אלמר שלאי
 | |
| לידה |
6 ביולי 1910 Fărcașa, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
12 במאי 1983 (בגיל 72) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| שם לידה |
Salamon Elemér |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
  | |
אֶלֶמֵר שלאי (במקור שאלאמון - Salamon, בהונגרית: Sallai Elemér; פרקשאסו, 6 ביולי 1910 – בודפשט, 12 במאי 1983) היה סופר, סופר של ספרות מקצועית, קצין צבא, היסטוריון צבאי יהודי-הונגרי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלמר שאלאמון נולד במשפחה יהודית כבנם של דוד (דז'ה) שאלאמון ושל רוזליה אידה הם עברו לממלכת הונגריה אחרי חוזה טריאנון כי אביו סירב להיכנס לתפקיד ציבורי בממלכת רומניה. אלמר גדל ברוח לאומית הונגרית. הוא למד כלכלה ומדעי הרוח ולאחר מכן סיים את לימודיו באקדמיה צבאית. ב-11 באוגוסט 1938, בבודפשט, נשא לאישה את ליוויה, בתם של מיהאי רדוניצר ושל תרזיה גרינפלד.[1]
בגלל מוצאו היהודי, הוא נלקח לשירות עבודה מספר פעמים מאז 1938 (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). באביב 1942 נשלח לאחד מיחידות שרות העבודה האכזריות ביותר בעיקול נהר הדון בחזית המזרחית באוקראינה, שם לחם הצבא ההונגרי ביחד עם הוורמכט והיהודים הועסקו בחפירות מלכודות טנקים, פינוי מוקשים וסלילת דרכים. תשעים אחוזים מיהודים אלה לא חזרו (כ-45,000). בחורף 1942 נמלט ממותו הבטוח לצבא האדום. ב-1945 חזר להונגריה כפרטיזן. הוא סיפר את "חוויותיו" מהתקופה בסדרת הטלוויזיה בת 25 הפרקים של יאנוש שארה "קרוניקה" - על השמדת הארמייה ההונגרית השנייה (150,000 חיילים מתוך 250,000) בדון. הוא הופיע במספר פרקים ודיבר בפירוט על חוויותיו בקו החזית כעובד כפייה יהודי. לאחר שחרור הונגריה הוא שירת במשטרה ולאחר מכן בצבא. עד פרישתו היה ראש המחלקה להיסטוריה צבאית של האקדמיה הצבאית על שם מיקלוש זריני בדרגת לוטננט קולונל.
הרומנים שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 8000 קילומטרים (תחת השם אלמר שאלאמון), Corvina Könyvkiadó, בודפשט, 1948
- ימים אחרונים, הוצאת זריני, בודפשט, 1958
- להקת חזירים (Csürhe), Magvető Publishing House, בודפשט, 1963
- 42°- של קור (Csürhe 2),Magvető Publishing House, בודפשט, 1965
- קטעים מתוך הרומנים "42°- של קור" ו"ימים האחרונים", מדע השנאה, מבחר יצירות פרוזה המתארות את שדות הקרב של מזרח אירופה בזמן מלחמת העולם השנייה, בודפשט, 1975, ISBN 9632700333
זכרונותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקום אובדן נע, (סדרת "עובדות ועדים"), Magvető Könyvkiadó, בודפשט, 1979, ISBN 9632708989 (מהדורה ראשונה תחת השם אלמר שאלאמון, מוסקבה, 1946)
- אימרה גאבור - ראקוש ורה: שירות עבודה ב-Don bend (עיקול הדון), מסמכים, מחקרים, סיפורים, זיכרונות, Ex Libris Publishers, בודפשט, 2008, ISBN 9789638649065 (עם המאמר של שלאי "מקום אובדן נע" - Mozgó vesztőhely)
מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הצבא הסובייטי בדיווחים הסודיים של המטה הכללי של מיקלוש הורטי 1941-1943, הוצאת Szikra, בודפשט, 1955
- הצבא הסובייטי בדיווחי האויב, עלוני היסטוריה צבאית 1955, כתב העת של המכון להיסטוריה צבאית - כרך ב', גיליון 1, ההוצאה הצבאית, בודפשט, 1955
- הונגרים בתנועת הפרטיזנים הסובייטית, פרטיזנים הונגרים נגד הפשיזם, הרצאות, הנהגת הפצת המידע ההיסטורי הלאומי של החברה להפצה מדעית, 1965
כתביו האחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתביו הופיעו תחת השם אלמר שאלאמון בגיליונות ה-6 באוקטובר וב-24 בנובמבר 1945 של "המשקיף עם תמונות" {Képes Figyelő), כמו גם בגיליון ה-8 בפברואר 1947 של Képes Hét (כולל יצירתו "מקום אובדן נע" - Mozgó vesztőhely).
תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מ.פ. בליאקוב: התמצאות בשטח ללא מפה, ההוצאה הצבאית, בודפשט, 1956
- וולטר ראדץ: החזק יותר, ספורט, בודפשט, 1964, (עם גאבור וורה)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Adatai a Petőfi Irodalmi Múzeum katalógusában (נתוניו במוזיאון הספרותי פטפי)
- Zsadányi Oszkár: Sallai Elemér, Új Élet, 1983. 11. sz. (אוסקאר ז'דאני: אלמר שלאי. אוי אלט. 1983. עיתון הקהילה היהודית בהונגריה)[2]
- Magyar Életrajzi Lexikon 1000-1990 - Sallai Elemér címszó (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. אלמר שלאי)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári házassági akv. 1222/1938. folyószáma alatt".
- ^ שינויים רצופים בכותרת המשנה של אוי אלט (Új Élet) משקפים שינויים בזהותם של היהודים בהונגריה. כותרת המשנה עד 1951 הייתה "A magyar zsidóság lapja" כלומר "העיתון של יהדות הונגריה". ומ-1951 עד 1989 זה היה "A magyar izraeliták lapja", כלומר "העיתון של בני ישראל ההונגרים". ב-1990, לזמן קצר, שונתה כותרת המשנה ל-"A magyar zsidók lapja", כלומר "העיתון של יהודי הונגריה", ומאז השם "A magyarországi hitközségek lapja", כלומר "העיתון של הקהילות היהודיות בהונגריה", בהוצאת Magyarországi Zsidó Hitközségek Szövetsége-MAZSIHISZ, התאחדות הקהילות היהודיות בהונגריה.