כתב יתדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כתובת שומרית בכתב יתדות קדום מהמאה ה-26 לפנה"ס

כתב יתדות (בלעז: כתב קוניפורמי) הוא שיטת כתב קדומה שהייתה נפוצה באזור מסופוטמיה. סימני הכתב מורכבים מטביעות יתד (מכאן שמו) העשוי ממקל שנלחץ על לוחות חומר (טיט רטוב) ויצרו סימנים שונים המורכבים משילובים שונים של סימני יתדות. הלוחות נשרפו והוקשו ויצרו לוחות חרס. שיטת הכתב הייתה כתב הברתי שכל אות בו מציינת הברה שונה. כך, למשל, הסימן גל יכול לציין מילה שנהגית כך, אבל כחלק ממילה שימש כהברה שנקראת כך בתוך המילה.

השפה האוגריתית נכתבה בכתב יתדות אחר, האלפבית האוגריתי, שהיה אבג'ד.

מקור הכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב היתדות הוא מן צורות הכתב הקדומות ביותר בתולדות האנושות. הכתב פותח על ידי השומרים סמוך לשנת 3000 לפנה"ס מכתב ציורים של עם קדום אשר התגורר בדרום מסופוטמיה (עם שכנראה לא היה ממוצא שומרי או שמי). סימני התמונות הועברו אל מילים בעלות צליל דומה לשמותיהן או מילים בעלות משמעות דומה. בתחילת השימוש בכתב מספר הסימנים היה כ-2,000, במשך הזמן מספר הסימנים הצטמצם ל-600–800 סימנים.

התפתחות הסימנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתב שימש במשך כ-3,000 שנה, במשך זמן זה חלה בו התפתחות והוא עבר מספר שלבים. הכתב היה בשימוש עד המאה הראשונה לספירה ואז הוחלף לחלוטין באלפבית. הכתב מורכב מצירוף של סימנים הברתיים ועיצורים. רוב הסימנים הם רבי הגאיים, כלומר אפשר לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, ומובנו של הסימן הוא לפי ההקשר. ובמקביל ישנם הגאים אשר יש להם סימנים שונים. כתב היתדות עבר מספר שינויים במשך כל תקופת השימוש בו. הדוגמה שלהלן מדגימה את השינויים שהכתב עבר.

  • הסימן סָג שמשמעותו היא ראש
SAG.svg


  • שלב 1 – מראה את המילה בשלב של כתב הציורים בערך 3000 לפנה"ס.
  • שלב 2 – מתוארך ל-2800 לפנה"ס הסימן של הראש הסתובב על צידו
  • שלב 3 - הציור הופך מופשט יותר וקיבל סימן (אידאוגרמה), זהו הכתב הקדום המתוארך ל-2600 לפנה"ס.
  • שלב 4 – שלב 4 הוא שלב 3 כאשר הוא כתוב באמצעות יתד על גבי חרס.
  • שלב 5 - מייצג את הסימן בסוף האלף השלישי לפנה"ס
  • שלב 6 - מייצג את הכתב האשורי הקדום בתחילת האלף השני לפנה"ס, כתב זה אומץ על ידי החיתים
  • שלב 7 – הוא סימן פשוט יותר של כתב היתדות האשורי מתחילת האלף הראשון לפנה"ס ועד להיעלמות הכתב.

בתקופות הקדומות ביותר הסימנים סודרו בתיבות והשורות נקראו מלמעלה למטה. לאחר מכן שונה כוון הסימנים ב-90 מעלות והשורה נקראה משמאל לימין.

מספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספרות בבליות

כתב יתדות כולל גם שיטת ספירה וסימנים לציון מספרים. בשיטה זו נעשה שימוש לראשונה בסביבות המאה ה-19 לפני הספירה. היא התבססה על בסיס 60, והיא העתיקה ביותר הידועה שמשתמשת בערכי מיקום (בדומה לשיטה העשרונית המקובלת כיום), כלומר שיטה שבה ערכה של ספרה נקבע לא רק לפי צורתה, אלא גם לפי מיקומה במספר.

לשיטת הספירה יש הדים גם כיום: אנו מחלקים כל שעה ל-60 דקות, וכל דקה ל-60 שניות. כמו כן, כאשר אנו מודדים זוויות באמצעות מעלות, אנו מייחסים להקפה אחת של מעגל ערך של 360 מעלות.

השימוש בכתב על ידי עמים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו של אד-רימי מלך אללח' במאה ה-15 לפנה"ס על הפסל נמצא טקסט של 104 שורות המפרט את קורות חייו

התעודה הראשונה בכתב היתדות נמצאה בארך בשכבה מסוף האלף הרביעי לפנה"ס. ב-2500 לפנה"ס לערך אימצו האכדים את הכתב השומרי. האכדים היו עם ממוצא שמי אשר שפתם הייתה שונה לחלוטין, אי לכך עיצורים שמים רבים אי אפשר היה לבטא במדויק באמצעות הסימנים שבכתב השומרי. ברבע האחרון של האלף השלישי לפנה"ס אומץ כתב היתדות על ידי החורים והעילמים. כתב היתדות היה בשימוש בבבל ואשור. טקסטים בכתב היתדות נמצאו במאה ה-18 לפנה"ס באללח' על חופו המזרחי של הים התיכון. מכתבי אל-עמרנה שנכתבו במצרים במאה ה-14 לפנה"ס נכתבו בכתב זה. השימוש בכתב הגיע במאה התשיעית לפנה"ס גם לאוררטו. הכתב נמצא בשימוש גם אצל החיתים. כתב היתדות השומרי-אכדי שימש יסוד גם לשתי שיטות של כתבי יתדות אלפביתיים: כתב היתדות של אוגרית שהכיל כ-30 סימנים, וכתב היתדות הפרסיאחמני הקדום אשר הכיל 41 סימנים.

