אלמות

ערך זה עוסק במבצר עתיק באיראן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בן אלמוות.

החשישיון יוצאים לדרכם מאלמות, איור פרסי מהמאה ה-15

אלמות, (בפרסית: قلعه الموت, מילולית: "קן העיט") הוא מבצר הררי עתיק בהרי אלבורז מדרום לים הכספי. הוא שוכן בקרבת הכפר גזור חאן שבמחוז קזוין באיראן, כ-100 קילומטר מטהראן. המבצר מפורסם כמקום משכנם של החשישיון, כת המרצחים השיעית שפעלה משלהי המאה ה-11 ועד חיסולה בידי המונגולים במחצית המאה ה-13.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצר אלמות בנוי על פסגת הר אלוה אמות בגובה של 2,100 מטרים מעל פני הים. המבצר הוקם לראשונה בשנת 840 והגישה אליו הייתה אפשרית רק בשביל הררי צר ומתפתל מסביב למצוק שעליו היה בנוי המבצר. מדרונות ההר מכוסים באבני מפולות חלקלקות, ואינם מאפשרים גישה אל החומות, ובכך הופכים את המקום לקשה מאוד לכיבוש. המבצר קיבל את מימיו מנקבה ותעלה שנחפרו עמוק לתוך ההר ועד למפלס מי התהום. למבצר עצמו הייתה צורה מוארכת - אורכו היה למעלה מ-400 מטרים אך רוחבו המקסימלי לא עלה על 30 מ'.

בשנת 1090 נכבש המבצר בידי חסן-י סבאח, מייסד כת החשישיון שהשתייכה לפלג הניזארי של השיעה האיסמאעילית. אלמות התפרסם בגניו ובספריות הרבות שהכיל למרות שטחו הקטן. בקרבת המבצר היו ממוקמים כ-23 מבצרים אחרים. מבצר אלמות שימש כמרכז פעילותה של הכת עד לנפילתו בידי הולאגו חאן המונגולי ב-15 בדצמבר 1256, כחלק מהפלישה המונגולית מפרס אל המזרח התיכון. המבצר עצמו לא נכבש, אלא הוסגר בידי מנהיג הכת רֻכן א-דין ח'וסרו בתקווה שהמונגולים יחוסו על חייו. תקווה זו הייתה תקוות שווא בלבד.

בשנת 2004, רעידת אדמה עזה פגעה קשות בחומותיו המתפוררות של המבצר.