צרויה שלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צרויה שלו
צרויה שלו בפסטיבל ספרים בפרנקפורט, 2015
צרויה שלו בפסטיבל ספרים בפרנקפורט, 2015
לידה 13 באפריל 1959 (בת 63)
קבוצת כנרת, ישראל ישראלישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג איל מגד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית (מודרנית) ישראלית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן, ספרות ילדים ונוער עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות שארית החיים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1987–הווה (כ־35 שנים)
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

צרויה עומר[1] שלו (נולדה ב־13 באפריל 1959) היא סופרת, משוררת ועורכת ספרים ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרויה שלו נולדה בקבוצת כנרת, למבקר הספרות מרדכי שלו ולציירת ריקה שלו. היא נכדתו של אהרון שידלובסקי, ממייסדי קבוצת כנרת.

זמן קצר לאחר הולדתה עברה עם הוריה ואחיה ענר שלו לבית ברל, שם לימד אביה. על ילדותה שם סיפרה: ”זו הייתה ילדות מאוד בודדה, כי 'בית ברל' הוא לא יישוב למגורים... בבוקר למדנו עם ילדי המושבים באזור, אבל שאר היום היינו לבד“.[2] עם זאת, כבתו של מבקר ומנתח ספרות, שאירח בביתו את גדולי הסופרים, נחשפה כבר בגיל צעיר לעולם הכתיבה.

בשירותה הצבאי הייתה מש"קית ת"ש בבית הספר לשריון וכפקידה פלוגתית בבה"ד 1 בשנים 801979. סיימה תואר ראשון ותואר שני בהצטיינות יתרה בלימודי מקרא בהאוניברסיטה העברית בירושלים.

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה־80 החלה לעבוד כלקטורית בהוצאת כתר, ובהמשך מונתה שם לעורכת בסדרת "סיפורת עברית". בין השאר ערכה את ספריהם של סביון ליברכט, יפתח ספקטור ויאיר לפיד. היא ערכה גם ספרי עיון, ובהם ספרו של דן מירון "מול האח השותק". בדברי תודה בסוף הספר כתב מירון:

”שלו ערכה את הספר באהדה אך גם בביקורתיות מעוררת כבוד והביאה לשיפור ניכר של פרקים רבים בו לעומת הנוסחים שהונחו לפניה. השכליות החדה והרגישות של צרויה שלו הפכו את העבודה במחיצתה על עריכת הספר מעמל לעונג וגם לשיעור מאלף“.[3]

במסגרת הוצאת קשת ערכה את ספריהם של רם אורן ושלי יחימוביץ'.

ב-1988 פרסמה את ספרה הראשון, ספר שירה בשם מטרה נוחה לצלפים, וב-1993 יצא לאור ספר הפרוזה הראשון שלה, רקדתי עמדתי.

ספריה של צרויה שלו תורגמו ל־25 שפות.[4]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשלו בת מנישואיה לדניאל מרום.[8] בהמשך היא נישאה לסופר איל מגד, ולהם בן משותף. בינואר 2004 נפצעה בפיגוע בקו 19 בירושלים בעת שהלכה סמוך לאוטובוס.[9] עד שנת 2015 התגוררה בירושלים, ובשנת 2016 עברה להתגורר עם מגד בשכונת דניה בחיפה. מנהלת אורח חיים צמחוני.

