קבוצת כנרת

קבוצת כנרת

נוף קבוצת כנרת משנת 2007 מראה כללי של קבוצת כנרת
מדינה
מחוז	הצפון
מועצה אזורית	עמק הירדן
גובה ממוצע	‎-171 מטר
תאריך ייסוד	1913
השתייכות ארגונית	התנועה הקיבוצית
סוג יישוב	קיבוץ
מוצא המייסדים	תימן, רוסיה, פולין, דרום אפריקה, צ'כיה
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2024
- אוכלוסייה	816 תושבים
- מתוכם, תושבי ישראל	775 תושבי ישראל
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎+1.4% בשנה
מפת מיקום מפה דינמית (למפת הגליל העליון מוגדלת)   קבוצת כנרת (למפת הגליל העליון רגילה)   קבוצת כנרת (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום קבוצת כנרת (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום קבוצת כנרת 32°42′49″N 35°33′43″E tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021	5 מתוך 10

קְבוּצַת כִּנֶּרֶת היא קיבוץ השוכן בחוף הדרום-מערבי של הכנרת, בין המושבה כנרת ובין דגניה המשתייך לתנועה הקיבוצית. הקבוצה הוקמה ב-ב' בחשוון תרע"ד, 2 בנובמבר 1913. שייכת למועצה אזורית עמק הירדן.

היסטוריה

מייסדי היישוב היו בנציון ישראלי, נח נפתולסקי ומאיר רוטברג, אנשי העלייה השנייה, המכונים "שלישיית היחד". בחצר כנרת התגבשה קבוצה שהאידאולוגיה שלה הייתה "כיבוש העבודה" (ולכן נקראה "קבוצת כיבוש עבודה"). הגרעין הקבוצתי שהחל ב"שלישיית היחד" נדד בין עבודות מחצר כנרת לסג'רה ולכפר אוריה. חברי הקבוצה תכננו לעלות להתיישבות בחורן, אשר ברמת הגולן. בשנת 1913 (תרע"ד) נענו לקריאת ד"ר ארתור רופין, מנהל המשרד הארצישראלי, לחזור לחצר כנרת ולקחת עליהם את ניהול ותפעול החווה, מידי קבוצת "הפועל הצעיר" שבראשה עמד אליעזר יפה, אשר ניהלה את החווה במשך שנה אחת. קבוצת המייסדים הראשונית שחזרה לחוות כנרת להקים את הקבוצה כללה שלושה עשר חברים ושלוש חברות: בנציון ישראלי, נח נפתולסקי, מאיר רוטנברג, אהרן שידלובסקי, א"ד גורדון, יוסף זלצמן, יצחק טבנקין, יצחק פיינרמן, אלכסנדר נויפלד, אברהם קרביצקי, יצחק ברנשטיין, יהושע אדלר, דוד פיירמן, חיה ישראלי, אוה טבנקין וחיה ברשקובסקי. בנציון ישראלי וחבריו ניהלו ממקום מושבם בחוות כנרת משא ומתן עם המושבה כנרת על איחוד בין הקבוצה למושבה. גובש תקנון משותף אך הדבר לא יצא אל הפועל.

קבוצת מייסדים נוספת שעבדה בסמוך לגבעה בה יושב כיום קיבוץ כנרת הם "תימני כנרת", אשר הגיעו לעבוד בחווה ב-1912 בהנהגתו של הרב דוד בן ישראל צאירי. יוצאי תימן, אשר הורשו להתגורר בבית המוטור ובסביבתו, מחוץ לחצר כנרת עצמה, היוו קבוצה נפרדת מבחינה תרבותית וחברתית. ב-1930, לאחר קונפליקט מתמשך עם הקבוצה, הועברו יוצאי תימן מכנרת לשכונת מרמורק ברחובות.

ב-1922 עזבה קבוצת חברים גדולה שהיו למייסדי קיבוץ עין חרוד את חצר כנרת אל גדוד העבודה, ובהם שלמה לביא. הוותיקים מבין חברי "קבוצת כנרת" שנותרו בחצר כנרת, פנו ל"קבוצת וילנה", קבוצת חלוצים וחלוצות אנשי העלייה השלישית, שישבה אז במחנה בטבריה עילית לאחר שסיימה הקמת מחנה צריפים עבור הצבא הבריטי ב'גבעת ח'רובה' ליד ג'נין, בבקשה להצטרף ליישוב. לאחר, שהקבוצה הצטרפה, החלה בניית המשק החקלאי המגוון של קבוצת כנרת. מטע הבננות הראשון בישראל ניטע בשנת 1922 בקבוצת כנרת בהובלת שמואל סטולר. ב-1925 ראו שהחצר של חוות כנרת אינה מתאימה ליישוב קבע של קבוצה גדולה, והחל מאבק על ישוב הקבוצה על הגבעה בה יושבת קבוצת כנרת.

בשנת 1927 בנציון ישראלי ואחרים הלכו יחד עם האגרונום סטולר שהיה אחד מחברי קבוצת "וילנה" ו"מצאו גבעת עפר עם שמש וקוצים שאין בה שום דבר אבל היא משקיפה על נוף נפלא". הם קבעו "פה יהיה קיבוצנו". חברי הקבוצה התחילו לבנות לבד על הגבעה בה יושבת קבוצת כנרת. ראשית בנו אורווה, רפת, ולולים והעבירו את בעלי החיים לגבעה. חברי הקבוצה נותרו עדיין בחוות כנרת.

