לדלג לתוכן

כתובות מלכי גבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כתובות מלכי גבל הן סדרת כתובות פיניקיות שהציבו מלכי גבל בראשית תקופת הברזל. כתובות אלה הן הקדומות ביותר בכתב הפיניקי. הכתב הפיניקי התפתח מן הכתב הפרוטו-כנעני הפיקטוגרפי לכתב הקווי במהלך המאה ה-11 לפנה"ס. זמן קצר אחרי כן, במהלך המאה ה-10 לפנה"ס, אימצו את הכתב הזה מן הפיניקים גם העברים והארמים. הכתובות הפיניקיות הראשונות הן כתובות מלכותיות של מלכי גבל, כולן חקוקות באבן (כתובות לפידאריות).

רק בשתים מן הכתובות יש נקודת אחיזה כרונולוגית המסייעות בתיארוך כל הקבוצה. כתובת אביבעל חקוקה על פסל של המלך המצרי שישק (מחצית שנייה של המאה ה-10 לפנה"ס); כתובת אליבעל חקוקה על שבר של פסל הנושא גם שִנוּ של אוסורכון הראשון (אנ') מלך מצרים (מסוף המאה ה-10 וראשית המאה ה-9 לפנה"ס). סידורן הכרונולוגי של הכתובות מתבסס על שני פרעונים אלה, על הנתונים הגנאולוגיים בכתובות (אתבעל הוא בנו של אחרם, שפטבעל הוא בנו של אלבעל ונכדו של שפטבעל) ועל ניתוח אפיגרפי של הכתב והתפתחותו.

לפי מרבית החוקרים,[1] סדר המלכים הוא: אחרם, אתבעל, יחמלך, אבבעל, אלבעל, שפטבעל.

כתובת אחירם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארון אחירם במוזיאון הלאומי של ביירות

כתובת החקוקה על גבי ארון אחירם - סרקופג מאבן. הכתובת מתוארכת לשנת 1000 לפנה"ס לערך. הכתובת מסומנת כ-KAI 1 וכ-TSSI III[2] 4.

ארן | ז פעל | [א]תבעל | בנ אחרם | מלכ גבל | לאחרם | אבה | כשתה | בעלם
ואל | מלך | במלכם | וסכן | בס<כ>נם | ותמא | מחנת | עלי | גבל | ויגל | ארן | זן | תחתסף | חטר | משפטה | תהתפך | כסא | מלכה | ונחת | תברח | על | גבל | והא | ימח | ספרה | לפנ | גבל

הכתובת בעברית מודרנית

ארון זוּ[3] עשה אתבעל בן אחירם מלך גבל לאחירם אביו כאשר השיתו (שׂם אותו) ב (בית ה)עולם
ואַל,[4] מלך במלכים או סוכן בסוכנים או מפקד(?) צבא יעלה (על) גבל ויגלה ארון זה - ישבר חוטר משפטו, יתהפך כיסא מלכותו ונחת תברח מגבל, והוא - תימח כתובתו מלפני גבל![דרוש מקור]

כתובת יחמלך

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתובת יחמלך

שם אביו של יחימלך אינו נזכר בכתובת. עובדה זו יכולה לציין שיחימלך הוא מייסד שושלת, כלומר אדם שתפס את השלטון בכוח הזרוע ולא ירש אותו מאביו, ובשל כך הוא מבקש לגיטימיות. השמות אל, בעל, בעלת הם שמות שלישיית אלי גבל. הכתובת מסומנת כ-KAI 4 וכ-TSSI III[2] 6.

בת . ז בני . יחמלך . מלך גבל
האת . חוי . כל . מפלת . הבתמ
אל . יארך . בעל . שמם . ובעל<ת>
גבל . ומפחרת . אל גבל
קדשם . ימת . יחמלך . ושנתו
על גבל . כ מלך . צדק . ומלך
ישר . לפנ . אל גבל . קדשם [הא]

הכתובת בעברית מודרנית:[5]

בית זוּ[3] בנה יחימלך מלך גבל.

הוא חִיַּה את כל מפולת הבתים
האלה. יאריכו בעל שמים ובעלת
גבל ופנתיאון[6] אלי גבל
הקדושים את ימות יחימלך ושנותיו
על גבל כי מלך צדיק[7] ומלך

ישר לפני אלי גבל הקדושים הוא.

כתובת אבבעל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבר פסל שישק ועליו כתובת אבבעל

הכתובת נחקקה על פסל של שישק מלך מצרים (945-924 לפנה"ס). שישק ערך מסע צבאי לארץ ישראל בשנה החמישית לרחבעם (היא שנת 925 לפנה"ס).[8] שישק לא הגיע לגבל. הפסל נשלח לאבבעל או שהובא על ידו כשהיה במצרים. הפסל נותן רק 'תאריך שאחריו'. הכתובת מסומנת כ-KAI 5, כ-RÉS 505 וכ-TSSI III[2] 7.

