לדלג לתוכן

אמא (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמא
מידע כללי
מאת ענר שלו
שפת המקור עברית
הוצאה
הוצאה זמורה ביתן
תאריך הוצאה 2012
מספר עמודים 273
עורך עודד וולקשטיין
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003417201

אמא הוא ספרו הרביעי של הסופר ענר שלו. הספר יצא לאור בשנת 2012 בהוצאת זמורה ביתן, בעריכת עודד וולקשטיין.

זהו ספר בעל אופי אוטוביוגרפי, המתחיל במות אמו של שלו, והמשכו במחשבות סביב חייה ומותה. שלו תיאר את ספרו זה: "זהו ספר על אובדן, על אבל, על בדידות וגעגועים. על דמות אם וקשר חזק ורב-שכבתי איתה, והקושי הנורא לחיות בלעדיה. מצד אחד זה ספר מאוד אישי ופרטי, ומצד שני זהו רומן המתאר בצורה פרגמנטרית כרוניקות משפחתיות סבוכות לאורך שלושה דורות."[1]

הרקע לכתיבת הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקה שלו, אמו של המספר, נפטרה ב-31 במאי 2010, בהיותה בת 86. כתיבת הספר החלה בחודש לאחר מכן, ונמשכה כחצי שנה, עד ינואר 2011. הספר הוא קינה על מות האם, שבה משולבים קטעי זכרונות ומחשבות של המספר על חייו, על הוריו ועל הוריהם.

בפתח הספר מופיעה ההסתייגות השבלונית: "עלילת הספר, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דמיונו של המספר. כל קשר בין עלילת הספר לבין אירועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן לבין דמויות או שמות של אנשים חיים או מתים, מקרי בהחלט". הסתייגות זו משוללת יסוד, משום שכל הדמויות המוזכרות בספר הן דמויות ממשיות ביותר. ארבע הדמויות העיקריות בספר אינן מוזכרות בשמותיהן, אלא בקרבתן אל המספר, והן:

  • המספר עצמו, ענר שלו, המתייחס לעצמו לעיתים בגוף ראשון ולעיתים בגוף שני.
  • אמו של המספר, ריקה שלו, הקרויה בספר "אמא".
  • אביו של המספר, מרדכי שלו, הקרוי בספר "אבא".
  • אחותו של המספר, צרויה שלו, הקרויה בספר "אחותי".

דמויות נוספות מוזכרות בספר בשמן המלא, או בשמן הפרטי בתוספת ציון קרבתן למחבר.

בני משפחה נוספים:

  • אהרן שידלובסקי, ממייסדי קבוצת כנרת, אבי האם, הקרוי גם "סבא".
  • סבתא עליזה, אמה של האם.
  • סבתא ציפורה, אמו של האב.
  • סבא מאיר, אביו של האב.
  • דוד יוסף, הוא התעשיין יוסף שידלובסקי, אחיו של הסבא.
  • מאיר שלו, בן דודו של המספר.
  • אשתו הראשונה של האב (שמה אינו מוזכר בספר, אך זו עליזה גורביץ', לימים עליזה גרינברג).
  • דודה מינה, אחותו של האב.
  • דודה הדסה, אחותה של האם.
  • רפאלה, אחותו של האב, שמתה בהיותה בת שמונה.
  • דודה הדסה, אחותה של האם.
  • אילה, בתו בת הארבע של המספר.
  • אריאלה דים, אמהּ של אשתו.

אישים נוספים:

דמויות אחדות מוזכרות רק באות הראשונה של שמן:

  • ר', חברת נעוריו של המספר.
  • י', חבר נעוריה של האחות.
  • ש', בעלה הראשון של האם.

בספר ארבעה חלקים, הממורכבים מ-274 פרקים קצרים (בהם פרקים בני משפט אחד בלבד), הממוספרים לאחור, מ-0 עד 273-, בזיקה לאפס המוחלט ששווה ל-273.15- מעלות צלזיוס.[2] כמעט כל פרקי הספר כתובים בשורות קצרות, במבנה המזכיר שירה. רק מעטים מפרקי הספר, ובפרט שלושת פרקיו האחרונים, כתובים כפרוזה סטנדרטית.

הספר אינו ליניארי, משום שזיכרונות המספר וסיפוריו מתרוצצים בזמן. עם זאת לכל אחד מארבעת חלקיו גרעין מרכזי:

  • החלק הראשון מתמקד במותה של האם.
  • החלק השני עוסק בלוויה.
  • החלק השלישי עוסק ב"שבעה", ומשולבים בו זיכרונות של המספר מילדותו ומנעוריו, וזיכרונות מנעוריה שסיפרה לו אמו.
  • החלק הרביעי מתמקד באבל המתמשך, בחודשים שלאחר המוות.

מקום נכבד בספר תופס כאבו של המספר על מות אמו. מחשבות הכאב והגעגוע ממלאות את עולמו של המספר. דוגמאות לכך:

  • ”כל בוקר, שניות אחרי ההתעוררות, המוות נוחת עלי מחדש, כמו משקולת של חמישה טון.
    כל בוקר היא מתה מחדש.”
    (פרק 6-)
  • ”אמא איך נוכל לאכול בלעדייך
    איך ייתכנו ארוחות ליל שבת בלעדייך
    איך תיתכן שבת
    בלעדייך, או
    חג, או
    יום חול”
    (פרק 27-)
  • ”בבית הקפה הזה אמא מעולם
    לא ישבה. אבל המוות שלה יושב שם
    מולך.”
    (פרק 38-)
  • ”אז למה אתה מתגעגע
    מתגעגע מתגעגע,
    ולמה התחושה הזאת,
    הלופתת,
    הוודאית,
    שעם מותה הכל נגמר.”
    (פרק 47-)

ענר שלו הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. הספר "אמא" עוסק בעיקר ברגשות ובביוגרפיה, אך לעיתים (מעטות) ניכר בו עיסוקו של המספר.

  • בפרק 48- נאמר:
”אמא כאקסיומה.
משהו שאי אפשר לנמק או להוכיח.
משהו שמאפשר את כל ההוכחות.”
  • בפרק 208- מסופר:
”לרולאן בארת אין מספר ארדש.
אין לו מספר ארדש 1 כי הוא לא כתב מאמר מתמטי עם ארדש,
ואין לו מספר ארדש 2 כי הוא גם לא כתב מאמר עם מישהו שכתב מאמר עם ארדש,
ואין לו מספר ארדש 3 כי הוא גם לא כתב מאמר עם מישהו שכתב מאמר עם מישהו שכתב מאמר עם ארדש (וכן הלאה).”
  • פרק 269- אומר:
”בחצי מהמקרים שאני לוקח
חצי כדור שינה
איני צריך לחצות את הכדור לשניים”

עטיפת הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת הספר עוצבה על ידי אמרי זרטל, ומרכיב עיקרי בה הוא הציור "המוות והילד", שצייר אדוורד מונק בשנת 1899. בציור מצויר ילד קטן, ויותר מכל הוא משקף את פרק 92- בספר, שתוכנו:

”איך מודיעים לילדה בת ארבע
איך מודיעים לילד בן חמישים ושתיים”

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]