אם אשכחך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אם אשכחך או ציון תמתי, הוא שירו של מנחם מנדל דוליצקי. הולחן על ידי היימן כהן, ועובד על ידי גיל אלדמע. עיבוד מוזיקלי נוסף של אריה לבנון[1]. עיבוד מוזיקלי נוסף משויך ליצחק אדל[2]. השיר ומנגינתו נעשו אהוד מאוד בקרב שוחרי התנועה הציונית ברחבי תבל וביישוב היהודי בארץ ישראל. וזכה לעיבודים וביצועים רבים במאה ה-20 וה-21.[3]. ביו המבצעים : יהורם גאון[4], חבורת שוהם,[5].

מילות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

צִיּוֹן תַּמָּתִי, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי
לָךְ נַפְשִׁי מֵרָחוֹק הוֹמִיָּה.
תִּשְׁכַּח יְמִינִי אִם אֶשְׁכָּחֵךְ, יָפָתִי,
עַד תֶּאֱטַר בּוֹר קִבְרִי עָלַי פִּיהָ.
 

לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי!
אַתְּ, כָּל עוֹד אֱחִי, תּוֹחַלְתִּי וְשִׂבְרִי.
עֵת הַכֹּל אֶשְׁכָּחָה - אַתְּ שְׁאֵרִית נִשְׁמָתִי
וְצִיּוּן, אַתְּ - צִיּוֹן, תְּהִי עֲלֵי קִבְרִי!

אמירות ותכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאי השיר המחורז הכולל שני בתים, הם האהבה והגעגועים לארץ ישראל במשך הדורות ועל ההצמדות הנחושה אל זכרה של הארץ בכל אתר ואתר, אשר הפכו לעיקר במורשת היהודית לדורתיה ומסד לרעיון הציוני ממחצית המאה ה-19.

המשורר משוחח על שני צירים-קטבים בחיי האדם: האחד, ציר הזיכרון והשיכחה על אודות הארץ, והשני, ציר החיים והמוות. לכאורה קיימת תקבולת בין הזיכרון והחיים מחד, לבין השיכחה והמוות מאידך, אותה מערער המשורר בהכרזותיו על מהותה הנצחית של הארץ, בתודעת הדורות.

בבית הראשון משתמש המשורר בכינויי אהבה: "חֶמְדָּתִי" ו"תַּמָּתִי" הלקוחים משיר השירים. הוא ממשיך את מסורת דורות רבים, כאשר הוא מתאר את געגועיו העזים לארץ האבות, וייתכן שבהשתמשו במילה "הוֹמִיָּה", התכתב המשורר עם מילות השיר הנודע "תִּקְוָתֵינוּ" (שגרסה מקוצרת ממנו נעשתה להמנון התנועה הציונית ואחר כך להמנון מדינת ישראל בשם "התקווה") של נ"ה אימבר: "כָּל עוֹד בִּלְבָבוֹ שָׁם פְּנִימָה / נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה.

בהמשך חוזר המשורר, במילותיו, על שבועת הזיכרון בתנ"ך, בספר תהילים:[6] "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: ומכריז כי שבועתו תקפה עד מותו, כאשר קברו יכוסה בעפר ויסגר - יאטר, על פי הפסוק בתהילים: "וְאַל-תֶּאְטַר-עָלַי בְּאֵר פִּיהָ".[7]

בבית השני הוא חוזר על השבועה, ומסביר את מהותה, התלויה בתודעתו הלאומית: "אַתְּ, כָּל עוֹד אֱחִי, תּוֹחַלְתִּי וְשִׂבְרִי". ושוב בפעם השלישית, מציין את מרכזיותה של ארץ ישראל בתודעתו ובזכרונו, ואת היותה הסימן והציוּן, לשון נופל על לשון עם אחד משנותיה של הארץ: ציוֹן, שישאר מחייו, על קברו.

משקלו של השיר, מותאם להגייה היידישאית, בה כל המילים מוטעמות במלעיל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך : מנחם מנדל דוליצקי, אריה לבנון, (למקהלה ופסנתר), "שרים במקהלה", 2007, רשות השידור, קול ישראל, עמוד 108
  2. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך : מנחם מנדל דוליצקי, יצחק אדל, "אם אשכחך" מתוך "לשוננו רינה", תל אביב, 1971, עמוד 19
  3. ^ ציון תמתי, באתר זמרשת.
  4. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך : מנחם מנדל דוליצקי, יהורם גאון, "אם אשכחך", 1984, "אמצע הדרך תל אביב", עמוד 36
  5. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך : מנחם מנדל דוליצקי, חבורת שהם, (ציון חמדתי), מעבד מוזיקלי : גיל אלדמע, 2009
  6. ^ ספר תהילים, פרק קל"ז, פסוקים ה'-ו'.
  7. ^ ספר תהילים, פרק ס"ט, פסוק ט"ז.