היא אחייניתו של הסופר יצחק שלו ובת דודה של הסופר מאיר שלו.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רקדתי עמדתי, הוצאת כתר, (1993)
  • חיי אהבה, הוצאת כתר (1997; הוצאה מחודשת – 2010). הספר עובד לסרט קולנוע באותו שם. שלו השתתפה בכתיבת התסריט ואף שיחקה בסרט.[10]
  • בעל ואישה, קשת הוצאה לאור (2000). הרומן מתאר את התפוררות הנישואים של אודי ונעמה נוימן. התיאור הוא בקולה ובמחשבותיה של נעמה, שבהן משולבים זיכרונות מכאיבים מעברה.
  • ילד של אמא, הוצאת כתר (2001). ספר ילדים.
  • תרה, קשת הוצאה לאור (2005).[11] [12] הספר עובד למחזה בשם זהה שהועלה בתיאטרון הקאמרי.[13] הסיפור מתרחש בירושלים בימינו. אלה, ארכאולוגית הנשואה לאמנון, שאותו פגשה כמנהל החפירות שהשתתפה בהן, מחליטה לפתע לפרק את משפחתה הקטנה למען פנטזיות של אושר ואי־תלות.
  • שארית החיים, הוצאת כתר (2011)[14][15][16]
  • תראו את הילד, הוצאת כתר (2014)
  • כאב, הוצאת כתר (2015). הרומן מתאר את חייה ואת תחושותיה של איריס עילם, מנהלת בית ספר יסודי, נשואה ואם לבת ולבן מתבגרים, עשר שנים אחרי שנפצעה קשה בפיגוע התאבדות. פגישה מקרית עם אהוב נעוריה, שבגיל 17 ניתק כל קשר איתה, מכניסה את איריס לסערת רגשות ולהתלבטות בין חידוש אהבת הנעורים לשמירה על נישואיה. לכך מצטרפת הדאגה לבתה, שעברה להתגורר בתל אביב, ועולה חשש שהשתעבדה למורה רוחני שהוא גם המעסיק שלה כמלצרית.
  • פליאה, הוצאת כתר (2021)[17] רומן המספר את סיפורן של שתי נשים: רחל, שבעלה היה מנחם (מַנו) רובין, ומנישואיו השניים הוליד את עטרה. לאחר מותו של רובין מנסות שתי הנשים לפענח את דמותו החידתית.

מהספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליאור אוחנה וגילית קוזבה, "הסוד שמאחורי השם שלי", ידיעות אחרונות, 7 ימים, 10 בספטמבר 2021
  2. ^ אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "צרויה שלו - אספנית של אסונות", עמ' 384-377
  3. ^ דן מירון, מול האח השותק - עיונים בשירת מלחמת העצמאות, האוניברסיטה הפתוחה וכתר הוצאה לאור, 1992, עמ' 384
  4. ^ צרויה שלו, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
  5. ^ Krause, Tilman (5 באוקטובר 2012). ""Welt"-Literaturpreis: Zeruya Shalev verkörpert das säkulare Israel" [צרויה שלו היא התגלמותה של ישראל החילונית]. Die Welt (בגרמנית). נבדק ב-2017-07-16. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ צרויה שלו זכתה בפרס פמינה, באתר ynet, 3 בנובמבר 2014
  7. ^ הסופרת צרויה שלו זכתה בפרס יאן מיכלסקי, באתר ynet, 4 בדצמבר 2019
  8. ^ עידו בלאס, מרווה שלו-מרום כבר לא מפחדת מתווית "הבת של", באתר הארץ, 15 בפברואר 2012
  9. ^ שירי לב-ארי, הסופרת צרויה שלו נפצעה בפיגוע, באתר הארץ, 29 בינואר 2004
  10. ^ נירית אנדרמן, עכבר העיר אונליין, מסע בשתיים, באתר הארץ, 26 ביוני 2008
  11. ^ צרויה שלו ותרה: על הרי געש והליכי גירושין, אימגו מגזין מאמרים (באנגלית)
  12. ^ "להביט, ולו לרגע, בדרמה הנשקפת מחוץ לחלון". הארץ. נבדק ב-2021-10-25.
  13. ^ ציפי שוחט, עכבר העיר אונליין, תרה: צרויה שלו מעובדת לתיאטרון, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2008
  14. ^ שלו, עמיחי (2011-03-27). "קונצרט חגיגי של השפה העברית". Ynet. נבדק ב-2021-10-25.
  15. ^ שברים פשוטים • איך הספר החדש של צרויה שלו?, רשת 13
  16. ^ ""שארית החים" מאת צרויה שלו | בגוף שלישי". הארץ. נבדק ב-2021-10-25.
  17. ^ צרויה שלו, פרק מהספר "פליאה", באתר הארץ, 26 באוגוסט 2021;
    אבנר הולצמן, זינוק נועז אל מוקדיה המודלקים של זירת העימות הפנים־ישראלית, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2021;
    ניצה בן-דב, יומן קריאה: מרדכי שלו ונוכחותו הסמויה ברומן 'פליאה', בבלוג "עונג שבת", 19 בנובמבר 2021;
    אסף רוט, מדוע "פליאה" של צרויה שלו היא בראש ובראשונה יצירה טרגית, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2021