[(מש?) | ז י]בא . אבבעל . מלכ [גבל . ב(יחמלך?)]
[מלכ] גבל . במצרם . לבעל[ת . גבל . אדתו . תארכ . בעלת . גבל . ימת . אבבעל . ושנתו .] על גבל

הכתובת בעברית מודרנית:[9]

[פסל זוּ[3] ה]ביא אבבעל מלך [גבל בן ... (יחימלך?)]
[מלך] גבל ממצרים לבעל[ת גבל אדוניתו. תאריך בעלת גבל ימות אבבעל ושנותיו] על גבל.

כתובת אלבעל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסל אוסרכון ועליו כתובת אלבעל

הכתובת חקוקה על פסל עליו חקוק גם שִנוּ של אוסרכון הראשון (אנ') מלך מצרים (924-889 לפנה"ס), בנו של שישק הראשון. הכתובת הפיניקית נוספה אחר כך, אך לא ברור עד כמה הכתובת מאוחרת יותר לשִנוּ. הכתובת מסומנת כ-KAI 6 וכ-TSSI III[2] 8.

מש . ז פעל . אלבעל . מלך . גבל . ביח[מלך . מלך . גבל]
[לב]עלת . גבל . אדתו . תארך . בעלת [. גבל]
[ימת . א]לבעל . ושנתו . על [גבל]

הכתובת בעברית מודרנית:[10]

פסל זוּ[3] עשה אליבעל מלך גבל בן יחי[מלך מלך גבל]

לבעלת גבל אדוניתו. תאריך בעלת[ גבל]

ימות אלבעל ושנותיו על [גבל].

כתובת שפטבעל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתובת שפטבעל

הכתובת מסומנת כ-KAI 7 וכ-TSSI III[2] 9.

קר . ז בני . שפטבעל . מלך
גבל . בן אלבעל . מלך . גבל
ביחימלך . מלך . גבל . לבעלת
גבל . אדתו . תארך . בעלת גבל
ימת שפטבעל . ושנתו . על . גבל

הכתובת בעברית מודרנית:[11]

קיר זוּ[3] בנה שפטבעל מלך

גבל בן אלבעל מלך גבל
בן יחימלך מלך גבל לבעלת
גבל אדוניתו. תאריך בעלת גבל

ימות שפטבעל ושנותיו על גבל.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יוסף נוה, ראשית תולדותיו של האלפבית, מבוא לאפיגרפיה ולפאליאוגרפיה שמית-מערבית, הוצאת מאגנס, ירושלים, תשמ"ט.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כתובות מלכי גבל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Christopher Rollston, "The Dating of the Early Royal Byblian Phoenician Inscriptions: A Response to Benjamin". MAARAV 15 (2008): 57–93
  2. ^ 1 2 3 4 5 J. C. L. Gibson (1971): Textbook of Syrian Semitic Inscriptions: III Phoenician Inscriptions.
  3. ^ 1 2 3 4 5 במשמעות אֲשֶׁר, כמו: "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ" (שמות ט"ו י"ג), "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יהוה עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" (שות ט"ו ט"ז), "מִי נָתַן למשוסה [לִמְשִׁסָּה] יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ" (ישעיהו מ"ב כ"ד), "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מ"ג כ"א), "אָז חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ" (חבקוק א' י"א), "טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם" (תהלים ט' ט"ז) ועוד.
  4. ^ אזהרה, מילת ציווי שלילית
  5. ^ Herbert Donner, Wolfgang Rölig, Kanaanäische und aramäische Inschriften, Band II: Kommentar, Otto Harrassowitz, 1964, עמ' 6
  6. ^ מפחרת, מהשורש פ.ח.ר. המוכר גם:
    • מאוגריתית: פחֿר מעד (קהל מועד), מפחֿרת בנ אִ (עצרת בני אל), לפחֿר אִלמ (לאספת האלים), פחֿר בנ אִלמ (חבר בני אלים), בנ אִל ∥ פחֿר ככבמ (בני אל - אוסף הכוכבים), פחֿר קבצ דתנ (פחר קיבוץ דותן) וכו'.
    • מאכדית: paḫru (אספה, עצרת).
    • מסורית: פּוּחְרָא.
    • מערבית: فخر.
    ראו צבי ושפרה רין, עלילות האלים: כל שירות אוגרית, הוצאת ענבל, פילדלפיה 1996, עמ' 72, 807.
  7. ^ ייתכנו גם "מלך צֶדק" או "מלך צודק"
  8. ^ מלכים א', י"ד, כ"הכ"ז
  9. ^ Herbert Donner, Wolfgang Rölig, Kanaanäische und aramäische Inschriften, Band II: Kommentar, Otto Harrassowitz, 1964, עמ' 7
  10. ^ Herbert Donner, Wolfgang Rölig, Kanaanäische und aramäische Inschriften, Band II: Kommentar, Otto Harrassowitz, 1964, עמ' 8
  11. ^ Herbert Donner, Wolfgang Rölig, Kanaanäische und aramäische Inschriften, Band II: Kommentar, Otto Harrassowitz, 1964, עמ' 9