוגמה לכך היא הקטע הבא, מתוך הטור שפורסם ב-23 בספטמבר 2005:

אקלימו של בית הספר, כולל האלימות, הוא המשך ישיר של האקלים הכללי, כולל האלימות, ובמדינת ישראל, בניגוד לחברה היהודית שהצמיחה והקימה אותה, אין החינוך, ההשכלה והידע מוערכים ונכספים כמו שפעם היו. סולם העדיפויות של הממשלה אחר, וגם מה שהתחיל כלגלוג על משכילים חיוורי פנים, נעשה סולם ערכים שבו ערוץ הילדים הוא ההכשרה האינטלקטואלית לקראת ערוץ 2.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו ויצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר שלו וצוות ההצגה בסיום ההצגה "הגשם של סבא אהרון" שזכתה בפרס הראשון בפסטיבל חיפה להצגות ילדים ב-2017

רומנים

ספרי עיון

  • תנ"ך עכשיו (1985)
  • בעיקר על אהבה (1995)
  • סוד אחיזת העיניים (1999)
  • רֵאשית – פעמים ראשונות בתנ"ך (2008)
  • גינת בר, הוצאת עם עובד (2017), עם רישומים מאת רפאלה שיר
  • על אהבה ואחיזת עיניים, הוצאת עם עובד (2024).[27]

ספרי ילדים

אחרים

  • משכב לצים (1982)

מחזה

  • אצלנו במערה (2022)

תרגום

משחקי מחשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה־90 הפיק יחד עם חברת המשחקים "סידי וורם"" משחקי מחשב לספריו "אבא עושה בושות" ו"הכינה נחמה", בשני המשחקים האלו מאיר שלו מקריין את הסיפור.[28]

ארכיון אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.[29]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלו היה נשוי לרינה שלו, ואב לבת, זהר ובן, מיכאל. הוא התגורר לסירוגין בשכונת קטמון הישנה בירושלים ובאלוני אבא שם טיפח בחצרו גינת-בר, עליה כתב בספרו "גינת בר" ושיצא לאור ב-2017.

היה ידוע בקרב בני משפחתו בכינוי "דסי", על שם נכדתו הדסה (דסי) שהחלימה ממחלת הסרטן.

הסופרת צרויה שלו היא בת דודתו.

נפטר ב-11 באפריל 2023, בגיל 74, לאחר מאבק של שלושה חודשים במחלת הסרטן.[30] נטמן ב-14 באפריל 2023, בבית העלמין של נהלל.[31]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של מאיר שלו מכוסה פרחים מיד לאחר הלווייתו ב-14 באפריל 2023

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 מור שני‏, פרס ברנר למאיר שלו ושפרה הורן, באתר וואלה!‏, 5 ביוני 2006
  2. ^ מאיר שלו, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 אבנר הולצמן, מאיר שלו, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
  4. ^ אתר למנויים בלבד יעל דיין, "גינת בר": מאיר שלו בורא גן עדן פרטי, באתר הארץ, 29 במרץ 2017
  5. ^ במחנה, ‏איזה פריט צה"לי היה הכי משמעותי עבורכם?, באתר ‏מאקו‏, 26 בספטמבר 2011
    מאיר שלו, "בחזרה לסיירת גולני", במחנה, 1988.
  6. ^ לי-טל תייר, ששה ימים וזיכרון, ביטאון ביבשה גיליון 2, יוני 2007.
  7. ^ תיאור תקרית הפציעה בקטע מתוך ראיון של מאיר שלו עם מיכה פרידמן ב"הארץ" ב-1992, אתר "מוקירים" (דף לזכר זאב דורי)
  8. ^ מאיר שלו, "עשו", עם עובד, 1991, עמודים 362–363
  9. ^ מאיר שלו, על דעת הנערים, מעריב, 14 במרץ 1969
  10. ^ טדי פרויס, לא כלום אפילו לא עניבה, דבר, 14 באוגוסט 1975
  11. ^ נעמי גל, לחוף ירדן..., מעריב, 16 ביוני 1975
  12. ^ מי למה כמה, דבר, 5 באוגוסט 1977
  13. ^ רפאל הלפרין יתבע את ירון לונדון בגלל התכנית על שבירת אבנים, דבר, 12 ביוני 1977
  14. ^ מי שמתראיינת בשבת - אינה פטורה מגיוס, דבר, 11 ביולי 1978
  15. ^ כל בו טל, דבר, 27 באפריל 1978
  16. ^ דני בלטמן, המצחיקן שמדקדק את השפה, מעריב, 20 במרץ 1980
  17. ^ מאיר שלו, כמה עניינים - מבחר מטוריו של הסופר המוערך - מהראשון ב-1991 ועד האחרון שפורסם בטרם הלך לעולמו, באתר ynet, 14 באפריל 2023
  18. ^ יעל אינגל, הספר המביך שמאיר שלו ניסה להסתיר, באתר הספרנים, ‏4 ביולי 2023
  19. ^ על פערי דורות, הזדקנות ופרידה: חצי שנה לאחר מותו, ספרו האחרון של מאיר שלו יוצא לאור | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, ‏2023-09-29
  20. ^ מאיר שלו: "פרופסורים ודוקטורים – כל מה שמפחיד את הפוליטיקאים ואת המשטר הזה, כמו שהפחיד משטרים קודמים לו", ‏18 ביוני 2019
  21. ^ פרס פורטה סיבריה למאיר שלו, באתר nrg‏, 28 בינואר 2009
  22. ^ מיה סלע, הסופר מאיר שלו זכה בפרס ניומן לספרות עברית על מפעל חיים, באתר הארץ, 23 במאי 2011
  23. ^ יום בן-גוריון 2012
  24. ^ מיה סלע, חמישה אנשי ספרות ישראלים יקבלו עיטור מממשלת צרפת, באתר הארץ, 26 ביוני 2013
  25. ^ אתר למנויים בלבד אורין מוריס, האם מאחורי מה שנראה כספר חלש של מאיר שלו מסתתר תרגיל מחשבתי נועז, באתר הארץ, 6 באפריל 2022
  26. ^ קרן דותן, החדש של מאיר שלו: בלי לפרק את הפצצה, באתר ישראל היום, 6 באפריל 2022
  27. ^ מאיר שלו, "יש שמייחסים לכתיבה אלוהיות מסוימת. אינני רואה שום דבר אלוהי בכתיבה", באתר ynet, 13 באפריל 2024 - פרק מהספר
  28. ^ https://youtu.be/RX2WAfXImtk 
  29. ^ ארכיון מאיר שלו, בספרייה הלאומית
  30. ^ גילי איזיקוביץ, מאיר שלו, מגדולי הספרות העברית, מת בגיל 74, באתר הארץ, 11 באפריל 2023
  31. ^ אורלי אלקלעי ושני נחשוני, הסופר מאיר שלו מובא למנוחות בבית העלמין בנהלל, באתר Kan 11 - תאגיד השידור הישראלי, ‏14-4-2023