אלכסנדר דובצ'ק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר דובצ'ק

אלכסנדר דובצ'ק (27 בנובמבר 1921 - 7 בנובמבר 1992) היה מדינאי סלובקי ושליטה של צ'כוסלובקיה במהלך האביב של פראג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1921 בסלובקיה להורים קומוניסטים. בשנת 1925 היגר עם הוריו לברית המועצות והוא גדל בפרונזה שבקירגיזסטן בקומונה של מהגרים צ'כוסלובקיים. לאחר מכן עבר עם משפחתי לגורקי, בה למד בתיכון במגמת מסגרות מכונות. בשנת 1938 שבה המשפחה לצ'כוסלובקיה. דובצ'ק הצטרף למפלגה הקומוניסטית הצ'כוסלובקית ובמהלך מלחמת העולם השנייה היה פעיל במחתרת נגד השלטון הפשיסטי. בשנת 1944 הוא נטל חלק במרד הסלובקי, בה נפצע קשה. לאחר המלחמה, בשנים 1945-1949 הוא עבד בבית חרושת לשמרים בטרנצ'ין[1]. בסוף שנות ה-1940 ובתחילת שנות ה-1950 צבר כוח במפלגה. בשנת 1963 הוא מונה למזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הסלובקית[2]. בשנת 1967 התעוררה תסיסה בקרב האינטלקטואלים בצ'כוסולובקיה, נגד מזכ"ל המפלגה, אנטונין נובוטני, שהיה שריד מהתקופה הסטליניסטית. דובצ'ק צידד בדרישות לליברליזם, ודרש מנובוטוני לאפשר את הוצאתו של ספרו של לדיסלב מניאצ'קו לאור[3].

מנהיג צ'כוסלובקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1967 אולץ נובוטנו להתפטר ובינואר 1968 הפך דובצ'ק למזכ"ל המפלגה ולשליט צ'כוסלובקיה בפועל[4]. אחרי שהפך לשליט המדינה דאג לשיקום העיתונות החופשית[5], זכויות האזרח, ושחרור חברי המפלגה שנאסרו או הוגלו במהלך השנים[6]. עם זאת, הבטיחו מנהיגי צ'כולובקיה כי הם דבקים בקומוניזם[7]. ליברליזציה זו, שנודעה כ"האביב של פראג", עוררה דאגה רבה במוסקבה. נשיא ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב ודובצ'ק נפגשו, ולאחר התעקשותו של דובצ'ק להנהיג בצ'כוסלובקיה "סוציאליזם בדרך הצ'כוסלובקית" נכשלה הפגישה. ב-20 באוגוסט 1968 החלה הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה במטרה לשים קץ לליברליזציה ולהפיל את שלטון דובצ'ק.

דובצ'ק נלקח בחטף למוסקבה ושם נחקר, אולם לאור המחאות בצ'כולובקיה ובעולם הוא הושב לצ'כוסלובקיה אל תפקידו כמזכיר המפלגה[8]. הנהגת ברית המועצות ראתה בכך ויתור זמני שיתוקן בהמשך[9]. דובצ'ק ניסה להלך בין הטיפות. מצד אחד הזהיר את בני עמו שיתרחקו מקיצוניות וכי התגרות בברית המועצות תעלה במחיר כבד[10][11] ומצד שני הצהיר שצ'כוסלובקיה צריכה להתפתח על פי דרכה[12]. ב-28 במרץ 1969, בעקבות ניצחון נבחרת צ'כיה על נבחרת רוסיה בהוקי קרח, אירעו בפראג מהומות אנטי סובייטיות שהרגיזו את שליטי ברית המועצות. בעקבות זאת, הושבה הצנזורה בצ'כוסלובקיה[13]. ב-15 באפריל 1969 יצא דובצ'ק למוסקבה לשכנע את הנהגת ברית המועצות שננקטים צעדים מספיקים למנוע מחאות אנטי-סובייטיות, וב-17 באפריל 1969, בעקבות אולטימטום של שר ההגנה של ברית המועצות[14], הוא הודח ממשרת המזכיר הראשי של המפלגה ובמקומו מונה השמרן גוסטאב הוסאק[15].

לאחר הדחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הדחתו, היה דובצ'ק ליו"ר הפרלמנט הצ'כוסלובקי[16]. שמו המשך להנשא על ידי המפגינים הליברלים נגד השלטון הקומוניסטי[17], והשמרנים דרשו את מאסרו[18]. בספטמבר 1969, במסגרת טיהור נרחב של הליברלים מהשלטון, הודח דובצ'ק מהנהלת המפלגה ומהאסיפה הלאומית[19][20]. דובצ'ק סירב בישיבת ההדחה להודות במשגים בימי שלטונו[21]. בדצמבר 1969 התמנה לשגריר צ'כוסלובקיה בטורקיה[22]. מניחים שהוא מונה לתפקיד השגריר בתקווה שיערוק למערב[23]. במרץ 1970 הושעה דובצ'ק מחברותו במפלגה הקומוניסטית[24] וביוני 1970 הוא הודח מתפקידו כשגריר[25], הודח מהמפלגה, היה למכונאי, פקיד או מפקח במינהל היערנות בברטיסלאבה, בירת סלובקיה[26] והתגורר בסנץ[27]. דובצ'ק שמר על שתיקה, בהוראת השלטונות, אולם בתחילת 1974 במכתב תנחומים שפורסם באיטליה הגן על האביב של פראג וביקר את שלטונות ארצו שרדפו את תומכיו מימי שלטונו[28]. באוקטובר 1974 שלח איגרת לנשיא הפרלמנט בו התלונן על שצ'כולובקיה הפכה למדינת משטרה ועל שסוכנים חשאיים עוקבים אחריו ואחרי בני משפחתו[23]. השלטונות הגיבו על דברי הביקורת של דובצ'ק בלעג ובהצעה שדובצ'ק יהגר למדינה אחרת.

