צרויה שלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צרויה שלו בפסטיבל ספרים בלייפציג, 2012

צרויה שלו (נולדה ב-13 באפריל 1959) היא סופרת ועורכת ספרים ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרויה שלו נולדה בקבוצת כנרת ב-13 באפריל 1959, בתם של מבקר הספרות מרדכי שלו והציירת ריקה שלו, ונכדתו של אהרון שידלובסקי, ממייסדי קבוצת כנרת. אחיה הוא המתמטיקאי והסופר ענר שלו. זמן קצר לאחר הולדתה עברה עם משפחתה לבית ברל, שם לימד אביה. על ילדותה שם סיפרה: "זו הייתה ילדות מאוד בודדה, כי 'בית ברל' הוא לא יישוב למגורים. זה קצת כמו לגדול ב'יד ושם'. בבוקר למדנו עם ילדי המושבים באזור, אבל שאר היום היינו לבד"[1]. עם זאת, כביתו של מבקר ומנתח ספרות שאירח בביתו את גדולי הסופרים, נחשפה כבר בגיל צעיר לעולם הכתיבה.

את שירותה הצבאי עשתה כמש"קית ת"ש בבית הספר לשריון וכפקידה פלוגתית בבה"ד 1 בשנים 1979-80. היא בעלת תואר ראשון ותואר שני בלימודי מקרא מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

בסוף שנות ה-80 החלה לעבוד כלקטורית בהוצאת כתר, ובהמשך מונתה שם לעורכת של סדרת "סיפורת עברית". בין השאר ערכה את ספריהם של סביון ליברכט, יפתח ספקטור ויאיר לפיד. ערכה גם ספרי עיון, ובהם ספרו של דן מירון "מול האח השותק". בדברי תודה בסוף הספר כתב מירון:

"שלו ערכה את הספר באהדה אך גם בביקורתיות מעוררת כבוד והביאה לשיפור ניכר של פרקים רבים בו לעומת הנוסחים שהונחו לפניה. השכליות החדה והרגישות של צרויה שלו הפכו את העבודה במחיצתה על עריכת הספר מעמל לעונג וגם לשיעור מאלף".[2]

במסגרת הוצאת קשת ערכה את ספריהם של רם אורן ושלי יחימוביץ'.

ב-2012 זכתה בפרס לספרות של העיתון "די ולט", על מכלול יצירתה.[3] ב-2014 זכתה בפרס פמינה לספרות צרפתית על ספרה "שארית החיים", שיצא לאור בשנת 2011.[4]

שלו נישאה לדני מרום, ולהם בת משותפת.[5] היא נישאה בשנית לסופר איל מגד, ולהם בן משותף. עד שנת 2015 התגוררה בירושלים. בשנת 2016 עברה להתגורר עם איל מגד בשכונת דניה (חיפה).

בינואר 2004 נפצעה בפיגוע בקו 19 בירושלים.[6]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מטרה נוחה לצלפים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, (1988) - ספר שירה
  • "רקדתי עמדתי", הוצאת כתר, (1993)
  • "חיי אהבה", הוצאת כתר, (1997), הוצאה מחודשת (2010). הספר עובד לסרט קולנוע "חיי אהבה". שלו השתתפה בכתיבת התסריט ואף שיחקה בסרט.[7]
  • "בעל ואישה", קשת הוצאה לאור (2000): הרומן מתאר את התפוררות הנישואים של אודי ונעמה נוימן. התיאור הוא בקולה ובמחשבותיה של נעמה, שבהם משולבים זכרונות מכאיבים מעברה.
  • "ילד של אמא", הוצאת כתר, (2001) - ספר ילדים
  • "תרה", קשת הוצאה לאור (2005). הספר עובד למחזה בשם זהה שהועלה בתיאטרון הקאמרי.[8]
  • "שארית החיים", הוצאת כתר, (2011)
  • "תראו את הילד" הוצאת כתר, (2014)
  • "כאב", הוצאת כתר, (2015): הרומן מתאר את חייה ותחושותיה של איריס עילם, מנהלת בית ספר יסודי, נשואה ואם לבת ובן מתבגרים, שעשר שנים קודם לכן נפצעה קשה בפיגוע התאבדות. פגישה מקרית עם אהוב נעוריה, שבגיל 17 ניתק כל קשר אתה, מכניסה את איריס לסערת רגשות ולהתלבטות בין חידוש אהבת הנעורים לשמירת נישואיה. לכך מצטרפת הדאגה לבתה, שעברה להתגורר בתל אביב, ועולה חשש שהשתעבדה למורה רוחני שהוא גם המעסיק שלה כמלצרית.

ספריה של צרויה שלו תורגמו ל-22 שפות.[9]

מהספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: בעל ואישה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צרויה שלו

על כתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "צרויה שלו - אספנית של אסונות", עמ' 384-377
  2. ^ דן מירון, מול האח השותק - עיונים בשירת מלחמת העצמאות, האוניברסיטה הפתוחה וכתר הוצאה לאור, 1992, עמ' 384
  3. ^ Krause, Tilman (5 באוקטובר 2012). ""Welt“-Literaturpreis: Zeruya Shalev verkörpert das säkulare Israel" [צרויה שלו היא התגלמותה של ישראל החילונית]. Die Welt (בגרמנית)‎. בדיקה אחרונה ב-16 ביולי 2017. 
  4. ^ צרויה שלו זכתה בפרס פמינה, באתר ynet, 3 בנובמבר 2014
  5. ^ עידו בלאס, מרווה שלו-מרום כבר לא מפחדת מתווית "הבת של", באתר הארץ, 15 בפברואר 2012
  6. ^ שירי לב-ארי, הסופרת צרויה שלו נפצעה בפיגוע, באתר הארץ, 29 בינואר 2004
  7. ^ נירית אנדרמן, מסע בשתיים, באתר עכבר העיר, 26 ביוני 2008
  8. ^ ציפי שוחט, תרה: צרויה שלו מעובדת לתיאטרון, באתר עכבר העיר, 6 באוגוסט 2008
  9. ^ צרויה שלו, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=צרויה_שלו&oldid=21525950"