היעלמות הכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס החל הכתב האלפביתי הארמי-עברי לדחוק את השימוש בכתב היתדות. גם בבבל ובפרס בתקופה האחמנית ואחר כך בתקופה הממלכה הסלאוקית, עד שהשימוש בכתב נעלם כליל במאה הראשונה לספירה. המסמך האחרון בכתב יתדות שנמצא הוא טקסט אסטרונומיה מבבל המתוארך לשנת 75 לספירה. כתב היתדות נשתכח במשך השנים שלא היה בשימוש. התיירים האירופאים הראשונים אשר הגיעו למסופוטמיה במאה ה-18 שנתקלו בסימנים החרותים, אף לא זיהו את הסימנים ככתב.

פענוח כתב היתדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר התרבויות העתיקות שהשתמשו בכתב יתדות נקרא אשורולוגיה. בתחילת המאה ה-17 ביקר האציל האיטלקי פייטרו דלה וַאלֶה במסופוטמיה והוא הראשון אשר זיהה את חורבות בבל, כאשר חזר לאירופה הביא איתו מבבל מאור ומפרספוליס לוחות עם כתובות, הוא הבין שהלוחות כתובים באותיות דמויות יתד. הלוחות פורסמו לאחר מותו. בשנת 1778 עשה הדני קרסטן ניבור העתקים מכתובות שונות של פרספוליס. אלו היו העתקים הראשונים אשר היו מקיפים ומדויקים מספיק כדי לשמש בסיס לפענוח. בשנת 1802 בדק ג' פ' גרוטפנד את העתקיו של ניבור והצליח לזהות נכון 12 מסימני כתב היתדות הפרסי העתיק. זו הייתה תחילתו של הפענוח. בשלב ראשון בודדו הסימנים שסימנו את שמות המלכים, שמות אבותיהם ותואריהם. השמות האלה הושוו לשמות אשר היו ידועים ממקורות אחרים: מקורות עבריים, יווניים ופרסיים מאוחרים יותר.

הטקסט הראשון המלא אשר פוענח כהלכה היה כתובת של דריווש הראשון, הנקראת כתובת ביסותון אשר הייתה כתובה בשלוש שפות. הפענוח נעשה על ידי הנרי ק' רולינסון אשר טיפס על סלע והעתיק את הכתובת. החפירות הראשונות בצפון מסופוטמיה שהחלו בשנת 1842 הביאו לגלויים רבים, חשיפת ארמונות, תבליטי אבן ועוד. בשנת 1854 נחשפה הספרייה הגדולה של אשורבניפל בנינוה אשר גילויה אפשר המשך פענוח של הכתב.

בארכאולוגיה של ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 2012, 95 מקורות כתובים בכתב היתדות נתגלו ב-28 אתרים שונים בחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל. כמחצית מהטקסטים (42 במספר) זוהו על ידי המחברים כשייכים לתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל. שאר הטקסטים מתחלקים בין תקופת הברונזה התיכונה, לתקופת הברזל בארץ ישראל. אפיון נוסף של הממצא בארץ ישראל הוא המגוון הרב של הסוגה הספרותית ושפות הכתיבה המצויים בהם, בין השאר: מכתבים, טקסטים אדמיניסטרטיביים, טקסטים משפטיים, כתובות מונומנטליות רשמיות, לחשים מאגיים, ואפוסים. בשפות אכדית, שומרית, ושפות כנעניות[1]. בין השאר נמצאו:

מכתבי תענך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכתבי תענך

מכתבי תענך - שלושה עשר לוחות שהתגלו באתר הארכאלוגי תל תענך בדרום עמק יזרעאל. הלוחות כתובים בכתב יתדות בשפה האכדית על גבי חרס (בדומה למכתבי אל עמרנה). 12 תעודות התגלו בחפירות של 1903-1904, ותעודה נוספת התגלתה על ידי אלברט גלוק בשנת 1968. התעודות הן מתקופה שקדמה לתקופת אל עמרנה והן מתוארכות לתקופת הברונזה המאוחרת א, אבל מבחינת סגנונן שייכות לאותה תרבות[2].

תל חצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2010, נחשפה בחפירות תל חצור תעודת חרס בת כ-3,800 שנה, הכוללת חוקים בסגנון חוקי חמורבי הכתובה בכתב יתדות בשפה האכדית. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נחשפה בארץ ישראל תעודה שנכתבה בסגנון כתיבתו של מלך בבל חמורבי, ושקודקס חוקיו היה הנרחב ביותר במזרח הקדום[3].