ב-1989 היה חבר פעיל ב-מהפכת הקטיפה וב-28 בדצמבר נבחר לכהן כיו"ר האספה הפדרלית של צ'כוסלובקיה. באותה שנה זכה בפרס סחרוב לחופש המחשבה. לאחר הפילוג של צ'כיה וסלובקיה היה ליו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של סלובקיה. דובצ'ק נפצע בתאונת דרכים בספטמבר 1992 (שעוררה תאוריות קשר) ומת מפצעיו בתחילת נובמבר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראש מפלגה ללא צללים, על המשמר, 26 בינואר 1968
  2. ^ קלמנטיס נידון ללא יסוד חוקי, על המשמר, 30 ביוני 1963
  3. ^ ישראל נוימן, אלכסנדר דובצ'ק - "צ'אוצ'סקו חדש בעל אפשרויות בלתי-מוגבלות, דבר, 18 בינואר 1968
  4. ^ צבי אמיתיהדחתו של נובוטני, משמר, 8 בינואר 1968
  5. ^ ש...ש...ש... הצנזור ישן, מעריב, 24 באפריל 1968
  6. ^ יבוטלו הסאנקציות נגד סופרים בצ'כוסלובקיה, על המשמר, 18 בפברואר 1968
  7. ^ צ'כיה מזהירה את בריה"מ - להימנע מהתערבות בענייניה הפנימיים, מעריב, 24 באפריל 1968
  8. ^ אנאטול שוב, המארשאלים של הצבא הסובייטי - כנראה השליטים האמיתיים של ברית־המועצות, מעריב, 24 ביוני 1969
  9. ^ א. אנאטול, צופרים ייללו בפראג - החלטתי לעזוב את רוסיה, מעריב, 21 באוגוסט 1969
  10. ^ דובצ'ק: התגברנו על משבר חמור ביותר, משמר, 6 בפברואר 1969
  11. ^ צבי אמיתיצ'כוסלובקיה רחוקה מנורמליזציה, על המשמר, 7 באפריל 1969
  12. ^ נאום שנשא דובצ'ק - אתגר חדש לבריה"מ, מעריב, 12 בפברואר 1969
  13. ^ לדובצ'ק צפויות צרות נוספות, על המשמר, 18 באפריל 1969
  14. ^ אולטימטום של מרשאל גרצ'קו השפיע יותר - ודובצ'ק סולק, מעריב, 21 באפריל 1969
  15. ^ דובצ'ק הודח - הוסאק נבחר במקומו, על המשמר, 18 באפריל 1969
  16. ^ ראשי האגף הליברלי בצ'כוסלובקיה נעצרו - מודיע בטאון הצבא הפולני, דבר, 28 באוגוסט 1969
  17. ^ גילויי מרי מאורגן בצ'כוסלובקיה ביום השנה לפלישה, על המשמר, 22 באוגוסט 1969
  18. ^ הנוקשים דורשים את מאסר דובצ'ק, מעריב, 29 באוגוסט 1969
  19. ^ פראג מודיעה רשמית: אלכסנדר דובצ'ק - הודח, דבר, 29 בספטמבר 1969
  20. ^ דובצ'ק התפטר מתפקידו האחרון, מעריב, 8 באוקטובר 1969
  21. ^ הודחו דובצ'ק ועוד 18 ליבראלים, צ'רניק מקים ממשלה חדשה, על המשמר, 28 בספטמבר 1969
  22. ^ דובצ'ק שגריר בתורכיה?, על המשמר, 18 בנובמבר 1969
    אלכסנדר דובצ'ק - שגריר של צ'כוסלובאקיה בתורכיה, מעריב, 16 בדצמבר 1969
    דובצ'ק הגיע לאנקרה, דבר, 27 בינואר 1970
  23. ^ 23.0 23.1 דב אפל, אני מאשים של אלכסנדר דובצ'ק, דבר, 23 באפריל 1975
  24. ^ דובצ'ק הושעה מחברותו במפלגה, דבר, 22 במרץ 1970
  25. ^ דובצ'ק הודח מתפקידו באנקרה, דבר, 25 ביוני 1970
  26. ^ עולם ומלואו, דבר, 26 במאי 1975
  27. ^ דובצ'ק הבודד, דבר, 21 באוגוסט 1978
  28. ^ דובצ'ק מגן על רוח "‬האביב של פראג", מעריב, 14 במרץ 1974