הקבוצה גדלה, נולדו ילדים, והמקום היה צר מלהכיל את הקבוצה. בשנת 1929 בתום 16 שנים של מגורים בחוות כנרת, עברו חברי הקבוצה להתיישבות של קבע על גבעה כשני קילומטר דרומית לחצר כנרת וכקילומטר מערבית לבית המוטור, ובנקודה זו נמצאת קבוצת כנרת.

נעמי שמר, שנולדה בכנרת בשנת 1930, סיפרה על כך שהיא לא גדלה בבית ילדים. בתקופתה "בכנרת תמיד הייתה לינה אצל ההורים".

ב-1939 נכתב ב"מגילת חג" לרגל חגיגות חצי יובל לקבוצה "תחת חֶלְקָה קטנה, שוממה ומכוסה אבנים וסִדְרִיוֹת, המפרנסת בדוחק מספר משפחות של בדווים, שהרבו סביבם שוד ורצח – מכילה כנרת כיום ומפרנסת למעלה מ-300 נפש". למעשה, בשטח זה, בית המוטור וסביבתו, התיישבו במקור חלוצי העלייה השנייה יוצאי תימן שכונו "תימני כנרת", אך הם גורשו ממקום מושבם כדי לפנות את השטח לאנשי "קבוצת כנרת".

קבוצת כנרת היו שותפים במפעל המים מכון חמשת הקיבוצים, שהוקם בשנים 1942–1943, וכלל מכון שאיבה על גדות הירמוך שהעלה את המים אל ראש אמת מים, ממנה זרמו המים במערכת תעלות פתוחות להשקיית השדות.

שלושת הבתים הראשונים בקבוצת כנרת, בשנות ה-20. במבנה המרכזי מבין שלושת הבתים על הגבעה, שוכן מוזיאון לתולדות כנרת

אתר הטבילה "ירדנית" על נהר הירדן, המצוי סמוך לקבוצת כנרת ובבעלותה

חדר האוכל של הקיבוץ

אתרים סמוכים

בקרבת שער הכניסה בתחילת הדרך לכיוון ביתניה תחתית נמצא קבר יוסף זלצמן הנרצח הראשון בן הקבוצה.

בסמוך לגבעה עליה יושבת קבוצת כנרת נמצא בית המוטור בו התגוררו במשך 18 שנים רצופות חלוצים בני העלייה השנייה יוצאי תימן שכונו תימני כנרת.

ממזרח לקבוצה שוכן בית הקברות כנרת, שבו נטמנו אחדים ממנהיגי תנועת העבודה: ברל כצנלסון, נחמן סירקין, רחל המשוררת, דב בר בורוכוב ואברהם הרצפלד. המשוררת נעמי שמר, שנולדה בקבוצת כנרת, ושמואל סטולר חתן פרס ישראל לחקלאות, שאול אביגור - ראש המוסד לעלייה ב' וסגן שר הביטחון מלחמת העצמאות, נטמנו אף הם בבית הקברות של הקבוצה.

בסמוך לקבוצה מצוי אתר הטבילה לנצרות "ירדנית", שנמצא בבעלות הקבוצה, ומהווה אתר ביקור חשוב עבור צליינים נוצרים המבקרים בישראל. מצפון לקבוצה - ביצת כנרת.

ראו גם

• מוזיאון לתולדות כנרת
• נעמי שמר

לקריאה נוספת

• נח סטולר, יחפים בחצר, כנרת: הוצאת קבוצת כנרת, תשס"א 2001.
• ברכה חבס (עורכת), החצר והגבעה : סיפורה של קבוצת כנרת, תל אביב : הוצאת עם עובד, תשכ"ט 1968.
• מהחיים בקבוצת כנרת, מזכרונות שושנה בלובשטיין, תרס"ט–תר"ע (1909–1910), בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, חלק שני, פרק פ, עמ' 814–821
• מרדכי נאור, "כנרת החווה והחצר מערש ההתיישבות לאתר שימור", הוצאת המועצה לשימור אתרי מורשת

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קבוצת כנרת
• אתר תיירות קבוצת כנרת
• מילון מונחי קיבוץ כנרת
• קבוצת כנרת באתר הרשות לפיתוח הגליל
• שירים שנכתבו והולחנו בקבוצת כנרת, באתר "שירה עובדת"
• עמירם אידלמן, בעקבות בני אדם משונים: סיור בבית העלמין כנרת, באתר ynet, 15 בדצמבר 2009
• בן-ציון, לתולדות החצר, דבר, 5 במרץ 1937
• אבשלום קור, באופן מילולי במלחמה: הכנרת וסירה לבנה לראש השנה, גלי צה"ל, 1.10.24
• כינרת (קבוצה) (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
• ארכיון קבוצת כנרת, בספרייה הלאומית
• שער לגן עדן, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1984
• האיחוד החקלאי, 100 שנה לענף גידול הבננה בישראל, דצמבר 2022