תל אפק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתל אפק (אנטיפטריס) נמצאו שישה שברים של לוחות טין כתובים בכתב יתדות, כנראה חלק מארכיון שהיה במקום. ביניהם, קטע של עלילה מיתולוגית, מילון למונחי עבודת האדמה בשפות האכדית והשומרית; ומילון נוסף, שכלל נוסף על האכדית והשומרית, גם את השפה הכנענית[4]. הממצא החשוב ביותר מן הארמון הוא מכתב שלם על לוח טין, כתוב באכדית, שנשלח מאוגרית, בשנת 1230 לפנה"ס בקירוב. המכתב נשלח מאדם בשם תכוחלינו אל בכיר בממשל המצרי בארץ-ישראל בשם חיא, שניהם דמויות מוכרות היטב בתכתובת הדיפלומטית הבינלאומית מאותה תקופה[5].

כתב יתדות והמקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות רבים הכתובים בכתב יתדות דומים לכתבי המקרא או מספרים על דמויות או אירועים שגם מחברי המקרא הזכירו. בין השאר:

  • סיפור המבול המופיעה בעלילות גילגמש. בלוח 11 מבין 12 לוחות שאוחסנו במוזיאון הבריטי ופוענחו על ידי ג'ורג' סמית(אנ') בשנת 1872‏[6]. בעלילה זו ניכר דמיון לסיפור המקראי. לדוגמה, הספינה, המיקום הגאוגרפי (בקרבת הר אררט), הצלת הגיבור ובעלי החיים בחסדי האל (אלים), שליחת הציפורים (בהן יונה ועורב) לראות אם כלו המים, קרבן התודה המוקרב בסוף הסיפור.
  • בתעודות אל-יהודו מוזכרים בעלי שמות יהודאים הדומים ללשון המקרא.
  • חוקי חמורבי - חוקרים רבים עמדו על הדמיון הניכר בין חוקי התורה לחוקי חמורבי, הן מבחינת תוכנם ולעיתים אף מבחינת לשונם. להלן כמה דוגמאות, הממחישות דמיון זה[7]:

עדות שקר

חמורבי: אם יצא איש אל עדות סרה במשפט, ואת אשר אמר לא הוכיח, אם הדין ההוא דין מוות, האיש ההוא יומת: אם יצא אל עדות השעורה או הכסף, את עונש הדין ההוא יישא: (חוקים 4-3)
תורה: כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה: וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה' לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם: וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו: וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו: (ספר דברים, פרק י"ט, פסוקים ט"ז-י"ט)

חטיפה

חמורבי: אם גנב איש את בנו הקטן של רעהו - יומת: (חוק 14)
תורה: וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת: (ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ט"ז)

ניאוף

חמורבי: אם אשת איש נתפסה במשכב עם איש אחר, יתפסו את שניהם ואל המים ישליכום (חוק 129)
תורה: כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם: (ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק כ"ב)

  • בחוקי אשנונה קיים דמיון לחוקי התורה בחוקים שבין אדם לחברו. למשל, בחוק אשנונה (סעיף 53) כתוב: "שור כי יגח שור אחר והמיתו, שני בעלי השוורים יחצו את כסף השור החי וגם את כסף השור המת". בדומה למה שכתוב בספר שמות בתורה: "וְכִי-יִגֹּף שׁוֹר-אִישׁ אֶת-שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת, וּמָכְרוּ אֶת-הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת-כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת-הַמֵּת יֶחֱצוּן" (כ"א, לה).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים ברמט ומיכאל ויצמן, אבלה – תעלומה ארכאולוגית, הוצאת כתר, 1982, פרק 4: "הבה נלמד כתב יתדות".
  • W. Horowitz and T. Oshima with S. Sanders, Cuneiform in Canaan. Cuneiform from the Land of Israel in Ancient Times, Israel Exploration Society and the Hebrew University of Jerusalem, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כתב יתדות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתן וסרמןחורבן גדול הוא גם עדן לחופרים, באתר הארץ, 31 ביולי 2007
    ויין הורוביץ, תעודות חדשות מתקופת הברונזה בחצור, קדמוניות, חוברת 143, 2012, עמ' 34
  2. ^ ציפורה כוכבי-רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ירושלים, מוסד ביאליק, 2005 עמוד 14
  3. ^ אסף שטול-טראורינג, נחשפה תעודה בת 3,800 שנה בסגנון חוקי חמורבי, באתר הארץ, 27 ביולי 2010
  4. ^ נתן סרמן, חורבן גדול הוא גם עדן לחופרים, באתר הארץ, 31 ביולי 2007
  5. ^ משה כוכבי, אפק - אנטיפטריס - חמשת אלפים שנות היסטוריה, רעננה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989
  6. ^ The tragic tale of George Smith and Gilgamesh
  7. ^ תל חצור: נחשפה תעודת חוקים בסגנון חוקי חמורבי, באתר ynet, 26 ביולי 2010