אלפבית אוגריתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלפבית אוגריתי

אלפבית אוגריתי הוא כתב יתדות אלפביתי שנמצא בעיר אוגרית ומורכב משלושים אותיות בקירוב. צורת האותיות וטכניקת הכתיבה שאולות מכתב היתדות של הסהר הפורה, מסופוטמיה, שבו נכתבו השפות שומרית ואכדית. עם זאת, שיטת הכתיב - שימוש במספר קטן של אותיות המציינות עיצורים בלבד - זהה לשיטה האלפביתית שהתפתחה בחצי האי סיני, בפיניקיה ובארץ ישראל. הוא שימש בעיקר לכתיבת השפה האוגריתית, שפה שמית, שמשייכים אותה, בדרך כלל, לענף הכנעני הצפוני. עם זאת, נמצאו גם כתבים בשפות אחרות הכתובים באלפבית זה. היו נהוגים שני סגנונות כתיבה: כתיבה משמאל לימין, וכתיבה מימין לשמאל. הסגנון הראשון היה, ככל הנראה, נפוץ יותר ורוב התעודות שנתגלו כתובות משמאל לימין. שני הסגנונות נבדלו גם באופן השימוש בכמה מהאותיות.

לוח ובו האלף-בית האוגריתי. הצילום עבר היפוך על מנת להציג את הכתב מימין לשמאל כפי שמופיע במעט מקומות
לוח אותיות האלף-בית האוגריתי בגרסה מימין-לשמאל

השפה השתמשה בסוג מיוחד של כתב יתדות. האלפבית האוגריתי שבו 30 אותיות, היה כנראה מבוסס על אלפבית פיניקי של 22 אותיות.

לוח האלף בית האוגריתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח ובו אלף בית בכתב האוגריתי הוא מהקדומים בממצאים שבהם נמצא רישום אלף-בית על פי הסדר המקובל באלפבית העברי-פיניקי ובדומה לו היווני. בלוח זה חסרה האות למ"ד הנכתבת כשלושה קווים אנכיים (|||) ובמקומה יש את המקבילה לאות דל"ת דגושה. כמו כן, לפי הפירוש המקובל לאותיות אלו, הוחלפו סדר האותיות מ"ם ולמ"ד.

בסוף הלוח ישנן שלש אותיות נוספות המשמשות כסיומת למילה. שניים מאותיות אלו דומות לאות דל"ת וה"א (שלשה קווים אנכיים או אפקיים), האחת עם סיומת הדגשה והשנייה עם יתד קטנה בתחתיתה. סימנים אלו פורשו כתנועות חִירִיק ושוּרוּק. היו חוקרים שסברו שאותיות התנועה בסיום הלוח שימשו עבור תרגום מסמכים משפות זרות בלבד כמו תעודות מלוחות בבבלית, אכדית, שומרית ואשורית עתיקה. אך לפי פרופסור משה דוד קאסוטו שימשו להביע את התנועה העיקרית והמוטעמת של המילה על ידי הופעתם בסוף המילה. יש גם הסבורים שזוהי חתימת הכותב ששמו הֻדָ.

פרופסור קאסוטו ראה בכך הוכחה לקדמות האלף בית העברי-פיניקי דווקא, ואת התאמת כתב זה להגיה המקומית, על ידי תוספת אותיות חדשות בסוף הרשימה על ידי שינוי קל מאותיות קודמות, וכפי שנעשה ביוונית וברומית-לטינית.

האות האחרונה בלוח האלף-בית פורשה כשׂין שמאלית, וכתובה באופן דומה לסמ"ך הפיניקית (קו אנכי ודרכו שלשה קווים אנכיים, המסמלים אידרה של דג. בכתבים מערביים מאוחרים צורה זו סומנה בקיצור עם קו מתעקל החוצה את האנך $ ולבסוף הוסר הקו האנכי). פרופסור קאסוטו פירש את אות זו כמסמנת את סיום הטקסט בדומה למילה "סלה" במקומות שונים בתנ"ך.

ברוב האותיות, כפי שהם מופיעים בלוח זה, ניתן לראות את הקשר החזותי לאותיות המקבילות להן בכתב הפיניקי, למשל באות כ"ף נוצר משולש היוצא מן המרכז, בדומה לאות K. וכך באות ה"א יש שלושה קווים אפקיים מקבילים, בדומה לאות E.

האותיות והגייתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתוב בלוחות מאוגרית ומקומות נוספים בהן כתב זה נמצא, מאופיין במילים קצרות שאורכן לא עלה על חמש אותיות.

הכתב עצמו הוא ממשפחת כתבי היתדות. האותיות מורכבות מצירופים שונים של קווים שהוטבעו בלוחות טין בעזרת יתד עץ.

כך למשל האות גימ"ל נכתבה כקו אנכי: | האות עי"ן נכתבה כקו אלכסוני: \ האות למ"ד כשלושה קווים אנכיים מקבילים: ||| והאות צד"י כשני קווים אנכיים מקבילים: ||. בכתב זה חשוב כיוון החריטה.

כל מילה הופרדה מהמילה הקרובה לה באמצעות יתד קטנה.

לאותיות הגרוניות - האותיות המסמלות את ההגאים הגרוניים באוגריתית, יש סימון של משולש רחב ללא קו הנעשה על ידי צד היתד. כך באותיות זי"ן (אולי זו הנשמעת כפי שֶׁנֶּהֶגֶה השם ז'ורז' בצרפתית), חי"ת, טי"ת, עי"ן, צד"י (הנהגית כסמ"ך גרונית) והאות קו"ף.

בכתב האוגריתי ישנן אותיות נפרדות לצמדי אותיות המושמעות בהיגוי שונה בדומה לערבית: כך לאות דל"ת המושמעת ד' (ונהגית כמו this באנגלית), זי"ן המושמעת ז' - כמו ז'ורז' בצרפתית, כ"ף לעומת חי"ת הגרונית, עי"ן לעומת ע' - הנשמעת כמו הרי"ש הצברית או Ruhr בגרמנית, וכן האות תי"ו רפה הנהגית כמו ט' (והנשמעת כמו המילה thin באנגלית).

הכתב האוגריתי הכיל עיצורים בלבד, ללא אותיות שציינו תנועות. במידה רבה כך היה מקובל גם בעברית המקראית ובמיוחד בספרים משלי ואיוב. בין כל שתי מילים הפרידה יתד קטנה.

רוב האותיות של כתב זה מסמלות עיצורים בלבד כדרכן של שפות שמיות מלבד האות אל"ף (המופיעה ראשונה בלוח) ושתי אותיות המופיעות בסוף לוח האלף-בית והדומים בצורתם לאות ד' ולאות ה'. לפי פרופסור משה דוד קאסוטו אלו שימשו להביע את התנועה העיקרית והמוטעמת של המילה על ידי הופעתם בסוף המילה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]